חיים חדשים

שיחה 583

האם והתינוק- אתגרים והתמודדות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 09.06.15 – אחרי עריכה.

אורן: היום נרצה לשוחח על האתגרים המגיעים אל החיים שלנו כאשר הגבר והאישה במשפחה הופכים לאבא ואימא. האתגרים של האמהות, ובכלל איך מתמודדים עם זה? מה זה אמור ללמד אותנו על החיים? מדובר בתהליך מאוד משמעותי, ננסה ללמוד ממנו הרבה תובנות. טל, בואי תפתחי כאימא טרייה וחדשה.

טל: אין ספק שחיים חדשים זו באמת הזדמנות ללמוד גם על החיים שלנו, כי זה מאוד מעצים ומבליט המון דברים. אם אני, כאדם מבוגר, הייתי פחות או יותר בשליטה בחיים שלי, ידעתי פחות או יותר איך להגיב נכון על דברים, פתאום עם תינוק קטן הסיטואציות רבות ומגוונות ופחות יודעים איך להתנהל בהן, פחות מבינים, הכל חדש וזה מאוד מלחיץ. אומנם אנחנו כהורים רצינו מאוד שהכל יהיה טוב, יפה ונעים ושרק יהיה לו טוב כל הזמן, אבל אחד הדברים שבלט לי מאוד הוא, שמהרגע הראשון, מהלידה עצמה, הוא כבר חווה לחץ, כאב, מוציאים אותו, לוקחים אותו, דוקרים אותו, לוקחים לו בדיקות דם, כמה שניסיתי לגונן, לשמור עליו, לצערי יש גם חוויות לא נעימות. גם אחר כך כשמגיעים הביתה הם מתחילים לסבול מגזים ובוכים. אנחנו כל הזמן אומרים שאנחנו בסך הכל נמצאים בתוך תהליך של הטבע, ונשאלת השאלה לָמה? לָמה החיים שלנו, מגיל כל כך קטן, מלווים בכאלה כאבי גדילה, כאבי התפתחות.

במיוחד האדם. כי אם נסתכל על יתר היצורים, אז הם כביכול לא סובלים כל כך אלא יותר מתאימים לטבע, לעולם הזה, והאדם כן, הוא ממש לסבל נולד.

טל: כתוב "בצער תלדי בנים".

"בצער תלדי בנים", נאמר על האימא, אבל זה גם על הבנים עצמם. ישנה בעיה ידועה עם הגדילה, עד שהגוף מתרגל לאוויר העולם, עד שהוא יכול לספוג את המזון ולעכל אותו נכון, בקיצור צריך טיפול. אם נסתכל על החיות, נראה עד כמה הן מסודרות נכון ולא צריכות שום דבר, אין להן מכשירים ומזון מיוחד וטיטולים, אין כלום. כאן תעשייה שלמה עובדת סביב התינוק, ובאמת אי אפשר להגיד שיש הגזמה, אומנם זה היה פחות לפני כמה שנים, אבל היום, כשיש יותר, עד כמה שאני רואה שיש בעולם הרבה דברים מיותרים שמייצרים ובונים, אבל כלפי התינוקות ממש אי אפשר להגיד שזה מוגזם. ובכל זאת אנחנו רואים עד כמה הם סובלים. אותו חלק, נטל, שנופל על התינוק, שהוא חייב להתגבר על ההתקשרות שלו עם הסביבה החדשה שהוא נולד בה, בזה באמת כמעט ואי אפשר להקל עליו. זאת אומרת הוא בכל זאת סובל.

מאיפה זה בא? למה אמרתי קודם שאפשר להגיד שזה בניגוד לחיות, כי אצלן זה דבר טבעי, והן גם מולידות חמישה, עשרה או אפילו עשרים, לכן אם כמה מהם מתים, זה נורמאלי, כמו אצל הדגים וגם אצל החי. אצלנו זו בעיה. ושוב אני אומר, זו לא בעיה שנובעת מאי התאמה של הגוף שלנו, של התינוקות הנולדים, לעולם הזה, אלא זו בעיה של הנשמה שלנו השבורה, ובתיקון שלה אנחנו עוברים כמה שלבים על ידי סבל גופני. ולכן כשאני אישית מסתכל על התינוק ועל הסבל שלו, וגם על הסבל של אדם ההולך למות, אז בתקופות האלה, כשהוא ממש נמצא ללא עזרה וללא התאמה לטבע, אנחנו רואים עד כמה כאן יש סבל נקי שנובע מתיקון הנשמה. זאת אומרת, אי אפשר, כמה שנעבוד על זה וכמה שנבנה סביב התינוק כל מיני דברים שיעזרו לו, על כל פיפס שלו תהיה תגובה, תשובה נכונה, בכל זאת הטבע יעורר בו סבל, כל מיני ייסורים, מחלות. אנחנו יודעים שלילדים יש מחלות משלהם וזה ממש מדע שלם. הכל נובע מההתאמה של הנשמה, מתיקוני הנשמה.

אחר כך, את תיקוני הנשמה האלה היינו צריכים לעבור בהכרה ובהבנה, אבל אנחנו לא עושים זאת, אנחנו עדיין מפגרים בזה. ולכן חלק גדול מהייסורים שהתינוק עובר נובע מזה שאחר כך אנחנו לא מתקנים את הנשמה, היינו את הקשר שלנו בינינו, קשר של השפעה, אהבה. ולכן זה נופל עלינו כמו שבכל החיים שלנו אנחנו כל הזמן בעצם בורחים מהצרות ובכל צעד בורחים ובורחים מצרה לצרה. וכאן, רואים על התינוקות בצורה מאוד מאוד בולטת, כי אין כביכול שום סיבה לתינוק למה הוא סובל.

אורן: אז למה הוא באמת סובל?

כי הסבל הזה נחשב לתיקוני הנשמה.

אורן: הסבל מתקן לו את הנשמה?

כן.

אורן: מה זה אומר?

זה אומר שאותו הסבל שהוא סובל מזה שהוא נמצא בעולם במצבים שכולם אגואיסטיים, נכנס גם לתיקון הנשמה. כמו שפעם גם המקובלים התנהגו לפי התנאי שכתוב במסכת אבות, "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, אשרייך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא". אנשים שרצו לתקן את הנשמה שלהם כך התנהגו "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן", חיי צער פשוטו כמשמעו. וכך זה היה בדורות הקודמים עד בעצם תקופת התלמוד שבה חכמי התלמוד כבר תיקנו את המערכת העליונה, מערכת הנהגה והשגחה, כך שאנשים כדי לתקן את הנשמה שלהם לא צריכים להיכנס לחיי צער. אבל, השלבים האלו של הלידה, הגדילה, ובמשך החיים גם סבל, ומיתה, הם שלבים שבכל זאת אנחנו סובלים. והסבל הזה הוא ממש נקי, כל סבל כך, אבל זה במיוחד, הכי קרוב לתיקון הנשמה, ממש קשור לזה.

אורן: איך? מה מתקן הסבל?

כי הנשמה כוללת כלי ואור. כלי נקרא "רצון", ואור זה נקרא "רוח החיים" שבתוך הרצון. ואנחנו כל הזמן צריכים להשתכלל ברצון שלנו, שכולם יהיו יותר ויותר מקושרים זה לזה. ואז בהתאם לזה ייכנס בנו, בתוכנו, לכולנו, אור חיים יותר גבוה, יותר טוב. אנחנו לא עושים זאת ולכן הרצון שלנו נשאר אגואיסטי.

אורן: אתה מדבר על מבוגרים?

