חיים חדשים

שיחה1294

תהליך לקיחת החלטות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.01.21– אחרי עריכה

אורן: נושא התוכנית הוא "קבלת החלטות". לכל אחד מאיתנו יש מצבים בחיים שהוא צריך לקבל החלטות, לפעמים החלטות קטנות, אבל לפעמים ההחלטות הן גדולות ומשמעותיות, ננסה ללמוד איך לעשות את זה טוב יותר בדרך לחיים חדשים.

ניצה: החיים שלנו בנויים בצורה כזאת, שאנחנו למעשה בכל רגע נתון לוקחים החלטה. ישנן החלטות שהן שגרתיות, רגילות, אנחנו לוקחים אותן מתוך הרגל, לא משקיעים בהן יותר מדי מחשבה. ויש החלטות שהן החלטות יותר משמעותיות, לפעמים ממש כאלה שיכולות לשנות לנו את החיים. החלטות כמו בחירת מסלול לימודים, מקום עבודה, בחירת בן זוג לחיים, כל הדברים הגדולים, המשמעותיים שיכולים להשפיע עלינו וגם על הסובבים אותנו והם צמתים בחיים שבהם אנחנו נדרשים לקחת החלטה.

ואנחנו רואים שהרבה פעמים הדברים האלה הם לא פשוטים. זאת אומרת, אם יש איזה יתרון בולט וברור לגמרי שיש בזה רווח, אז מאוד קל לנו לקבל החלטה. אבל מה קורה אם הדברים הם לא לגמרי בולטים ויש גם רווח וגם הפסד ואנחנו מתלבטים, במקומות האלה אנחנו נרצה ללמוד מה יכולה להוסיף לנו השיטה האינטגרלית.

אז קודם כל אספר, שלקראת התוכנית הזו פרסמתי בעצמי שאלה ברשת החברתית, כי היום מאוד מקובל להתייעץ ברשתות החברתיות, "מה יכול לעזור לכם לקחת החלטות טובות יותר?", וקיבלתי המון המון פידבקים, אבל אם אני אסכם את הפידבקים שקיבלתי, אז התשובות היו ככה.

אופציה אחת, אני עושה החלטה רציונאלית. זאת אומרת, אני יוצר איזושהי טבלה של בעד ונגד, רווח, הפסד. אופציה שנייה, זה להתייעץ תלוי בתחום כמובן, אם זה נושא נגיד בריאותי אז אני אתייעץ עם מומחה. אני יכולה גם להתייעץ עם בני משפחה, עם חברים, עם אנשים מסביבי. הרבה מאוד אמרו שהם משתמשים בסוף באינטואיציה הם הולכים אחרי הבטן. גם אם הם שאלו וביררו, בסוף הם הולכים אחרי הבטן. וכמובן ההתייעצות הוירטואלית שזה משהו שיותר ויותר נעשה בשנים האחרונות בתוך קבוצות.

ואנחנו רוצים לשאול אותך, ללמוד ממך, כי אנחנו רואים שבאמת לא משנה כמה התפתחנו וכמה פיתחנו כל מיני טכנולוגיות, עדיין הנקודה הזאת של לקחת החלטות בחיים היא נשארה עם הרבה סימני שאלה. אנחנו נמצאים כרגע בקורס של אנשים שמבינים שאנחנו חיים בעולם מקושר ושחיבור הוא בעצם עיקרון על מעל הכול, ויש רצון לייצר קשרים טובים.

אז השאלה היא, איך ההבנה הזו יכולה להשליך אולי על הדרך שלי לקחת החלטה בחיים? ובאיזה אופן אני יכולה אולי לקחת בחשבון דברים שקודם לא לקחתי בחשבון, מהו הקו המנחה?

