שלום כיתה א'. מהמשפט הזה ועד לסיום התיכון, נידונים ילדינו לשנים מייגעות בין כותלי בתי הספר. מתוך הבנה שמה שיש היום רחוק מלהיות מושלם, איזה שינויים היינו רוצים שיקרו בתפיסת בית הספר? איך כדאי לעצב את המקום הזה כדי שהילדים ייהנו להימצא בו, וגם יצליחו בעזרתו לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם כבני אדם?
מכירים את הבקבוקים האלה עם חולות בכל מיני צבעים, כמו שיש במכתש הגדול? באופן דומה מתייחסים לילדים בבתי הספר. מעמידים את כולם בשורה, ממלאים אותם שכבה אחר שכבה, כמו בפס יצור, בלי מחשבה איך לבנות את המקום כך שיהיה מותאם לצרכים הפיזיולוגיים והרגשיים של ילד שגדל ומתפתח. לצערנו הרב, בית הספר הטיפוסי הוא מקום רווי אלימות, תחרותיות וכעסים, שבו תלמידים רבים סובלים ממעשי חרם ותופעות קשות אחרות, והשהות בו עבורם קשה ולא נעימה.
מגוון הבעיות שאנחנו רואים בחברה הישראלית מתחילות בבתי הספר. הזלזול, ההתנשאות והיחסים הגרועים, ברשתות החברתיות, במקום העבודה, בכבישים, כמו גם בתקשורת, בכנסת ובכל המקומות האחרים, כולם תוצאת לוואי של מה שמתרחש בבתי הספר. לא בונים שם אדם, גם אם נשמעת באוויר כזו סיסמה, והדבר ניכר במבחן התוצאה. את המחיר אנחנו משלמים לאורך כל החיים, כפרטים וכחברה.
כדי לעצב משהו אחר לחלוטין, צריך להתחיל מציור תמונת החיים שהיינו רוצים שיהיו לילדינו בבגרותם. בעולם שנעשה מקושר יותר ויותר, הדבר החשוב ביותר להצלחה זה לדעת להסתדר טוב עם אחרים. אדם שידע ליצור קשרים חברתיים הדדיים, שיהיה מסוגל לארגן סביבו חיבורים טובים בין אנשים, יצליח בכל דבר ועניין. בעסקים, במקום העבודה, בזוגיות ובמשפחה. לכן עיקר העיסוק של בתי הספר צריך להיות בניית אדם בעל יכולת להתחבר עם כל אחד ואחד.
איך נעשה זאת? כשליש מהזמן בבית הספר צריך להיות מוקדש למתודות כמו דיונים במעגל, הידברות, תרגילי קשר, משחקים מחברים, צפייה בסרטים, סימולציות תיאטרון, משחקי תפקידים וכל מיני אמצעים נוספים, שמטרתם לפתח באדם יכולת להרגיש את האחרים ולהתקשר אליהם בטוב. המטרה היא לבנות בין הילדים קשר עמוק, שירגישו את עצמם כקבוצה מגובשת, שבה כולם מרגישים את כולם ותומכים בכולם. הנושאים שיילמדו במסגרת זו יהיו מתחום היחסים שבין האדם לזולת, פסיכולוגיה של קשרים חברתיים, ילדים והורים, בנים ובנות ועוד, כך שכל אחד יבין איך בנויים האחרים ויראה במה הוא יכול להתחשב בהם, להשלים. מובן מאליו שנצטרך להכין קודם תשתית של מורים שיהיו מומחים בהובלת תהליכים כאלה, ותוכניות לימוד מפורטות.
שליש נוסף מהזמן צריך להיות מוקדש לסיורים לימודיים מחוץ לבית הספר. המטרה היא להכיר את החיים עצמם, את העיר, את המדינה, את העולם. לראות איך עובדים מנגנונים שונים כמו בנקים, מפעלים, בתי משפט, בתי חולים, חברות הייטק, מוסכים, חממות חקלאיות או מעבדות לייצור שבבים. את כל מה שיש הם צריכים לראות בעיניים, להבין איך דברים עובדים, לדבר עם אנשי המקצוע שיסבירו את שיטות העבודה, את הטכנולוגיות שבהן משתמשים, את החוקים שעליהם מתבססים. לכל סיור יש להקדים הכנה, ולאחריו סיכום. כל ילד יציג בפני חבריו לכיתה את ההתרשמויות שלו מהסיור, וכולם יספגו את הרשמים של כל האחרים. סיורים כאלה יעוררו בילדים הבנה מדוע יש צורך ללמוד כל מיני מקצועות שמלכתחילה נראים מיותרים. אפשר גם לארגן שיום בשבוע בני הנוער ישתלבו במקומות עבודה מסוימים, וכעבור זמן באחרים. כך הם יוכלו לברר באיזה מקצוע הם עצמם מעוניינים, ויגבר הרצון שלהם ללמוד, לשכלל את היכולות והכישורים.
שליש אחרון מהזמן יוקדש להקניית ידע בכל מיני מקצועות אלמנטריים כמו מתמטיקה, אנגלית ומדעים. גם כאן, הלימוד יהיה בצורה קבוצתית, כשכולם תומכים בכולם, ועוזרים זה לזה להבין את הדברים. זוהי למידה משמעותית אמיתית, ולא סתם סיסמה חלולה.
כך בית הספר יהפוך להיות מקום פתוח וכיפי, אוניברסיטה של החיים. ובשונה מהיום שכמעט שום דבר לא נשאר בראש אחרי כמה שנים, הדברים שילמדו הילדים יחד ייספגו אצלם עמוק בפנים. והכי חשוב: לכל מקום שהם יבואו בהמשך החיים, הם ירצו לבנות סביבם כאלה יחסים.
במבט קדימה, בהמשך המאה ה-21 המקצוע המבוקש ביותר יהיה מומחה לבניית קשרים חברתיים. מחשבים ורובוטים יעשו בשבילנו את רוב הדברים שהיום אנשים עושים, ומה שיישאר לנו זה בעיקר לטפל בפיתוח קשר אינטגרלי בין אנשים. כך יתקדם המין האנושי למצב של התאמה למערכת הטבע שהכול בה קשור ומחובר, והחיים שלנו יהיו הכי טובים שרק אפשר.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 615 – bit.ly/3wsmo8B