חיים חדשים

שיחה 1228

מריחוק פיזי לקרבה לבבית

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - 28.4.20 - אחרי עריכה

אורן: מספר התכנית שלנו היום הוא 1228, ואנחנו הולכים לדבר עם הרב לייטמן על הנחיצות בקשר פיזי. תראה הרב לייטמן, אנחנו נמצאים בתקופת הקורונה, שבה נוצרה אצלנו איזה משוואה כזאת, לא רק פה בשכל, בתפיסה, אלא ממש כאן בתוך הלב, שצריכים להיזהר כי מגע פיזי עם מישהו הוא יכול להיות מסוכן. אתה יכול להידבק אתה יכול להדביק, אנחנו שומרים על ריחוק של שני מטר, אנחנו עם מסכות ולאט לאט, ככל שהזמן עובר יש איזו הרגשה שאנחנו פשוט פוחדים ממגע פיזי. משחר האנושות מגע פיזי זה משהו שהוא חיוני להתפתחות האדם, ילד על הידיים של אימא שלו, חיבוק, הכול זה מגע פיזי. והשאלה הראשונה שלי, איך לדעתך התקופה הזאת של ריחוק פיזי כפוי בגלל חשש מהידבקות במחלה הולכת להשפיע על איכות הקשר בין בני אדם?

אני לא כל כך הכנתי את עצמי לכזאת שאלה. אבל צריך להיות לנו ברור שיש כאן התקדמות מאוד גדולה לקראת תיקון היחסים בינינו.

מימי בריאת העולם ועד היום, לפי התפתחות האנושות אנחנו מבינים עד כמה שאנשים קרובים זה לזה, מתחבקים, הם מחזיקים ידיים, זה נובע מתוך כך שאנחנו קודם כל נמצאים בתוך האימא. אחר כך אנחנו נולדים, עוברים מחיבור פנימי עם אימא לחיבור החיצון, על הידיים שלה. יכולים להחזיק אותנו ולחבק אותנו גם קרובים שלנו, אבא, סבא סבתא דודים ודודות, אחים ואחיות.

זאת אומרת עד כמה שאנחנו קרובים זה לזה אנחנו בצורה טבעית, כמו שאנחנו רואים אצל החיות, אנחנו בצורה טבעית ממש נוגעים זה בזה. ואפילו שאנחנו אחר כך התפתחנו בצורה אגואיסטית במשך אלפי שנים, אבל בכל זאת אם אני מכבד מישהו אז אני מחזיק אותו ביד, אני מחבק אותו, וכך אנחנו צריכים לבנות את היחסים שלנו בפיזיות, קרבה, חיבוק, שהם בעצם מציגים את הקרבה הפנימית שבינינו. ולכן זה נראה לנו טבעי.

אבל בימינו, האגו שלנו הוא גדל כל כך שאנחנו צריכים להתחיל לתקן אותו ממש, לתקן אותו, לסדר אותו כך שהוא יהיה מה שנקרא שהפנימיות שלנו והחיצוניות שלנו יהיו שווים, מה שנקרא "פיו וליבו שווים", אז אנחנו נמצאים כרגע בעולם השקר. ואנחנו יכולים לחייך, אנחנו יכולים לחבק, אנחנו יכולים ללחוץ ידיים זה לזה, אבל בפנים אנחנו שונאים זה את זה ומזלזלים זה בזה עד בלי די.

ולכן כדי לתקן את האנושות ולסדר אותנו, לנענע אותנו, שאנחנו נבין איפה אנחנו נמצאים, שאנחנו צריכים באמת להתחיל לסדר את החברה האנושית, מספיק לנו, די לנו, אנחנו הגענו למצב שאנחנו מנצלים את האגו שלנו לגמרי, אבל מה קורה עם הפנימיות שלנו, עם היחס הפנימי בין בני אדם? וכאן אנחנו מגיעים לנחיצות בכוח החיצון, נקרא לזה נניח קורונה וירוס, לא חשוב איך זה נקרא, אבל הכוח הזה הוא מפסיק את הקשר הפיזי בינינו, מרחיק בינינו ואומר כך: "במידה שאתם יכולים להיות טובים זה לזה אתם תתקרבו, במידה שאתם לא טובים זה לזה, אל תתקרבו".