אנחנו נמצאים בהתפתחות מיוחדת מאוד, בזמן מיוחד, גם בחלק מיוחד מאוד בחברה האנושית, בישראל. ולפי ההתפתחות הכללית, אנחנו נמצאים בהתפתחות מהירה לקראת חיבור העולם למנגנון אחד. אנחנו רואים את זה לפי כל מיני סימנים, חוץ מזה שחכמת הקבלה מדברת על זה, ובכלל החכמה הכללית האינטגרלית, שהעולם מתקדם לחיבור, לאיחוד.

אמנם בדרך ישנם הרבה מכשולים ומי יודע עוד כמה זמן האנושות צריכה לעכל את העניין הזה, כדי גם בעצמה להיכנס להתפתחות האינטגרלית, לסגירה, להתחברות. אבל מה שלא יהיה עתיד העולם הוא כזה שאנחנו יותר ויותר מתקרבים זה לזה. והטבע הכללי והפרטי והחברה האנושית וכל צורות ההתפתחות שלנו בכלל ובפרט, אנחנו בכל זאת נראה את עצמנו שבכוח וגם ברצון, אנחנו נכנסים לחיבור אינטגרלי בינינו.

אורן: ההבנה הזאת, שאנחנו מתקדמים לעבר חיבור העולם למנגנון אחד, כשאדם מבין את זה, האם זה משפיע על האופן שבו הוא מקבל החלטות פרטיות בחייו הפרטיים?

ודאי שזה חייב להשפיע.

אורן: איך בדיוק?

כי אני יודע שבעוד פרק זמן אני אראה את העולם עוד יותר מקושר, עוד יותר מחובר, עוד יותר תלוי בכל הקצוות שלו זה בזה ולכן אם אנחנו מדברים על קבלת ההחלטות לעתיד, אז תמיד אני צריך לראות את האנושות, העולם, האומה שכולם מצטברים, מצטרפים, נכנסים לפעילויות יותר צמודות.

אורן: אני רוצה לתת לך דוגמה קונקרטית שעלתה אצלנו בקורס. גבר בשנות השלושים, דוקטורט לכימיה, נשוי ואבא לשניים, אשתו נמצאת עכשיו בהיריון שלישי. הוא עובד בחברת תרופות במחלקה מחקרית ונמצא בתפקיד שממנו כרגע הוא לא רואה איך הוא מתקדם הלאה, כי כדי שהוא יתקדם, צריך לפתוח מחלקות חדשות, מה שלא נראה כרגע שיקרה. יש לו גם קשיים עם הבוסים שלו, הוא לא כל כך מסתדר איתם.

תחום התרופות שבו הוא עוסק זה תחום שמאוד מתפתח והוא קיבל הצעה מחברה אחרת, שיש שם משכורת יותר גבוהה אבל החברה היא הרבה יותר קטנה, ורק נכנסה לשוק לא מזמן. ועכשיו הוא מתלבט, האם לעזוב מקום עבודה יציב, בחברה מאוד גדולה, שיש לה שוק והרבה ניסיון, אבל שיש לו כל הבעיות שתיארתי קודם, או ללכת למקום שמציע לו משכורת גבוהה יותר אבל קצת לא נודע.

הוא מתייעץ עם כל מי שהוא יכול. כמובן עם אשתו, עם החברים שלו, עם קולגות לעבודה, הוא שאל ברשת החברתית שבה הוא נמצא וקיבל אלף ואחת עצות.

איך מהמקום הזה אתה יכול להוסיף לו משהו, שיתחבר לעיקרון שהגדרת אותו כקו מנחה, שאנחנו מתפתחים לעבר חיבור של הכול למנגנון אחד. איך זה צריך להשליך על השיקולים שלו בקבלת ההחלטה?

כאן אני לא רואה מה להמליץ לו, כי אני לא מכיר את השוק, לא מכיר בדיוק את העבודה שלו ואיפה הוא נמצא. אני לא יודע האם הצלחה בדרך כלל בחלק מהמקומות היא תלויה בחיבור בין כל מיני מפעלים או מעבדות וכן הלאה, ויכול להיות שבמקרה שלו זה דווקא ההיפך והם עובדים בצורה סגורה וסודית אפילו זה מזה ולכן קשה לי להגיד.

