\

חיים חדשים

שיחה 788

חמשת החושים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.11.16 – אחרי עריכה

אורן: אנחנו רוצים לשוחח היום עם הרב לייטמן על החושים שלנו, איך הם עובדים.

יעל: מה זה בעצם חושים? חושים, זו היכולת שלנו לקלוט מידע מהסביבה, לעבד אותו, ובסופו של דבר גם לפרש אותו על ידי המוח שלנו, כשבעצם הכול מתרחש על ידי מערכות קליטה, סוג של חיישנים מכל מיני סוגים. באופן קלאסי אנחנו מדברים על חמישה חושים, זו קביעה שנקבעה על ידי אריסטו בזמנו. היום מדברים על הרבה יותר חושים, תלוי לפי איזו אסכולה, מדברים על בין תשעה לעשרים ואחד חושים.

איזה חושים, מה השתנה?

יעל: מדברים על חושים כמו למשל חוש שיווי המשקל, החוש של תחושת הגוף במרחב ובתנועה, על היכולת להרגיש מגנטיות, שזו יכולת שיש לבעלי חיים. אנחנו רואים את החושים שלנו כמשהו מובן מאליו, עד שמשהו לא מתקלקל, אז הכול נראה מאד טבעי. זאת הדרך שלנו בעצם לקלוט את כל מה שמתרחש סביבנו.

היום נרצה להבין על החושים שלנו. ונתחיל בשאלה, כמה חושים יש לנו? כאשר יש אסכולות שטוענות שיש מספרי חושים שונים.

אין אסכולות, יש חמישה חושים, רק שכל חוש וחוש הוא מורכב. כמו שאת אומרת, חוש שיווי המשקל, חוש מגנטיות וכן הלאה, זה חוש המישוש. כשאני מקבל דרך העור, דרך הגוף שלי, כל מיני התרשמויות מהסביבה, זה נקרא "חוש המישוש". זה לאו דווקא כשאני נוגע, כשאני עוד לא נוגע ואני מרגיש, יכול להיות שאני מרגיש משהו שקיים לידי, למרות שזה לא קור, ולא חום, שאלה כבר חושים אחרים שגם נמצאים בחוש המישוש, ולחצים אפילו מרחוק או ממשהו, מישהו מסתכל עלי ואני מרגיש את המבט שלו, הכול נכנס בתוך חמשת החושים.

רק הבעיה היא שכל חוש וחוש הוא מורכב. הוא בסך הכול איזו מערכת בפני עצמה שבה ישנן כל מיני מערכות, תת מערכות.

יעל: אז מהם חמשת החושים באמת?

ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש.

יעל: איפה הגבולות? גבולות הראיה והשמיעה, ברורים לנו.

לאו דווקא. הכרתי אדם שהיה מתיישב בכורסה ומסתכל על הירח, והיה מסביר לאנשים שנמצאים לידו עם טלסקופ, מה הוא רואה על הירח, והם היו בודקים את הראיה שלו, הוא היה מסתכל בעיניים, רק לא במרכז העיר אלא בלילה, במקום חשוך, ממש כך.

אנחנו לא מכירים את כל היכולות שלנו. ישנם אנשים ששומעים כאלה צלילים בכאלו תדרים ששומעים הדולפינים או כל מיני חיות אחרות, ואנחנו לא שומעים. אבל בסך הכול לא רק האדם, אנחנו צריכים גם לקחת בחשבון את כל בעלי החי, שגם בהם יש יותר מחמישה חושים.

יעל: השכל מדבר באמת על החיה ועל האדם, ועל התפתחות האדם מתוך החיה בהקשר החושי. אבל לפני כן, אנחנו רוצים להבין על חמשת החושים האלה. יש את הראיה, השמיעה, הריח והטעם, וכל השאר, אתה אומר, נכנסים תחת הכותרת של חוש המישוש. איך הגוף שלי מרגיש את הדברים האחרים?

זה לא רק הגוף, זו הרגשת הסביבה, שהיא לא באה דרך ארבעת החושים האלו, אלא שאני מרגיש אותה.