וזה שפיתחתם מסחר, תעשייה, טיולים הדדיים, כל מיני דברים האלה, זה הכול שקר הרי. זה לא שהצורה החיצונה, שאתם מבקרים זה את זה וכן הלאה היא כתוצאה מהתקרבות פנימית, אין לזה שום ביטוי. בפנים אתם מזלזלים זה בזה ולא רוצים בכלל להיות בקרבה. זה בפנימיות, בין העמים, בין האנשים. ובחיצוניות אתם כן מטיילים ועושים את זה כאילו זה נורמלי. אבל כדי לתקן אותנו אנחנו צריכים באמת לתקן את היחסים בינינו ואז לפי היחסים בינינו אנחנו יכולים להתקרב.

לכן וירוס הקורונה הוא אחת הדוגמאות, הפעולות שהטבע פועל עלינו ואומר, "תתרחקו". כמו שאימא אומרת לילד שלה, תתרחק ממנו, הוא אדם רע, הוא ילד רע, ולילד הזה אתה יכול להתקרב קצת, אבל קצת. אבל אם ההוא הוא ילד טוב, אתה יכול ממש לשחק ואפילו במשחקים כאלה שחס ושלום אתם יכולים אולי להזיק זה לזה עם הכדור, או ללכת להתרחץ בבריכה או בים. וכן הלאה.

זאת אומרת, אימא מודדת את הקרבה שלי הרצויה לכל יתר הילדים ולפי זה היא אומרת לי, להיות כך או כך. היא רוצה לטובתי. אותו דבר עכשיו. אנחנו הגענו למצב שאנחנו נעשינו מאוד מאוד שקרנים זה לזה ואנחנו משתמשים זה בזה בלי לתת שום תשומת לב להתקרבות הפנימית. לכן בא וירוס הקורונה ואומר, "עכשיו אני מסדר את כל הדברים האלה ביניכם, אם אתם לפי האגו שלכם שונאים זה את זה אז תתרחקו זה מזה".

אורן: אני רוצה לעשות סיכום על מה שהבנתי. אתה אומר, אם תבדוק טוב טוב את החיים שלך, אתה תראה שהקשרים הפיזיים שהיו לך עם אנשים, בין אם זה חיבוק, בין אם זה לחיצת יד, בין אם זה חיוך, בין אם זה ליטוף, אפשר לחלק בעצם את הקשרים האלה לשני סוגים. יש קשרים שאתה בא למישהו ולוחץ לו את היד ורוצה בזה באמת להביע שלום וקרבה וידידות. ויש מצבים שאתה יכול לעשות פעולה שהיא לכאורה אמורה לקרב, להביע שלום וידידות אבל בתוך הלב אתה מרגיש הכי רחוק והכי לא סובל אותו בעולם.

נכון.

אורן: ולתוך העולם הזה שהיה עד כה מחולק לשתי קטגוריות, להתקשרויות פיזיות אמיתיות שמשקפות את חום הלב של האנשים שאני באמת אוהב ומחבק אותם מכל הלב, לעומת זה לאנשים שאני יכול ללחוץ להם את היד לשלום אבל בלב אין לי שלום כלפיהם כי אני לא סובל אותם, באה קורונה והפסיקה את כל סוגי המגעים הפיזיים. בין אלה שהיו אמיתיים, בין אלה שהיו שקריים, סגר אותנו לגמרי, אמר, "זהו, אתה לא נוגע עכשיו באף אחד".

כן.

אורן: ועכשיו תלמד לעשות כאילו ריסטרט למערכת וליצור התקשרויות חדשות.

כן. אבל הדבר השני שאמרת עכשיו.