אורן: לא התכוונתי שאתה אישית תיתן לו עצה טובה, לא מהמקום הזה. אני רוצה ללמוד באיזה תהליך היית ממליץ לו להתקדם בבירור שלו, עד שהוא בעצמו יקבל את ההחלטה שמתאימה לו. מה הצעדים שהוא צריך לעשות כדי לאסוף נתונים, תובנות ובסוף לקבל את ההחלטה בעצמו.

לבדוק באיזה עבודה הוא עוסק עכשיו ומה בעצם נראה לו באופק, ומה ממליצים לו בעבודה השנייה וללכת לכיוון שהחברה תצטרך יותר.

אורן: החברה, אתה מתכוון השוק?

כן.

אורן: מה שנראה לו שיצטרכו יותר.

ודאי.

אורן: כמה הוא צריך לייחס חשיבות לעניין השכר, גובה השכר לעומת טיב היחסים שיש בינו לבין הקולגות שלו ובינו לבין המנהלים שלו?

זה מאוד חשוב, אני לא יודע איזה אחוזים לתת לגובה השכר, או לאחוז ההצלחה ביחסים. אבל גם זה חשוב, גם זה חשוב. יכול להיות שאמנם הוא צעיר ויש לו דרישות במשפחה, שלושה ילדים, כנראה שאשתו לא עובדת והוא צריך יציבות, הוא צריך ביטחון, הוא צריך בכל זאת גם זה וגם זה.

אורן: הבנתי. אני רוצה לחזור לעיקרון הראשון שנתת כקו מנחה. אמרת, הקו המנחה בנושא קבלת החלטות צריך להיות, אנחנו מתפתחים לעבר החיבור של הכול למנגנון אחד.

כן.

אורן: העיקרון הזה, באיזה אופן הוא צריך להשפיע על קבלת ההחלטות של פרט מסוים? אתה יכול לתת לי דוגמה שבה העיקרון הזה משפיע על קבלת ההחלטות של מישהו?

לא, זה משפיע על קבלת ההחלטות לטווח ארוך, ורק בתנאי שהוא באמת שייך לזה, אבל לא מיד ולא במקום. זאת אומרת, סך הכול העולם מתקדם לכיוון שאלו הם הצרכים הגלובליים הכלליים של העולם, הם יעלו יותר, ויהיו יותר נדרשים בשוק.

אורן: ברור.

ניצה: אני מבינה שהקו הזה הוא קו מנחה לטווח רחוק, הוא מראה לי איזו מגמה, אבל לא בהכרח שהוא עוזר לי במשהו.

לא.

ניצה: אז עכשיו בוא נסתכל מהכיוון של הפרט, כי זה היה מכיוון המגמה של הטבע, לאן הוא הולך, עכשיו מהצד שלי, כפרט. מה הם הקריטריונים שאני כפרט צריכה לקחת בחשבון כדי להיות באיזה אופן במידת התאמה לאותה מגמה שעכשיו תיארת, מה הם הקריטריונים שאני צריכה לקחת בחשבון כפרט כדי להתאים את עצמי למגמה?

האם אני נמצא במרכז הזרימה של התפתחות כזאת, שהיא נדרשת לקהל הרחב.

ניצה: עוד פעם, לא בטוח שהבנתי עד הסוף.

האם בעבודה שלי אני נמצא ביחד עם העבודה שלי בהתפתחות, שאותה הקהל הרחב דורש.

ניצה: אז זו בעצם עוד נקודה שהיא מנחה עבורי. זאת אומרת, להיות בטוח שהתחום שבו אני עוסקת, החברה שבה אני נמצאת, היא נמצאת בעצם כך שהקהל באמת זקוק לה, צריך אותה.

