חיים חדשים
שיחה 1055
חכמת הקבלה כשיטה מדעית
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 4.9.18– אחרי עריכה
אורן: היום נשמח לשוחח עם הרב לייטמן על החכמה שאותה הוא לומד ומלמד מזה עשרות שנים, חכמת הקבלה. הוא לומד וגם מלמד אותה באופן מדעי ונרצה בדיוק בזה להתמקד, מהי החשיבה המדעית, מהי השיטה המדעית בחכמת הקבלה בדרכנו אל חיים חדשים.
ניצה: בתוכנית הקודמת שוחחנו על כך שחכמת הקבלה היא בעצם מדע, ויש בה את אותם עקרונות הקיימים במדע. התחלנו לחקור מהי שאלת המחקר של המקובל, כיצד הוא מכין את עצמו לקראת ניסוי, איך הוא עורך את הניסוי, וכיצד המציאות שלו משתנה בהתאם לזה. ועכשיו רציתי לעבור לנושא הבא הקשור בעקרונות, הנושא של ההוכחה. אנחנו יודעים שאחד הדברים במדע זה שמה שאי אפשר להוכיח, אז אי אפשר להוכיח אותו, ואז אנחנו תמיד מחפשים משהו שהוא מוצק, שיש לו הוכחות ועובדות. איך חכמת הקבלה מתייחסת לנושא של ההוכחה?
בדיוק כמו החכמה הרגילה.
ניצה: מה בדיוק היא מוכיחה?
איך אפשר להוכיח שאיינשטיין צודק?
ניצה: אני מניחה שעורכים ניסויים נוספים ולאט לאט רואים שבעצם מה שהוא אמר, כנראה שאפשר לחזור עליו.
מי רואה?
ניצה: מדענים אחרים.
מדענים אחרים, נכון, אותו דבר בחכמת הקבלה. מקובלים שעוברים את אותם הניסויים כמו שעשה מקובל אחר, והצביע על זה, פרסם את זה, אז גם הם עושים כאלה ניסויים ורואים שהוא צודק. אין לנו הרבה כאלה מקובלים שממש תקעו יתד, אמרו, דיברו וגילו הרבה, הידועים שבהם היו אדם, אברהם, משה ומאנשי הכנסת הגדולה, ואחר כך האר"י שהוא ידוע, בעל השם טוב, בעל הסולם, כאלו אנשים, מאוד גדולים, מאוד מיוחדים, שאחרים כבר ניזונים מהם.
ניצה: אני יודעת שמדען בדרך כלל גם מתעד את התוצאות, הוא גם כותב את הדברים.
הם כותבים הכול. בחכמת הקבלה יש לנו כתבים, הרבה כתבים שלא מוכרים לקהל הרחב, אבל יש.
ניצה: למה אני יכולה להתייחס כמשהו שמקובל כתב, ואני יכולה לקרוא ונניח להבין את הרשמים שלו, את התיעוד שלו מהניסויים שהוא ערך על עצמו?
לא.
ניצה: זה לא?
תצטרכי להיכנס לאותו עולם שבו הוא נמצא, שעליו הוא כותב, ואז תביני, אחרי שתנסי להיות באותו הניסוי, נניח, שהוא כתב ואיך הוא הרגיש את זה, כי הכול זה בהרגשה שלו על עצמו, תצטרכי להתלבש באותו מצב כמו המקובל ורק אז תביני, תרגישי, מה שהוא עשה.
ניצה: הוא לא מתעד את התהליך שהוא עצמו עובר, המקובל?
כן.
ניצה: מתעד.
הם כותבים, אבל מה יש לך מזה?
ניצה: אבל לא מבינים אותו. זאת אומרת שאם אני אקרא אני פשוט לא אבין שום דבר.
אפילו אני לא אבין, כי נניח שאני לא נמצא בדרגה כזאת כמו שכותב האר"י על כל מיני דברים, על "תיקוני דיקנא", וכן הלאה, דברים כאלה מיוחדים, אז אני עוד לא נמצא בזה ולכן אני רק יכול להאמין לו שזה כך.
ניצה: אז מה נחשב כהוכחה במחקר הקבלי?
זה שהאדם בעצמו מגיע ומוכיח לעצמו.
ניצה: שזה כנראה נכון.
כן. על זה כתוב שכל מה שתגלו, אתם תגלו, ולא זר.
ניצה: כן. יש גם איזה חוק, אני לא יודעת אם הוא קשור, אבל פתאום הוא קפץ לי עכשיו לראש, שכל מה שהם לא משיגים הם גם לא נותנים לזה שם.
כן. לא יכולים, כי השם הוא ביטוי של אותה התופעה שמשיגים.
ניצה: זאת אומרת שזה קשור לכך שכשמקובל מזהה משהו הוא נותן לו שם, מה זה אומר?
הוא נותן לו שם מתוך זה שהוא מזהה, השם כבר מוכן, הוא לא צריך להמציא לו איזה שם מיוחד.
ניצה: הבנתי. זאת אומרת שהוא בעצם מגלה את השם. השם היה קיים ועכשיו הוא רק מגלה אותו.
כן.
ניצה: עכשיו לנושא של הסקת מסקנות. בתוך תהליך של ניסוי מדעי יש עניין רב של הסקת מסקנות, עשיתי משהו, חשבתי שהוא יעבוד בצורה מסוימת, פתאום אני מגלה שהוא בכלל עובד בצורה אחרת ואני מתחילה להסיק מסקנות. איך זה עובד בחכמת הקבלה, האם גם מקובל מסיק מסקנות על הניסויים שהוא עורך?
אם מקובל פועל בדיוק לפי החוקים, חוקי הטבע העליון, במידה, בכמה שהוא נמצא בהם, אז אין לו בעצם שגיאות, לא יכולות להיות "תאונות" מה שנקרא "תאונות עבודה".
ניצה: אין תאונות עבודה?
אין. הוא מסיק מסקנות, אבל הוא צריך תמיד לדעת, ובעצם את זה הוא רושם, איפה המסקנות האלה עובדות, באיזה גובה, ובאיזה עומק בתוך החומר. זאת אומרת, בחכמת הקבלה התופעה היא קשורה בדיוק, בצורה נחרצת ממש, למקום שבו הוא רואה את התופעה, ולתנאים שהוא עובר על התופעה הזאת, אחרת הוא לא יכול לרשום אותה.
ניצה: איך היית מגדיר את סוג המסקנות שמתקבלות מניסויים בחכמת הקבלה?
שהוא לומד תמיד את פעולות הבורא, כל פעם לפי דרגות גילוי מסוימות של הבורא כלפיו.
ניצה: איך המקובל מתייחס לתוצאות הניסוי שלו, מה הוא עושה עם התוצאות האלה, האם הוא עושה איתן משהו, האם הוא משווה אותן?
תוצאות הניסוי שלו הן הקניין הפרטי שלו, וזה גם אותו קניין כללי שהוא מעביר לכל הנשמה הכללית של כל האנושות. התוצאות מהמחקר שלו הן תמיד חיוביות לכולם, לכל מערכת הנשמות.
ניצה: מה זאת אומרת?
כי במה שהוא עושה הוא חייב לכלול את כל הנשמות.
אורן: מה זאת אומרת חיוביות?
כי הוא משיג קשר עם הבורא, אז דרכו עכשיו, את אותו קשר עם הבורא, יכולים להשיג אנשים אחרים, נשמות אחרות.
אורן: ולמה אתה קורא לזה חיובי?
כי זו מטרת הבריאה, שאנחנו נתקשר כולנו כך לכוח העליון והוא פותח לנו את הדרך. כדאי להתקשר למקובל ולהשתדל להשיג דרכו קשר עם הבורא. איזה רווח גדול יותר אתה יכול להציע לאדם?
ניצה: עכשיו אני רוצה לדבר על הנושא של ההפרכה. אנחנו יודעים שכל תיאוריה מדעית היא תיאוריה שניתן גם להפריך אותה. השאלה היא אם חכמת הקבלה זה מדע שאפשר להפריך אותו?
בהיסטוריה של חכמת הקבלה ישנם כמה מקרים כאלה, בכל זאת היא קיימת כמעט ששת אלפים שנה, והיו כאלו מקובלים שטעו. אומנם זו לא הייתה טעות נוראית, הם לא עשו בזה שום עוול לכולם, אבל אנשים אחרים יכולים ללכת בעקבותיהם וגם להתבלבל. כתוב על זה. בזה אף אחד לא מבוטח, זה יכול לקרות לכל אחד, ואנחנו רואים את זה כשלפעמים באמת קשה לאדם להתמצא בדיוק באיזו רמה של השגת הא-לוהות הוא נמצא. יש כאן, כמו בכל מדע, מקום לספק, ואני חושב שזה דווקא טוב, זה מוסיף עוד צבע, עוד משהו אנושי.