אורן: הקשר השקרי?

לא, זה שהקורונה רוצה לסדר בינינו קשר, שהקשר יהיה רק לפי מידת הלב שמרשה לנו את זה לעשות. אבל זה עוד לפנינו.

אורן: הבנתי. עכשיו אני רוצה רגע להתעמק בעניין הזה של קשר פיזי. מחקרים אומרים שמגע פיזי, אפילו מגע קל בין בני אדם הוא מספיק כדי להילחם בתחושות של בדידות, של דחייה. מגע פיזי אפילו קל מחזק את הדינמיקה בין אנשים. איפה שאתה רואה מגע פיזי יש סיכוי להבריא ממחלה. יש אין ספור יתרונות למגע הפיזי. למה ככה זה בנוי שהמגע הפיזי נותן לנו כל כך הרבה דברים טובים? למה כך אנחנו בנויים?

זה כך בכל זאת קשר בין בני אדם. זה כמו עובר שנמצא בתוך האימא ואז הוא מקבל את כול מה שבא לו מהאימא ויש לו מגע הכי הכי קרוב וחזק. או שהוא קצת מתרחק ממנה כשנולד, אבל הוא בכל זאת נמצא בידיים שלה, ובכל זאת הוא מרגיש שהוא נמצא בקשר עימה. אנחנו בנויים בצורה כזאת שמגע פיזי נותן לנו הרגשת קשר, והחיבור הזה הוא הכרחי. אתה ראית פעם ילדים שגדלו ללא חיבוק חם מהאימא?

אורן: לצערי כן, ראיתי.

רואים עליהם עד כמה שהם שונים בהרבה הבחנות. כמה שהם לא יכולים להביע חום, הבנה, הרגשה, עד כמה שהם קרים, עד כמה שהם שונים מאוד מאנשים שגדלו בצורה נכונה, יפה.

אורן: אני לוקח פה כאילו שתי קצוות של סקאלה. אתה אומר, בהתחלה כשאתה עובר בתוך הרחם של אימא, אתה בשיא המגע הפיזי בעצם עם מישהו.

כן.

אורן: אחר כך היא מולידה אותך, אתה גם נמצא על הידיים שלה. יש סביבך עוד קרובי משפחה שאוהבים, מחבקים, מלטפים, מנשקים. זאת אומרת בתחילת החיים אנחנו בקשר פיזי הדוק. מה קורה איתנו אחר כך כשאנחנו אנשים מבוגרים? כאילו אנחנו מחפשים את החום, את המגע אבל לא תמיד מוצאים אותו. למה ככה זה בנוי?

כי אנחנו עוברים את המצב שאנחנו מתנתקים מהעליון שלנו, מהאימא, מהאבא, הופכים להיות למתפתחים בכוחות עצמנו, ואחר כך אנחנו מגיעים למצב שגם אנחנו בעצמנו נעשים הורים ואחר כך כל אחד מאיתנו סבא סבתא, ובסופו של דבר כבר אנחנו צריכים לעזוב את העולם הזה, בזה שאנחנו נפרדים לגמרי. אין כאן מה להוסיף, זה לפי מה שאנחנו לומדים בפרצופים עליונים. אבל זה הכול נובע מזה שהפרצוף הרוחני נולד מהפרצוף העליון גם על ידי עיבור, יניקה, מוחין גדל ועובר את השלבים האלו של ג' שנה וו' שנה ו-ט' שנה וי"ב וי"ג שנה וכ' שנה. ועד שהוא מגיע לזה שהוא כבר עובר ממדרגה למדרגה, ממצב למצב, זה נקרא שהוא נפטר מהמצב הקודם, ואצלנו זה נקרא "מוות" עובר למצב הבא.

זאת אומרת זה הכול נובע מהתפתחות. אנחנו לא רואים את ההתפתחות הזאת איך שהיא מקדמת אותנו, אנחנו רואים רק מה שאנחנו רואים בעיניים שלנו, בחיים שלנו. ולכן נראה לנו שהכול נגמר בזה שאנחנו נפרדים לגמרי וזהו. לא, אנחנו נמצאים בנשמות קשורות זה לזה ומתקדמים.

