כשיוצאים מתוך הנחה שחכמת הקבלה היא סוג של מחקר, באופן טבעי מצפים מהמקובלים להציג הוכחות כמו במדע, כדי שיהיה תוקף לתוצאות שהתקבלו. למדע יש כלים, ואנשים שחוקרים את המציאות מעלים תיזה, בוחנים אותה או שוללים אותה וכך מתקדמים בגילויים שונים שאנחנו מכירים היום, במקביל הציפייה שגם חכמת הקבלה תציג הוכחות ▪ שאלות נבחרות מתוך הפרק: איך חכמת הקבלה מתייחסת לנושא של ההוכחה? מי הם המקובלים הראשונים שחקרו לראשונה את חכמת הקבלה? האם המקובלים השאירו את מהמצאים שלהם גם בכתבים, כדי להתבסס עליהם ולבחון אותם אחריהם? המדען חוקר את המציאות שבה אנחנו חיים, מה חוקר המקובל? האם בתהליך הזה המקובל לא מפחד שיגלה דברים שיאכזבו אותו, או שיגיע לאיזורים שהם למעלה מכוחו לחקור אותם? האם יש הגבלה לגבי תחומי המחקר שהמקובל רשאי לחקור ולגלות? מהי שאלת המחקר ששם לעצמו החוקר בקבלה, ואיך הוא מעלה השערה, כדי להתחיל במחקר? שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן