חיים חדשים

שיחה 437

עשרת ימי תשובה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .201428.09 - אחרי עריכה

אורן: הנושא שלנו היום הוא "עשרת ימי תשובה", עשרה ימים נוראים שפוגשים אותנו בין ראש השנה ליום כיפור. נרצה להתעמק קצת בימים המיוחדים האלה, להבין מה נסתר בהם ואיך אפשר באמת להשתמש בהם כך שיביאו את החיים שלנו למקום הכי טוב שרק אפשר, אל חיים חדשים.

יעל: אז עשרת ימי תשובה ,כמו שאנחנו יודעים, אלה ימים בין ראש השנה לבין יום כיפור. ראש השנה ויום כיפור הם ימים מאוד משמעותיים עבור כל אחד במדינה שלנו, גם אם הוא חילוני, גם הוא דתי. עשרת ימי תשובה זה משהו שמרגישים אותו באוויר, אבל הוא לא ממש נוכח. אלה ימים שאנשים מברכים אחד את השני בחתימה טובה, שמנסים לישר את היחסים בין אדם לחברו, זה משהו שנמצא באוויר ואנחנו היינו מאוד מאוד רוצים להבין מה זה.

מה שנמצא בבסיס של עשרת ימי תשובה, זה סוג של חשבון נפש, זה סוג של תשובה, אפילו יותר מחודש אלול אומרים, מה זו אותה תשובה? מה הם עשרת ימי תשובה? מה השאלה, אם יש שם, תשובה למה?

אחרי שאנחנו עברנו שנה ועושים חשבון נפש בסליחות ורואים שאנחנו לא כל כך טובים, בלשון המעטה, אנחנו מחליטים שאנחנו צריכים להשתנות, להשתפר. סך הכול האדם מבין שזה שהוא רואה עכשיו את עצמו אפילו יותר גרוע מקודם, זה מפני שהוא רואה יותר טוב. אם אני נכנס בלי משקפיים ומסתכל, נראה לי שהכול בסדר גמור, יפה, יש אור, יש חלון, יש אוויר אחרי החלון, דגים, ככה זה יפה. האמת? אני בקושי רואה. אם אני מרכיב משקפיים, אני רואה שהחלון הוא לא כל כך נקי והדגים אני חשבתי שהם יותר יפים, אני רואה שלכולם אותו צבע, וגם עלייך בעלת הבית חסר איזה צבע למשהו. זאת אומרת, אני מתחיל לראות כל מיני דברים שיש לתקנם.

זאת אומרת, עד כמה שאני נעשה יותר חכם, יותר מבין, יותר מרגיש, אני יותר ויותר רואה את הדברים השליליים. אני הולך לקנות אוטו, אני לא מבין, אני יודע ללחוץ על הגז, לסובב את ההגה ככה, וזהו. ומה שאני צריך, "איפה כאן הרדיו?" אני שואל. אני לוקח את החבר שלי איתי, שהוא המומחה במכוניות, הוא אומר "תעזוב את הרדיו", אנחנו צריכים לבדוק את המנוע, את הגלגלים, כל מיני דברים. הוא נכנס לדברים כאלה ובשבילי חשוב היופי, ככה אני יושב טוב, הרדיו יפה, ההגה. זאת אומרת, ככל שאדם יותר מבין בחיים, הוא רואה בחיים הרבה יותר דברים שצריכים לבדוק אותם ולתקן אותם.

לכן, זה שאני אחרי שנה רואה את עצמי בצורה הרבה יותר מורכבת, מסובכת כזאת, גרועה אפילו יותר, זה סימן שאני דווקא עליתי בתכונות שלי, בתכונות המוסר, באתיקה, בהסתכלות על החיים, על עצמי, על העולם.

יעל: סימן להתפתחות, אתה אומר.

