חיים חדשים

שיחה 591

חזרה לטבע

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.06.15 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים לחזור אל הטבע. זהו טרנד גדול בעולם וגם כאן בישראל ואנחנו ננסה להתעמק קצת ולהבין אותו יותר לעומק.

יעל: יש היום מגמה שתופסת תאוצה כבר כמה וכמה שנים. לחזור ולחיות את הדברים היותר טבעיים, פחות דברים מודרניים ופחות דברים מלאכותיים. זה בא לידי ביטוי גם ברפואה, רפואה טבעית, רפואה הומיאופתית, להבדיל מרפואה קונבנציונאלית של תרופות וכימיקלים. במזון טבעי, להבדיל ממזון מלאכותי ומעובד. גם בסביבה שלנו, יש איזה טרנד עיצובי של משהו יותר טבעי, שעשוי מעץ, מחומרים טבעיים, יותר חמים. זה בא לידי ביטוי גם באופן שאנחנו יולדות, מדובר היום על לידה טבעית, להבדיל מלידה עם אפידורל. ואפילו בניתוחים פלסטיים היום, יש איזה טרנד של עיצוב יותר טבעי ויותר קרוב לטבע הבסיסי של האדם ופחות בומבסטי ממה שהיה מקובל יותר בשנים הקודמות. אנחנו מרגישים שיש איזה רצון להיות טבעי. למה יותר ויותר אנשים היום רוצים לחזור אל הטבע, מאיפה נובע הטרנד הזה?

קודם כל נלך קצת בחזרה להיסטוריה, אז נבין את המגמה הנוכחית. אנחנו רואים שבמשך החיים האדם היה מזין את עצמו וגם מרפא את עצמו על ידי הסביבה, עם מה שהיה. מהחום והקור, מצמחים, ממה שקיבל מהחיות ומהאוויר והיער, מכל מה שהיה. האנשים ידעו להשתמש בזה, האדם היה קרוב יותר לטבע. היה פחות זיהום, ולמעשה לא היה בכלל, עד שהמציאו את מנוע הדיזל והדלק וכן הלאה. כי אפילו מנוע הקיטור לא זיהם כל כך את האוויר, היו שורפים עצים או פחם, אבל בסך הכל הוא לא זיהם את האוויר. גם במזון לא היו חומרים כימיים, המזון היה טבעי. העופות, הדגים, הכל היה בצורה טבעית, הם גדלו בטבע והאנשים היו תופסים אותם מעבדים נכון ומשתמשים בזה.

כל זה השתנה בתוך מאה השנים האחרונות, אפילו פחות מזה, אפשר להגיד שזה התחיל משנות הארבעים. אמנם תעשיית התרופות התחילה קודם, אבל בכל זאת, הרופאים פעם לא היו רחוקים מהטבע ואת רוב התרופות הם היו מקבלים מהטבע. ואנחנו רואים את זה בספרי הרפואה.

אני נמצא בכל מיני מקומות בעולם ואני אוהב להיכנס למקומות כאלה, לכפרים ישנים שהם לשימור. נכנסתי לכפרים כאלה בהונגריה ובקנדה, שאנשים לא חיים שם, אבל הכפר נשאר כאיזה גן כזה. אני זוכר שהיה שם בית שבו התגורר רופא הכפר, וליד הבית הייתה חלקת אדמה שם הוא גידל כל מיני עשבים. ובתוך הבית יכולנו לראות את המעבדה הקטנה שבה היה משמר את העשבים האלה ומייבש אותם כדי לרקוח מהם תרופות. זאת אומרת, אנחנו רואים שהייתה תעשייה שלמה. בדרך כלל רופא הכפר היה עשיר מאוד, כי כולם היו צריכים אותו והוא באמת ידע מה צריך לעשות, אחרת לא היו צריכים אותו. וכך בכל כפר, בכל מקום, אפילו הקטן ביותר, היה מישהו שהיה מתעסק בזה. וכך הם היו מוסרים זאת מדור לדור, "כך אנחנו יודעים", והכול נלקח מהטבע.