אורן: אני רוצה בנקודה הזאת לחזור למצבנו היום בתקופת הקורונה, אז הבנתי שקשר פיזי זה משהו שאנחנו צריכים אותו מהרגע שאנחנו עובר ברחם, ובעצם אחר כך כל החיים, הוא חשוב לנו מאוד, הוא יכול להזין אותנו, הוא יכול להוות בסיס להתקשרות לבבית נפשית עמוקה.

עכשיו שאנחנו נמצאים בתקופה שבה הקורונה מראה לנו שמגע פיזי זה מסוכן, האם אתה חושב שאנחנו הולכים לעבור איזה נזק נפשי? האם האיסור לגעת פיזית באנשים אחרים הולך לגרום לנו לנזקים נפשיים בלתי הפיכים?

לא, זה לא יגרום לנו נזקים, זה ההיפך, זה בא כדי לחנך אותנו, ללמד אותנו שאנחנו צריכים דווקא קרבה פנימית כדי להגיע לקרבה חיצונה, שיהיה מה שנקרא "פיו וליבו שווים". שהלב שלנו זו הקרבה הפנימית, הוא יכוון אותנו עד כמה שאנחנו צריכים להיות קרובים או רחוקים זה מזה בקרבה גשמית.

אורן: יש אנשים שהם באופי שלהם לא אוהבים מגע פיזי, ויש אנשים שבאופי שלהם לא יכולים בלי מגע פיזי. אני מכיר הרבה אנשים שאומרים "בוא תן לי חיבוק", הם צריכים ממש להרגיש, אם לא, הם לא מסוגלים להרגיש אותך. מה עושים במצב כזה שבו אסורים כל המגעים הפיזיים, אנשים שחייבים את זה כמו אוויר לנשימה וממש משתגעים כבר מזה?

אז כנראה שהם צריכים לחשוב לקבל חינוך, טיפול, הדרכה, איך להגיע למצב שהם כן יכולים לקבל חיבוק, קרבה פיזית, מגע פיזית עם אחרים וזה יהיה לטובתם ולטובת הזולת. צריכים לחשוב איך לעשות את זה, אפילו לחיצת יד, על אחת כמה וכמה חיבוק, נישוק אלה דברים שהם ישנם ונשארו כי הם מגיעים לנו מכוח עליון, מהמנגנון העליון, שיש כאלה יחסים בין הנשמות ולכן אנחנו רק צריכים לדעת מה אנחנו צריכים לעשות, לאיזה מצב פנימי אנחנו צריכים להגיע שהמערכת הזאת תאפשר לנו באמת להיות בקרבה זה לזה, לא חשוב איזה דרגות קרבה, אבל שאני אתחיל לדבר.

בעצם מה שקורה, כאן צריכה להיות התפתחות של אהבה. אז בדרך לתקן את עצמנו ב"ואהבת לרעך כמוך" אנחנו צריכים להגיע למצב שהקשר בינינו, התקרבות בינינו, הוא כן יהיה כתוצאה מפקודת הלב. שהלב מודד עד כמה שאני יכול להיות קרוב פיזית לשני. וזה על ידי מידת האהבה שאנחנו רוחשים זה לזה.

אז אני מקווה מאוד שהווירוס הזה שאנחנו עכשיו עוברים את התופעות האלה, הוא נותן לנו לחשוב, דרשני מה לעשות, ובאמת אנחנו צריכים לתקן את היחסים בינינו והפער בינינו, קרבה, ריחוק וכן הלאה. ולסדר את עצמנו כך שבמידה שאני מסוגל לפתח יחס טוב לזולת, במידה הזאת באמת אני נכנס עימו במגע ואם לא אז מגיע לי לחיות ביער, או באיזה מקום נידח שאין שם אנשים כי לפי האופי שלי אני לא רוצה לגרום לאף אחד שום דבר טוב, אז כדאי לי להיות כך, כדי לא להזיק לזולת. ואז הטבע על ידי וירוסים אחרים יותר מורכבים, משובחים, הוא יתחיל להראות לי באיזו קרבה או ריחוק, אני יכול היות מכל אחד ואחד.