זה סימן להתפתחות. ואנשים בורחים מלקבוע את המצב שלהם כמצב שלילי. ואני אומר שלא, דווקא המומחים הם שמזהים את המצבים השליליים ומתוך זה הם מגיעים אחר כך לתיקון ולמצבים הטובים. לכן, אם אין לי ברירה, אני לא נמצא באוטו כשאני קונה אוטו עם החבר שלי המומחה והכול בסדר, אלא אני נמצא במצב שאני לא יכול לבחור אוטו אחר, זה החיים שלי, זה אני, אני כבר חי. הגוף שלי, זה האוטו שלי, אני חייב אותו לתקן ולהתקדם, אין ברירה.

לכן, לזהות כמה שיותר דברים שליליים זה הצעד הראשון לתיקון ולבריאות. זה כמו שאנחנו הולכים לרופאים ולפעמים משלמים המון כסף רק כדי לקבוע דיאגנוזה, מהי המחלה, מה הסיבה שאני מרגיש לא טוב. אוי ואבוי אם אנחנו לא יכולים לגלות את הסיבה. יש אנשים שמרגישים לא טוב ואף אחד לא יודע מה קורה. וכמה בדיקות הם עושים, ודווקא הבדיקות בדרך כלל עולות הרבה יותר מהריפוי עצמו, כי כדי לגלות דבר צריכה להיות מומחיות גדולה, כוח גדול, ומכשור וכן הלאה.

אחרי שאני מגלה סוף סוף שיש בי רע וצריכים לתקן אותו, אני יחד עם זה שמח. אם אני איש גבר, אז אני שמח שגיליתי את הדברים ואם אני מתקן אותם אני מוצלח, אז אני ממש עולה על דרך המלך. וזה התנאי. אחרי שאני עשיתי את החשבון שלי בסליחות, וההחלטה להתחיל דרך חדשה, יחס חדש, לקבוע את כל הדברים האלה, איך לתקן מה שיש בי, במה לתקן. כמו שדיברנו בענייני ראש השנה, שאם אני נמצא בתוכנה שנקראת "הטבע" שמקדמת אותנו באבולוציה, לא חשוב איך לקרוא לזה בהתפתחות, ובהתפתחות הזאת שאני נמצא עכשיו באיזו צורה, אנחנו חייבים כולנו להתפתח ולהגיע למצב שנקרא "גמר התיקון" של האדם בחברה האנושית כולה, ואנחנו צריכים שם להיות כולנו מחוברים יחד "כאיש אחד בלב אחד", באגודה אחת כולנו.

אני בודק את עצמי, עד כמה שאני בזה כן או לא. אני רוצה ללכת על זה, כי אין לי ברירה, אני מקבל את הדברים האלה שהם מעליי. יותר טוב אם אני אתקדם בעצמי, מאשר אני אתקדם על ידי הייסורים, מכות ממש, שירד עלי השוט כל הזמן, זה לא כדאי לי. עכשיו אני בודק את עצמי, אחרי שהחלטתי שאני לוקח את התוכנית הזאת של הטבע, אני הולך לפי התוכנה הזאת, אני מקיים את מה שצריך, כי אני לא רוצה כל יום לחכות למכות, שמכל הצדדים מגיעים אליי.

אורן: רק תגדיר מה זאת אומרת מקיים מה שצריך לפי התוכנית הכללית. מה זה אומר ביחס אלי באופן פרטי?

זה נקרא שאני פועל לקראת החיבור בין כל חברי האומה. בינתיים עם היהודים, עִם עם ישראל, כי זה חג של ישראל. מכתיבים לנו מלמעלה, שאנחנו חייבים להיות "כאיש אחד בלב אחד".

אורן: אז כל פעולה שאני עושה בכיוון להתחבר עם אחרים "כאיש אחד בלב אחד" זה אומר שאני לפי התוכנית הכללית פועל?

כן. אתה זורם עם התוכנית הכללית.