אורן: אני רוצה לשאול על ההפרכה מכמה זוויות. נניח שאדם עורך ניסוי מסוים במחקר בחכמת הקבלה ומגיע לתוצאה מסוימת. עובר יום, עוברים יומיים, שבוע, שבועיים, שנה, שנתיים. האם הוא יכול לשאול את עצמו האם התוצאה הקודמת שאליה הוא הגיע היא לא שיא הדיוק ומנסה להפריך אותה, או שמא הוא נאחז במה שהוא גילה אתמול כמשהו שאסור לנסות לערער על זה? האם יש לו את הגמישות המחשבתית? כי אומרים שהמדענים הגדולים לא מפחדים להתייחס לגילויים שלהם עצמם כמשהו שכדאי וטוב לבדוק מזוויות אחרות ואולי כן יצליחו להפריך אותם, הם לא פוחדים מזה. מה היחס של החוקר בחכמת הקבלה לעניין זה?
אפשר לראות זאת הכי טוב בספרים של המורה שלי, רבי ברוך שלום הלוי אשלג. הוא כתב בספר שלו. הוא ראה בטקסט שאלה כזאת וכזאת, הוא ענה עליה תשובה, אחר כך מחק, כתב "לא נכון" וכתב תשובה אחרת. ולפעמים גם את זה היה מוחק וכותב שוב מה שנראה לו נכון. ואם היה ממשיך יכול להיות שעוד כמה פעמים כך היה עושה.
אורן: זאת אומרת החוקר בחכמת הקבלה מאפשר לעצמו את הגמישות להתייחס למה שהוא גילה קודם כמשהו שאפשר להפריך אותו.
הוא בסך הכול נמצא בדרכי התגלות הבורא אליו. ובדרכי ההתגלות יכול להיות שהגילוי הבא הוא במשהו משנה את הגילוי הקודם, נותן לו פן אחר, צבע, וכן הלאה.
אורן: זה לגבי הגילויים שלו עצמו. מה לגבי גילויים של חוקרים אחרים בחכמת הקבלה, זה יכול להיות בני זמנו או בני דורות קודמים. האם החוקר בחכמת הקבלה מרשה לעצמו לערער על תוצאות של מחקרים קודמים שעשו חוקרים אחרים לפניו ולנסות, בדרך חקירה, לא בפנטזיות, להפריך אותם? האם הוא מרשה לעצמו?
למה להפריך?
אורן: כי אולי זה לא נכון.
כן, אבל הוא לא חוקר על מנת להפריך.
אורן: אני מניח שהוא חוקר כדי לברר את האמת של המציאות, ולא במטרה להפריך.
הוא רוצה להעביר גם את כל המחקר והתוצאות שלו על עצמו, כי על ידי זה הוא גדל, הוא לומד ומתקדם. ואם הוא לא יכול לחזור על אותן התופעות, על התוצאות אז הוא מתחיל לחקור למה זה כך, איפה הוא טעה או איפה טעה קודמו.
אורן: זו הנקודה, האם החוקר מרשה לעצמו להגיד שכל החוקרים שהיו לפניי בתחום הזה של המחקר בחכמת הקבלה הגיעו לגילויים מסוימים, ויכול להיות שאני כתוצאה ממחקרים שעכשיו עשיתי ארשה לעצמי לערער. לא לומר שזה לא נכון, אלא להציע ניסוי אחר, חדש, שבו אני אבדוק אם הגילוי של אתמול או של לפני מאה שנה של אחד החוקרים בקבלה, הוא גם מה שאני מגל, או שמא במחקר שלי תתקבל תוצאה אחרת. יש לו את הגמישות הזאת?
וודאי. אחרת הוא לא היה חוקר. וכל פעם הגילוי שלו בטבע העליון מחייב אותו להיות כזה. הוא פותח בו כאלה תכונות שהוא לא יכול כבר לעצור את עצמו, הוא חייב לבדוק וחייב לפתוח וחייב לחקור וחייב להיות בספק כלפי כל דבר.
אורן: האם בתהליך הזה הוא לא מפחד שאולי פתאום הוא יגלה דברים שיאכזבו אותו?
מה יכול להיות? אין דבר כזה בחכמת הקבלה בכלל.