אנחנו גם רואים שהחיות מרפאות את עצמן מהטבע. הכלב שיוצא עם בעל הבית שלו מדירה בקומה העשרים, הולך ומחפש איזה צמח, או עשב כדי לאכול אותו. הוא ממש מחפש כי הוא צריך את זה, הוא מרגיש מהטבע שזה נחוץ לגופו. גם אנחנו לפי הגוף שלנו מדרגת החי, לכן חבל מאוד שאנחנו התרחקנו מזה. ודאי שיותר קל בימינו, אם היינו מחליפים בכל מקום לטובה את הצמחים למיניהם, ולא רק את הצמחים, אלא גם מהדומם מהצומח ומהחי, אבל לצערנו אנחנו לא באמת יודעים את הדברים האלה בצורה הנכונה, ולכן אנחנו רואים שזה לא הולך בכל מקום. אמנם זה נוח וטוב, בלי זה לא היינו שורדים היום, כי אני לא יכול לתאר לעצמי איך אוכלוסיה מהעיר הגדולה יוצאת לאיזה יער כדי לחפש עשבים, אין גם מי שיודע מה צריך, היום זה בלתי אפשרי.

כמו בכל התפתחות שלנו, ורצינו התפתחות טכנולוגית, לבנות הרבה ולעשות הרבה, חשבנו שזה יתן לנו פריחה והתקדמות יפה וטובה, אבל מזה כמה עשרות שנים, אנחנו כבר מגיעים למצב שאנחנו לא כל כך בטוחים שההתפתחות שלנו היא ממש לטובה. אנחנו רואים כל כך הרבה תופעות שהן לא כל כך נעימות. אמנם אנחנו נוטים לקבל אותן ואחר כך להסכים איתן ואפילו לא לזהות אותן כי הן כבר נמצאות איתנו, אבל בכל זאת, אנחנו רואים שבתהליך ההתפתחות, גם בטכנולוגיה, גם ברפואה, גם במשפחה, בחינוך, בכל דבר, עברנו איזו גבעה, כי חשבנו שאנחנו נלך רק קדימה ורק מעלה-מעלה, ופתאום אנחנו רואים שלא, אין לנו כאן קו איזון, אנחנו כאילו נוטים לאיזה כיוון והכיוון הזה הוא לא מאוזן, הגזמנו ואנחנו נוטים לכיוון לא טוב. וחסר לנו כאן לעשות חשבון נפש ואולי להתקדם באיזה שביל אמצעי. לא לעזוב לגמרי את הרפואה הטבעית הזאת, וגם לא ללכת בכל דבר לתעשייה. כי בכל זאת לפי הגוף שלנו, אנחנו לא משתכללים, אנחנו לא הופכים להיות חייזרים, אלא הגוף שלנו נשאר אותו גוף. ולכן כדאי לנו לתת לו איזה קשר עם הטבע, שהוא באמת זקוק לזה.

ולכן אנחנו רואים שאנחנו רוצים לחזור, יש לנו נטייה לחזור לדברים שהיו פעם לידינו ואנחנו כאילו הרחקנו את עצמנו ואת הדברים האלה מאיתנו, והיום אנחנו שוב מרגישים שאולי כדאי לחזור אליהם. אלה דברים טבעיים יותר שממש נמצאים לידינו, כמו עץ, זכוכית, עור, פרווה, בדים טבעיים, כל מיני דברים כאלה, כל דבר ודבר. אפילו לפי הצורה, אנחנו עושים היום כל מיני מנורות בצורה שהייתה פעם, לפני מאה שנה. יש לנו יותר הרגשה בדברים שהיו לנו טבעיים יותר, קרובים אלינו יותר וכל המודרניות הזאת מורגשת לנו היום נטולת רגש, אין בה רגש, הכל קר, הכל שטוח, צורות כאלה שלא מעוררות בנו שום יחס יפה. ולכן בסופו של דבר בכל התחומים, אחרי שהעולם עבר איזו גבעה כזאת בהתפתחות שלו, הוא מתחיל להבין שאין מה לעשות, לאדם צריך להיות נוח והסביבה שלו צריכה להיות ארגומטרית.