אורן: על זה הדיאגנוזה שאמרת קודם, לבדוק איך אני ביחס לזה, זו בעצם בדיקת היחס שלי לאחרים?

נכון. ואז קורה עכשיו דבר מעניין. אני מתחיל לבדוק את עצמי, איך אני נמצא ביחס שלי לאחרים, ואני מגלה את עצמי, שאני קשור עם האחרים במערכת שנקראת "עשר ספירות".

יעל: שזה מה?

שכך נקרא הקשר בינינו.

יעל: מערכת הקשר בינינו נקראת מערכת של עשר ספירות.

כן. ואז אני בודק במה אני יכול להתקשר ובמה לא.

יעל: אתה מדבר כבר על היישום. עשיתי דיאגנוזה, אמרתי אני רוצה.

לא, זה עדיין לא היישום, אני עדיין צריך לסדר את עצמי ליישום, אבל זה כבר חלק מהתיקון. גם ההחלטה היא חלק מהתיקון, אבל שם זו החלטה בעלמא, בראש השנה, עכשיו אנחנו מתחילים לבדוק, מה עלי לתקן. ואז אני רואה שמה שעלי לתקן, זה לתקן את עשר המלכויות. זאת אומרת, מה זה עשר מלכויות? רצונות שלי שהם כולם אגואיסטיים לטובת עצמי.

יעל: לאיזה כיוון לתקן?

לזה שהם יהיו דווקא ההיפך, לטובת הכלל, לטובת הזולת, לטובת כולם, לטובת כל העם. אם אני הופך אותם מטובת עצמי לטובת העם, זה נקרא שאני בעל תשובה, לכן זה נקרא "עשרת ימי תשובה". אני הופך את עשרה הרצונות האלה, במקום שכולם יהיו לטובת לעצמי, הם יופעלו לטובת הכלל, לטובת העם, לטובת הזולת.

יעל: תשובה זה כביכול המצב המתוקן?

"תשובה" נקרא תשוב ה' לגבי ו'. תשוב ה', מהרצון לעצמו, לגבי ו', לרצון לטובת הכלל, להשפעה. מקבלה להשפעה.

יעל: אם עשיתי תשובה זה כבר מצב מתוקן?

לא, אני עדיין לא תיקנתי. אני רק ממיין את הרצונות שלי ומכין אותם.

יעל: אילו רצונות הם?

אלה הרצונות שלי. כל הלב שלי נקרא הרצונות שלי. כמה רצונות יש לי באמת? תרי"ג, 613 רצונות, אותם אני הופך.

יעל: האם אתה יכול לתת לנו דוגמה לרצון מתוך התרי"ג, רק כדי שיהיה לנו מושג, שנבין על מה אתה מדבר?

נניח שאני רוצה ליהנות ממשהו מתוק, חמוץ, מרצון לקבל משהו, לתת למשהו, מכל דבר שיש בחיים. כל הרצונות מחולקים אצלי בצורה כזאת. אם אני לוקח את כל הלב שלי, אני לא משנה את הרצונות עצמם, הרצון נשאר רצון, אני משנה רק את השימוש בו. רצון זה כוח, אבל כשאני משתמש בו ורוצה שהוא יהיה לטובת העם במקום לטובת עצמי, זה נקרא שעשיתי מצווה. מה זאת אומרת מצווה? ציווי. ציווי מהתוכנית הכללית של הטבע, של הא-לוהים. א-לוהים בגימטריה זה הטבע. זאת אומרת אני הופך את הרצונות שלי, במקום על מנת לקבל אגואיסטי, צר, אני הופך אותם לעל מנת להשפיע לעם, למערכת הכללית.

אבל כל קודם אני צריך למיין אצלי את כל הרצונות, את 613 הרצונות. את הרצונות האלה אני מחלק לעשר קבוצות שנקראות עשרת ימי תשובה. אני ממיין את הרצונות לפי קבוצות, אחת, שנייה, שלישית ועוד, אני מחלק אותם לעשר שזה כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

יעל: עשרת ימי תשובה הם מול עשר קבוצות הרצונות.