אורן: אין אזורים שהוא פוחד לגשת אליהם במחקר שלו?
יש אזורים שנאמר עליהם שאסור לך לגשת לזה. למה? כי עדיין אין יכולת לאדם לחקור את האזורים האלו.
אורן: למה? מה מבדיל בין התחום שיש לי יכולת לחקור לבין התחום שאין לי יכולת לחקור?
המדען שבעולם שלנו הוא לא יודע איפה אסור ואיפה מותר, אין לו אסור ומותר, הוא יכול לגשת עד כמה שידו משגת. ובזה הוא נתקל בכל מיני תופעות שמי יודע מה הן. בחכמת הקבלה ישנן הגדרות, דרגות, מדרגות, שעליהן יש חוקים מסוימים שאומרים, עד כאן אפשר לחקור עם זה, יותר למעלה עם זה, יותר למעלה עם זה. זאת אומרת הכול מדורג. למה? נניח שאתה רוצה לירות לאיזו מטרה שנמצאת חמישים קילומטר ממך, בשביל זה אתה צריך משקפת, או אפילו יותר ממשקפת, איזה מכשיר, ולדעת מה קורה באוויר, איזו לחות ואיזה רוחות.
אורן: הייתי טנקיסט אז אני מכיר את המקצוע. הייתי אפילו תותחן, אז את כל הנתונים אני מכיר.
גם אני הייתי בתותחנים קצת.
אורן: אתה משקלל את כל הנתונים, לוקח כל מה שאתה יכול.
ומכניס אותם לשם.
אורן: בדיוק, ואז אתה יורה.
יורה. אז אומרים לך כך, עד 20 ק"מ מותר לך לירות, יותר מ-20 ק"מ אין לך סיכוי לקלוע למטרה.
אורן: הנתונים שבידך לא מאפשרים את השקלול שיביא אותך בדיוק לפגוע שם במטרה.
כן. אבל, אם תשיג את זה ואת זה תוכל, תקבל במקום טנק טיל.
ניצה: עם טווח יותר רחוק.
כן.
אורן: אז מה הנמשל, למה סיפרת לי את זה?
שיש הגבלה, אבל ההגבלה היא כלפי הכלים שלך.
ניצה: זאת אומרת, זה לא איזה מקום שאומרים למקובל לכאן אסור, אתה פשוט לא יכול להגיע לשם וזהו.
כן. ככה זה כתוב בחכמת הקבלה, "אסור" זה בלתי אפשרי בינתיים.
אורן: בינתיים הכוונה לרמה שבה אתה נמצא ועם כלי המחקר שנמצאים בידך.
כן.
ניצה: האם יכולות להיות תוצאות מטעות אצל מקובל? משהו שהוא באמת שגוי כמו שאמרת קודם.
לא, כי כשהוא הולך לגלות לפי העקרונות, בצורה הדרגתית פותחים לפניו שערים של השגה. והשערים האלה הם בנויים בצורה כזאת שאתה חייב להיות כנגד השער הזה. מה שהשער סוגר, שתהיה לך אפשרות במוח ובלב לפתוח, זאת אומרת שאתה תהיה מוכן בשכל וברגש.
אורן: תמחיש לי את זה קצת, זה מאוד מסקרן.
נניח שיש כמה מדרגות, במדרגה הראשונה אתה צריך להתנתק מכל ההתעניינות בחיים שלך הגשמיים, ולא אכפת לך מהתוצאה.
אורן: לא הבנתי.
זו כבר בעיה.
ניצה: אפילו את הדלת הראשונה קשה לפתוח.
זה הכי קשה. כי אם אני רוצה לעלות למדרגה הראשונה בחכמת הקבלה, אני צריך להגיע למצב שאני לא שואל את עצמי על החיים שלי.
אורן: מה אני לא שואל? אמרנו שלקבלה יש שאלת מחקר.
לא שואל, לא חשוב לי. אני מוסר את זה בידי הטבע, לא נכנס לזה. זה התנאי הראשון, הכניסה למחקר הרוחני.
אורן: מה אומר התנאי הראשון לכניסה למחקר?
שאתה מתנתק מכל דבר ששייך לרצון האגואיסטי שלך, להתעניינות ממה שאתה, ולא חשוב לך מה תהיה התוצאה.
אורן: למה זה חשוב?
