חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 1026 – 1027

חוק הסיבתיות שבטבע,

הגרעין המיוחד שבאדם

מטרות:

• מאמרי מקובלים - האם מדברים על החיים שלנו, ויכולים לעזור לנו במשהו?

קישור למאמר החירות:

https://kabbalahmedia.info/he/sources/4AtF9tGS

זרימה:

• חוק הסיבתיות.

• ארבע סיבות לתוצאות הנגלות לעינינו.

• המצע.

• הקניינים התורשתיים.

• הבחירה היא בסביבה.

• חיוב השמירה על חירות היחיד.

• מיהו האני? מיהו היחיד?

• החירות האמיתית.

פתיח:

נמשיך לשוחח היום על מאמר החרות של בעל הסולם. בעל הסולם נותן מבט ייחודי ויוצא דופן עלינו, על האדם. הוא מסתכל עלינו מהצד ומתאר באילו אופנים אנו מושפעים מדברים שונים, השפעות רבות ומגוונות, שבגללן איננו כלל חופשיים כפי שאנחנו חושבים. הוא סובר שחשוב שנהיה מודעים לכל ההשפעות הללו כי המודעות הזו מאפשרת בסופו של דבר את החרות. באילו אופנים איננו חופשיים, מה בעצם גורם לנו להיות כבולים ואיך נשתחרר באמת?

• מדוע חשוב לבעל הסולם לספר לנו על כל האופנים בהם איננו חופשיים?

חוק הסיבתיות

מתוך המאמר: "והן אמת שיש קשר כללי בכל פרטי המציאות שלפנינו, שהוא פוסע והולך על פי  חק הסבתיות, בדרך גורם ונמשך. ולא עוד, אלא אפילו כל צורה פרטית, מהנהגה פרטית, שהבריה אוחזת במשך רגעי קיומה בעולם, היא נדחפת על ידי גורמים קדומים, שהכריחוה לקבל את אותו השינוי שבאותה הנהגה, ולא אחרת, בשום פנים. וזה ברור וגלוי, לכל המסתכל בסדרי הטבע, מבחינת המדע הטהור, ובלי תערובת של פניות עצמיות. אכן אנחנו צריכים לנתח הדבר, כדי לאפשר לעצמנו, להסתכל עליו מכל צדדיו ונקודותיו."

בעל הסולם מתאר חוק של סיבתיות. שיש לכל דבר בטבע סיבה,  ולמעשה, כל אחד במשך קיומו בעולם, נדחף על ידי גורמים "קדומים" שמכריחים אותו לקבל שינויים מסוימים ולא אחרים.

• מהו חוק הסיבתיות? האם מדובר בחוק טבע?

• באילו מקרים החוק הזה מתקיים, ועל מי הוא חל?

• מהי הסיבה ומהי התוצאה, המנהלים את המציאות?

• מה זאת אומרת שאנחנו נדחפים ע"י גורמים קדומים? ע"י איזה גורמים קדומים האדם נדחף?

ארבע סיבות לתוצאות הנגלות לעינינו

בעל הסולם מדבר על ארבע סיבות או ארבעה גורמים, לתוצאות שאנחנו רואים לעינינו, והוא אומר שזה יכול אפילו לתפוס לגבי תפיסות עולם של אנשים.. האם האדם יהיה דתי, חרדי, חילוני...הכל תלוי באותן 4 סיבות.  

הראשונה היא המצע, המהות הבסיסית שלנו. ישנן עוד שתי סיבות שקשורות למהות, למצע, שהן השינויים שקורים בצורה טבעית באותו יצור, צמח נגיד, כמו חיטה...מתוך התהליך ההתפתחותי שלו, הוא מתרבה, הוא מתפתח, מתוך התוכנה שלו. סיבה נוספת היא ההתקשרות בין הסביבה של הצמח והתכונות הפנימיות שלו (כלומר עד כמה יכול להפיק מינרלים ומים מהאדמה, אור מהשמש וכד'). הסיבה האחרונה היא גורמים חיצוניים לגמרי, שאין להם אינטראקציה עם הפנימיות של הדבר (החיטה) אך משפיעים מאד על התפתחותה. (צמחים נוספים בסביבה, חיות ובני אדם,  ברד וכד').