כן. אחר כך אני ממיין את עשרת המלכויות, את הרצונות ממש, את הכוונות, ואז מתכנן איך אני מעלה אותם לעל מנת להשפיע כדי לעבוד בהם עד כמה אפשר לטובת הכלל, לטובת הזולת.

יעל: זה עדיין בתוכנית.

עשרת ימי תשובה זה עדיין תוכנית. עדיין לא עושים כלום. כמו שעשינו בתוכנית של חודש אלול, אחרי ששאלתי מה יש לי וראיתי כמה אני רע והחלטתי שאני הולך לטוב, עכשיו אני מתחיל לתכנן איך אני עושה טוב.

יעל: זאת תוכנית פעולה לשינוי.

כן, אבל עושים את זה על ידי כך שמתעמקים בתוכנית. כשמתחילים להרגיש איזו השראה מלמעלה, כשכל אחד מתחיל לבדוק בתוכו עד כמה הוא כלול מבפנים מכל הרצונות והכוונות. עד כמה הוא רוצה לטובת עצמו, למרות הזולת, ועד כמה הוא צריך להפוך את עצמו דווקא לטובת הזולת. בצורה כזאת האדם מתכנן את הדברים.

לאחר שעשינו את התוכנית הזאת בעשרת ימי תשובה והגענו למצב שיש לנו את המיון הנכון בכל הרצונות שלנו, אנחנו מגיעים כבר למצב שנקרא "יום כיפורים". זאת אומרת אנחנו מבדילים בין הכלים שאנחנו יכולים לעבוד איתם לבין הכלים שאנחנו לא מסוגלים לעבוד איתם. כי מתוך תרי"ג הרצונות יש לנו רצונות שהם מאוד כבדים, מאוד עוצמתיים, רצונות כאלה שאם אני אעבוד איתם לטובת הזולת אני אכשל בהם, אני לא אוכל. נניח שיש לפני דייסה בשר, דגים, לפתן ועוד דברים, ואני יודע שאני אוכל לתת לך את הכל חוץ מהדגים, כי אני אוהב דגים.

יעל: אתה לא מוכן לוותר על זה.

אני לא מסוגל. זאת אומרת אני צריך לראות באיזה מינון ובאיזו צורה אני יכול להשפיע לזולת ובמה לא, איפה הגבול שלי. באילו רצונות, באילו מעשים ובאיזה סדר והתקשרות ביניהם. זה לא פשוט, זאת תמונה שלמה. זה כמו בחיים שלנו, בחיים שלנו יש תמונה כללית שכוללת את היחסים כלפי כל דבר, טעמים, התפתחויות, התרשמויות. סך כל ההתפעלויות שלי מכל הדברים נותנים לי את הרגשת העולם, את הרגשת החיים. אותו דבר כאן. זאת אומרת אני עושה בדיקה פנימית, ביקורת, אני ממיין את הרצונות שלי, אני מוריד מלכויות ועוד. חכמת הקבלה מסבירה לנו איך לעשות את זה.

יעל: אתה מדבר על עבודה פנימית ורצינית מאוד, אתה אומר בעצם שהתוכנית בנויה כך שאני מכירה היטב את הרצונות שלי, ואני צריכה להתחיל למיין אותם מהקל אל הכבד.

נכון. כי אני רוצה ללכת לתיקון עצמי עוד לפני שאני אקבל מכות. לכן אני בעצמי צריך לברר את הדברים החיוביים והשליליים, ואז לדאוג לקדם את הדברים החיוביים שאני שמסוגל לתקן, ואת הדברים השליליים לסגור בינתיים איכשהו.

יעל: זה בינתיים, ומה אחר כך?

אני לא נוגע בהם כי אני יכול להיכשל שם, ואחר כך לאט, לאט גם אותם.