כי אחרת אתה לא תהיה חוקר, חוקר בלתי תלוי. אתה חייב להיות מנותק מכל תוצאה שתהיה. שתהיה תוצאה לא חשוב איזו. אחרת מה, אם אני אעשה כך חשבון, יתנו לי כסף, או ירביצו לי, או ילכו נגדי בבית משפט, או יעשו עוד משהו. אני חייב להיות למעלה מכל הדברים האלה, לא חשוב מה יהיה. ובאמת אני יודע שזה כן יכול לקרות, אבל אני למעלה מהחשבונות האלו. רק בתנאי זה אני יכול להיכנס לשער הראשון.
ניצה: זאת אומרת, שאלת המחקר הופכת להיות יותר חשובה מכל דבר אחר, מכל תוצאה אחרת שנמצאת.
אחרת אני לא ארגיש תוצאות מהמחקר. כי המחקר הוא בעולם העליון, בעולם של השפעה, ואם אני לא מתנתק מהאגו שלי, ואת זה אי אפשר לראות על האדם איפה הוא נמצא, הוא מתנהג כרגיל, אז אני לא אוכל להבחין בתוצאות מחקר, אני לא אוכל לבצע אותו.
אורן: אני רוצה להתעמק בתהליך שתיארת. בפיסיקה, כימיה, ביולוגיה, גנטיקה, בכל תחום שניקח במדעי הטבע, יש איזו שאלה מסוימת שאותה אנחנו רוצים לחקור. אנחנו לא הולכים בעיניים עצומות או בעיניים פקוחות לחקור את השאלה, אלא אנחנו חייבים כיוון מסוים.
בשלב ראשון העליתי שאלת מחקר, דבר שאותו אני רוצה לברר. אחר כך אני חייב לבדוק האם חוקרים קודמים כבר התמודדו עם השאלה הזאת, אולי הם כבר הגיעו למסקנות מסוימות שאני יכול לבדוק אותן ולחזור על הניסויים שלהם ולראות אם הם טובים.
נניח שלא מצאתי אף חוקר קודם והעליתי שאלת מחקר חדשה, מצוין. אני חייב עכשיו, אחרת אני לא מדען, לנסות לשער מה יכולה להיות התשובה לשאלה שהעליתי. אני לא מתקבע עליה אבל אני חייב כיוון. בכיוון הזה אני אגש לתכנן ניסוי שיבדוק, האם מה שאני משער כתשובה לשאלה הוא נכון או לא נכון. וגם אם אני אקבל לא נכון זה עזר לי וגם אם אני אקבל כן נכון גם עזר לי. כי או שאני בכיוון הנכון או שאני לא, ואז אני אשפר את הכיוון שלי ואמשיך בסדרת הניסויים.
מהי שאלת המחקר ששם לעצמו החוקר בקבלה, ואיך אחר כך הוא מעלה השערה, איך הוא מתחיל למצוא כיוון? כי התנאי הראשון הוא שלא אכפת לו מה תהיה התוצאה. לא אכפת לו מבחינת האינטרס, אבל מה מבחינת ההשערה? כי אחרת אין לו כיוון מה הוא הולך לבדוק. הוא לא שם לעצמו איזו השערה?
הוא הולך לבדוק את ההתנהגות שלו, בתנאים שהוא קובע שרוצה שם לחקור. ועל עצמו הוא בודק את זה ולא על אף אחד אחר. זאת אומרת, הוא אותו החומר, אותה המכונה, אותו האובייקט שנמצא במחקר.
ניצה: ואז כשהוא חוקר פה את האובייקט על מה הוא צריך לוותר? אמרת שהוא צריך לוותר על משהו, שזה התנאי הראשון שלו בכלל להיכנס למחקר המדעי.
העניין האישי, ההתעניינות האישית.
אורן: האינטרס?
האינטרס כן. מה שייצא לא חשוב לי. אני חייב להעלות את עצמי לדרגה של חוקר, כאילו שזה לא עלי ולא אני ולא כלום. אמנם אני אותו האובייקט שנמצא במחקר.
אורן: זאת אומרת, ששאלת המחקר היא נוגעת לי עצמי, אני הולך לחקור את עצמי, זה מה שעושה החוקר בחכמת הקבלה?
ודאי, אין לי את מי.
אורן: למה הוא לא חוקר את העולם שבו אנחנו חיים למשל?