כן. וכמה שיותר רחב. זה בטוח שאני אמצא גם כן עבודה במקומות אחרים, ואני אצליח.

אורן: עכשיו אני רוצה לעבור להיבט נוסף, ברשותך. אנחנו מדברים על קורס שיש בו קבוצה של כ-15 אנשים, והם לומדים את העקרונות הכלליים האלה שתיארת עכשיו, ומתחילים כבר להבין שבאמת הכול מתקדם לעבר חיבור של הכול למנגנון אחד.

השאלה שלי היא כזו, אני, כפרט בתוך קבוצה כזו, אחד, אני כאדם פרטי, אם אני רוצה להיעזר בקבוצה, שאיתה אני לומד, על מנת לקבל החלטה בצורה טובה יותר לפי העקרונות האלה, הגדולים והקטנים וכן הלאה, מה צריך להיות תהליך ההחלטות, או מה צריך להיות התהליך שבו אני מביא החלטה אל הקבוצה הזאת שבה אני חלק, על מנת שהם יעזרו לי לקבל החלטה. אתה יכול לצייר לי תהליך נכון לבירור?

בטח. אני צריך לארגן מהם קבוצת עבודה, שכולנו דואגים לקבל החלטה נכונה עבור העתיד הטוב המשותף שלנו. ואחרי שכולנו מבינים בקבוצה הזאת שהעתיד שלנו תלוי בחיבור בינינו, בהחלטה נכונה, ביישום של הדברים, אז אנחנו ניגשים יחד לבירור איך אנחנו עושים צעדים בדרך, וכך אנחנו מייצבים לעצמנו את תכנית העבודה. ובטוח שאם אני מסתמך על הקהל הרחב, ועל היחסים הטובים שבעתיד אנחנו מציירים לעצמנו הצלחה טובה, אז זה קרוב למימוש הנכון.

אורן: יפה. אז עכשיו אני אחזור לאותו בחור שהצגתי קודם. אני אייצג אותו בדיון ונגיד שאתה וניצה אתם חלק מאותה הקבוצה הזאת שלומדת את כל העקרונות האלה, על זה שהכול מתקדם לעבר חיבור של העולם למנגנון אחד. כפי שהבנתם, הסיפור הוא לא פשוט, נכון? צריך לקבל החלטה. קודם כל, האם השלב הראשון הוא זה שאני מספר לכם את כל העובדות שאני יודע לספר לכם, או קודם צריך להיות שלב מקדים אחר? מה בדיוק אני צריך לעשות כדי להיעזר בכם ככלי לקבלת החלטה טובה יותר? אני יכול רק דבר אחד, לספר לכם את כל מה שאני ביררתי לבד. התייעצתי עם מומחים, בדקתי את השוק, התייעצתי עם אשתי, עם המשפחה שלי, אנשים שאוהבים אותי. את כל זה אני יכול לספק לכם. מה עכשיו אתם כקבוצה תעשו עם כל האינפורמציה בדרך לתהליך קבלת החלטות נכון?

קודם כל, לא הייתי סומך רק על עצמי.

אורן: למה אתה מתכוון?

בלחקור את המצב.

אורן: אני כפרט שנמצא בסיטואציה.

הייתי מכניס לעבודת המחקר הזאת אנשים אחרים ובמיוחד את אלה שבדרך כלל יש להם דעה הפוכה משלי אולי, או לפחות שונה. כי במספר דעות, במבחר דעות, שם אנחנו יכולים למצוא את האמת שיכולה להיות לא זאת ולא זאת, אלא בסך הכול האינטגרלי, התוצאה שהיא נובעת כבר מחיבור של הקצוות. אז קודם כל כך הייתי עושה. שנית, הייתי מצרף לזה כמה שיותר מוחות, ושונים, מנוגדים. הייתי נותן להם אפשרות לחקור וללכת נגדי בכמה שאפשר.

אורן: מה הכוונה, נגדי?