המצע

שהוא אולי הדבר שהכי משפיע עלינו, ועל מי שאנחנו.

"סבה א: המצע, חומר ראשון:

א. ה"מצע", פירושו, חומר הראשון המיוחס להתהוות הזאת כי "אין כל חדש תחת השמש". וכל התהוות אשר יקרה בעולמנו, אינה "יש מאין", זולת "יש מיש". אלא שאיזה ישות, פשטה צורתה הקודמת, ולבשה צורה אחרת, משונה מהקודמת. ואותה המהות, שפשטה צורתה הקודמת, היא מוגדרת בשם "מצע", שבו טמון הכח העתיד להתגלות, ולהקבע בגמר הצורה של אותה ההתהוות, ועל כן, ודאי הוא נחשב לבחינת הגורם העיקרי אליה."

• מהו מצע? מה מאפיין אותו?

• בעל הסולם מדבר על המצע, אותו חומר ראשוני, מהותי, שממנו אנחנו עשויים, והוא אומר שזה משהו שלא נוצר יש מאין, אלא שאותה מהות פושטת צורה ולובשת צורה…למה הוא מתכוון? האם ישנו חומר ראשוני שממנו כולנו עשויים והוא לובש ופושט צורות?

• מה זאת אומרת שאנחנו "יש מיש", למה הכוונה? מה קודם לי?

• האם המהות הקודמת שלי מהווה את המצע לאדם בחיים הנוכחיים? או שאולי מדובר על משהו קדום יותר?

• האם קיימת תוכנית מתאר לכל אדם?

• מצע - האם הכוונה לגנים?

• מה כלול באותו המצע?

• האם אין באדם שום יכולת ליצור יש מאין?

הקניינים התורשתיים

"באופן שלא בלבד הקנינים הגשמיים, באים לנו בירושה מאבותינו, אלא גם הקנינים הרוחניים, וכל המושכלות שאבותינו עסקו בהם, מגיעים אלינו בירושה, מדור דור":

• באיזה אופן אנו יורשים את הנטיות של אבותינו?

• האם נטיית האדם, לשאוף לאידיאות ורוחניות, מגיעה מאבותיו? אין שום דבר שהוא רק שלו?

• למה אדם מקבל דווקא נטיות מסוימות ולא אחרות, ואילו אחיו יקבל תכונות אחרות מסל הנטיות?

• מדוע ילד מקבל תרכובת מסוימת של תכונות מאביו ומאמו, על פי איזה הגיון?

• באילו מושכלות אבותינו עסקו שמגיעות לנו בירושה?

• מה הקשר בין המושכלות של אבותינו לבין היותי חסר חרות?

• מהו הסובקונשינס? תת המודע/ המוח המוארך שבעל הסולם מתאר?

"ומכאן מתגלים ויוצאים, כל מיני נטיות שונות שאנו מוצאים בין האנשים, כגון: נוטה להאמין, או לבקרת, נוטה להסתפק בחיים חומריים, או מתאוה רק לאדיאות, ומואס בחיים שאין בהם חפץ, קמצן, ותרן, עז פנים, ביישן":

• מה אם אדם שונה מאד מהוריו, בהשקפת חייו, תכונות וכו'? איך זה מתיישב?

• האם המטרה שלנו היא רק לשכלל את מה שניתן לנו בלידה בירושה עד שנגיע לאיזושהי שלמות?

"ודע, שכל הנטיות הללו, יש מהם שבאים דוקא בבחינת השלילה. כלומר, להפך ממה שהיו נמצאים באבותיו. ומכאן אמרו כל מה שיש בלב האב בסתר, מתגלה אצל הבן בגלוי".

• מדוע יש היפוך של התכונות מאב לבן? האם כל תכונה תהיה הפוכה? מדוע?

• אם אני מזהה בילדיי תכונה שמוגדרת שלילית בחברה, האם יש לי דרך למתן אותה או למנוע ממנה להתפתח לקיצונית?
  

