חיים חדשים

שיחה 773

מנהגי ראש השנה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.27.09 - אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים ללמוד מהרב לייטמן משהו חדש לגבי המנהגים של ראש השנה. את כל המנהגים אנחנו מכירים, עושים אותם מידי שנה, בואו ננסה להתבונן קצת יותר פנימה בדרכנו אל חיים טובים יותר, חיים חדשים.

טל: בראש השנה ובכלל בחגים שלנו תמיד יש אווירה מיוחדת, אבל בראש השנה זו באמת הרגשה של התחלה חדשה, מתחיל קצת ריח של גשם, מתחיל משהו חדש. גם המנהגים של ראש השנה שמלווים אותנו בחג הזה הם מנהגים מיוחדים, התקיעות בשופר, הסעודות עם מנהגים של כל מיני מאכלים. כילדה תמיד הייתי שומעת את זה או רואה את זה, וזה היה מסקרן, הרגשתי שאני קצת לא מבינה מה קורה שם, למה התקיעות האלה בשופר, זה היה משהו מאוד מסתורי בעיניי.

אנחנו נרצה היום קצת להתחבר לעומקים שמאחורי המנהגים האלה, לפנימיות הגדולה שמאחוריהם, לקדושה שבהם, כדי שכל אחד ואחד מאיתנו יוכל להתחבר לזה מהמקום האישי שלו.

אני רוצה לשאול קצת על השופר, זה המנהג שהכי מסקרן אותי. אנחנו שומעים בראש השנה את התקיעות, משתמשים בקרן של אייל, היא חייבת להיות שלמה, יש גם סדר מסוים שכך תוקעים בשופר, דברים מאוד מאוד מדויקים ומדודים. מאיפה מגיע המנהג הזה ומה המשמעות של הפרטים האלה שבו?

תלוי באיזו רמה לספר על זה. זה מגיע מאותה עקדת יצחק, ששם היה הסיפור על האייל הזה שהקריבו אותו במקום את יצחק.

אנחנו משתמשים בכל הסיפורים האלה בחכמת הקבלה, אבל האמת שהמושג "ראש השנה" נראה אצלנו אחר. המושג, לא המנהגים. את המנהגים אנחנו וודאי מקיימים כמו כולם, כי זה עניין של יסוד האומה, מנהגי העם, שחייבים להיות בזה, בכל המנהגים הפשוטים שהם לילדים, לנשים, לכולם, לעמי הארץ. זה ברור. אבל ראש השנה הוא חג מאוד מיוחד שאנחנו צריכים להבין מאיפה הוא בא, הוא מגיע לנו מהלידה הרוחנית.

לפני 5,777 שנה היה אדם שקראו לו "אדם". ולא במקרה כך קראו לו, בעל הסולם מסביר לנו שכך אביו ואימו קראו לו. האם היו לפניו עוד כאלה ילדים שקראו להם אדם, אני לא יודע. אבל לו קראו אדם. ולא במקרה, כי האדם הזה כשגדל, באחת מתקופות החיים שלו, הוא התחיל לגלות את סוד החיים, בשביל מה חיים, למה חיים, ממה מגיעים החיים, מי מנהל אותנו, איך אנחנו מתים ומה קורה איתנו וכן הלאה. הוא גילה את הדברים האלו, וגם כתב על זה ספר, בצורה מאוד מצומצמת, כמה דפים, ולספר הזה קוראים "רזיאל המלאך". זאת אומרת כוח סודי של הטבע, נסתר, שאנחנו לא מגלים אותו, כמו שיש הרבה כוחות נסתרים.

יש כוחות נסתרים שאנחנו מגלים אותם כמו כוח מגנטי, קרינה רדיואקטיבית, כל מיני כוחות. אפילו כוח המשיכה, הוא נסתר, ואנחנו דרך אגב לא יודעים עליו שום דבר, למה הוא עובד. אנחנו יכולים ללמוד אותו מהתוצאות שלו, איך שהוא משפיע עלינו, אבל באמת לא יכולים להרגיש את הכוח הזה במשהו. במשקל אנחנו מרגישים, אז אנחנו אומרים "הכוח הזה מושך את החפץ הזה בקילו אחד, ואת זה בשני קילו", אבל לא יותר. לא מגלים. וכך כל הכוחות.