יעל: למה יש חמישה חושים?

כי הכול מתחלק בטבע לחמש. כי אנחנו באים מסך כל הרצון שלנו ליהנות, שהוא מתחלק לחמש דרגות, חמישה מיני תענוגים, חמש דרגות קליטה, ולכן כך זה בנוי, גם חמישה חושים. הכול בטבע מתחלק לחמש.

יעל: יש חושים שהם שווים יותר ושווים פחות?

זה כבר תלוי איך אנחנו. אבל יש חיות שבשבילן חוש המישוש זה העיקר, ובשבילנו זה חוש הראיה, כי דרך הראיה אנחנו מקבלים 90% ויותר מידע על הסביבה. ישנם כאלו שמקבלים דרך הריח את כל הדברים. הנחשים למשל מקבלים דרך חום וקור. לכל חיה זה אחרת. אבל מה שלא יהיה, זה בכל זאת חמישה חושים ולא יותר.

יעל: יש דירוג בין החושים? כי אתה אומר למשל שבן האדם רואה, שעיקר תפיסת הסביבה של האדם היא באמצעות הראיה. אנחנו כבני אדם, יצורים ברמת ההתפתחות יותר גבוהה מאשר החיות, האם ראיה נחשבת לחוש יותר גבוה מחושים אחרים, מחוש הריח למשל, שהכלב משתמש בו?

אני לא חושב שהראיה נתנה לנו התקדמות רבה בהתפתחות שלנו, היינו יכולים להתפתח גם עם חושים אחרים ולפתח אותם ממש. אלא, שלראיה יש באמת הרבה דברים שאפשר עוד להוסיף, כי בראיה אנחנו יכולים לקבל בבת אחת מידע גדול מאד, בהיקף גדול מאד, זה דבר אחד, ודבר שני, שעל ידי הראיה אנחנו יכולים לסמן את הסביבה.

יעל: מה זה לסמן?

לסמן את הסביבה, זאת אומרת, אנחנו יכולים מיד לחתוך את התמונה להרבה חלקים, "פריימים", אנחנו יכולים לראות רחוק וקרוב, מה שאי אפשר בחושים אחרים שהם מוגבלים במקום ובמרחק. אנחנו יכולים לקרוא ולכתוב, ולא להשאיר סימנים כמו שהחיות עושות עם השתן ועם עוד חלקי הגוף. לכן, הראיה היא הכי מתאימה לסוג החיה המפותחת כאדם.

יעל: מה התפקיד של החושים בחיים שלנו?

תפקיד החושים זה להיות בקשר עם הסביבה, בהתקשרות עם הסביבה, ועל ידי כל אותו המידע שאנחנו מקבלים מהסביבה, לצייר בנו את הציור הפנימי, התמונה הפנימית. יש לנו במוח מין מסך שעליו אנחנו מקרינים מה שאנחנו מרגישים מכל החושים. החושים האלה מתחברים יחד, כל חמשת החושים, ומציירים לנו במסך שבמוח את תמונת המציאות, שכך כביכול אנחנו מגלים אותה.

למרות שעם הטכניקה שפיתחנו בכמה מאות שנה האחרונות, אנחנו רואים שזה לא מספיק. שיש לנו עוד הרבה מאד מידע שנשאר מחוץ לחמשת החושים, אבל אין מה לעשות. אנחנו יכולים לבנות מכשירים, ומי יודע עוד איזה חושים חסרים לנו כדי להרגיש את המציאות השלימה. חכמת הקבלה היא כן מדברת על זה, והיא אומרת שהיא יכולה לפתוח לנו מציאות שלימה ממש.

יעל: עם חושים נוספים.

עם חושים נוספים, וגם לא תלויים בחושים שלנו הארציים.

יעל: זאת אומרת, גם בן אדם שאחד מחמשת החושים שלו פגועים?

זה לא חשוב. אפילו כולם, יש לנו אפשרות לפתח בו חושים כאלה שלא יחסר לו שום דבר מתפיסת המציאות.