"הנה ערכתי ארבעת הגורמים הטבעיים, אשר כל מחשבה, וכל שכל המופיע בנו, אינם רק פירותיהם בלבד. ואפילו ישב אדם ויעיין באיזה דבר יממה שלמה, לא יוכל להוסיף או לשנות, על מה שארבעת הגורמים הללו נותנים לו. וכל הוספה שיכול להוסיף היא במדת הכמות, אם שכל גדול, או שכל קטן. מה שאין כן באיכות לא יוסיף אף משהו, כי המה הם הקובעים לנו, את האופי והצורה של השכל ושל המסקנה בעל כרחנו, בלי שאלת פינו כלל. באופן שאנו מסורים בידיהם של ארבעה גורמים הללו, ממש כחומר ביד היוצר."

• זאת אומרת שיש מחוצה לי אינסוף ידע, אפשרויות, אבל אני אוכל לתפוס, לחשוב, לקלוט רק מה שהמצע שלי מאפשר? מה שאבות אבותיי הספיקו לפתח ועבר גם אליי?

• איך להתייחס לתכונותיי, רגשותיי, מהלך חיי? האם אני מוגבל, מופעל?

• אם כך, צריך להניח לשאיפות גדולות או לנסות להשתנות? אני אמור להיות מי שאני כמו שאני?

• למה הטבע הכין אותי כמו שאני? עם כל מגבלותיי ותכונותיי? האם אפשר לצאת מעבר למגבלות התוכנית האישית שלי?

• מה נמצא מעבר לעצמי? מעבר לגבולות שלי? האם אני יכול להרגיש איכשהוא?

הבחירה היא בסביבה

"אולם כשאנו מסתכלים בארבעה הגורמים הללו, אנו מוצאים אשר למרות שכחותינו חלשים מלעמוד כנגד גורם הראשון, שהוא ה"מצע", עם כל זה, יש לנו היכולת והבחירה החפשית, להגן על עצמנו משאר שלשת הגורמים, שעל פיהם משתנה המצע בפרטיות, ולפעמים גם בחלקו הכללי, דהיינו על ידי הרגל, שקונה טבע שני כמו שנתבאר לעיל."

• באיזה אופן אנו יכולים להשפיע על המצע?

• מהו הרגל או טבע שני שיכול להשפיע על המצע שלנו?

• מהי הסביבה הטובה שכדאי לנו לשתול עצמנו בה?

"הרי שכל שבחו ורוחו תלוי בבחירת הסביבה לזריעת החטה, אבל לאחר הזריעה במקום הנבחר, כבר נקבעת בחטה הצורה המוחלטת, בהתאם לאותו השיעור שהסביבה מוכשרת לתת. האם זוהי כל הטעות שלנו, הסביבה אותה אנו בוחרים? ודאי ענש יענש, לא מטעם המחשבות והמעשים הרעים, שאין לו בחירה עליהם - אלא מטעם שלא בחר להיות בסביבה הטובה, כי בזה וודאי יש בחירה כמבואר. לכן, המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר - הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו. וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיא 'עשה לך רב וקנה לך חבר'."

• מהי האינטראקציה בין המצע שלנו, לבין הסביבה, שבלעדיה לא נוכל להתפתח כראוי? לממש את מה שבתוכנו?

• מהם הכוחות הטמונים בנו, שיכולים לצאת החוצה ולבוא לידי ביטוי בעזרת הסביבה?

• אם אבחר סביבה לפי האדם שאני רוצה להיות, האם בהכרח אשתנה בהתאם? למה? איך זה עובד בדיוק?

חיוב השמירה על חירות היחיד

"ודע שזהו הרכוש האמיתי של היחיד, שאסור לפגוע בו, או לשנותו. כי סופם של כל אלו הנטיות הכלולות ב"מצע", להתפעל ולקבל צורות מושכלות, כשיגדל אותו היחיד ויעמוד על דעתו".

• מה זאת אומרת - הרכוש האמיתי של היחיד? מה באמת שלי?

• מה זה אומר שכל נטייה באדם עתידה להפוך למושכלות? למה הכוונה? (מהמאמר: "שסופם של כל נטיה ונטיה, לההפך למושכלות מאד גבוהות וחשובות לאין ערוך.")

• מדוע חשובות ההשכלות הגבוהות הללו? מהן?

• האם ההשכלות הגבוהות, זה בעצם ללמוד איך להשתמש בנטיות ובתכונות בצורה נכונה?

• כיצד יתכן שבכל אדם נטיות ייחודיות שאין באף אדם אחר?