אז יש בעולם שלנו עוד כוח ויש עוד הרבה כוחות שאנחנו לא יכולים עדיין לגלות אותם. הכוח הזה הוא גם כוח נסתר. אבל למה הוא חשוב מאוד? כי הוא כולל בתוכו את כל חוקי הטבע, את כל כוחות הטבע. ומה שמיוחד, שאנחנו כן יכולים לגלות אותו, אבל בתנאי שאנחנו נהייה, כמו שעם כל כוחות הטבע, דומים לו, מתאימים לו. אם אני רוצה לגלות איזו תופעה בטבע אני צריך לבנות מכשיר שהמכשיר הזה הוא יהיה דומה לאותו כוח שאני רוצה לגלות. אני לא יכול לגלות את כוח המשיכה כשאני בודק במיקרוסקופ משהו. לא, צריכה להיות איזו כבדות, משהו שנמשך לפי כוח המשיכה לכדור הארץ וכולי וכולי. את כוח החשמל אני לא יכול לבדוק עם איזה מכשיר ביולוגי, רפואי. זה לחוד וזה לחוד. זאת אומרת, כל מכשיר חייב להיות מותאם לאותו כוח שאני הולך לגלות. צריכות להיות בתוך המכשיר אותן התכונות כמו בכוח שאני מגלה.

איך אנחנו יכולים לגלות את הכוח העליון הזה שהוא מנהל את כל המציאות, שכולל בתוכו את כל יתר הכוחות? האדם הזה גילה. לכן אנחנו קוראים לו "אדם הראשון". כי הוא הראשון שגילה את הכוח הכללי של הטבע. והוא גילה שיש כזה כוח, כוח השפעה, כוח טוב. זאת אומרת, בניגוד לכל הכוחות שאנחנו מגלים אותם בכל מיני דברים, לכוח הזה יש רק תופעה אחת, הוא משפיע חיים, הוא מקור החיים. הכוח הזה נמצא בתוך אטומים ובתוך חלקיקי אטומים ואז הם יכולים להתחבר, הוא נמצא בתוך תאי צמחים, תאים של הגוף הביולוגי, של החי, ולכן הם יכולים להתחבר ביניהם ולהביא התפתחות והִתרבות וכן הלאה. זאת אומרת, זה כוח שנותן חיים. ולכוח הזה הוא קרא "בורא". למה? כי הוא גילה שזה "בוא וראה", שאפשר לבוא ולהכיר אותו. באיזה תנאי? בתנאי שאני בתוכי אבנה בעצמי כזאת תכונה שהיא דומה לאותו כוח ואז אני אגלה לפי אותו חוק השתוות הצורה, שקיים בכל חוקי הטבע. וזה מה שהוא גילה לנו.

ליום שבו הוא גילה את הכוח הזה אנחנו קוראים "ראש השנה". למה? כי ניתנה לאנושות אפשרות להכיר את היסוד שלנו, מאיפה אנחנו, מי מנהל אותנו, מה מהות החיים, מה מעבר לחיים, איך להשיג את כל המציאות, לדעת איך נכון להתקיים אפילו בעולם הזה, מכל שכן מעבר למציאות הזאת. זאת אומרת זה משנה לנו את הכול. לכן זה נקרא "ראש". ובעצם אנחנו כבר חוגגים עוד מעט 5,777 שנה ביום הגדול הזה לכל האנושות, את מה שגילה אותו איש בשם "אדם".

אורן: אז למה ביום הזה תוקעים בשופר?

במשך הזמן, אנחנו שהתחלנו לחקור ולהתקרב לגילוי הכוח הזה שהוא השולט בכל המציאות, מחזיק את כל המערכת, מנהל אותה, מזיז אותה, משנה אותה, מנענע אותה, כשאנחנו מפתחים את עצמנו לגלות את הכוח הזה, אז אנחנו מגלים בו כל מיני תופעות. ביחס כלפינו, הכול. ובהתאם לזה אנחנו מתחילים לשייך לו כל מיני פעולות, שהן כולן ודאי כלפי החברה האנושית שהוא ברא. ואז אנחנו מגלים שהכוח הזה הוא ברא את החברה האנושית בצורה אגואיסטית ומפתח אותם דווקא בצורה אגואיסטית, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע".