אורן: אמרת משפט מאוד יפה, אמרת שצריכה להיות היום התפתחות של אהבה.

כן.

אורן: התפתחות של קשר ואהבת לרעך כמוך, איך אני יכול להתחיל לפתח אהבה, לא רק לאנשים שאני אוהב אותם אלא גם לאנשים שאני פחות אוהב אותם, דווקא ממציאות של איסור התקרבות פיזית. איך להתחיל לפתח חושים פנימיים ולכוון אותם לאהבה למישהו שהוא זר לי למי שאין לי אהבה כלפיו, איך עושים את זה בלי הסיפור של מגע פיזי?

איזה חושים פנימיים צריכים להתפתח בי, איזה יחס פנימי?

לא, המגע הפיזי שאתה מפתח זה סתם, זה לא אומר כלום, אלא מתוך זה שאתם נמצאים במערכת אחת, שאתם שייכים לנשמה אחת, למערכת כללית, לאנושות אחת, ואתם מבינים שאתם נכנסים למערכת הזאת ופועלים בה בצורה שבהחלט אחד משפיע על השני, וכל אחד כשהוא מתקרב לשני, עושה בזה תיקונים פנימיים, וקרבה חיצונה, היא רק מראה לכם את ההתקרבות הפנימית. עד שאתם מתחבקים ממש כאיש אחד בלב אחד, ובזה אתם הופכים להיות לאגודה אחת כל האנושות, ואז אתם מקבלים מתוך זה את הכוח העליון שמתלבש בכם ומעלה אתכם לדרגה נצחית שלמה.

אורן: כדי להתקרב למקום הזה אני צריך להתחיל לבנות קשר חם, יחס חם ממני לזולת?

נכון.

אורן: איך אני עושה את זה, כשאסור לי להתקרב אליך פיזית? איך אני מעביר לך את חום הלב, כשאני חייב לשמור ממך מרחק של שני מטרים, ואנחנו אחרי מסיכות?

לא, זה לא טוב. ניצול פיזי, התקרבות פיזית, היא לא אומרת כלום, היא שקרית מאוד. אז אני מסתכל עליך, אני רואה שאתה במשהו לא דומה לי, אני רואה שבצורה פיזית אין לי חיבה אליך, ואתה מסתכל אותו דבר עלי, אנחנו לא רואים את פנימיות האנשים אלא רק את החיצוניות, צורות האנשים שאני לא רגיל אליהם, ואפילו אני לא מבין אותם.

אני הייתי בסין, או במקומות אחרים, ואני לא הבנתי את האנשים. אני הסתכלתי עליהם אבל את הביטוי שלהם החיצון, אני לא הבנתי. אולי צריכים ללמוד את זה. לכן אני חושב שזה שאנחנו מתרחקים זה מזה, זה ייתן לנו הבחנות חדשות, שאנחנו נדע איך אנחנו יכולים להתקרב זה לזה.

אורן: איך אני יכול להביע קרבה, ויחס חם וטוב למישהו, כשאני צריך לשמור על מרחק ממנו? כי הוא מסוכן לי, הוא יכול חס ושלום להדביק אותי, או אני אותו. איך במציאות כזאת, בתוך התנאים הנוכחיים, אני יכול לתת למישהו הרגשה של יחס חם?