ארגומטריה זה מדע על איך אנחנו עושים סביבה הנוחה לגוף האדם. אני לא יכול לבנות שולחן שיהיה בגובה של שני מטר, או לבנות כיסא שיהיה בממדים לא פרופורציונליים, אני צריך להוציא ספר ולהדפיס אותו כך שיהיה נוח להחזיק אותו ביד, ידית שתהיה מתאימה לי, נעליים שיתאימו למבנה כף הרגל שלי וכן הלאה. זאת אומרת בכל דבר אפילו שארצה להפריז ולהוציא משהו מקורי מאוד, זה בכל זאת חוזר לדבר שהוא נוח וטוב ומתאים לגופו של האדם. האדם כאן נמצא במרכז הבריאה, ואנחנו צריכים לעשות את כל מה שמתאים לו.

ולכן ככל שנתקדם, להתקדמות שלנו יש גבול. אנחנו לא צריכים מטוס לכל אחד. אנחנו צריכים בית, גינה יפה, אולי איזה אגם, מישהו ירצה גם סירה קטנה, מישהו אחר ירצה לידו יער קטן, אנחנו נרצה לחזור לכל מיני צורות כאלה שמתאימות לגוף שלנו, שהוא דרגת חי. לכן ככל שיכתבו לנו כל מיני רומנים על קפיצות בין הכוכבים, זה לא יעזור. אני לא רוצה לקפוץ לכוכבים, אני רוצה שליד הבית שלי יהיה לי משהו למנוחת הנפש. וזה מה שאנחנו רואים, שהעולם מגלה עכשיו נטייה לחזור אל הטבע, וזה מורגש בכל דבר.

לא מן הסתם אנחנו רואים היום על האריזות שאנחנו קונים, כל מיני כתוביות שאומרות לנו שהמוצר הוא ללא תוספות כימיות, זה מושך את האנשים כבר היום. ואני חושב שזה יחזור להיות כך בכל דבר ודבר, עד כדי כך, שאנחנו נחזור ללחם אמיתי, לבשר אמיתי ולכל דבר אמיתי. וכמה שמספרים לנו שבכמויות גדולות בלתי אפשרי לעשות את זה, אבל אני חושב שבכל זאת נמצא את הדרך איך לגדל את הכל בלי תוספות האנטיביוטיקה ובלי התרופות וכולי.

יעל: אני מאד מרגישה את כל מה שאמרת. ויש הרגשה שבאמת אותו ניתוק מהטבע בהרבה מובנים, מוציא את האנושות מאיזון. יש הרגשה שאנחנו בני האדם קלקלנו כאן משהו, ואם נחזור לטבע אז המקום הזה יתקן את אותה הרגשה של ניכור, את אותה הרגשה של ריחוק, של מלאכותיות שאנחנו מרגישים, שזה יהיה אותו תיקון של הנזקים שהאדם עשה לפני כן. ואנחנו נחזור למקור הבריא, הנכון, לחיים טובים, לאיזו שמחה גדולה יותר, לאיזה אושר.

בשביל זה אנחנו צריכים לשנות הרבה דברים. כי אנחנו רוצים לבנות משהו חדש בעולם הישן, ומשהו ישן לקחת לעולם החדש וזה לא כל כך הולך. כי אי אפשר לבנות עיר לעשרים מיליון תושבים כמו הצורה שהיתה פעם. אנחנו לא יכולים לבנות כפר גדול בקוטר של אלפיים קילומטר, זה כביכול לא מציאותי, יהיו שם יותר כבישים מבתים, זה לא רציונאלי.