מדור לדור האגו של האדם יותר ויותר מתפתח ואנחנו נעשים חברה יותר אכזרית ויותר מפורקת והכוח הזה דורש מאיתנו להגיע בסופו של דבר להכרת הרע שהוא ברא, להכרת הכוח הרע, הכוח האגואיסטי, כוח הדחייה ההדדית, שהוא הפוך ממנו, ושאנחנו נרצה להיות כמוהו. זו בעצם הכרה של כל המציאות בצורה כמו שהוא ברא, שזה נקרא "הכרת הרע". ואחר כך לתקן את כל המציאות הזאת שזה נקרא "ועשה טוב". "סור מרע ועשה טוב", זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

לכן כשאנחנו מכירים יותר ויותר את הכוח הזה, אז בשבילנו ראש השנה הופך להיות לכזה מעמד בדרך שלנו, בדרך ההתפתחות שלנו, שמכאן והלאה אנחנו הולכים לתיקון, לחיבור בינינו מעל הכוח הרע ששורה בנו, מהבורא. אנחנו מזמינים אותו כוח הטוב, שזה הוא בעצמו, לא שברא, אלא שזה הוא בעצמו, ורוצים שהוא ישלוט על כוח הרע. ולכן התפילה העיקרית שאנחנו קוראים בראש השנה היא "המלך". שאנחנו רוצים להכתיר אותו שהוא יהיה למעלה מכוח הרע שבכוונה ברא כדי שאנחנו מתוך הרע נשיג אותו כטוב ואז נהייה דבוקים בכוח הטוב. זו בעצם המהות של ראש השנה.

טל: והשופר שתוקעים בו? זה מנהג כל כך מוזר לכאורה.

זה לא מנהגים בלבד, כי בחכמת הקבלה יש לזה הסברים, אבל הם מאוד עמוקים. אנחנו מעוררים את החסדים, אבל לא על ידי זה שאנחנו תוקעים בשופר, אלא על ידי הפעולות הרוחניות שהן נקראות שופר. ואז אנחנו מגלים אורות מיוחדים שהם עוזרים לנו מאוד להתקדם. באמת קשה להיכנס לזה, מי שרוצה שיכנס ל"שער הכוונות" של האר"י, זו עבודה קשה להבין את זה.

טל: יש פער מאוד גדול בין המנהגים שאנחנו מכירים לבין מה שבאמת עומד מאחוריהם.

המנהגים שאנחנו מכירים הם מנהגים כדי שהעמךָ פשוט לא ישכח שישנם כאלה דברים. ובאחד מהימים, כשהאגו שלנו באמת יתחיל להרוס אותנו ולא לתת לנו להתקיים, אז אנחנו נתחיל לשאול למה ואיך ומה. ומהמנהגים האלה, שאנחנו בכל שנה ושנה מקיימים, אנחנו יכולים לשאול למה, בשביל מה ואיך, ואז נגיע לפתרון.

טל: זאת אומרת, זה עוד מצפה לנו.

אני מאוד מקווה שכן. אנחנו המקובלים עוסקים בזה, ומכינים עד כמה שאפשר את כל העם למצב שכל המנהגים האלה יהפכו להיות לפעולות ממשיות ואנחנו נדע איך למשוך את כוח הטוב ולהשליט אותו באמת כ"המלך" על כוח הרע.

אורן: בראש השנה אנחנו עושים סעודה מיוחדת עם כל מיני סימנים של מאכלים מיוחדים, והברכה אולי הפופולרית ביותר בראש השנה היא "שתהייה לנו שנה טובה ומתוקה". אפילו לוקחים תפוח, טובלים אותו בדבש, ואומרים "שתהייה לנו שנה טובה ומתוקה". מה זו שנה מתוקה בעינייך?

זה לאו דווקא תפוח, אבל תפוח זה אולי סמל לחטא עץ הדעת כמו שאומרים, למרות שכתוב שזו היתה חיטה, ולאו דווקא תפוח, אבל זה סמל שאנחנו בזה רוצים להמתיק את כל אותה הבריאה שהיא כולה כוח הרע, ורוצים לעטוף אותה במשהו טוב, בציפוי הטוב. כי את הבריאה עצמה אנחנו לא משנים, הרצון נשאר רצון.

אורן: איזה רצון?

הרצון שלנו זה רצון להנות מהחיים.

אורן: זה לא דבר טוב?