יעל: למה יש לנו דווקא את החמישה האלה? ראיה הבנתי. הרי יש מרחב מאוד גדול של חושים. למה דווקא אלה הם החושים העיקריים שיש לאדם?

את יכולה לדמיין חוש אחר?

יעל: לא, כי זה מה שיש לי.

את לא יכולה. אנחנו לא יכולים לצאת מהם. כל התמונות שלנו, כל הציורים שלנו, כל ההתרשמות שלנו מהעולם זה דרך חמשת החושים האלה, לכן איך אנחנו יכולים לדמיין איזה חוש חדש, אחר? אם אנחנו רוצים לתפוס משהו מעבר לזה, אנחנו צריכים את חכמת הקבלה. לכן היא חכמת הקבלה, חכמת הקליטה, איך אנחנו קולטים על ידי חמשת החושים האלו, במה אנחנו אז מוגבלים, ואיך לצאת מהמוגבלות. הכול על ידי חכמת הקבלה.

יעל: אני רוצה לחזור לאבולוציה של החושים. אני מניחה שגם לצמח יש חושים.

הם אפילו מרגישים את האנשים שנמצאים לידם. אדם טוב, או אדם רע, איך שהוא מתייחס לצמח, חום קור, לחות, כל מיני צורות קרינה וכן הלאה, הכול פועל על הצמח. צמח זה כמו חי, רק בדרגה פחותה מחי.

יעל: איך באמת התקדם הטבע בהתפתחות העולם, או החיים כאן בעולם? זה התחיל מדומם, חי.

על ידי הרצון לקבל, רצון ליהנות, רצון למלא את עצמו, כשהתחיל להתפתח, הוא התחיל להתפתח בזה שהתחיל בו, מתוך הרצון שרוצה ליהנות מהסביבה, רצון לקבל, הוא התחיל לספוג מהסביבה עוד ועוד דברים, ואז מהדומם התחיל להתפתח צומח.

יעל: ומבחינה חושית, מה ההבדל למשל, בין צומח לבין חי, ובין חי לבין בן אדם?

הכול על ידי התפתחות הרצון לקבל ולא יותר. הרצון לקבל, הרצון ליהנות הוא נמצא ביסוד הבריאה, ביסוד החומר, והוא בונה לעצמו גם צורות חיצוניות של דומם, וגם צורות של צומח, וחי ומדבר.

אורן: איך זה מתבטא בחושים?

אם הרצון הוא קטן, אז הוא לא צריך יותר כדי להחזיק את עצמו וליהנות ממה שהרצון שלו דורש ממנו, ואז הוא מפתח בהתאם חושים כאלה שמחזיקים אותו במצב הטוב ביותר האפשרי.

אורן: איזה חושים יש לצומח?

חושים שהוא צריך כדי לשמור על עצמו ולהתפתח בשלמות.

אורן: אנחנו, כבני אדם, יודעים להגדיר איזה חושים יש לצמח?

לא. אנחנו עוד לא מבינים את זה. אפילו את הדומם אנחנו לא מבינים מספיק.

אורן: ולחיה, איזה חושים יש לחיה?

חושים נוספים. מפני שהרצון לקבל שפועל בה וגרם להתפתחות מין החי מהצמחים, וזה תהליך של מיליוני שנה, אז הוא גרם לזה שבחי יש לא רק חושים נוספים, אלא גם צורת חיים, תפיסה, התרבות, הכול בהתאם לרצון לקבל, רצון ליהנות שקיים במין החי. ובכל חי וחי, בכל מין ומין שיש, לפי הטבלה של הקלאסות, וכל מיני רמות של החי, ובכלל כל ההבדל בדומם של דוממים, למשל מתכות, וגזים וכן הלאה, אם תיקח את כל טבלת היסודות, ואת כל הצמחים שבעולם, ואת כל החיות, ובני האדם, תראה שכל ההבדל ביניהם זה בגודל הרצון לקבל, שמתוך הגודל בא לך השוני גם בייחוד.

