כל אחד מיוחד, פרח ממש. לכל אחד יש את הסגנון שלו, את ההעדפות והנטיות שלו. אבל כשהייחודיות של כל פרט מתנגשת בזו של אחרים נוצרים קונפליקטים ובעיות. מדוע נבראנו כל כך מגוונים ושונים? האם בסופו של דבר ייחודיותו של אדם מועילה או מזיקה, הן לחברה והן לפרט עצמו? איך אפשר לזהות ולממש את הפוטנציאל הייחודי שלנו, בלי שזה יפגע במקומם המיוחד של אחרים?
טבע האדם הוא למשוך הכול לעצמו. אגואיזם צר. לכן אנשים מרגישים שככל שלאחרים יש יותר, זה כאילו מקטין אותם, עושה אותם חסרי ייחוד. אם לכולם יהיה פחות, זה יקל עליהם להרגיש מיוחדים. בימינו גישה כזו היא הרסנית, כי כולנו מצויים כמו תחת שמיכה אחת שכל אחד מושך לכיוון שלו. וכך, כשכל פרט בחברה חושב על טובת עצמו בלבד, כולנו חיים בהרגשת הפסד מתמיד.
מצד הטבע כולנו חלקים של שלם אחד, פרטים במערכת מקושרת אחת. בהתאם לכך, ייחודיותו של אדם מועילה רק אם הוא משתמש בה לטובת הכלל. זו הנוסחה להרוויח הרבה יותר ממה שיכולנו להשיג לבד. לא, לא מדובר בסרט קומוניסטי או חזרה לאחור מעידן הפרטת הקיבוצים, אלא בבניית קוד החיים המתקדם של מחר.
תארו לכם שהיינו יכולים לבנות חברה מחוברת שכזו, לא לטובתם של פקידים מושחתים, מנגנונים מסואבים או שליטים עריצים, אלא לנו עצמנו, לילדינו האהובים. מי לא היה רוצה לחיות בהרגשה של ערבות הדדית, ביטחון לעתיד ואווירה תומכת שמאפשרת צמיחה והתפתחות אישית?
בחברת המחר יהיה גם דמיון וגם שוני בין אנשים. כל אחד יהיה דומה לאחרים ברצון שלו להיטיב לכלל, אבל יממש זאת בפועל בצורה המיוחדת רק לו. אסור יהיה להגביל מישהו, לא לתת אפשרות לביטוי עצמי, כי בכל אחד יש התמזגות מיוחדת של תכונות. אין איש הדומה לחברו, אין אחר שיוכל להשלים את מקומו בפאזל. רק אם נבטיח שכל אחד ואחד יוכל לבטא את עצמו בצורה מיטבית, נגיע למצב של השלמה הדדית.
מעבר לכך, התנאי החשוב ביותר למימוש הייחודיות שלנו באופן מושלם, הוא שנלמד להיות קשורים לבורא. מה זה אומר בדיוק? לפי חכמת הקבלה הבורא הוא כוח של השפעה טובה, כוח של אהבה ונתינה טהורה שנמצא ביסוד הבריאה. כדי להוציא לפועל את מה שיש בנו, אנו צריכים שהכוח הזה יעבור דרכנו ויאיר את המיוחד שבנו.
כשכוח הבורא מגלה את המיוחד שבאדם ומכוון זאת לאהבה ונתינה כלפי החברה, האדם נעשה דומה לבורא. אחד, יחיד ומיוחד. כתוצאה מדבקותו בכוח העליון הזה הוא מרגיש תענוג, יושר, אושר, נצחיות, שלמות. הוא שולט במציאות על ידי כוח הטוב, אוהב את כולם, משפיע כל טוב לכולם, ונהנה מזה שכולם נהנים ממנו. את השיטה לעשות זאת מלמדת חכמת הקבלה, תוך כדי עבודה הדדית במסגרת קבוצתית.
שימו לב: המאמצים האישיים לחפור בתוך עצמנו ללא סוף בחיפוש אחר 'מה מיוחד בי' – הינם חסרי תועלת. רק לאחר שמתפתח באדם הרצון לתת מעצמו לטובת הכלל מתברר לו במה הוא באמת מיוחד. אז הוא גם מגלה כי למרות העובדה שלו עצמו אין מה לתת, יש ביכולתו להפוך ל"צינור" מיוחד. להתחבר למקור השפע, הבורא, לקבל ממנו כל טוב ולהעביר זאת דרכו אל כולם. כך מתממשת הייחודיות שלו במלוא תפארתה.
אם כן, כל אחד יכול להיות הכי גדול, הכי מוצלח, הכי מועיל. איש א-לוהים ממש. זה תלוי רק בפיתוח טבע חדש של אהבה ונתינה טהורה. שיהיה לנו בהצלחה!
"מי שמשחית איזו נטייה מהיחיד ועוקר אותה ממנו, הריהו גורם שיאבד מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא, שעתידה לצאת בה באחרית השלשלת. משום שנטייה ההיא, לא יארע עוד לעולם, בשום גוף אחר זולתו".
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, מאמר "החרות"
"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר בירכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה, יַשׁרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות, בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעיין שלא פסק. וכל מקום שתיתן עיניך בו, יתברך. וכולם יתברכו בגינך, משום שיהיו מברכים אותך בקביעות".
בעל הסולם, אגרת ד
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 917 - bit.ly/2j6TJlA