חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", מס' 144
מכור היתוך למשפחה אחת
מטרות:
להבין מדוע האידיאולגיה של כור ההיתוך שביקשה לבנות זהות קולקטיבית אחידה לא צלחה
מה ההבדל הגדול בין אחידות לאחדות עליה מדבר הרב בחזון המשפחתיות.
לעקוב אחר התהליך ההתפתחותי שעברה החברה הישראלית מקום מדינה ועד ימינו
זרימת התכנית:
כור ההיתוך
אימוץ סגנון חיים מערבי /קפיטליסטי
פתיחה:
מתוך הספר צופן הישראליות (גד יאיר):
התנועה הציונית החזירה אותנו לארץ ישראל כי כאן, ולא באושוויץ- נמצא המקום לפתרונה של שאלת היהודים. התנועה הציונית נדרשה לקלוט את המגוון התרבותי לסר התקדים בראשית שנות החמישים, לעשות מעשה מרקחה- "כור היתוך"- ולקרב את המורחקים ולהופכם לאחד. המדינה קיבלה על עצמה ליצור אצלנו תחושת אחדות ולעודד אחוות אחים ואחיות. אך למרות האידאולוגיה המקרבת המשימה הזאת נכשלה ואפילו הוכשלה באמצעים ארגוניים וממניעים פוליטיים. למרות קיבוץ הגלויות המדינה נותרה חברה שבטית, המורכבת משבטים עויינים זה את זה, וכן את אלה שבחוץ.
אף על פי ש"כור ההיתוך" הציוני לא ממש צלח, התרבות הישראלית בכל זאת עושה בנו תיקון קטן. היא מוליכה אותנו לחשוב שכולנו כאן אחים, היא דוחפת אותנו להתחבק לצ'פח אחד את השני כי כולנו סחבקים. אנחנו אחים- גם אם מדובר רק בטפיחה על שכם או במתק שפתיים. טקסי הזהות הללו עושים את שלהם. הישראליות מדביקה את השברים שלנו, מרכיבה אותנו- אמנם כמעשה טלאים- כדי שנוכל לחוש ביטחון ואחדות, כד שנרגיש שבאמת שבנו הביתה סוף סוף.
כור ההיתוך
כור היתוך הוא ביטוי מטאפורי לדרך בה מתפתחות חברות הטרוגניות, בה אנשים מרקעים תרבותיים ודתיים שונים משתלבים יחד ומצמצמים את מאפייניהם התרבותיים המקוריים לכדי יצירת חברה אחידה תרבותית. ניתן לכנות תהליך זה גם כ"התבוללות תרבותית" או "הטמעות".
בחברה הישראלית הופעלה מדיניות "כור היתוך" בשנותיה הראשונות של המדינה. היחוד בכך הוא כי בשונה מהצורה הרווחת של כור היתוך לא היה מדובר בתיאור תהליך, כי אם במדיניות ממשלה רשמית. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9A
מדוע הגישה של "כור ההיתוך" שבה אנשים מתרבויות שונות מצמצמים את הייחודיות של כל אחד מהם, לכדי יצירת אחידות לא צלחה מזווית הראייה שלך?
בפועל ראינו שדווקא הניסיון "למחוק" את הייחודיות וההבדלים בין התרבויות השונות, יצר חיכוך גדול, מדוע זה כך?
בדיעבד נראה שנדרשה הכנה גדולה לקראת תהליך של "קיבוץ גלויות", תהליך שעד היום לא התרחש, מה עלינו ללמוד על עצמנו היום, בזמן ובמקום בו אנו נמצאים?
כשאנחנו מתבוננים היום על "התבשיל" שיצא מהחברה הישראלית, יש בה גם טוב ויפה וגם רע ומכוער...אנחנו רואים חברה שמצד אחד מגוונת מאוד, צבעונית, בעלת תרבות עשירה שבה הרוסי אוכל מרק תימני ותימני אוכל גפילטעפיש, אבל מצד שני פילוג וקוטביות אפילו בתוך הפלגים השונים, מה היתרון דווקא בניגודיות כזו שקיימת בנו כחברה?
איך אתה מגדיר קיבוץ גלויות?
מה מאחד ומייחד אותנו כחברה להשקפתך?
איך עלינו להשתמש נכון היום ברבגוניות שלנו כחברה?
אומרים שהפסיפס הכי יפה הוא זה שיש בו מיזוג הרמוני יפה של הרבה ניגודים משלימים, מה זה אומר על החברה שלנו?
איך אתה היית מגדיר את החברה הישראלית דרך מה שמאחד אותנו ולא דרך מה שמפריד ומפלג אותנו?