גם מבוגרים וגם תינוקות, זה לא חשוב, הרצון נשאר אגואיסטי וללא קשר עם הזולת, ללא הקשר הטוב לזולת, ואז על ידי מה מקדמים אותנו לקשר יותר גדול? על ידי זה שמצטברים בנו ייסורים ונהייה מוכנים, עכשיו עדיין לא, לתקן את עצמנו לקשר עם הזולת ובלבד שלא יהיו הייסורים.

אורן: אבל בחייו עוד אין בכלל זולת, יש לו רק את אימא שלו ואבא.

בסדר, אבל כל הייסורים האלו שהוא עובר מצטברים ואחר כך מביאים אותו להבנה של מקור הייסורים, שבאים כייסורים מטרתיים, וכולם כולם בסופו של דבר מכוונים אותנו לקשר ההדדי. כי רק בקשר ההדדי אנחנו מוציאים כוח המתקה, להמתיק את הייסורים האלה, כוח הטוב, כוח האהבה, ואז אנחנו מתפטרים מהייסורים האלה הגדולים לא על ידי כך שייסורים לא באים, אלא כשהם באים הם באים כבר בצורה שאנחנו מסוגלים מיד להמתיק אותם.

אורן: אנחנו כהורים יכולים להקטין את הסבל של התינוק?

אני לא חושב שזה ממש ניתן לכל אדם ואדם, לכל בעל ואישה, אבל אם אנשים עוסקים בחכמת הקבלה הם יכולים ללמוד את זה.

אורן: איך להקטין את הסבל בחיי התינוק שלהם?

כן, איך להקטין את הסבל של התינוק.

טל: איך אימא שהתינוק שלה סובל, שכמובן סובלת מזה מאוד, יכולה להגיב לזה?

תנסי לקרוא לידו חומר שלנו מהמקור, מהספר.

טל: בשבילי או בשבילו?

בשבילכם. ותראי, יכול להיות שתהיה מיד תגובה.

טל: קודם אמרת שהסבל של התינוקות נגרם על ידי משהו שהמבוגרים עושים לא נכון. מה זה אומר? מה אנחנו צריכים לעשות כדי למנוע מהם סבל?

מפני שהמבוגרים לא מתוקנים זה עובר גם על התינוק. מה זה חשוב במי נמצאים כאבים? אם על ידי הכאבים בתינוק אימא מרגישה עוד יותר צער ממה שיכאב לה, כלומר, כשכואבת לו הבטן יותר טוב שתכאב לה הבטן, אבל זה לא קורה, אז זה המצב שבו אפשר להשפיע על אימא בצורה יותר מועילה.

אורן: אז התינוק סובל בגלל האימא שלו.

כן, כולנו סובלים עבור כולם, אנחנו נמצאים בכלי אחד, בסיר אחד, וכל מה שקורה בעולם, בסופו של דבר, אתה מרגיש בתוך המשפחה. ודאי.

טל: יש כאן סבל בלתי נמנע או שאפשר לגמרי למנוע?

לא, עד שהאנושות תתקן את עצמה אני לא חושב שאפשר למנוע סבל. אבל להקל, יכול להיות על ידי זה שההורים באמת ישתדלו להיות בכוונות נכונות, למשוך את המאור המחזיר למוטב.

אורן: שזה אומר מה?

זה אומר שהם יקראו בזמנים כאלה חומר שלנו, בכוונה שהם רוצים לכלול את עצמם בכל יתר הצרות של העולם וישתדלו נניח להקל על כל תינוקות העולם, את הייסורים האלו.

טל: למה כתוב "בעצב תלדי בנים", מה זה המשפט הזה?

אלא מה? למה זה לא טוב?

טל: למה בעצב? למה הכל צריך להיות בעצב ובקושי?

כי אמרנו, זה תיקון הנשמה, ואי אפשר לעקוף זאת באיזו צורה.