זה הכוח היחידי שקיים בטבע. ואנחנו רק צריכים לקלף ממנו את הקליפה רעה, לכן זה נקרא קליפה, שזו כוונה על מנת לקבל.

אורן: כלומר?

שאני רוצה ליהנות מכל העולם, לא אכפת לי מהעולם אלא אכפת לי מההנאה שלי. לכן הרצון שלי נקרא "יצר הרע". יצר זה רצון, אבל רע מפני שאני רוצה ליהנות על ידי כל דבר שמחוצה לי, לא אכפת לי מה שקורה לו, אלא אכפת לי מה הטוב שיקרה מזה לי. לכן זה נקרא "יצר הרע".

אורן: מה רע בזה?

שאני בזה בעצם עושה רע לכל המערכת הכללית של כל המציאות, ואני לא מרגיש את זה ולא מבין את זה וזה חוזר אלי פי כמה וכמה ביתר רע ממה שאני גרמתי.

אורן: כשאתה אומר "ולא אכפת לי מה קורה אלא רק מה שקורה אתי", הכוונה היא שיכול להיות שאני לוקח משהו, מקבל משהו לעצמי ובינתיים פגעתי במישהו בדרך?

ברור שפגעת. איך אתה יכול לקחת משהו לעצמך בלי לפגוע במישהו? הרי זו מערכת אינטגרלית, אם אתה לוקח אפילו איזה פירור סימן שבאיזה מקום הוא יחסר.

טל: האם אני יכולה להיות בנתינה לאנשים ועדיין להיות ביצר הרע, כמו שאתה מתאר?

תלוי בשביל מה את עושה את הנתינה. יש הרבה אנשים בעולם שלנו, כל מיני "ירוקים" וכולי, שדואגים לכל העולם שיהיה לעולם טוב, העולם בינתיים נעשה יותר רע.

אורן: אתה אומר שהשאיפה שלנו להנות היא הכוח הבסיסי, הטבעי שקיים בנו, רצון להנות, אבל היא עטופה במין "קליפה רעה", ואתה קורא לה "על מנת לקבל".

לעצמו.

אורן: לעצמי, בלי לשים לב למה זה מביא.

זה נקרא יצר הרע.

אורן: "שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה".

מתוקה, שאנחנו צריכים לקלף את הקליפה הזאת מהרצון ואז הרצון נשאר גולמי, ואז אני צריך לצפות אותו בכוונה על מנת להשפיע לזולת, וזה נקרא "יצר הטוב".

אורן: לצפות במה?

בכוונה דלהשפיע. תכונת השפעה.

אורן: מה זה תכונת השפעה?

לגרום טוב לאחרים מכל הרצון שלי.

אורן: מה התנועה הבסיסית, הטבעית שלי? מה הדבר הזה שאתה קורא לו להמתיק את התנועה הזאת, ולמה זה גרם?

אני רוצה, עם כל הטבע שלי, עם כל ההרגלים שלי, עם כל האופי שלי, במקום לעשות רע לזולת וטוב לעצמי, כביכול, אני רוצה לגרום טוב לזולת ושזה יהיה טוב גם לי. שטובת הזולת והטובה שלי זה יהיה היינו הך, אותו דבר. זה מה שאני רוצה. זה נקרא תיקון, תיקון הכוונה. אנחנו קוראים "תיקון הרצון", אבל את הרצון אנחנו לא מתקנים, אנחנו רק מתקנים את אופן השימוש ברצון, לטובת עצמי או לטובת הזולת, פשוט מאוד.

אורן: זה המפתח לשנה מתוקה?

כן. וזה מה שאנחנו חייבים לעשות. אנחנו בזה מכתירים את המלך, את הבורא, כי אנחנו ממנו מקבלים דוגמה איך להתייחס לכולם בטוב. אנחנו מגלים אותו ככוח הטוב ומיטיב ואנחנו מקבלים ממנו את הכוח הזה ומצפים את עצמנו במקום בקליפה רעה, בקליפה יפה, טובה.

טל: לפעמים כשאוכלים תפוח בדבש, ועושים כל מיני מנהגים, יש אצל האדם אמונה טפלה, שזה יביא לו מזל שאז תהיה לו שנה מתוקה.

הכול יביא, הכול יביא טוב, בטוח. אם אנחנו באמת נעשה את זה כטוב. אבל לא שהתפוח בדבש עושה טוב.