עם הוכחות ותוצאות שאני לא בסדר, שאני לא חקרתי מספיק, שלא הבאתי את המחקר שלי לתוצאה אמיתית וכן הלאה. זאת אומרת, לתת להם אפשרות, יכולת ופרס כדי לשבור אותי.

ניצה: זה מעניין, אתה נתת פה עיקרון שבדרך כלל אנחנו משתדלים להימנע ממנו. כי גם כשאנחנו שואלים אנשים אחרים, כמשהו אוטומטי, טבעי, אנחנו רוצים לשמוע מה שאנחנו חושבים לנכון. קשה לנו מאוד לשמוע משהו שהוא לגמרי מתנגד למה שאני חושבת שהוא נכון. ואתה אומר ההיפך. דווקא מאוד חשוב.

אני מוכן לשלם להם על זה שהם יעבירו עלי ביקורת וינסו להוריד אותי מהעניין.

ניצה: האם זה לא יבלבל, זה לא יוסיף בלבול לעניין?

אבל איך אנחנו רוצים להצליח?

ניצה: אז אני לא מסתכלת על זה שעכשיו מישהו אמר לי בדיוק ההיפך ממה שחשבתי, אני לא מסתכלת על זה כמשהו שמפריע לי, אלא ההיפך, אני רואה אותו כגורם מועיל.

זה נקרא "עזר כנגדו".

ניצה: ומה השלב הבא אחרי שנגיד, שמעתי פה דעות ממש הפוכות?

אורן: לא רק ששמעתי דעות, אני רשמתי לעצמי, ותגיד לי אם הבנתי אותך נכון, אתה אומר, זה לא מספיק שאני, אורן, אביא את המקרה אליכם כאילו זה דבר מוגמר, שאספתי את כל הנתונים ופתרתי הכול.

זה לגמרי לא מספיק.

אורן: יפה. אז אני צריך לבקש למשל גם מניצה, בבקשה, לפני הדיון שלנו שיביא אותנו לקבלת החלטה, בואי תחקרי בעצמך. אני אספר לך כל מה שתרצי.

לא, אל תספר לה.

אורן: אז מה כן?

שלא תהיה לה דעה מוקדמת ממך או ממישהו אחר. לגמרי משלה. קודם כל היא אישה, ויש לה ותק אחר, טעם אחר וכן הלאה. שיהיה ככה.

אורן: מצוין. אז מכמה אנשים בקבוצה אני צריך לבקש שהם גם יחקרו ויציגו את הדברים, חוץ ממני, שאני נמצא בזה?

גברים נשים, צעירים ומבוגרים.

אורן: כמה שיותר מגוון.

כן. נשואים ורווקים, ממש כל מיני, וגם מכל מיני מקצועות, אני לא בטוח שבמחקר הזה יש רק מקצוע אחד, יכול להיות שלא. יש שם עניין סוציולוגי, תרופתי, גרונטולוגי ועוד.

אורן: זאת אומרת, כמה שיותר אנשים יחקרו את העניין, זה יותר טוב.

כן. פתאום נגלה שמה שאנחנו הולכים לפתח זה בכלל פיתוח בצורה אחרת לגמרי, לגיל המבוגר, או דרך כל מיני מנגנונים אחרים נגיד, כמו בתי ספר או משהו דומה.

אורן: אנשים לקחו לעצמם שבוע שבועיים, וחקרו את הנושא. כל אחד הוא אדם אחר, עם נקודת המבט שלו. התקבצנו כולנו, ועכשיו אני עדיין צריך בסוף לקבל את ההחלטה, נכון? אלה החיים שלי, אני עוזב את החברה שבה אני נמצא או נשאר בה, ואני בא אליכם כקבוצה, כל אחד מכם חקר בפני עצמו, בלי קשר אלי, ויש לו נקודת מבט משלו. אני מניח שבגלל שאתם אנשים שונים, יהיו נקודות מבט שונות, נכון?