אורן: אני לא מבין את התשובה הזאת. גם האימא סובלת, אתה אומר "איך אפשר בלי לסבול?", גם התינוק סובל, איך אפשר בלי לסבול. למה זה? כי זה תיקון הנשמה. מה הקשר בין סבל התינוק, סבל האמא, ובכלל הסבל בעולם, לבין תיקון הנשמה

תיקח בבקשה פרשת ''בראשית'' ותראה מה כתוב.

אורן: כתוב, "בעצב תלדי בנים".

בעצב. במצב הנורא, גם תלדי בנים וגם תטפל בהם ותגדל אותם ועד שהם גדלים אתה גם סובל. ככה זה. מצד הטבע אנחנו מאוד רוצים להמשיך את עצמנו בילדים ואף אחד לא רואה באמצע איזו קורת רוח, שזה טבעי. הכל לסבל, הכל מפני שאנחנו, כשהיינו בנשמה אחת, כל החלקים שלנו היו מקושרים ומספקים זה לזה את כל מה שצריך, וכשאנחנו נבדלים זה מזה ועל ידי האגו שלנו אנחנו בכלל מתנתקים זה מזה, ואפילו שונאים זה את זה, אז כתוצאה מכך יש לנו סבל בתיקון בנים. לומדים זאת בתלמוד עשר הספירות.

אורן: בגלל השנאה זה לזה באופן כללי בעולם? תסביר לנו את זה.

כי כולנו שבורים. היה רצון אחד, רצון שהבורא ברא "בראתי יצר רע" שהתחלק להרבה חלקים, זה נקרא חטא עץ הדעת. נשמה אחת התחלקה להרבה נשמות, וכל עוד היא קיימת בצורה כזאת, שאנחנו לא יכולים לאסוף אותה, לחבר אותה שוב לנשמה אחת, נסבול. אנחנו כל הזמן סובלים והחיים שלנו כאן בעולם הזה הם המצב הכי גרוע שיכול להיות, אין יותר גרוע, יותר תחתון מהעולם הזה. אולי זה קצת מרגיע אותך, אבל באמת, לעומת מה שיש בעולם העליון, פה המצב הכי רע, הכי גרוע, שיכול להיות. ומה התיקון? התיקון שאנחנו סובלים מהמצב הזה עוד ועוד במשך כל הדורות, מיליארדי אנשים סובלים וסובלים, העולם מלא סבל וכל הסבל הזה בסופו של דבר מצטבר למצב שאנחנו אומרים די, אנחנו מוכנים לתקן את עצמנו, השאלה היא רק איך? זה קורה במיוחד בימנו.

אורן: מה זה לתקן את עצמנו?

לתקן את האגו שלנו, השוני בינינו. לתקן את הפער הזה, לאסוף אותנו שוב לנשמה אחת, זה מה שאנחנו צריכים. וכשנהיה מוכנים לזה, אז הסבל כתוצאה מהשבירה שלנו, מהריחוק בינינו, ייעלם.

טל: בתוכנית הקודמת דיברנו על התהליך שקורה לנו, שאנחנו חלק מהטבע הזה, שהטבע הוא כמו אימא שמטפלת בנו. אני כאימא ממש סובלת מהסבל של הילד שלי. אז איך הטבע הזה שסביבנו?

הוא מאד סובל. כן.

אורן: לא הבנתי, מי סובל?

הטבע סובל יותר ממה שאנחנו סובלים כאן. אם אני סובל כאן מאיזו סיבה, בדרגה שלי הקטנה, זה מורגש דווקא בדרגות העליונות של הטבע מאד מאד חזק.

טל: כי כאן אולי התחושה הכי חזקה של הסבל של ההורה, תחושת חוסר האונים איך לעזור לתינוק. אתה חסר אונים והוא סובל.

אותו דבר מרגיש הטבע, זה נקרא "צער השכינה". וזה סבל מאד גדול ומי שמרגיש אותו, מבין מה זה. זה מגיע רק למקובלים הגדולים להרגיש את הצער הזה, ואז באמת בכמה הם מרגישים את זה, באיזו מידה? במידה שהם מרגישים ויכולים להמתיק ולתקן את זה.

