חיים חדשים

שיחה 741

ברכה אמיתית

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - 16.05.07 - אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על ברכות שאנחנו מברכים אחד את השני במהלך החיים שלנו. אם נתבונן ביהדות יש המון ברכות שאדם מברך את חברו, נרצה להתבונן קצת יותר לעומק אל הדברים האלה, ולהבין לאן הם מכוונים אותנו בדרכנו אל חיים חדשים.

טל: קראתי על העניין הזה של הברכות במסורת היהודית, בגלל שהם מאמינים שיש איזה כוח לברכה, יש המון הזדמנויות שבהם נהוג לברך את חברך.

למשל, אומרים שלחתן ולכלה בחופה יש כוח מיוחד שהם יכולים לברך את האנשים, ולכן הם עושים כך. נהוג לברך כשיש התחלה חדשה, כמו כשנולד בן או כשיש בר מצווה או בת מצווה. חוץ מזה יש ברכות כמו ברכת הכוהנים לעם, שהיא ברכה מוכרת. בליל שבת ויום כיפור ההורים מברכים את בניהם. זאת אומרת, הרבה מאוד ברכות.

חוץ מזה כמובן שיש את כל המנהגים של להגיד אחד לשני חג שמח, שבת שלום, צום קל. זאת אומרת, כל מיני מנהגים כאלה שהם מאוד שכיחים, ויכול להיות שיש להם מקור יותר עמוק. בגדול, אחרי שדיברנו לעומק על ברכות שבהן האדם בעצם מברך את הבורא ומודה לו, אנחנו רוצים קצת יותר להכיר את כל המנהג הזה של לברך אחד את השני בכל ההזדמנויות שיש לנו בחיים. האם יש לזה איזו משמעות עמוקה יותר, האם אפשר ללמוד לעשות את זה טוב יותר, נכון יותר?

וודאי. מה שיש ביהדות מגיע לנו מהמקובלים, מחכמת הקבלה, שזה נקרא "תורת אמת". היא מגלה לנו את הא-לוהות, את החיים העליונים, את מערכת ההנהגה וההשגחה שדרכה הכוח העליון מפעיל אותנו, ובה, במערכת הזאת אנחנו קיימים בהכרח. ולכן אנחנו צריכים להבין שאנחנו קיימים בתוך רשת שהיא מפעילה אותנו ואנחנו בחזרה יכולים להגיב נכון, יותר או פחות.

ולכן, לפי מה שכתבו לנו מקובלים, איך שנתנהג נכון גם בדיבור, גם במחשבה וגם במעשה, בהתאם אנחנו יכולים להשפיע על הרשת הזאת שאנחנו נמצאים בה, ולהפעיל מאתנו גם אליה את היחס הטוב, ולקוות שמתוך זה גם המערכת העליונה תגיב בתגובה נכונה, חיובית אלינו, עלינו. כך זה. אנחנו סך הכל רוצים להפעיל את המערכות האלו בצורה נוחה, טובה, יפה, קלה. שיהיה טוב ונכון לכל אחד, לכל עם ישראל וגם לכל העולם.

זה היה היחס שלנו למערכת העליונה, ל"מערכת השמים" מה שנקרא. במערכת הזאת יש לנו ביחס הנכון אליה, ברכות, הודיות, בקשות, וכל זה נובע מתוך זה שאנחנו כמקובלים מגלים את הבורא ככוח הטוב ומטיב שמחזיק את כל הטבע. שאת כל המערכת הזאת הוא ברא כמו רשת כוחות שפועלת על האדם, שהוא היצור המרכזי, כדי להביא את האדם להזדהות עם הבורא. הזדהות עם הבורא זה שאדם יקבל אותם התכונות, כוחות, מחשבות, מעשים, כל מה שיש לבורא, ויתנהג בדיוק כמוהו, כמו הכוח העליון הזה.

הבורא נקרא "א-לוהים", בגימטרייה "הטבע". זאת אומרת שהטבע, או הא-לוהים, או בורא, זה היינו הך. ולכן עד כמה שאנחנו מפעילים את עצמנו נכון, אז בהתאם אנחנו נמצאים בהזדהות עם הטבע, באיזון עימו, וכך, בצורה כזאת אנחנו מתקדמים לחיים יותר טובים.

"ברכות" זה נקרא, שאני מכיר את הכוח העליון כטוב ומטיב, ומגלה את זה, ומברך אותו על מה שהוא עושה. יש כאן הרבה דברים שצריכים לברר, כי כתוב "בראתי יצר הרע". אז קודם כל, האם צריך לברך את הבורא על זה שברא בנו יצר הרע, אגו? כי מתוך הטבע שלנו אנחנו עושים את כל הזוועות והבעיות, הרציחות והגניבות ועוד בעולם. זה בא לנו ממנו. או שאנחנו צריכים לברך את הבורא רק על התיקונים של האגו? שכתוב "בראתי יצר רע", הרע, "בראתי תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". שבניגוד ליצר הרע שברא בכוונה, ברא בנו, לנו, תורת תבלין. זאת אומרת, שזה כוח חיובי שיכול לאזן את האגו שלנו ולהביא אותנו לטוב.

אנחנו לא כל כך רואים את זה בעולם הסובב, גם בין היהודים וגם באלה שלומדים תורה שהם ממש מאוזנים ומשתמשים בכוח הטוב ביחס ביניהם לחיים, לחברים ולכולם.

זאת אומרת יש כאן בעיה. אנחנו לא צריכים סתם לדבר בברכות ולעשות כל מיני פעולות, אלא אנחנו צריכים לקיים את הפעולות האלה לא רק במעשה, אלא גם במחשבה וברצון. זאת אומרת במוח מחשבה, ובלב רצון, אנחנו צריכים את זה לעשות. אבל המחשבה והלב שלנו נמצאים בידי הבורא, הם כולם אגואיסטים, זה נקרא "בראתי יצר הרע". מילים זה לא כל כך, כי במילים אני יכול לדבר יפה, אנחנו רואים את זה בעולם שלנו שהוא מלא שקרים. אבל את המחשבה והרצון אותם אנחנו לא יכולים לשנות.

ולכן אנחנו צריכים לחפש כאן על ידי מה זה אפשרי. מקובלים מלמדים אותנו שאנחנו כן יכולים להתקשר לעוד אנשים אחרים, ויחד איתם לבנות כזאת אווירה, סביבה, שנקראת "ערבות". שאנחנו ממש נהייה ערבים זה לזה, שכל אחד ואחד מאתנו כל הזמן יהיה ביחס הנכון של אדם לחברו. ומיחסים יפים של בן אדם לבין חברו נבוא גם ליחסים היפים בן אדם לבין בורא. כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אבל זה פועל רק בצורה כזאת.

מפני שאם אנחנו מתעסקים בינינו בחיבור, בהשלמה, באהבה, אז ביחס הזה בינינו אנחנו מזמינים את הכוח החיובי מהטבע. כי סך הכל מה שפועל בנו זה רק הכוח השלילי, ואם אנחנו מזמינים מהטבע את הכוח החיובי, שזה אפשרי דרך החיבור בינינו, דרך המעגל המיוחד, עשירייה או "מניין" מה שנקרא. אם אנחנו מבקשים לכוח עליון, לבורא, שהוא ייתן לנו את הכוחות האלה של השפעה, של אהבה, שנוכל להשפיע, שנוכל לאהוב את האחרים, שנוכל להידמות לו, לבורא, לעצמו, כי הוא טוב ומטיב, אז אנחנו מקבלים את הכוח הזה.

ואז אנחנו יכולים לאזן גם בנו את יצר הרע הזה שקיבלנו מהלידה, ליצר הטוב. ואז על ידי שני היצרים האלה טוב ורע, אנחנו יכולים לנהל את עצמנו ולקדם את עצמנו מעלה מעלה, עד שנתחיל לגלות בשני הכוחות האלו, הכוח האגואיסטי, והכוח האלטרואיסטי את הבורא. וכשנגלה אותו, אז כבר נדע נכון איך להתייחס לזה.

טל: כל אותן הברכות שאנשים אומרים אחד לשני בכל מיני מועדים שונים, מה הן מסמלות?

בכל אותן הברכות שאנחנו מתייחסים אחד לשני, זה בעצם אותו כוח החיבור שאנחנו באמת נגיד, אני לא אחראי על מי שאומר את המילים האלה, כי רובם אומרים אותם גם סתם. אלא כל אותן הברכות שאנחנו אומרים, אנחנו בזה צריכים להתכוון למצב שמהברכות האלו אנחנו מברכים את הכוח עליון, והכוח העליון הזה הוא מברך אותנו בזה שנותן לנו כוחות חיוביים שעל ידם אנחנו יכולים לאזן את הכוחות השליליים ולבנות מערכות יחסים בינינו טובים. "איש את רעהו יעזורו". "ואהבת לרעך כמוך". וכן הלאה.

ולכן, ברכות שבן אדם לחברו, זו תוצאה מזה שאדם מעלה את הבקשה שלו לבורא, ומקבל ממנו הכוח החיובי המאזן בו את הכוח השלילי, ואז הוא יכול להתייחס לאחרים בצורה יפה, רכה. והיחס הזה שלו לחברים גורם לזה שכולם יתחברו, שירבה חיבור אהבה בעולם, ואז באמת מגיע לו מתוך זה ברכה לבורא, שמודה, שמברך אותו על זה שבזכותו, בכוח הבורא, הוא עשה את העולם הזה טוב. האדם הוא המבצע, אבל הכוח שמבצע זה הבורא דרכו, דרך האדם.

טל: זה מאוד מעניין, כי אם עד עכשיו דיברנו על להגיע לאיזו הזדהות עם הפעולות של הבורא, עכשיו אנחנו מדברים על האדם כגורם פעיל ולא רק פסיבי, שהוא לא רק מגלה, אלא הוא בעצמו פועל.

לא, הוא פועל, הוא הכוח האקטיבי, הוא דווקא הפוך. האדם צריך לפנות לקבל כוח לפעול, ואחרי שהוא פועל והכל, הוא מגלה. אז הוא זה שפעל? לא, הבורא פעל. והוא ביקש? הוא גם לא ביקש. והוא קיבל והעביר את זה לאחרים? גם לא הוא. אז איפה ההוא? וכאן יש לו נקודת ההזדהות עם הבורא, אבל זה בהרגשה, בהבנה, בהכרה, בגילוי. ואז הוא מרגיש את עצמו כחלק בלתי נפרד מכוח עליון. זאת אומרת, מגיע לאותה דרגה כמו הבורא.

טל: אוקי, זאת אומרת כי מה שהוא בסופו של דבר מגלה, הוא מגלה כטוב ומטיב.

לא מה שהוא בסופו של דבר, זה לא משהו, לא לזלזל בזה. הוא מגלה את עצמו בדרגת הבורא טוב, מטיב, אינסופי, למעלה מזמן, תנועה, מקום, חיים ומוות, מהכל.

טל: אבל שהוא בעצמו יכול באמת לבצע פעולות שמטיבות עם אחרים.

הוא מבצע פעולות, כי הוא נעשה שותף לבורא.

טל: כי באמת בחיים שלנו אנחנו רואים סביבנו אנשים שיש להם בעיות ואנחנו רוצים לברך אותם, רוצים לעזור להם, ואתה אומר שאפשר לקבל איזה כוח לעשות את זה.

לא. בדרך כלל אנחנו לא מסוגלים לבצע דברים כאלה, אלא אם אדם בעצמו נמצא במגע עם הבורא ומושך על עצמו את הכוח החיובי, אז באמת הוא יכול לרפא את עצמו, לטפל בעצמו, לכוון את החיים שלו.

כמעט ובלתי אפשרי שאדם ישפיע על אדם, אלו רק סיפורים שמסתובבים בקהל. אבל באמת לא. הבורא רוצה שכל אחד יגיע למצבו בעצם, לדרגתו, ולכן כל אחד ואחד מקבל בוא נגיד כוחות הזירוז, שאנחנו צריכים להבדיל שהם הם כוחות ההתפתחות שלנו. ואם מגיעים לאדם כל מיני מצבים בלתי נעימים, אז זה בעצם כרוז שהבורא בצורה כזאת קורא לו ש"בוא תתחיל לטפל בגורל שלך, כי אני מוכן ללכת יחד איתך ולבצע". "בוא אל פרעה" מה שנקרא היצר הרע, ונטפל בו.

טל: אז מאיפה בעצם המנהגים של לברך אחד את השני, כמו שאומרים "שבת שלום" ו"שבוע טוב"?

המנהגים האלו הם באים מהכרת העולם הרוחני, ששם האדם נמצא כעולם קטן שיש בו גברים ונשים, חיות, וצמחים ודומם. ויש לו וודאי בעל ואישה, ילדים, וחתן וכלה, וחברים וחברות, ובכלל גם חכמים וגם טיפשים, וגנבים ורוצחים, צדיקים גדולים וכן הלאה. כל זה נמצא בתוך האדם. והאדם הוא עולם קטן. ואדם כשמתקן איזה הבחן ברצונות האלו בו, אז על זה, כי תיקון הוא על ידי הכוח העליון, על ידי זה הוא מברך את הבורא שנתן לו כוח לתקן איזה הבחן מהיצר הרע שלו, ולהפוך אותו ליצר הטוב. קודם זה היה סתם בחור, עכשיו זה חתן, ואחר כך הוא יהיה גבר וכולי. כמו עניין שמברכים את החתן.

טל: או שהחתן והכלה מברכים.

ובכלל כן וזה העניין של ה... אבל כל זה מתוך חכמת הקבלה. שהיא מלמדת את האדם היא מעמידה אותו במצב שהוא רואה את כל העולם שנמצא בו ולא מחוצה לו, שאין מחוץ לי שום דבר. אלא כל ההבחנות הטובות והגרועות, כל הרצונות שלי טובים וגרועים, כל מה שקורה, זה הכל נמצא בי. ואם אני רוצה שהעולם יהיה יותר טוב, אז אני צריך לתקן את עצמי.

טל: אז אם באמת ראיתי מישהו שיש לו איזו בעיה, ועכשיו נגלה אלי מצב כזה, מה אני אמורה לעשות עם זה?

לתקן את עצמך.

טל: מתוך זה שנתגלתה לי בעיה של מישהו אחר, אני צריכה לתקן את עצמי?

כן, אותו דבר לתקן בעצמך, בכוונה שאת רוצה שהתוצאה הטובה תופיע בו. ובאמת אז תרגישי שהוא נמצא בך ולא שיש איזה מרחק וגוף זר, כי זה הכל רק כדי לבלבל אותנו. אנחנו נמצאים בעולם דומם, צומח וחי, ואז אנחנו מרגישים את עצמנו נבדלים על ידי שלושת ההבחנות הללו, אבל בדרגת המדבר, בדרגת האדם. לא האדם בעולם הזה כי כולנו חיות, אלא בדרגת החי אנחנו כולנו נמצאים "כאיש אחד בלב אחד" יחד. לכן אם אני משתדל כך לגלות את המציאות, אז אני מגלה שאין חוץ מאני והבורא.

טל: והפעולה היא פנייה לבורא, כדי לבקש אותו כוח חיובי?

כן, אני מבקש ממנו כוחות, הבנות, השכלות, כדי להגיע למצב שאני אראה את העולם בצורה אמתית. ש"אין עוד מלבדו" בכל המציאות, וכל המציאות זו אני.

טל: אז כשאנשים מאחלים אחד לשני "שבת שלום" או "שבוע טוב", איזו מין פעולה זאת?

זה שהם כך עושים, אלו מנהגים שכך אנחנו כאילו מקבצים את כל החלקים שלנו לאותה דרגה שנקראת "יום טוב", או "שבת שלום", או "שבת", או "ראש חודש", או "בוקר טוב", "ערב טוב" לא חשוב מה. כך זה. אבל בעצם כל זה מפני שאנחנו על ידי זה מתחברים, מתקרבים. ופעם מההתקרבות הזאת אנחנו נגיע למצב שאנחנו נרגיש שאנחנו באמת שייכים לגוף אחד.

טל: אז אפשר קצת להבין יותר מה זה הכוח הזה החיובי, מה זה הכוח של הברכה?

מהו הכוח השלילי?

טל: קודם דיברת על זה שיש יצר רע.

את יכולה להסביר לי מה זה?

טל: ממה שאני הבנתי יש לנו יצר רע.

איפה הוא נמצא?

טל: ברגש, במחשבות.

זאת אומרת, יש בנו יצר הרע שאנחנו לא מכירים אותו איפה הוא נמצא, אלא אנחנו רק יכולים לגלות אותו לפי הופעתו. וכל מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים רק מתוך היצר הרע הזה, אין בנו שום דבר חוץ מזה, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע". ומה עם הדברים הטובים שאנחנו עושים זה לזה? גם כן רק מתוך יצר הרע, אין בזה שום דבר טוב. אלא כל מה שאנחנו עושים אנחנו עושים רק לעצמנו, לטובתנו, אמנם שזה נראה לפעמים שאדם עושה אילו שהם פעולות גבורה טובות, יפות, שהוא ממש מוסר את חייו, אבל זה הכל בכל זאת, כדי לקיים את האגו שלו.

מה שאין כן, הכוח באמת הטוב, היצר הטוב הוא לא נמצא בעולמנו, אותו אנחנו צריכים להשיג. להשיג את הכוח הטוב אנחנו צריכים רק מהבורא בצורה ישירה, אם אנחנו דורשים את זה ממנו. אז כל חכמת הקבלה היא איך לקבל את הכוח הטוב, כדי לאזן את הכוח הרע, ולחיות בין שני הכוחות האלו, וזה נקרא "ותהיו כא-לוהים יודעי טוב ורע"¹.

טל: אז כשאומרים שיש כוח בברכה לְמה מתכוונים, מה הכוח שיש בברכה?

הכוח בברכה שיש לנו, זה שאנחנו סך הכל מברכים את הופעת הכוח הטוב שעכשיו אנחנו זכינו לגלות אותו, לראות אותו.

טל: וכשאומרים אומרים נניח "שבוע טוב" אז מה הכוח שיש באמירה הזאת או בכוונה הזאת?

שאנחנו מאחלים לאחרים שבוע טוב. אלו שיש בנו הרצון הטוב להעביר את זה להם.

טל: דברים עמוקים

כן, בחכמת הקבלה אלו מושגים מאוד מאוד רחוקים ממה שאנחנו רגילים בעולם הזה. זה זמן, מקום, מצב, זה משהו אחר לגמרי, לכן מאוד מאוד קשה. אם אנחנו ניקח את ספרי הקבלה שמדברים על הכוונות בברכות האלה, אז נראה שם כאלה אותיות, כאלו צירופי אותיות שזה לגמרי לא דומה למילים שלנו.

טל: מה הם מייצגים פחות או יותר?

הם מייצגים את הכוחות, עבודה עם כוחות וודאי. אין חוץ מכוחות בעולם, כוח הנתינה וכוח הקבלה, ובין שני הכוחות האלה כל המציאות.

טל: ואם פחות או יותר להבין, אז בעצם מה שהאדם עושה כשהוא כבר יודע איך להפעיל את הכוחות, הוא בגדול מנסה כל הזמן להביא את הכוח החיובי הזה, כדי לאזן את הכוח השלילי. ובעצם כל הדברים השליליים שהוא רואה במציאות, הם למעשה אותה השתקפות שלו עצמו?

זה תלוי ממידת הגילוי שלו. באיזו רמת גילוי הוא נמצא. בכלל אפשר להגיד שכל היחסים שלנו הם מתחלקים לבן אדם לחברו, ובין אדם למקום, לבורא. לשני כיוונים. יש גם היחס שלנו לטבע דומם, צומח, חי אבל זה נכנס גם ביחסים בינינו בין בני אדם, כי בסופו של דבר חיים בסביבה הזאת.