אורן: אז למנוע שמפתח את כל הבריאה מדומם לצומח לחי ולבן אדם, קראת "רצון ליהנות", "רצון לקבל הנאה ותענוג".

כן.

אורן: הרצון לקבל הנאה ותענוג הוא גורם לזה שליצור מסוים דומם, צומח, חי או בן אדם, יהיו חושים מסוימים?

חושים מסוימים, רצונות מסוימים, גורל מסוים, איך שהוא יתפוס את המציאות, איך שיחשוב, איך שיגיב, הכול נקבע על ידי הרצון.

אורן: איך הרצון קובע אילו חושים יש ליצור מסוים?

כי רצון זה חיסרון. אם חסר לי, אז זה מתפתח.

אורן: כשחסר לי משהו, אז מתפתח חוש מתאים?

כן, לכן העיקר זה החיסרון, הרצון. הרצון שמתפתח דורש להתפתחות את הדברים הנוספים שבגוף האדם.

אורן: אז לנו יש חמישה חושים כבני אדם. האם לחיות יש גם את חמשת החושים שיש לנו?

כן. נכון.

אורן: לצמחים יש את חמשת החושים שיש לנו?

לא.

אורן: למה?

כי אין להם לא ראיה, ולא שמיעה, ולא טעם וריח, ומישוש. אין כבר. למה אין? כי אין הבדל בין אדם לבהמה. כך גם לחיות וגם לבני אדם, אז אל תבדיל אותם.

אורן: אז לאדם ולחיה יש חמישה חושים?

כן.

אורן: לצמח אין חמישה חושים?

לא.

אורן: מה יש לו?

יש לו חושים אחרים.

אורן: איזה?

נגיד כך, הם עדיין לא מפותחים כמו בחיות. הוא גם מרגיש, גם מריח, גם שומע, את כל הדברים האלה יש לו כמו בחי, רק בצורה מזערית. כל חוש וחוש מאוד מוגבל.

יעל: בדומם?

בדומם, בכלל הדברים האלה נמצאים בצורת דממה. אמנם שסופג משהו מהסביבה ופולט משהו לסביבה, ויש בכלל גם חומרים רדיואקטיביים שהם אקטיביים כאלו. אבל בעצם כל הדוממים אין להם גישה אקטיבית עם הסביבה, כמו שיש לצומח ולחי כולל האדם.

יעל: אני רוצה לעבור למעבר בין חיה לבין האדם. החיה הלכה על ארבע. באיזה שלב התחילה ללכת על שתיים, והתפתח מזה סוג של אדם, אם ניקח את זה בצורה פשטנית. המעבר הזה בין הליכה על ארבע לבין הליכה על שתיים, היה מעבר מאוד משמעותי מבחינת התפתחותית ולווה גם באיזה שינוי ברמה החושית.

זה נעשה על ידי התפתחות הרצון, לא סתם.

יעל: איזה רצון התפתח?

גם הדינוזאורים הלכו על שתי רגליים, אז מה? היו גם כאלו וגם כאלו. יש כל מיני הולכים על שתי רגליים, לאו דווקא אנחנו. זה לא מיוחד באדם. הרצון ליהנות מהחיים באדם הוא גדול מאוד, שרוצה ליהנות מעל המרחקים ולא רק מהמשפחה שלו, ולא רק מהמקצוע הזה שבו הוא חי. יש לו רצון גדול מאוד שדוחף אותו חוץ מהרצון לאוכל, מין, משפחה, הוא רוצה להתפתח גם בכסף, בכבוד, ובמושכלות. זאת אומרת, הרצון שלו הוא בלתי מוגבל.

יעל: איך זה בא לידי ביטוי מבחינה חושית. אילו חושים יש לנו כבני אדם שאין לחיות למשל?

זה לא נכון, אין לנו שום דבר יותר. אנחנו באותם החמישה חושים כמו לחיות. אנחנו חיות. זה שאדם מתפתח, הוא מתפתח לא בחושים האלה של כסף, כבוד, מושכלות. אלה לא חושים גופניים. יש לנו בזה דברים נוספים, רצונות נוספים שאנחנו בהם מתפתחים, שחוץ מאוכל, מין, משפחה, שאת זה יש גם לחיות, אז יש לנו רצונות גם לכסף, כבוד, מושכלות, שכנגדם אין בגוף שלנו משהו שאנחנו צריכים את הגוף, כדי לפתח את זה.