טל: משהו שאני צריכה לשנות בי כדי שיהיה מתוק ולא מספיקה האמונה טפלה.

נכון.

טל: חוץ מזה שאוכלים הרבה דברים מתוקים, יש עוד משהו שאוכלים שבעיניי הוא מאוד מוזר, ראש דג. נהוג לאכול ראש של דג או של כבש ולומר "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב".

כן, שלא נלך אחרי הרצונות שלנו והמחשבות שלנו הזדוניים שכולם אגואיסטים, אלא קודם נחליט מה אנחנו עושים כראש השנה, שזה ראש. מה אנחנו מחליטים? שהבורא יהיה המלך, ואנחנו בצורה כזאת נתקדם בחיים. אז אנחנו מברכים על זה, מבקשים שנהיה לראש ולא לזנב.

אורן: מה זאת אומרת להחליט שהבורא יהיה מלך?

שכוח ההשפעה וכוח האהבה וכוח החיבור בינינו, זה מה שישלוט בנו.

אורן: זה יהיה הראש שלנו?

של כל הפעולות שלי, של כל החיים שלי.

אורן: כשאני אומר שנהיה לראש ולא לזנב, על מה אני צריך לחשוב פרקטית?

אני מחליף את צורת החיים שלי, אני כל הזמן חושב איך להשפיע טוב לזולת. איך לגרום לחיבור של כולם.

טל: זה משהו שקל לעשות אותו? אחרת אני מניחה שכולם היו עושים את זה מזמן, פשוט להיות טובים.

זה נגד הטבע שלנו לכן זה לא קל, מאוד לא קל. מאוד קשה. אבל אם אנחנו היינו מתאמצים לעשות את זה יחד, זה היה יחסית קל.

טל: למה, כי מאמץ הכללי נותן כוח?

המאמץ הכללי מביא כוח מלמעלה, את הכוח העליון הזה, לכן נקרא "עליון". זה כוח השפעה שאנחנו מעלים אותו כאילו לפי הערכה שלנו. ואז אנחנו היינו יכולים לסדר את זה מהר מאוד. נקווה שכך נראה כתוצאה מהמאמצים שלנו, הפרסום שלנו.

אורן: בראש השנה כשאוכלים את הרימון, אומרים "יהי רצון שירבו זכויותינו כרימון", ואומרים שזה בגלל שברימון יש הרבה גרגירים.

כן.

אורן: מה זה שירבו זכויותינו, מהי זכות? איך היית מגדיר זכות שמזה אני רוצה שיהיה לי הרבה השנה?

זכות ממילה זכות. זכות זאת אומרת שאני מלבין את עצמי מהאגו השחור ונעשה לבן, זאת אומרת שכולו להשפיע, ללא שום קשר לעצמי האגואיסטי, כמו שאנחנו אומרים "אדם שחור ואדם לבן". אז כך אנחנו רוצים, מצפים שאנחנו נלבין את עצמנו.

אורן: ומה זה שיתרבו הזכויות שלי?

כמה שאני אעשה יותר פעולות שהן כולן לטובת הזולת. ודרך הזולת זה מגיע תמיד לטובת הבורא.

אורן: למה?

אם אני עושה את זה לזולת אז אני עושה את זה בתוך המערכת שבה נמצא הכוח הכללי הזה ומחזיק את המערכת, מחייה אותה.

טל: זה מוביל אותי לשאלה שרציתי לשאול. אני מכירה הרבה אנשים שבטוחים שהם אנשים טובים והם עושים מעשים טובים והם נמצאים בנתינה וחושבים על הזולת, ולא כאלה אגואיסטים שחושבים רק על עצמם כל הזמן ונהנתניים.

אני חושב שרובם, אם לא כולם, טועים.

טל: מה ההבדל בין מה שהם מרגישים שהם באמת חושבים על הזולת לבין מה שאתה אומר, למה זה שונה?

אם הם היו מתקנים את הטבע שלהם מלכתחילה, שזה תהליך ותהליך מאוד עמוק, רציני וארוך, אז מה שעושים, לעצמם עושים ולא לזולת.

טל: בסוף זה נשמע כאילו אותו דבר, נתתי, אהבתי מישהו, הבאתי לו מתנה, חשבתי עליו.