כשאני מתבוננת על החברה שלנו לפעמים נדמה לי שאנחנו סוג של "תמונה מוקטנת" (דגם מוקטן) של כל העולם, כי יש בנו בליל של תרבויות, לא לשווא אנחנו שנים מחפשים להגדיר את זהותנו, האם יש לזה קשר למהותנו כעם?
גישת הכור היתוך רק איחדה את הקבוצות השונות בתוך עצמם (גרמה לרצון להראות את היחודיות ואת הטוב שיש בכל אחת מהקבוצות השונות וכמה השני רע ומכוער) אך לא איחדה בין הפלגים. אך קיום לאחר 60 שנה של עבודה קשה דווקא נראה שנוצרה חברה חדשה, חברה ישראלית (לא בהכרח כפי שהתוכנית מתוכננת אך יותר נראה כתהליך טבעי)
כור היתוך לעומת רב תרבותיות
הרעיון של רב תרבותיות מוצג לעתים כחלופה מנוגדת להטמעות. ההנחה מאחוריה מכונה "גישת קערת הסלט" או "פסיפס תרבותי". לפי הגישה הרב תרבותית, כל "מרכיב" בקבוצה שומר על שלמותו ו"טעמו" ובכך תורם לתוצר סופי מגוון ומוצלח. בשנים האחרונות, מאומצת גישה זו באופן רשמי גם בחברות כור היתוך מסורתיות כגון בקנדה ובריטניה, מתוך כוונה לגילוי סובלנות כלפי מהגרים מרקע שונה. קשה לאמוד את מידת ההשפעה של הממשלה על מידת ההטמעות של מהגרים וקירובם לכור ההיתוך. עיר אמריקנית יכולה, לדוגמה, להציע הנחיות אזרחיות במגוון של שפות, גם אלו שאינן נפוצות, לטובת מהגרים דוברי שפה זרה. אולם בו בזמן עשויים ילדי המהגרים לקבל הנחיה לדבר באנגלית בלבד בהיותם בבית הספר.
שתי הגישות המנוגדות מגיעות לעתים להתנגשות. תומכי הרב תרבותיות טוענים, כי גישת כור ההיתוך הינה כלי לא סובלני, המביא את אנשי העולם השלישי ומהגרים אחרים לזנוח את תרבותם מתוך כורח להשתלב בזרם המרכזי בחברה. תומכי ההטמעות גורסים, כי הרב תרבותיות תהרוס את מרקם החברה בשל פירוד אתני ואקונומי שיוצרת המדיניות הרב תרבותית.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9A
פשרה בין רב תרבותיות להטמעות?
קיימת גם גישה המנסה לשלב בין שתי השיטות השונות. תומכיה גורסים כי מהגרים אינם צריכים לנטוש לחלוטין את תרבותם ומנהגיהם כדי להגיע למטרה שאליה שואף כור ההיתוך. הדבר נשען על ההנחה כי המהגרים שואפים לראות עצמם קודם כתושבי האומה שאליה הגיעו ורק לאחר מכן כאנשי מולדתם. לפיכך ישמרו המהגרים על המסורות הישנות אך כאשר תתפצלנה הדרכים יבחרו המהגרים בדרכה של אומתם החדשה. גישת הפשרה תומכת בהגירה מבוקרת ומפוקחת, ושפת המקום כשפה ראשית בבתי הספר לצד אפשרות ללימודי שפה זרה. לדבריהם, השוני בינם לבין תומכי ההטמעות הוא בכך שתומכי הפשרה מוכנים לאפשר למהגרים לשמר ולטפח את תרבותם ולהעבירה בין הדורות, אך זאת במקביל לטיפוח רגש הזדהות עם ארצם הנוכחית מעל לכל http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9A
כור ההיתוך
ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון, הוביל מגמה למזג את העולים הרבים שהגיעו בשנותיה הראשונות של המדינה, מאירופה, מצפון אפריקה ומאסיה בכור היתוך אחד, שלא יבדיל בין תושביה הוותיקים של המדינה, ובין העולים מהגלויות השונות. הכוונה הייתה לאחד את העולים עם הישראלים הוותיקים ליצירת תרבות ישראלית אחידה, על מנת לבנות עם חדש בארץ. המגמה דרשה מן העולים להתנתק ממסורתם ולאמץ את התרבות הישראלית החדשה, והדבר היה מבחינתם פגיעה בערכיהם ובתרבותם. שני הכלים המרכזיים שיועדו למטרה זו הם צה"ל ומערכת חינוך.http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA
ביקורת על כור ההיתוך
יש הרואים ב"כור ההיתוך" כאמצעי שהיה הכרחי בשנותיה הראשונות של המדינה על מנת שניתן יהיה לבנות חברה משותפת. כיום הם טוענים כי אין צורך בזה יותר ויש לאפשר לחברה הישראלית לבטא את השוני ואת הייחודיות של כל פלג ומגזר. השקפה אחרת רואה את הצורך לשלב את הפלורליזם החברתי, בו כל עדה משלבת את תרבותה הייחודית, עם אלמנטים של "כור היתוך"', בעיקר בתחום החינוך, כדי שהחברה הישראלית תהיה מאוחדת ולא תתפורר לגמרי.