יעל: איך אתה ממליץ לעשות את ההסתכלות הפנימית הזאת, הרי זה תהליך מאוד לא פשוט,

רובנו בורחים ממנו. גם אתה אומר, בשביל מה אני צריך לראות את כל הרע הזה, אני מעדיף לראות את החיים בזוית יותר טובה.

זה פשוט מאוד. כל הדברים האלה לא צריכים חוכמה ולא הכבדה גדולה כמו באוניברסיטה. אנחנו לומדים אותם בקשר בין בני אדם. כמו שאנחנו לומדים ועושים, אנחנו מתאספים במעגל, בעיגולים של עשרה או שמונה אנשים כדי לברר בינינו את הדברים. עשר זה אותו שורש כמו עשרת ימי תשובה, כי המבנה שלנו בעצם תואם לעשר. לכן אנחנו מבררים בצורה של שיחה, מדברים, חוקרים בשיחות פשוטות, בצורה כזאת אנחנו מתחילים לחקור את הטבע שלנו. זאת הדרך הכי קלה, הכי טובה, הכי נעימה, ודווקא הכי מהירה לבירורים ולתיקונים.

יעל: על מה אני צריכה להסתכל, בתור אדם שרוצה לעשות את הבדיקה הזאת, כי בסופו של דבר אני רוצה שתהיה לי תוכנית לשינוי, אני רוצה להשתנות.

את רוצה בעצם לברוח מהרע.

יעל: נכון.

מזה התחלנו. לברוח מרע זה אומר לגשת מהר יותר להתפתחות שלי, עוד לפני שאני אקבל מכות מהטבע כדי להתפתח.

יעל: כן, אם זה יכול להיות בטוב, אז בשביל מה אני צריכה את המכות האלה.

נכון. לכן אני מתיישב עם אנשים אחרים במעגל ואנחנו מתחילים, בזמן הפנוי שלנו, לבדוק את עצמנו, מי אנחנו, מה אנחנו. יש ספרי קבלה שמדברים על הדברים האלה, הם מסבירים לנו איך אנחנו צריכים לארגן מעגל, איך אנחנו צריכים להתחיל ללמד. עשרה אנשים שמתאספים יחד זה מניין, בתוך המניין הזה אנחנו יכולים לתת דוגמה לכל האנושות כולה. אני לא צריך להתקשר לשבעה מיליארד אנשים או אפילו לחמש עשרה מליון יהודים שיש בעולם, מספיק שאני אמצא קשר עם עשרה אנשים, זה יהיה בעצם מיני תבנית של כל העולם.

יעל: כל אחד מייצג סוג מסוים.

כן, זה איכשהו קורה כך. יוצא שאם אני משתתף בתרגילים כאלה, אני מתקן את עצמי ונעשה ביחס טוב כלפי אחרים, ממש כלפי מיליונים ומיליארדים אחרים. כי דרך העשירייה הזאת שאני נמצא בה, דרכה אני כבר רואה את העולם בעין אחרת, זה הכל. לכן אין כאן כמו שאת אומרת, להתעמק ולבדוק ועשרת ימי תשובה. זה בעצם המצב.

זה לא נעשה דווקא בעשרת ימי תשובה שמצוינים על הלוח הזמנים שלך, זה לא חשוב מתי, זה יכול להיות גם באמצע שנה וגם בסוף השנה. כשמגיעים אנשים ונכללים בתוך מעגלים האלה, הם מתחילים לשפר בזה את עצמם ואז הם הולכים קדימה וחוסכים את המכות, את הלחצים מהחיים שהיו מוכנים כבר ללחוץ עליהם. בצורה כזאת הם מתקדמים וזוכים לחיים טובים יותר.