• מדוע בעל הסולם קורא להן הרכוש האמיתי של כל אדם? ומדוע זהו רכוש נשגב?   (מהמאמר: "לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם.")

• מהן הנטיות הללו? על מה צריך בדיוק לשמור בכל אדם?

"נמצא שכל מי שמשחית איזו נטיה מהיחיד, ועוקר אותה ממנו, הריהו גורם שיאבד מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא, שעתידה לצאת בה באחרית השלשלת. משום שנטיה ההיא, לא יארע עוד לעולם, בשום גוף אחר זולתו."

• מהי השלשלת הזו, שמפתחת את האדם, שבסופה הוא מגיע למושכלות גבוהות?

"מזה מובן לנו, גודל החמס, שעושים אלו האומות, המטילים מרותם על המיעוטים ועושקים את חרותם, מבלי לאפשר להם להמשיך את דרך חייהם, על פי נטיותיהם, שהגיעו אליהם בתורשה, מאבות אבותיהם, כי כרוצחי נפשות נחשבים. וגם הבלתי מאמינים בדת ובהשגחה מטרתית, יוכלו להבין את חיוב השמירה על חרות היחיד, מתוך מערכות הטבע. כי עינינו רואות איך כל האומות שנפלו ונהרסו מדור דור, לא היה זה, אלא מתוך הכבדת עולם על המיעוטים, ועל היחידים. אשר על כן התגברו עליהם והרסו אותם. אם כן ברור לכל, שאין אפשרות להעמיד השלום בעולם, אם לא נתחשב עם חירות היחיד, כי זולת זה, לא יהיה השלום בן קיימא. והחורבן ישתרר."

• בעל הסולם כותב על גודל החמס שעושים האומות המטילות מרותן על מיעוטים ועושקות את חרותם, מבלי לאפשר להם להמשיך את דרך חייהם - "כי רוצחי נפשות נחשבים". איך היה נראה העולם אם לא היתה כל ההתפתחות הקולוניאליסטית, אם כל עם היה מקבל את מקומו?

• מדוע בכל ההיסטוריה נלחמו עמים על חירותם, מדוע עד היום חירותו של עם הוא ערך עליון?

• האם חירות היחיד שהוא מדבר עליה פה היא החופש לחיות לפי הנטיות הטבעיות שבכל אחד ובכל עם?

• האם כל עם מתפתח בצרה ייחודית בכוונה?

• מה לגבי עמים אלימים כלפי עמים אחרים?

• איך אם כן, האנושות אמורה להתייחס לעצמה? לכל פרטיה? מה בגישה שלנו צריך להשתנות?

הבקורת כגורם הצלחה - אי הבקורת כגורם להתנוונות:

יש להוסיף עוד על האמור: כי המציאות מציעה לעינינו הפכיות קיצונית בין הדברים הגופניים - לדברים שבדעות והשכלות בנושא הנידון! כי ענין האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה, נוהג ביחוד רק בין הגופים ועניני הגוף שבבני אדם. שהפרוד ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים. אולם ענינים שבדעות והשכלות - הוא להפך מקצה אל הקצה. כי האיחוד ואי הבקורת, נבחן בהם למקור כל הכשלונות, והמפריע את כל ההתקדמות, וכל ההפריה השכלית".

• בעל הסולם מתאר מצב שיש הופכיות בין ביקורת כשהיא נוגעת לעניינים גופניים, וביקורת כשהיא נוגעת לעניינים שבדעות והשכלות. בעניינים "גופניים", האחדות והעדר הביקורת היא מקור לכל אושר והצלחה...ואילו בהשכלות ודעות העדר הביקורת גורם לכישלון! מדוע זה כך?

• מתי ביקורת מועילה?

• מתי ביקורת הרסנית?

• האם הביקורת נבדלת במטרתה?

• מדוע הביקורת שמגיעה למוחי יכולה לשעבד אותי לגמרי, לגזול ממני זמן, משאבי קשב וכוחות? האם החופש הוא חופש מביקורת? כיצד משיגים זאת?

• מדוע בעל הסולם מזהיר לשמור על חופש הפרט בעניין הדעות וההשכלות?