יעל: יש חושים שהתפתחו בעקבות הדבר הזה, בעקבות התפתחות הרצון לרצונות נוספים?

לא.

אורן: למה לא?

כי אנחנו לא צריכים את זה. למה? כדי שיהיה לי חוש לכסף שאוכל להריח כסף. [חוש] למושכלות, למדע, לכבוד, לשליטה? אלו לא חושים שנמצאים בגוף, או חושים שאני צריך לפתח את הגוף בשביל זה.

יעל: מה צריך לפתח בשביל זה?

צריכים לפתח בשביל זה את ההשכלה, ואנחנו מפתחים את זה.

יעל: אמרנו שלבעלי חיים יש מרחב מאוד גדול של חושים, יותר מאשר לנו. יש להם חוש ריח הרבה יותר מפותח. חוש ראיה הרבה יותר מפותח. ישנם חושים אחרים שיכולים להרגיש קול, ויכולים להרגיש רעידות אדמה, ויכולים להרגיש את המגנטיות של כדור הארץ. יש הרבה מאוד חושים.

אנחנו איבדנו את זה מפני שהפסקנו להתפתח כמו חיות, הלכנו לכיוון הפוך. הכיוון שלנו בהתפתחות הוא לא כמו חיות. יש חיות שמפותחות הרבה מאתנו.

אורן: מבחינה חושית?

מבחינה חושית ודאי, ועוד. איך הם רואים, איך הם מריחים, איך הם מרגישים.

אורן: אז זה לא הפוך מהאבולוציה?

לא.

אורן: למה?

בחמישה החושים הגופניים, החיות יותר מפותחות מבני אדם.

אורן: למה?

יעל: היה צריך להיות הפוך כאילו?

לא. זה ממש לגמרי לא נכון. למה התפתחות החושים הגופניים חייבת להיות יותר גדולה בבני אדם, מפני שבני אדם יותר מפותחים. בשביל מה אני צריך חוש ריח יותר מפותח, כדי להיות אדם יותר מפותח. אני לא צריך חוש ריח, בשביל מה? מה אני על ידי הריח מחפש, איפה יש שם איזו ארנבת תחת העץ שאני אתפוס אותה ואוכל? אם אני לא משתמש בו, אז החוש הזה הוא לאט לאט נעלם. אם אני לא צריך עיניים נניח כמו אצל ציפורים, אז לאט לאט החוש הזה מתקלקל. אני לא משתמש בו לראיית רחוק, אלא אני משתמש לראיית מחשב, אז אני בכלל מקלקל אותו. כולנו עם משקפיים.

אורן: אז זו רגרסיה בהתפתחות?

זו לא רגרסיה.

אורן: אלא?

אני לא צריך את זה לחיים שלי, ולכן החושים האלה נעלמים. אבל אם תכניס בן אדם לאילו תנאים מיוחדים. אני הכרתי כאלו אנשים שהם בוררים סוגי טבק, סוגי יין, סוגי גבינות, כל מיני כאלה דברים, אז אצלם החושים מאוד מחודדים. הם לומדים את זה ומפתחים בכוונה. אז אנשים האלה הם מאוד מיוחדים. הם לא אוכלים כל דבר, הם לא נושמים כל דבר, אצלם הכל סגור, והפה סגור. הם שומרים את עצמם.

אורן: שלא יתקלקל המכשיר.

בטח.

יעל: יש השפעה למה שנושמים ומה שאוכלים, על מערכת החושים שלנו?

ודאי. החשוב ביותר זה הרצון שעומד אחרי כל החושים. אם אני צריך איזה חוש לפתח מתוך רצון שהוא נניח הכרחי לחיים, אז אני מפתח אותו לאט לאט.