אנחנו צריכים עדיין לחשוב איך אנחנו בכל זאת משלבים את הגישה הארגומטרית, היינו המתאימה לגופו של האדם, עם כל הטכנולוגיה שלנו ועם כל הדרישות שלנו. כי בכל זאת לא נעשה את זה כמו פעם, לא נבנה נניח את הטאבון בחצר כדי לאפות שם הכל, זה לא בשבילנו. אז איך בכל זאת נעשה משהו בצורה חדשה, אנחנו צריכים לחשוב על זה. אני לא חשבתי על זה, אבל ודאי שהחזרה אל הטבע היא מאד מכובדת בעיני, יש לה מקום ויש לה זמן.

אני מקווה שהחזרה אל הטבע לא תהיה רק בצורה הגשמית, בתרופות במזון והכל, אלא זה יהיה גם לנפש האדם, שהוא ירגיש שהוא צריך לחזור לטבע, הוא צריך להתחבר עם הטבע כולו, שהוא בעצם מרכיב בלתי מנותק מהטבע, והוא גם צריך לקיים את כל החוקים וכל הכוחות שיש בטבע, מתוך הבחירה שלו.

גם לגוף שלנו יש לתת להתקיים בצורה נכונה, חופשית, כמה שאפשר. ובטוח שאפשר, אפילו שאנחנו כבר שמונה מיליארד, וגם אם יהיו עשרה מיליארד זה לא חשוב. אנחנו צריכים לתת לכל אדם ואדם את היכולת להיות כמה שיותר קרוב לטבע, עם כל הצורה המודרנית שאנחנו לא רוצים לוותר עליה. וזו ממש בעיה שעומדת לפנינו. כי ככל שאנחנו מתרחקים מהטבע, אנחנו מרגישים אחר כך שאנחנו סובלים. אנחנו מתרחקים, חושבים שזה טוב, מלאכותי, יפה, שיש את הכל בלחיצת כפתור, ואחר כך אני מרגיש, "לא, לחיצת כפתור עושה לי יותר בעיות מאשר כשעשיתי את זה פעם עם הידיים". ואז יוצא שצריכים להיות כאן באיזון מסוים.

החזרה אל הטבע תמשוך אותנו גם לפנימיות של הטבע. אנחנו נתחיל להרגיש שאנחנו כבני אדם צריכים למצוא את הכוח הפנימי של הטבע ולהתחבר אליו, לא רק בגוף אלא גם בנפש. שהכוחות הטמונים בטבע צריכים להתגלות לנו ונתחיל להרגיש את השפה הפנימית של הטבע, שזו בעצם שפת הא-לוהות, כוח עליון שנמצא בתוך הטבע ומנהל אותו וכך מנהל גם אותנו. והטבע של הדומם הצומח והחי, והגוף שלנו שגם שייך לדומם צומח וחי, יהיה ככוח המעבר, כמשהו שמשדך בינינו לבין כוח פנימי יותר, כוח הטמון בתוך הטבע, התוכנה, הכוח העליון, הא‑לוהים שנמצא בתוך הטבע.

כך בצורה כזאת, נתחיל להרגיש בטבע עצמו, בדומם בצומח ובחי ובתוכנו, מתוך הגוף שלנו ויותר פנימה, קשר עם הא-לוהות, נתחיל להבין את השפה שלו, איך שהוא מדבר איתנו. וכך בחזרה אל הטבע, נתחיל לגלות באמת את החיים האמיתיים שלנו, הנצחיים כמו הטבע, העליונים כמו הא-לוהות.

יעל: האם תוכל לפרט קצת יותר את הקשר בין הא-לוהות לבין הטבע?