לכן אנחנו אומרים שתהייה לנו שנה טובה באמת, במידה שאנחנו נטפל בצורה כזאת בעצמנו. לכן אחרי החלטה להיות בשנה חדשה, אנחנו מגיעים לעשרת ימי תשובה, לבדיקה מיוחדת, זאת אומרת איך אנחנו ממיינים את הרצונות שלנו ומכינים אותם לתיקון. אחר כך מגיע כבר התיקון הראשון שלהם שזה יום הכיפורים.

אורן: איך אני יודע שעברתי את עשרת ימי תשובה בצורה מוצלחת. מה התוצאה הרצויה שאליה אני צריך להגיע בשביל להגיד לעצמי שאני עברתי אותם בצורה טובה, מועילה. לאן אני שואף להגיע בסיום עשרת ימי תשובה?

אני צריך להגיע למצב שאני מחליט ושזה ברור לי שאני חייב למיין דווקא בצורה כזאת ברורה את הרצונות שלי, ושבחלק מהם אסור לי להשתמש. בעצם כל הרצונות שלי פסולים, כי כולם הם לטובת עצמי, ואני רוצה להפעיל עכשיו את כל הרצונות שלי רק לטובת הזולת.

אורן: כשאתה אומר לטובת עצמי, אתה מתכוון שהם לטובת עצמי ועל חשבון הזולת?

הם על חשבון הזולת, ודאי. אין דבר אחר.

יעל: למה?

כי אנחנו נמצאים בינינו בקשר הדוק במערכת, כולנו קשורים, זה לזה וזה לזה, כל האנושות. לכן כשעשרה אנשים קשורים ביניהם ואני עושה משהו לטובת עצמי, אז בטוח שאני מושך ממך, ממנו ומכולם.

יעל: אבל הרבה פעמים אנשים מרגישים שהם עושים משהו טוב למישהו.

אל תביאי לי דוגמאות מהחיים, אני אומר לך מה שקורה. זה שאנחנו לא רואים, זה אנחנו שלא רואים, אבל זה קורה.

אורן: זה כמו במשחק "סכום אפס", אם לקחתי אז בוודאות חסר שם?

בטוח, יש בינינו רשת קשר. אם אני מושך משהו לעצמי, זהו. אלא אם אני מושך לעצמי רק דברים שהכרחיים לקיום הגשמי שלי, לקיום הגוף, כי קיום הגוף לא נכנס לרמה האנושית. לפי הגוף שלנו אנחנו כמו בהמות, אני חייב לתת לגוף שלי כך וכך קלוריות, מדובר כלפי דברים הכרחיים, לכן "לא יגונה ולא ישובח". אבל אם אנחנו מדברים על כך שאני מושך משהו מעבר לזה, ודאי שזה על חשבון הזולת. כי במערכת הזאת אנחנו בקשר אנושי זה עם זה, לא גשמי, לא גופני, לכן אם אני מושך לעצמי משהו, בטוח שלקחתי ממישהו.

אורן: שוב, מה התוצאה הרצויה מעשרת ימי תשובה?

שאני אבדוק את עצמי ואראה שכל דבר שאני עושה, אני עושה אך ורק לטובת עצמי. אחר כך מגיע יום כיפור ואני מתנתק מהפעולה למשוך לעצמי. לכן יש לנו חמישה עינויים, חמישה איסורים, בעיקר לצום. זאת אומרת אני מפסיק להשתמש במערכת כמו שהשתמשתי בה קודם. אני עושה הפסק, ומרגע זה והלאה אני מתחיל לעבוד רק בהשפעה. לכן מגיע אחר כך סוכות, חיבור, חג שמח, שמחת תורה. אחר כך אנחנו מתחילים את התיקון ומגיעים לחנוכה, לחג האור, וכך עד פורים שהוא כיום הכיפורים. כך אנחנו מגיעים לתיקון. נקווה שנעשה את זה.

אורן: נקווה שבאמת נגיע לתיקון. תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה יעל, ותודה לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב, חיים חדשים.

(סוף השיחה)