חיים חדשים

שיחה 555

חיים במלחמה מתמדת

שיחה עם הרב דר" מיכאל לייטמן 16.04.15- אחרי עריכה

אורן: אנחנו רוצים לשוחח עם הרב לייטמן על הנושא, אני חושב, הכי כואב, שיש לנו כאן כאזרחים של מדינת ישראל. אנחנו חיים כאן במלחמה מתמדת. והרבה מהבנים, האחים, האבות שלנו נופלים. ובצל הסיפור הזה של השכול והכאב, אנחנו רוצים להבין קצת יותר את החיים שלנו.

ניצה: מלחמות ישראל זה משהו שמלווה את הסיפור של העם שלנו מיום שהמדינה הזו הוקמה. למעשה, מאז ועד היום חווינו שבע מלחמות, אינתיפאדות, מבצעים, הרבה מאוד פעולות צבאיות, פעולות טרור. אנחנו חיים פה במדינה במציאות לא פשוטה. התחושה היא שאנחנו נמצאים במלחמה מתמדת, ושכל מלחמה כזאת וכל מבצע כזה יוצר עוד צלקת, מטביע, משאיר חותם בלב הכללי הזה של משפחת ישראל.

וכשאנחנו מסתכלים גם על המלחמות, אנחנו יכולים גם לראות, איך המלחמות האלה העבירו אותנו כעם איזשהו תהליך. ואחד הסיפורים אולי המרגשים, היה דווקא על המלחמה של ששת הימים.

מלחמת ששת הימים הייתה בין המלחמות הראשונות שלנו. ושם היה סיפור מאוד מרגש של שחרור ירושלים העתיקה. זה היה רגע, שהרטיט את הלב לכל ישראלי, לכל יהודי בכל העולם. ואחד הסיפורים המרגשים נכתבו על ידי חייל, שהיה שם באותו רגע. והוא מספר, שלאט לאט התחיל להתקרב אל הכותל, וכבר התחיל לשמוע באוזניים שצועקים "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". וכשהוא הגיע לכותל, הוא לא היה יכול לעשות שום דבר חוץ מלהניח את הידיים על האבן, והוא הרגיש שהדמעות שזולגות מהעיניים שלו, הן לא הדמעות שלו, הן דמעות של עם ישראל, הם דמעות של דורות, אלפי דורות של כאב, סבל, יגון, שנשפכות על הכותל. ובאמת הייתה הרגשה, לפחות בעת ההיא, שנלחמנו עבור משהו שהוא מאוד גדול, משהו שהוא נשגב.

ואולי השאלה הראשונה שאיתה אני ארצה להתחיל את התכנית שלנו היום, היא מה הוא אותו דבר גדול, שנלחמנו עליו ממש עם העלייה שלנו לכאן והעצמאות שלנו פה בארץ?

כפי שאני זוכר את עצמי, אז ודאי שגם אני עברתי כל מיני מצבים של התפעלות והתרגשות במה שקשור להיסטוריה, לעם שלנו, לבניית הארץ והמדינה, וכל מה שקשור לכאן. זה נכון. אבל אני מבין שיש הרבה אנשים, שיגידו מילים יפות יותר טוב ממני. ברור שאני נמצא יחד עם כל החיילים ועם כל מי שעבר את ההתרגשות הזאת מהניצחון, מלהגיע לכותל, מלהגיע לסוף המלחמה, מלהצליח להגן על העם, המדינה, המשפחה ועל עצמו.

אבל אחרי כל כך הרבה מלחמות ומבצעים ללא סוף, שאנחנו מכירים אותם ולא מכירים, ויודעים ולא יודעים, וכל מה שקורה לנו, אנחנו צריכים בכל זאת לשאול, למה זה קורה ולא לעזוב את השאלה בצורה כזאת, שזה באוויר, שזה הגורל, שאנחנו תמיד סובלים כך, זה היעוד שלנו, כולם שונאים אותנו וכולי.