דרך הטבע אנחנו יכולים לגלות את הא-לוהות. כמו שכתוב על אברהם אבינו. הוא היה יוצא בלילה ומסתכל על הכוכבים, רואה את הטבע מסביב ושואל, "איפה הכוח העליון הזה שברא את זה ומחזיק את זה ומנהל את זה, ודרך זה הוא רוצה להגיד לי משהו, אבל מה הוא רוצה להגיד, אני רוצה לשמוע אותו ואני לא מסוגל. יש בי משהו, פקקים באוזניים, או בלב ואני צריך לפתוח אותם, לשמוע ולהרגיש, איך אני פותח אותם?" עד שהתגלה לו, שהפקק הגדול שנמצא בתוך כל הקליטה של האדם, זה האגו שלו. ואם הוא מתעלה מעל האגו ומתחיל להתייחס באהבה, בהשפעה, בנתינה כמו כל הטבע, הוא מתחיל לראות שכל הטבע מנוהל על ידי כוח השפעה ואהבה, והכוח הזה מדבר אליו דרך כל מה שיש מסביב.

אני חושב שהחזרה שלנו אל הטבע, הנטייה שלנו לחזור לטבע, לא מדובר על אוכל טבעי יותר, או נגד אפידורל, או נגד מלאכותיות. אלא יש לנו בעצם מגמה פנימית לגלות את הכוח הפנימי הזה של הטבע, הא-לוהות, שרק בקשר עימו, אנחנו נרגיש באמת שאנחנו חוזרים אל הטבע. ונקווה שנוכל לבצע את זה מהר וטוב, ולא שעשינו איזה סיבוב, והצרות והיאוש החזירו אותנו קצת בחזרה. אלא שנבין שעלינו לא להתרחק מהטבע, אלא יחד עם ההתעמקות בטבע, אנחנו יכולים גם להמציא לעצמנו חיים נוחים וטובים. אנחנו לא נפסיד שום דבר מהטכניקה והטכנולוגיה אם זה הולך יחד עם הדבקות בפנימיות הטבע, בא-לוהות.

יעל: למה חשוב כל כך לא להתרחק מהטבע, או לגלות את הפנימיות של הטבע?

כי אנחנו מאבדים את האיזון ואחר כך זה עולה לנו ביוקר. אנחנו מתחילים להאכיל את עצמנו בכל מיני צורות מזון, שזה לא מזון אלא ממש עץ מעובד. היום אנחנו יכולים לעשות את הכל מפלסטיק. אנחנו יכולים להדפיס אוכל במדפסת, גלידה ובשר ויין וחלב ואת הכל לעשות מאותו מאגר שכולו כימיה. ואז לאכול את זה ולחשוב שזה באמת עוף עם אורז, שזה יין טוב וכל מיני סלטים, כשכל זה נעשה מאיזה חומר אחד, שאין שם שום דבר חוץ מהמסה הזאת של החומר, והיתר הם תוספת של טעם וריח, הכול מלאכותי. אנחנו יכולים לעשות את זה. מאותו החומר אני גם יכול לעשות כיסא וגם שולחן וגם אוכל לעצמי, כל דבר ודבר.

אולי מישהו יכול להגיד שזה מצוין ושזה טוב, אנחנו נמצאים לפני התפרצות והתפתחות כזאת של האדם, אבל זה לא נכון. כי כשאנחנו הולכים רק לכיוון המלאכותיות, אנחנו מאבדים את הצורה שלנו. אנחנו לא הופכים להיות טובים יותר, יפים יותר, עשירים יותר בפנימיות, אלא אנחנו בסך הכל נעשים יותר מכונות. כמו שעוד מעט אנחנו נעשה גם את הילדים שלנו מתוך המדפסת הזאת, מאותו מאגר. לכן נקווה שאנחנו חוזרים אל הטבע.

אורן: כמשפט סיום. מהי בעיניך החזרה אל הטבע?

החזרה אל הטבע היא לפנימיות הטבע, לא-לוהות, שזה כולל הכל. ואז זה לא מנוגד לכל ההתפתחות הטכנולוגית, אלא זה מאזן את ההתפתחות הטכנולוגית שאנחנו נשמור בקו האמצעי, בשביל הזהב.

(סוף השיחה)