אהבה, שנאה, ומה שביניהם. כאשר אנחנו שונאים מאוד או אוהבים מאוד, בגוף שלנו מתחוללים תהליכים פיזיולוגיים דומים, כמו שינויים בדופק, בלחץ הדם, במתח בשרירים, בהפרשת חומצות והורמונים. ורק נקודה קטנה במוח מבדילה שמדובר ביחס של שנאה, או ביחס של אהבה. מה בדיוק צריך לשנות בתוכנו, כדי שהעולם יהיה פחות נורא ויותר יחייך אלינו באהבה?
ריפוי מתחיל בדיאגנוזה. המנהל הפנימי שלנו הוא רצון לקבל הנאה ותענוג. רצון ליהנות. כשאני מסתכל על מישהו נהנה, אם יש בי אהבה אליו, אני שמח בשמחתו. אם אני שונא אותו, אני מתבאס. זו האמת, גם אם היא נשמעת לא נעימה, וגם אם היחס הזה איננו מודע. לעומת זאת, כשאני רואה מישהו אהוב סובל, אני משתתף בצערו, ואם הוא שנוא עליי, אני שמח לאידו. מגיע למנוול הזה. שיסבול.
מכאן רואים, שלא המצב שמתרחש מולנו קובע אם נהנה או נסבול, כלומר אם התמונה תהיה אהובה או שנואה עלינו, אלא היחס שלנו לסובבים אותנו.
אילו יכולתי לחדור לתוך עצמי ולשנות את ההגדרות הכי פנימיות שבתוכי, כך שהיחס שלי לכל מי שסביבי היה הופך ליחס אוהב, הרי אז הייתה משתנה כל תמונת עולמי, כל חוויית המציאות שלי. האנשים, העולם, הכול היה נראה לי יופי, גן עדן ממש.
"כל הפוסל במומו פוסל", אומרים על כך החכמים. מה שאני רואה בכל רגע נתון בעולם סביבי, זו העתקה מהפנימיות שלי. הקרנה של מה שחבוי בתוכי. כמו בקולנוע, כמו בתמונת פנורמה, כמו בתלת ממד. לעולם בפני עצמו, אין איזו צורה מוגדרת, אובייקטיבית כביכול. צורת העולם מצטיירת מולי לפי המבנה הפנימי שלי, לפי הרצונות, האינטרסים והכוונות שלי. בהתאם לזאת, אם הייתי מצליח לתקן את הפגמים שבתוכי, כלומר את היחס שלי לכל מי ולכל מה שסביבי, גם העולם היה נראה לי מתוקן יותר.
לא מדובר בשכנוע עצמי ברמה הפסיכולוגית, סטייל לומר לעצמי שאין בעולם בכלל רע, וכיוצא בזה, אלא בשינוי היוצרות שמהם אני בנוי. מהות התיקון היא שדרוג של אותו מנהל פנימי, הרצון לקבל שמפעיל אותי מלידה. מרצון אגואיסטי, טבעי, לקבל הנאה ותענוג לתוכי מהסביבה, אל רצון אלטרואיסטי, על-טבעי, להשפיע כל טוב סביבי. בחכמת הקבלה יש שיטה שלמה איך לעשות את המעבר המהותי הזה, דרך לימוד ותרגול קבוצתי. בהדרגה, שלב אחר שלב, עם ניסוי ובקרה, תיקון היחס שלי משנאה לאהבה מצייר לי עולם בלי מקורות של רע, עולם של אהובים ואוהבים. וכשמבינים שהכול בידיים שלי, מתברר שחבל לחכות שהאחרים ישתנו יום אחד לטובה.
וכאן כדאי להוסיף נקודה חשובה. לפי חכמת הקבלה, אין בעולם אף אחד חוץ ממני ומהכוח העליון, הכוח הכללי של הטבע. כוח הטבע מצייר לי את כל מה שיש סביבי, הדומם, הצומח, החי ובני האדם, כאמצעים להתקשרות אפשרית ביני לבינו. אז כשמתעוררת בי שנאה למישהו, לצורך המחשה, אני צריך לומר לעצמי שזה בכלל לא הוא, אלא הכוח העליון שולח לי הזמנה. להתקשר אליו דרך התמונה, להיכנס איתו במגע, להבין כיצד הוא מכוון אותי להידמות לו, על ידי הגברת האהבה מעל כל השנאה. וכשאני מצליח לעבוד על עצמי ולתקן את היחס שלי לכל תמונת מציאות שמתגלה, אני רואה שאותן דמויות רעות נעלמות, ואני והוא נמצאים ממש בחיבוק. באהבה ובהטבה שלמה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1084 – bit.ly/3izvKKs