ודאי.

אורן: אז בשלב הראשון כל אחד שם את מה שהוא מצא במחקר שלו?

כן.

אורן: מה השלב השני?

השלב השני הוא "מה העתיד שלנו"? מכל נקודות המבט האלה אנחנו רואים עתיד שונה וגם לכל דבר ודבר בזווית שונה וכן הלאה. מהו העתיד הכי פרספקטיבי?

אורן: איך מקבלים את התשובה לשאלה שהעלית עכשיו? הציגו לי כל מיני נקודות מבט שונות.

יכול להיות שיש כאן כמה פתרונות. תלוי לאיזו אוכלוסייה, תלוי לאיזה זמן, גיל, השקעה. יכולים להיות הרבה תנאים.

ניצה: קודם ציינת משהו שתפס לי את האוזן. בהתחלה אמרת שבקבוצת העבודה הם יבחנו את העתיד הטוב המשותף, נכון? זאת אומרת, דיברת על העתיד הטוב המשותף.

זה העניין הכללי, אבל יכול להיות שאנחנו עומדים עכשיו לפתח משהו בצורה ספציפית.

אורן: עכשיו אני רוצה לחזור אלי. עוד פעם, אני צריך לקבל את ההחלטה בסופו של דבר, להישאר במקום העבודה הזה, או לעבור לחברה אחרת, חדשה. הלכתם כולכם, חקרתם, מצוין. הבאתם את כל הממצאים שלכם, מצוין. אמרת שיכול להיות שיש כמה פתרונות, גם מצוין. אני בסוף צריך לקבל את ההחלטה. עזרו לי לקבל את ההחלטה, מה השלב הבא? שמענו את כל הדעות, וחשבנו על כמה פתרונות. נגיד שעולים מהדיון שניים או שלושה פתרונות אפשריים, בסדר, אבל החלטה אני יכול לקבל כרגע רק אחת, או שאני עוזב, או שאני נשאר. איך מתקדמים לשלב של החלטה אחת?

אחרי שאתה רואה מה יש לפניכם, וברור לך ולעוד קולגות שלך מה צריך להיות הכיוון בהתפתחות, אתה רואה האם הכיוון שאתם עכשיו חקרתם הוא בכלל נמצא באותו הכיוון של החברה. יכול להיות שההנהלה לא חושבת כך, או אחרת, ואז יכול להיות שכאן אתם נמצאים עם ההנהלה באיזה חיכוכים, שלא מבינים זה את זה. ואז אתה צריך לחשוב, או שאתה הולך לפי השכל שלך ומה שקורה קורה, ויש לך שם מקומות עבודה עם פרספקטיבה שאתה עכשיו חקרת, והיא יותר נכונה, או שלא.

אורן: אני רוצה לשאול אותך ואתה תגיד לי אם זה נכון, או לא. בסופו של דבר, אחרי שעשינו את כל החקירות, שמענו את כל הדעות וחשבנו ביחד על כל הפתרונות, ונגיד שבסוף נשארים שני פתרונות שביניהם אני מתלבט, ואני צריך לקחת החלטה כי אלה החיים הפרטיים שלי. האם בסוף אני צריך ללכת לפי מה שאני מרגיש בבטן, אינטואיטיבית?

אינטואיטיבית לא. לא מקבלים החלטות כאלה בצורה אינטואיטיביות, אלא רק לשקול אותן טוב טוב, עד רמת המיליגרמים. וכאן ההחלטה הסופית צריכה להיות האם היא תורמת לאינטגרליות של החברה שמתפתחת בכוח הטבע, לכיוון יותר אינטגרלי, תלותי, סגור וכן הלאה.

אורן: כל החלטה אני יכול למדוד כלפי הסרגל הזה?

אחרי הכול, כן. זה חייב להיות הקריטריון האחרון.