אחרים, בעיקר בקרב עדות המזרח ובקרב חלק מניצולי השואה מאירופה, ביקרו קשות את תהליך "כור ההיתוך" שנאלצו לעבור בשנותיה הראשונות של המדינה. לטענתם, הכריחו אותם לוותר או להצניע את המורשת והתרבות שהביאו עמם מארצות מולדתם ולאמץ תרבות חדשה, "צברית", שפעמים רבות התנכרה לתרבותם ולשורשיהם.
אימוץ סגנון חיים מערבי /קפיטליסטי
החל מראשית שנות השבעים מתפתחת בישראל תרבות של "אינדבידואליזם נהנתני" (רם, 2005). בניגוד לדור שהקים את המדינה שחיפש את הקולקטיביזם ובו מיקד את כל משאביו. היה זה דור של חזון חברתי, פוליטי וכלכלי חדש. ציר הערכים של הדור שבא אחריו נע בעיקר סביב ההצלחה - דור של מצליחנים בכל תחומי החיים, דור נהנתני שחותר למימוש עצמי. הדור המייסד התחנך על ערכי הכלל והמחויבות לחברה, הדור הבא גדל על ברכי ערכים אידבידואליסטים והישגיים.
מערכת הערכים המדגישה את האינדיבידואל והנאות החיים אינה המאפיין היחיד של מגמה זו. מאפיין נוסף הינו השאיפה לנורמאליות.
קבוצה זו, החותרת ל"נורמאליות" כלומר לקבלה של העולם כמות שהוא, ויחד עימו קבלה של תהליכי הגלובליזציה מתוך ויתור מסוים במודע על הייחודיות התרבותית הישראלית, ומתוך ויתור במודע אף הוא, במידה מסוימת, על ההגדרה היחודית של עם ישראל כ"עם סגולה", מפני ש"התנרמלות" כדאית מן הבחינה הכלכלית ומן הבחינה ההשרדותית.
השאיפה לנורמאליות טבועה עמוק באידיאולוגיה הציונית, אחת הסיסמאות השגורות ביותר בשיח הציוני הייתה: "נורמליזציה" של העם היהודי, לאמור: עם נורמאלי אמור לשבת על אדמתו, לדבר בלשונו, להיות אחראי לגורלו, להשתחרר משעבוד מלכויות ולקיים בתוכו מבנה חברתי תקין (אביעזר, 1998).
http://globalization.kova.co.il/מגמות-בזהות-הישראלית.html#ixzz2LIMMdEAo
כשאנחנו מתבוננים היום על תהליך הנורמליזציה, אז מבחינה פסיכולוגית אפשר להבין זאת, מכיוון שעם שהיה נרדף בשל ייחודו, זה אך טבעי שירצה לטשטש את ייחודו וינסה להיות נורמאלי כמו כולם, איך אתה רואה את זה מהזווית שלך?
הסופר א.ב. יהושע:
"אם ברצוננו להתמודד...עלינו לראות את עצמנו כחלק אינטגרלי של האנושות, לא עליון ולא נחות. לישראל יש זכות מלאה להתקיים אפילו יש בה פשע מאורגן, שחיתות ועוול סוציאלי... עם סגולה, חברת מופת הם דיבורים ריקים...עם ככל העמים נורמאלי" (יהושע, 1980: 63).
מה דעתך על זה?
הגלובליזציה הביאה לישראל גם את תרבות הצריכה וסגנון החיים המערבי, מדוע אורח החיים האמריקאי הופך למושא להערצה ומייצג הצלחה גם בקרב החברה שלנו?
כיצד משפיעה התלות שלנו בארה"ב על החברה שלנו?
איך נוצר מצב שלמרות ועל אף האויבים שמקיפים אותנו, אנחנו לא מצליחים להתלכד, אלא רק ממש בזמן מלחמה?