אני חושב שזה הכי טוב שיכול להיות. שאני צריך לכוון את הלב שלי לזולת, עד כדי כך חזק, ישר, שהוא ירגיש את זה, אפילו שהוא לא רואה אותי, או רואה אותי מרחוק. והעיקר בשבילי זה באמת אני חושב עליו, אני נמשך אליו, ונמשך זה הכוונה היא, לא שאנחנו נתחבק פיזית, אלא נתחבק פנימית, שאנחנו נרגיש לב זה את זה, מחשבות זה על זה, וזה יהיה מספיק. זה יהיה טוב ודי במקום החיבוקים האלה, החיצוניים, בגופים, בידיים. אנחנו רואים עד כמה שזה לא עובד, עד כמה שזה לא מחזיק.

כמה מתחבקים אנשים שאוהבים זה את זה, נגיד זוג צעיר, ומה קורה אחר כך? רואים את זה. אפילו ילדים והורים שמתחבקים, אבל הילדים אחר כך מתרחקים והולכים לחיים שלהם. זאת אומרת החיבור האמיתי, הנצחי, הנכון, זה חיבור פנימי. ולכן וירוס הקורונה עושה דבר מדהים, גדול, שמרחיק אותנו פיזית, ומעמיד אותנו במצב, לאט, לאט, זה קורה, שאנחנו נצטרך להיות בקשר פנימי יותר.

אורן: אני רוצה איזשהו טיפ פרקטי, תרגיל פרקטי, איך לעשות את הדבר המקסים שאמרת ככה. אתה אמרת ש"צריך לכוון את הלב שלך לזולת עד כדי כך שהוא ירגיש, אפילו בלי לראות אותך, את חום לבך". תן לי איזה תרגיל ככה, לשיעורי בית עד המפגש הבא שלנו, מה אני צריך לעשות? אני צריך לחשוב על מישהו? אני צריך להגיד לו שאני חושב עליו? אני צריך להרים לו צלצול? תן לי איזה תרגול מעשי.

לא, לא.

אורן: איך אני עושה את זה?

צלצול זה גם מגע פיזי.

אורן: אז איך אני עושה את זה? תן לי תרגיל שיעורי בית.

אנחנו מדברים על רגשות. אז אני רוצה להשפיע ברגשות שלי למישהו, שהוא ירגיש שאני אוהב אותו, שאני מחבק אותו, שאני רוצה להיות בקרבתו. לא פיזית אלא פנימית, נפשית, רגשית. ואני כך מכוון את עצמי אליו, חושב עליו, ואז המחשבות שלי, והרצונות שלי, הרגשות שלי, הם פועלים עליו ולאט, לאט, אני נכנס לתוך ליבו. הוא מתחיל להבין שככה אני מתייחס אליו.

אורן: אני צריך את התרגיל הזה לעשות רק כלפי אנשים שאני אוהב ועכשיו בגלל המצב אני חייב לשמור על ריחוק מהם? או גם כלפי אנשים שאני פחות אוהב? איך היית ממליץ לי לעבוד עם התרגיל הזה?

להתחיל לעבוד עם התרגיל הזה, פשוט חוכמת הקבלה מדברת על זה, שאנחנו צריכים לפתח את הרגש שלנו לזולת. בשביל זה אנחנו צריכים להתחבר גם בינינו לקבוצות פיזיות, שמדברים על זה, אבל לא שאנחנו בקבוצות האלה דווקא צריכים לבצע פעולות חיבוק, ונישוק ואיזה חיבור כזה, אלא כדי להשפיע זה לזה. קבוצות לא חייבות להיות פיזיות, שאנחנו מתאספים יחד בחדר אחד סביב שולחן אחד, אלא שאנחנו פשוט מעבירים זה לזה, בינתיים כשאין לנו רגשות משותפים. אז אנחנו בכל זאת מעבירים זה אל זה את צורת ההתפתחות שלנו, דוגמאות, איך אני חושב על אחרים, ואיך אני מקווה שהאחרים יענו לי, וכן הלאה. זאת אומרת, איש את רעהו יעזורו בזה, עד שהלב ייפתח.

אורן: זה משפט יפה, עד שהלב ייפתח. בוא ניקח אותו לעצמנו כתרגיל עד למפגש הבא.

(סוף השיחה)