טל: זאת אומרת, אין כאן באמת חוסר אונים, יש תמיד בסיטואציות האלה משהו שאפשר לעשות כדי להמתיק או לעזור. קודם קצת נגענו בזה, לקרוא משהו, לכוון יותר נכון.

כן. אדם שרוצה לתקן את עצמו בחיבור עם הנשמות האחרות, אם הוא עושה איזו פעולה לקראת זה, ודאי שהוא מזמין על עצמו איזה "מאור המחזיר למוטב", איזו המתקה. זה יכול לבוא מיד וזה יכול לבוא לאחר מאמצים גדולים, ארוכים. אבל בטוח שזה עובד. וכדאי להשתמש בזה אפילו שאת לא מרגישה מיד שום שינוי. אבל נקווה שתרגישי, כי את שייכת בכל זאת לקבוצה שלנו ויהיה לך מזה קשר ועזרה.

אורן: אבל בוא לא נדבר באופן אישי. אימא שהבן או הבת שלה סובלים, מה היא יכולה לעשות כדי להפיג את הסבל?

אני ממליץ לה קודם כל יחד עם זה להפעיל ערוץ 66. או לשמוע ולראות אותנו באתר שלנו, וכן הלאה. בטוח שסביב כל ההרצאות והשיחות וכל מה שאנחנו עושים, האדם יוכל לראות שיש שם הרבה מאמץ שלנו לעזור, להתקשר, להקל על כל הסבל.

אורן: זאת אומרת, לצורך העניין להדליק בבית טלביזיה, שערוץ 66 יהיה ברקע, זה יכול להרגיע את התינוק?

בטוח, ללא ספק. גם את התינוק וגם את האימא ובכלל כל העניין בבית יתרכך. אני אגיד לך, רב"ש, המורה שלי, היה עושה איתי כאלה דברים. היו לי אז התקפות מאד גדולות של אולקוס, סבלתי מאד, והוא אז היה מחייב אותי מיד לשבת ליד הספר ולקרוא בכתבי הקבלה.

טל: איך להתמודד עם פחדים וחרדות שעולים מתוך מצבים כאלה, מה יהיה עם התינוק שלי? נראה לי שכל האימהות חוות כל הזמן חרדה כלפי התינוק שלהן. ממה אפשר לקבל ביטחון כלשהו.

רק על ידי הכתבים שאנחנו לומדים, כתבי רב"ש וכתבי בעל הסולם.

טל: זה באמת מדהים. יש כאן תחושה של חוסר שליטה, ולרגע נדמה שהשתלטנו על העניינים, ואפשר כבר לנחם איזו אימא אחרת, "את תראי יהיה בסדר", וברגע אחר יבוא איזה אתגר חדש ושוב לא יודעים מה לעשות.

כך מלמדים אותך עד כמה את לא שולטת בחיים שלך.

טל: יש הרגשה מאד חזקה שמתוך התהליך הזה ממש אפשר להבין תהליכים של הטבע של החיים.

כן, זה נכון, בצורה יותר עמוקה. עד כמה כל הדברים האלה לא בשליטה שלנו, ועד כמה אנחנו זקוקים כאן לאיזה עוגן, יסוד.

טל: מה הוא העיקרון הזה של חוסר השליטה, למה צריך להרגיש את זה?

כי באמת אנחנו כך נמצאים, זה רק נפתח לאימהות בצורה כזאת ברגעים כאלה. וכדאי לא לשכוח את ההרגשה הזאת, אלא דווקא להשתוקק למלא אותה עם נוכחות עליונה, עם הכוח העליון.

טל: יש אנשים שהם אולי פחות רגישים, הם מעבירים את המצבים, "יהיה בסדר, עכשיו ככה אחר כך יהיה יותר טוב". אז אתה לא ממליץ לשכך את הכאב, זה טוב לקחת את הדברים קשה, לחוות את החוויה.