האדם הוא העולם, אין עולם. דיברנו אתכם על תפיסת המציאות, את זה כבר לומדים לפני המחקר. אני לא הולך כאן לבדוק את העולם, מה זה עולם? העולם נמצא בי.
אורן: אז המחקר הקבלי הוא כמו מחקר פסיכולוגי?
נגיד.
אורן: אז זה לא כמו פיסיקה שחוקר את הטבע, או כמו כימיה שלומד את הטבע, או ביולוגיה?
עוד יותר, פיסיקה וכימיה והכול תלויים בפסיכולוגיה. חוכמת הקבלה היא בונה את הפסיכולוגיה העליונה וחוקרת ממנה את האדם. אדם הוא עולם קטן, הכול נמצא בתוך האדם. מה שאנחנו רואים דומם, צומח, חי, מדבר, כל היקום ובכלל הכול, אנחנו מדברים על האדם. זו המערכת שנקראת "אדם".
ניצה: איך אתה מגדיר מה זו פסיכולוגיה עליונה?
פסיכולוגיה עליונה היא שאני מעלה את עצמי למעלה מההתעניינות שלי, מהרצון לקבל, מהרצון ליהנות שלי וחוקר את זה בצורה בלתי תלותית.
אורן: אמרת באחת התכניות הקודמות שהמחקר בחכמת הקבלה הוא מחקר של מחשבת הבריאה, שלה קראת "הטבע העליון". מחשבה שהיא כמו פקודת הפעלה של הבריאה כולה. עכשיו אמרת, שהאדם הולך ללמוד את עצמו שהכול בתוכו. האם האדם חוקר את עצמו או שהוא חוקר את מחשבת הבריאה, את הטבע העליון?
הוא חוקר איך מחשבת הבריאה מתממשת בו. וחוץ ממנו אין כלום, שום דבר אין. חוץ ממני לא קיים כלום. דומם, צומח, חי, מדבר, כולם תלויים וקיימים בי.
אורן: וכשהוא הולך לחקור איך מחשבת הבריאה מתממשת בו, הוא מציב לעצמו השערה שאותה הוא הולך לבדוק בניסוי שלו?
יכול להיות אבל זה לא העיקר. כי יש לו נתונים כל כך ברורים, פשוטים, שזה כמו במחשב, שאתה מכניס בו נתונים והוא צריך לתת לך תוצאה. אבל הנתונים האלה שאתה מכניס, אתה מכניס אותם בצורת מאמץ פנימי, רגשי, נפשי במה שנקרא "צמצום מסך".
אורן: איזה נתונים האדם מכניס לתוכו?
עד כמה הוא מסוגל להיות למעלה מהטבע שלו.
אורן: ומה הוא בעצם הולך לחקור, מה הוא בודק?
הוא בודק עד כמה הוא יכול להידמות לבורא, בתכונת ההשפעה.
אורן: האדם הולך לבדוק עד כמה הוא יכול להיות דומה לבורא?
כן.
אורן: הבורא, הכוח העליון זה אותו דבר?
כן.
אורן: למה הוא הולך לחקור את זה, למה דווקא עם השאלה הזו הוא מתמודד?
כי הוא רוצה להשיג אותו במלואו.
אורן: ולמה כדי להשיג אותו במלואו הוא צריך להידמות לו?
איך עוד אפשר להשיג? אנחנו גם בפיסיקה רגילה מודדים הכול לפי השתוות הצורה.
אורן: כלומר?
אנחנו צריכים להגיע לאותן המדידות, לאותן התכונות ואז אנחנו יכולים רק למדוד את הדברים.
ניצה: אתה נכנס באמת לעוד קטגוריה של מדידה, איך מודדים? מה מיוחד בדרך שבה חכמת הקבלה מודדת את התוצאות, לעומת מדידה מדעית?
מדידה מדעית אני לוקח סרגל ואני מודד. בחכמת הקבלה אני צריך להיות הסרגל.
ניצה: אני הסרגל זאת אומרת, המדידה היא עלי.
אין לי על מה, כי אני כולל את כל העולם.
אורן: מכל מה שהסברת לנו היום על החשיבה המדעית והשיטה המדעית שבחכמת הקבלה, מה הדבר החשוב ביותר בעיניך שכדאי לזכור?
לגלות את הכוח העליון בצורה בלתי מוגבלת. עד כמה הוא שורה בי, ממלא אותי ואני נותן לו את כל האפשרויות מצדי.
(סוף השיחה)