• למה אי הסכמות אידיאולוגיות הן דבר טוב? האם זה לא מביא לפירוד בחברה? למשל, החברה הישראלית נקרעת לקרעים עכב הניגודיות והתהום האידיאולוגית, פוליטית וכו', בין האנשים? איך זה מתיישב?

• איך אמורים להתנהל אם כך? בין אנשים, בין עמים?

• עכשיו אחרי שהבנו את מה שכותב בעל הסולם - מה אנחנו אמורים לעשות? אם היינו מנסים לחיות לפי ההבנות הללו, מה לשנות בהתנהגותנו, יחסנו לעצמנו, אחרים, לחיים?

מיהו האני? מיהו היחיד?

"בתחילה צריכים להבין, אשר האנוכיית הזו, שגדרנו בשם כח של "רצון לקבל", אף על פי שהוא כל עיקר עצמותו של האדם - מכל מקום לא יצוייר כלל שיהיה לו קיום במציאות ממשית אפילו רגע אחד. כי ידוע אשר יש בחי', ובחי' ב"פועל". – ודבר זה שאנו מכנים אותו "כח" הוא דבר שבמחשבה, דהיינו, בטרם שיתגלה מכח אל הפועל. ורק במחשבה הוא נקבע. וכן בנידון שלנו, ברצון לקבל הכללי, שהוא מהותו ועצמותו של האדם. הוא מתגלה וקיים, רק בהתלבשות בתוך הצורות של הדברים העשויים להתקבל. כי אז הוא מקויים בבחינת הנושא, ולא זולת. ופעולה זו אנו קוראים "חיים", דהיינו, "החיות של האדם", שמשמעותו - שכח ה"רצון לקבל" מתלבש ופועל בתוך הדברים הרצויים לו להתקבל. שמדת הגילוי של הפעולה הזאת - היא מדת חייו. [..] וכבר הבאתיך לידי הכרה, שעיקר עצמותו של האדם דהיינו האנוכיות שלו המוגדר ברצון לקבל אינו אלא חצי דבר, ואין לו זכות קיום זולת בהתלבשו באיזה תמונה של קנין או תקוה של קנין כי אז נשתלם ענינו שיתכן לקרותו בשם עצמות האדם ולא זולת".

• מדוע בעל הסולם כותב שאין לייחס לאני שלנו קיום ממשי?

• למה הכוונה בכך, שזכות הקיום שלנו היא רק בכך שיש לנו תמונה של קנין/ משהו לקבל?

• ואם אין לנו שאיפה לקבל משהו ספציפי אז איננו קיימים?

• אני רוצה משמע אני קיים?

• אז בעצם המקובלים גילו איך לתמרן את הרצון שלהם ובכך להיות חופשיים ממנו? איך הם עושים זאת?

החירות האמיתית

• בעל הסולם מסביר במאמר עד כמה אנחנו משועבדים על ידי כל כך הרבה גורמים - המצע שלנו שמורכב ממה שירשנו מאבותינו, השפעות הסביבה ועוד. אם כן מהי החרות?

• מדוע בעל הסולם טוען, שלפני שאנחנו מבקשים את החופש, ישנה תכונה שנקראת "חופש", היכולת לפעול לפי בחירתו, לרצונו החופשי, שצריכה להימצא בכל אחד? מהי אותה התכונה? מדוע אין לנו אותה? איך נשיג אותה?

חירות מהמוות:

"'חרות על הלוחות' אל תקרא חרות, אלא חירות, מלמד שנעשו חירות ממלאך המות. [שמות רבה, מ"א]

"מאמר זה צריך באור, כי מה ענין קבלת התורה לשחרורו של האדם ממיתה? ועוד, לאחר  שהשיגו על ידי קבלת התורה גוף נצחי, שאין המות חל עליו, אם כן איך חזרו ואיבדו אותו, האם יוכל הנצחי להיהפך לבחינה של העדר?"

• בעל הסולם בוחר לפתוח את המאמר בחירות מהמוות. מדוע?

• מהי חירות?

• באיזו חירות מדובר?

• מדוע הוא קושר בין תחושת החירות למוות? רוב האנשים לא עסוקים בזה בכלל או שהם מרגישים שהמוות מגביל אותם. הרי הרצון להרגיש חופשי הוא במהלך החיים. מעטים האנשים שיגידו שהם רוצים לחיות לנצח למה לקשור את החירות למוות?