אורן: אז אם נתמקד רגע במישור של בין אדם לחברו, שקבעו לנו ביהדות כל כך הרבה ברכות בין אדם לחברו, לאן רצו לכוון אותנו? מה המקום הכי נקי, והכי גבוה, והכי מתקדם שאני צריך להגיע אליו ביחס שלי לזולת. מה המקום הזה?

כמו לבורא.

אורן: תפרט מעט, איזה יחס?

אני צריך להרגיש אותו שהוא ואני קיימים בגוף אחד, ברצון אחד, במחשבה אחת, ואין בינינו שום הבדל ושהגופים שלנו לא יבדילו בינינו. עכשיו הם מבדילים בינינו, ומה שאני מרגיש טוב ורע, כאב או טוב לי בגוף שלי, ומה שהוא מרגיש זה לגמרי לא מורגש גוף על ידי גוף. אבל אנחנו צריכים להגיע למצב כזה שהגופים לא יבדילו בינינו, אלא מה שמרגיש הזולת אני ארגיש גם בצורה לפחות כמו שמרגיש הוא בעצמו, ואפילו יותר מזה. זו בעצם צורת ההתפתחות הנכונה שלנו שצריכה להיות.

אורן: אז בכל צעד ושעל שהנהיגו כל מיני כאלה מנהגים כמו שאמרתי מקודם "בוקר טוב", ערב טוב", "שבת שלום", "שבוע טוב" יש איזו ברכה. אני צריך לשים לעצמי בראש את המקום הזה שבו בסופו של דבר אני אמור להרגיש אותך לצורך העניין, שאני מברך אותך כמו את עצמי?

לא על ידי הברכות האלו, אלא על ידי הפעולות של החיבור שאנחנו צריכים לעשות. והברכות האלו הן רק אומרות לנו לאיזה דרגה אנחנו צריכים להגיע.

טל: וכל אותם מצבים שונים שבהם נהוג לברך כמו בחתונה, בבת מצווה, ובכל מיני?

כל זה מדרגות שהאדם כך מתייחס לעליות וירידות שלו.

טל: הפנימיות.

כן שבו בעצמו. כמו בעולם קטן קיימים כל אלו, גם החברים, גם חתן כלה וכל העולם. בסופו של דבר גם הבורא איך אני משיג אותו? אני משיג אותו כוח הכללי, שדרך הרצון שלי אני משיג כאור שמופיע בתוך הכלי. אני לא יכול להשיג משהו מחוץ לזה.

טל: כאילו אין רגע בחיים שהוא לא שייך לאותו הליך שאתה מדבר עליו?

אין רגע בחיים שלא שייך לגילוי הבורא, הרגשת הבורא, מגע עם הבורא, שזה הכל רק הוא. ולכן סך הכל חכמת הקבלה מביאה את האדם להכרות שהבורא הוא ממלא את כל המציאות "ואין עוד מלבדו".

אורן: אדם מברך אדם אחר, בסופו של דבר כל הברכה הזאת היא באה להזכיר לו בעצמו לאיזה מקום גבוה הוא צריך להגיע ביחס שלו לאחר, שהוא ירגיש אותו כאילו הוא זה הוא? כן?

לא. שיש לו קשר עם הבורא. הוא לא מתכוון לחבר, כי אין כאן חבר, אין כאן כלום, יש כאן בורא בלבד.

אורן: שבורא מה זה בדיוק?

הכוח הכללי העליון היחידי שפועל עלי. וזה שיש לי איזה דמיון שקיימים עוד אנשים, ובכלל העולם וכולי, כל זה העולם המדומה, שכך הבורא רוצה שאני דרך כל הדמיון הזה אגלה אותו ככוח היחידי.

טל: אז באותה ברכה יש איזה רצון להתקרב לאותו בורא?

כן, לגלות.

(סוף השיחה)

---

1. "והייתם, כאלוהים, יודעי, טוב ורע" (בראשית, ג')↩