את נותנת לו מתנה מפני שאת אוהבת אותו. מאיפה יש לך כוח לתת מתנה למי שאת לא אוהבת? או מתוך פחד או מתוך איזה חשבון. אבל לתת לגמרי ללא שום חשבון לעצמי, שלא יהיה לי מזה שום דבר, ממש כלום, במה שלא יהיה, אני לא מסוגל. כי כוח שמירת האנרגיה לא ייתן לי את זה לעשות. אני לא יכול לקחת כוס ולהביא לך אותה ללא שום חשבון. אני לוקח את הכוס ומעביר לך, אני בזבזתי לזה, נניח עשר קלוריות. הגוף שלי לא ייתן לי את זה לעשות. אפילו גרם של קלוריות, אפילו לחשוב לכיוון הזה הוא לא ייתן לי.

טל: זאת אומרת, גם אם זה הילד האהוב שלי ואני נותנת לו, מתוך מה אני עושה את זה?

את עושה את זה מתוך האהבה שלך אליו. כי את אוהבת אותו, הוא חלק ממך. זו אהבה אגואיסטית הכי גדולה שיכולה להיות.

טל: זאת אומרת, שאין כאן נתינה טהורה כמו שהיינו רוצים לחשוב.

איך יכול להיות, את לא מבינה למה את עושה את זה? את אוהבת גם כך ילדים אחרים?

טל: לא, תמיד יהיה חשבון מאחורי המעשים.

זהו.

אורן: וראש השנה איך הוא נכנס לתמונה?

הכרת הרע. אנחנו מחליטים מכאן והלאה שיהיה לנו ראש חדש.

אורן: מה זה ראש חדש, הוא עובד נגד המנגנון הטבעי, שתמיד אתה חייב שיהיה לך חשבון?

כן ודאי, מכאן והלאה אנחנו מחליטים שהכול בהשפעה, שהבורא הוא ראש. מה זה בורא? כוח השפעה, הוא בראש שלנו ורק בהתאם לזה אנחנו פועלים. אנחנו מכתירים אותו על כל הגוף שלנו, על כל הפעולות שלנו. גוף נקרא רצונות, על כל הרצונות שלנו שהוא יקבע והוא יסובב אותנו ויכוון אותנו בכל מה שיהיה בחיים.

אורן: כאילו לקחת מכשיר חשמלי, להוציא את התקע שלו מהשקע ולחבר אותו לשקע אחר? זאת אומרת, מהזנה הראשונה הטבעית שבה אני תמיד מכוון לעצמי, וגם כשאני מיטיב למישהו או עושה משהו זה תמיד מתוך חשבון לעצמי. אני כאילו רוצה לקחת, לנתק את התקע הזה מפה ולחבר אותו למקום אחר. למקום האחר הזה אתה קורא שהבורא יהיה המלך, הוא יהיה הראש, להחליף את הראש שלי. הבנתי את כל הדימויים?

נכון.

אורן: מה זה המקום האחר שאליו אני רוצה להתחבר, ששם יש באמת אהבה ונתינה אמתית, לבנה, טהורה וזכה?

כוח השפעה. במקום כוח הקבלה שהיה מנהל אותי ומכוון אותי לכל כיוון, והחשבון שלי היה רק לפי כמה שאני מקבל, עכשיו יהיה כוח השפעה שיכוון אותי וידחוף אותי לכל מיני פעולות ורק לפי כוח השפעה אני עושה חשבון.

אורן: מה זה אומר כוח השפעה?

לגרום טוב לזולת. לפי רצון הזולת, לא לפי חשבון שלי. לפי החשבון שלו. זה נקרא תעשה רצונך כרצונו.

אורן: זה הסוד לשנה טובה?

כן.

אורן: למה?

כי זה נותן לך פריצה לחיים חדשים, למימד חדש, לדבקות בכוח העליון, ליציאה לעולם שאין לו גבול, אין סוף, שלם.

טל: לפי מה שאמרת בהתחלה אני כאילו הופכת דומה לכוח העליון שנמצא מחוצה לי ומתחילה להרגיש אותו.

כן, הוא ממלא אותי. אני כבר נעשה חלק ממנו ממש, חלק א-לוה ממעל.

אורן: מה הכי חשוב לזכור?

שכוח ההשפעה שנקרא "הבורא" הוא יהיה בראש שלנו ויכוון אותנו בכל פרט ושעל בהתאם לחיים שלנו. שנה טובה.

(סוף התכנית)