יעל: אז יש לי שליטה בהתפתחות של החושים שלי?

זה מתוך ההתפתחות שלנו, מתוך האבולוציה. אלו חושים לאט לאט נעלמים, ואלו באים. אבל עד היום יש לנו חושים. לפי חוש הריח, כמה אנחנו מריחים? לא כל כך. האם ידוע כמה תאים יש לנו בתוך המוח מחוש הריח? כל המוח לנו מבפנים מצופה בתאי הריח. זה בא לנו מהזמנים הקדמונים, אבל אנחנו לא משתמשים בהם.

יעל: הקבלה מדברת על זה שקיימת אפשרות לחושים נוספים, שבעתיד החושים הנוספים האלה יתפתחו?

לא, לא יהיו חושים נוספים בתוך הגוף שלנו בכלל.

יעל: אלא?

אנחנו לא צריכים. אנחנו נאבד אפילו את החושים האלו שיש לנו לאט לאט, כי אני לא צריך אותם לחיים שלי. אני לא צריך לנשום כל מיני ריחות, כי מי היום צריך את זה. אני לא צריך כל כך לראות לרחוק, יש לי מקסימום מסך מחשב וכן הלאה, ובו אני רואה את כל העולם. שמיעה גם כן, אני לא רוצה לשמוע את כל הרעשים האלה, הפוך, אני עושה לי פקקים לאוזניים. לטעם אני צריך כמה טעמים שאני אוהב אותם, ולא יותר מזה. ומישוש, איפה אני מרגיש את הדברים? האם אני כמו החיות או הילדים הקטנים, שאת הכול אני נוגס? לא, אין לי, אני לא צריך חושים.

אנחנו עומדים עכשיו במעבר לחוש אחד נוסף. זה שאני לא תופס בתוכי את המידע ומחלק אותו לחמישה חושים, ובונה מזה תמונת מציאות שאני חי בה. אלא אני מתעלה מעל חמישה החושים, ומתחיל לראות את המציאות העל חושית, ואז אני בונה בי, בתוכי צורה, תמונה. זו לא תמונה כמו התמונות שלנו. זו תמונת המציאות החדשה, הממד העליון. ואז שם יש לי רק חוש אחד, חוש של השפעה.

יעל: מה זה החוש הזה?

אהבה, זאת אומרת יציאה מחוצה לי. לא קליטה בתוכי, אלא "קליטה חוץ גופית" נקרא לזה. אז אני שם משתמש גם בחמישה חושים, אבל לא כמו שאצלי. אלא גם שם בדומה לראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, יש לי חמישה חושים שנקראים "כתר", "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין", "מלכות".

יעל: הם קשורים לחמישה האלה שאנחנו מכירים היום?

לא. זה פשוט כאיזו מין העתקה. זאת אומרת, חמישה חושים לא יותר.

אורן: אבל אחרים?

אחרים לגמרי. לא רק אחרים, זה לא נוסף ולא דומה לזה, אלא זה מגיע ופועל בי בעקרונות הפוכים, שונים.

אורן: אילו עקרונות?

עקרונות של השפעה. עד כמה שאני מתעלה מעל העצמי, מעל האגו שלי, מעל החוש העיקרי שלי הקדום הרצון לקבל, אני רוכש קודם רצון להשפיע, ועליו, על הרצון להשפיע, אני מפתח חמישה חושים ששייכים לרצון להשפיע. לעומת מה שהיה לי רצון לקבל הנאה ותענוג, ועליו פיתחתי על ידי אבולוציה חמישה חושים ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש.

אורן: ועכשיו מה הרצון הבא שאני הולך לרכוש?

רצון להשפיע.

אורן: מה זה אומר להשפיע?

להשפיע, לתת במקום לקבל. ואז בו יש גם חמישה חושים לתפיסת המציאות, שהם נקראים "כתר", "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין", "מלכות".

אורן: הם קשורים לראיה, שמיעה, שיש לנו היום?

אפשר להגיד שזה במשהו מקביל, אבל אין שום קשר.

(סוף השיחה)