אני לא אומר שצריך לקחת את זה קשה או קל וכן הלאה, לא קלות ראש, אלא להוציא מזה מסקנות ולעבוד נכון. שוב אני אומר, בכל הזדמנות שיהיו ברקע דברי קבלה כי דווקא הם קושרים את האדם לכוח העליון, ואז משם מגיע "המאור המחזיר למוטב, שמביא גם טוב לתינוק שלך.

אורן: רציתי להבין את העניין הזה של חוסר השליטה וחוסר האונים. אתה אומר שזה טוב שהאימא לצורך העניין, או ההורים מרגישים חוסר אונים וחוסר שליטה במה שקורה?

כן, כי זה המצב האמיתי שלנו בעולם.

אורן: למה אתה מתכוון?

מה? אתה לא מרגיש חוסר אונים? אתה מרגיש שאתה שולט בעולם? אז זה רע מאד, כי אתה בעצם סתם עיוור. איזו שליטה יש לך בעולם, איפה אתה בטוח במה שקורה. אין כאן שום דבר שאתה שולט בו, שאתה עושה. היא מרגישה שהיא נמצאת בשליטת כוחות לא נודעים, ואתה לא מרגיש את זה.

אורן: אז זה שיעור שחשוב ללמוד בחיים, שאני לא שולט במה שקורה?

ודאי. זה נותן לך הזדמנות, החיסרון הזה נותן לך הזדמנות לפתוח את השמיים ולגלות את הכוח העליון שבאמת "אין עוד מלבדו" והוא שולט עליך.

אורן: איך אני עושה את זה?

רק לקרוא את החומר. שום דבר חוץ מזה.

אורן: אבל מה אני צריך לחפש? אתה אומר שהשיעור הראשון בחיים הוא, להבין שאני לא שולט במה שקורה, ובהמשך לגלות שיש כוח שכן שולט.

אתה לא קובע באיזו צורה תתקדם, אתה צריך פשוט ללמוד חומר קבלי אותנטי, זה דבר אחד, ודבר שני זה להיות בקבוצה היכן שמבצעים פעולות לפתיחת כלי הרגשה חדשים, כדי להרגיש את הכוח העליון. ובזה אנחנו עוסקים.

אורן: אז מתוך ההבנה וההרגשה שאני לא שולט במה שקורה לי, או אימא טרייה שלא שולטת במה שקורה לתינוק שלה, זאת בעצם הזמנה.

יש כאן הזדמנות.

אורן: הזדמנות למה?

הזדמנות להכיר את הכוח ששולט בה. וממש כדאי לאחוז את הזמן.

אורן: הזמן שלנו תיכף ייגמר. מה הדבר החשוב? התחלנו מהסבל, התינוק סובל, האימא סובלת, כולם סובלים. מה התובנה העיקרית?

שמעתי ממנה בשיחה, שהיא רוצה להיות בהתנהגות נכונה בכל הדקות האלה של הקושי, של חוסר האונים, אז זה מה שנתתי לה בעצם.

אורן: אז בוא נסכם את הדברים. מה חשוב לדעת כשסובלים וחסרי אונים והתינוק בוכה וכן הלאה.

לקחת את הספר שמעתי ולהתחיל לקרוא. קודם כל את המקור הזה ואחר כך לפי מה שהיא חושבת בין כתבי רב"ש ואפילו בעל הסולם.

טל: מה זו אימא טובה מבחינתך?

אימא טובה, זו אימא ששולטת בו כל הזמן פיזית, ושולטת פיזית על הגוף שלה ויודעת באיזו צורה מאוזנת לטפל בתינוק. לא משתגעת לידו וגם לא קרה. לא חמה ולא קרה, תמיד מיושבת. זאת האימא הטובה.

טל: שומרת על הרוגע.

כי התינוק מרגיש כל מה שקורה בך ולפי זה הוא מתפתח. הקו האמצעי.

(סוף השיחה)