אורן: אני רוצה לתת לך עוד דוגמה. יש פה זוג בקבוצה שהוא מתלבט האם לעבור דירה. למה הוא מתלבט? כי הוא קיבל הצעת עבודה עם משכורת יותר גבוהה במקום מרוחק. אם הוא עובר, מבחינה כלכלית הוא מסודר, אז זה כבר מוריד אבן מהלב. אבל זה רחוק מההורים שלו, רחוק מהחברים של הילדים שלו, הוא יצטרך להעביר אותם בתי ספר, רחוק מכל החברה שבה הוא חי עד היום, בעצם מאז שהוא התחתן. מה עושים במצב כזה, איך שוקלים את זה מול העיקרון הגדול הזה של האינטגרליות בין כולם?

שיתייעץ עם אשתו.

אורן: הם בדילמה. זו בדיוק הבעיה.

גם אשתו?

אורן: כן. מצד אחד חסר כסף, אז אם נעבור נפתור את הבעיה הכלכלית, כי המשכורת שם תהיה גבוהה באלפי שקלים. מצד שני זה ניתוק מכל הסביבה החברתית שלנו.

אז מה, אין שם סביבה? אי אפשר לבנות סביבה, אי אפשר למצוא משהו שמתאים? מה, הוא נכנס לאזור פשיעה?

אורן: לא, חס ושלום, פשוט מקום רחוק, חדש.

חדש? אז יש עוד יותר אפשרויות להתפתח. אני חושב שאם זה גבר צעיר עם ילדים, משפחה שמתפתחת, אז במקום שבו הוא בטוח במשכורת גבוהה לשנים הבאות, זה החשוב ביותר, את כל היתר, בתנאים נורמאליים, אפשר לפתח.

אורן: הבנתי. לצערי הרב אנחנו מתקרבים לסיום. אני מבקש שתסכם לי את הקו המנחה והעיקרון, הצגת פה איזה "עיקרון על" שלפיו אתה אומר שכדאי להתבונן על כל דבר ומתוכו ללכת לקבלת החלטות, מהו עיקרון העל שממנו תמיד אני צריך להסתכל?

אתם נותנים לי דוגמאות לא כל כך נוחות, אנחנו לא רואים בדוגמאות האלה איפה יש כאן כיוון אינטגרלי שממנו החברה מתפתחת. נגיד המקום חדש, אף אחד לא אומר מה קורה שם ומה קורה כאן, איך אנחנו בודקים את הכיוון, את וקטור ההתפתחות, קצב ההתפתחות, אופי ההתפתחות ואת אופן ההתפתחות, לא יודעים, לכן קשה לי למדוד את הדברים האלה. יכול להיות ששם, בכמה אלפי שקלים או דולרים יש לו יותר, אבל לעומת זה אין שם שום תשתית טובה, נוחה, לו, למשפחה, לאשתו וכן הלאה.

אורן: בדיוק. זו הדילמה.

אי אפשר להחליט בלי נתונים.

אורן: אני אגיד לך מה הבנתי ואתה תגיד לי אם אני מדייק. הכיוון של ההתפתחות הכללית הוא לעבר חיבור של הכול למנגנון אחד.

ובכל מקום בכל זאת אנחנו בודקים קודם כל האם הסביבה שאנחנו עוברים אליה היא סביבה יותר טובה, יותר מתקדמת, מביאה לנו יותר ביטחון, עתיד.

ניצה: זאת אומרת שבסביבה שאנחנו עוברים אליה, גם שם יש תשתית לבנייה של יחסים טובים יותר וקשרים טובים יותר בין אנשים.

שם זה גם כבר צריך להיות קיים. אני לא עובר לאיזה מקום ריק ומתחיל לבנות שם בונגלו. זה ברור.

אורן: זאת אומרת שכדאי יהיה לי תמיד לבחור במצבים הבאים שלי, כפרט, שהם יהיו יותר בהתאמה לאינטגרציה הזאת.

כן.

(סוף השיחה)