אוהבים לטייל? בארץ? בחו"ל? בטבע? במרכזי קניות? ראיתם כבר הכול? טעמתם מכל מה שיש לעולם להציע, ובגדול? כנראה שאתם בשלים כבר לדבר הבא. על טיול לעומק הטבע, על טיפוס אל פסגת ההר שהוא בעצם אתה.
החומר הפנימי שממנו אנחנו עשויים הוא רצון להתקיים בטוב, רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות. הרצון הזה מתפתח כל הזמן, מדור לדור, מרגע לרגע, ומציב בפנינו מטרות חדשות. "אם רק תשיג את זה, זה יעשה לך ממש טוב".
בנוסף, הרצון לקבל משווה את מה שיש לו ביחס לאחרים, ומיישר קו עם הערכים החברתיים. "תראה את ההוא, תראה את ההיא... ואתה?". ואנחנו משקיעים מאמץ, והולכים על אותה מטרה שהחברה מגדירה בכל הכוח, והנה זה בא... וכן, כבשנו עוד פסגה.
ועכשיו מה? כמה זמן נהנים מהמדליה?
וכשמתבוננים על הדינמיקה הזו שחוזרת על עצמה, מתישהו מגיעה התובנה שהרצון לקבל במתכונתו זו הוא די מוגבל. ומתעורר צורך במשהו אחר. משהו שיהיה בלתי נגמר, מתחדש, כמעיין מתגבר.
כאן אפשר להתחיל את המסע להיכרות עם עצמנו. עם הטבע שלנו. עם המנגנון הפנימי שמזיז אותנו, עם המערכת הגדולה של הטבע שפועלת עלינו, עם התהליך האבולוציוני ששם אותנו על סף פריצה למציאות חדשה. אם נבין יותר את כל אלה, יהיה ברור איזו פסגה הכי כדאי לכבוש.
אז הרצון לקבל שהזכרנו מניע לא רק אותנו, בני האדם, אלא גם את הדומם, הצומח והחי. זהו הכוח שמחזיק את כל הטבע. אפשר לראות איך הוא פועל בחלקיקים הכי קטנים בדומם, מאזן בין כוח הדחייה וכוח המשיכה שביניהם. הרצון להתקיים בטוב מביא לחיבורים שונים, בכל מיני צורות ואופנים, כך נוצרים כל החומרים היסודיים.
בהמשך האבולוציה הרצון לקבל נעשה מורכב, ומביא לכך שחומרים יתחברו בצורות משוכללות יותר שמוגדרות כצומח. בצומח רואים כבר תנועות, התחברויות וחלוקות, ספיגה פנימה של מה שטוב, פליטה החוצה של מה שרע. לצומח יש כוח בירור מפותח, הוא מכוון את עצמו כלפי אור השמש, המים וכו', מתחשב בעונות השנה וכיוצא בזה. מצד אחד קיומו תלוי יותר בתנאי הסביבה, מצד שני זה מאפשר לו התפתחות יותר איכותית וגבוהה. אגב, מסתבר שצמחים מתקשרים ביניהם, מרגישים מה קורה, אפילו מזהים את מי שמזיק להם, וכדומה.
בדרגת החי הרצון לקבל גדול עוד יותר, וכבר לא מסתפק בלהיות קשור למקום אחד. בעלי חיים נעים כל הזמן, תרים אחרי מזון ושאר תנאי מחיה. הם בוחרים לעצמם פרטנרים, בונים מקום מגורים, מטפלים בצאצאים.
אחר כך באה דרגת האדם, יצור שהרצון לקבל שלו כבר לא מסתפק בדאגה למזון ולהתרבות בלבד. האדם חייב לגדול עוד ועוד. הוא מפתח מדע וטכנולוגיה, תרבות וחינוך, כלכלה ומסחר. ובשונה מבעלי החיים שמופעלים לחלוטין על ידי אינסטינקטים, האדם מופעל על ידי הערכים שמספקת לו הסביבה, ולכן תלוי בה ברמה מאוד גבוהה.
לאורך ההתפתחות האנושית, הרצון לקבל של האדם תופס צורה אגואיסטית יותר ויותר, ומביא אותו לבנות את הצלחתו על חורבן הזולת. לנצל את כל מי שסביבו לתועלתו, העיקר להרגיש את עצמו יותר מכולם. גם את הטבע הסובב האדם מנצל ללא שום חשבון, והיום זה כבר נהיה מסוכן.
ובסוף ההתפתחות הזו מגיע שלב של חשבון נפש, שנקרא גם הכרת הרע. האדם מתחיל לקלוט שהוא לא רחוק משפן שרץ אחרי גזר. אצים רצים שבעים שנה, מקיימים את הפקודות שנותן לנו האגו, לצד תכתיבי החברה שנשלטת על ידי בעלי הון ושררה, עד שמתעייפים, דועכים, סוגרים את הבסטה.
אלה הם כל חיי? ואולי יש דרך להשתחרר מכל השליטה הזו עליי? להיות חופשי?
שאלות מהותיות כאלה מביאות את האדם אל החכמה שמסבירה לו איך לפתח את עצמו כאדם, ולגלות את כוח הטבע הכללי. כוח אחד, שעומד ביסוד המציאות כמנוע פנימי, שמזיז את כולם וגם אותו. האדם יכול לגלות אותו, להבין אותו, להרגיש אותו, להזדהות עימו. בכך האדם מתעלה לדרגתו, וכל המציאות הופכת להיות שייכת לו.
המסע הפנימי הזה מתבצע לפי שיטה מיוחדת, במסגרת קבוצתית קטנה של כעשרה משתתפים. כל מפגש בנוי מלימוד ותרגול חווייתי. אנחנו חולקים רשמים, התפעלויות, קשיים, שאלות, מקבלים חיזוק זה מזה, כוחות להמשיך בדרך.
אנחנו פותחים את התפיסה שלנו, את הראייה, את המוח האנליטי, לומדים להתעלות מעל עצמנו יותר ויותר, כמו שמטפסים על הר. עלייה לגובה פירושה יציאה מתוך הרצון הפרטי שלי, בכיוון של אהבה לזולת. למה? כי זה עושה את האדם דומה לאותו כוח אחד. תכונתו היא השפעה טובה, אהבה ונתינה טהורה, וכדי לגלות אותו צריך לפתח קודם בתוכי תכונה דומה.
בכל שלב בטיפוס אני צריך לשנות את עצמי, להרחיב את החושים, את המערכת שבה אני רואה, בודק ומחשב כל דבר. בהדרגה, אני לומד לצאת מעצמי, להיכלל בעשרת החברים לקבוצה ולקבל אותם לתוך לבי. כך אני מרחיב את העיגול שלי, יותר ויותר, עד שכולם מורגשים לי כחלקים בלתי נפרדים ממני. כמו שאני מרגיש את אברי גופי.
כך קבוצת העבודה משמשת לנו כמעבדה להתפתחות פנימית-רוחנית. אנחנו רוכשים בה טבע חדש של אהבה לזולת, ועל ידו חודרים לעומק הטבע. אל השורש האחד, הכללי.
טיול יותר חזק מזה אין. חיבור לשלם, לנצחי.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 74 – bit.ly/3pJD91E