אלא אם אנחנו נמצאים בתוך הטבע, אנחנו רואים, ששום דבר לא קורה סתם. ואין מקרה בחיים בשום דבר. הכל בא מתוך מערכת מאוד מדויקת שמנהלת את כל הטבע, כל אטום וכל עץ, וכל צורת חי, וכל אדם, וודאי שהכל יחד. ואנחנו מגלים בכל יום יותר ויותר את כל המערכות עד כמה שהן קשורות וכמה שהן מערכת אחת. העולם הוא אחד, והכוח שמפעיל אותו הוא הכוח האחד. ואז אנחנו צריכים לשאול, למה זה קורה לנו. אני ניסיתי להבין את זה בדרך, להבין מה שאומרים אנשים לא דתיים, אחר כך מה שאומרים אנשים דתיים, כי לא קיבלתי שם תשובה. עברתי לאנשים דתיים, הם אמרו שיש להם תשובה. בדקתי וראיתי שגם להם אין תשובה, אלה שהם מסתפקים במה שמחליטים שצריכים להסתפק. ואחר כך עברתי לחכמת הקבלה.

ולכן מאז כבר כמעט ארבעים שנה אני נמצא בלימוד ובמחקר של חכמת הקבלה וזה כבר חלק ממני. כך שאני "טובע" באותה החכמה. ואני לא יכול לראות את המציאות כולה או כל חלק ממנה, אלא רק דרך החכמה הזאת.

אני חי כאן יותר מ-40 שנה, ולפני כן הייתי בין אומות העולם. לכן כשאני מסתכל על כולם, על המדינה הזאת ועל הפעולות שאני עושה כאן עם הסטודנטים שלי שנמצאים בכל מקום ובישראל יש אלפים רבים, אני לא יכול לראות את הדברים האלו, שקיימים סתם, שבע מלחמות ועוד מבצעים, ועוד חללים, ועוד, ועוד, בכל שנה ושנה. אנחנו לא מספיקים לגמור מלחמה אחת, ויש לנו כבר בדרך, ממש באופק, את המלחמה הבאה. וגם בין המלחמות אנחנו אף פעם לא נמצאים ברוגע. זו באמת מלחמה מתמדת. אנחנו לא נמצאים בשקט וברוגע. ואנחנו לא נמצאים בשלום.

אז אם כך, אנחנו צריכים לחפש תשובה נכונה. ובאמת זכיתי למצוא את התשובה. והיא לא כל כך קשה. אמנם היא מחייבת אחרי זה לעשות משהו, אבל כתוצאה מזה יכול להיות שלום. הכל תלוי דווקא ביהודים, בעם ישראל.

הפלא הוא שאנחנו לא תלויים באף אחד, אנחנו מנהלים את העולם וגם מנהלים בצורה עקיפה את השונאים שלנו, את האויבים שלנו, השכנים שלנו, הטובים והרעים, כולם. אין בכל העולם אף אחד גם אדם, גם מפלגה, גם מדינה וגם גושים גדולים של העולם, יבשות שלמות, לא חשוב, גם דתות אסלאם, נוצרות, בודהיזם, הינדואיזם, לא חשוב מה, שיש להם כוח לעבוד בצורה בלתי תלותית בנו. אלא אנחנו ורק אנחנו, עם ישראל הוא גורם לעצמו ולכל העולם את המצב שכולנו עוברים. כל מצב ומצב שאנחנו עוברים, דווקא אנחנו גורמים לו.

אחרי שגיליתי את זה, הבנתי למה אנחנו בעצם נמצאים במלחמה מתמדת, למה כל העולם נמצא בעצם במלחמה מתמדת. אף פעם לא היה רגע בעולם שהיה שלום, אלא באיזה מקום תמיד מתרחשת מלחמה. וחוץ ממלחמה, סכסוכים למיניהם וויכוחים, ובעיות, כל הזמן. וזה הכל נגרם על ידינו, כי אצלנו המפתח למקור הכוח החיובי של העולם.

העולם שלנו מיוסד על שני כוחות שפועלים, פלוס ומינוס, חיובי ושלילי, צפון ודרום כמו במגנט, טוב ורע, וכן הלאה. לא חשוב איך כל אחד מפרש זאת. ובין שני הכוחות האלה נמצאים החיים שלנו. כוח הרע כל הזמן מתגלה בעולם יותר ויותר, זה כוח האגו שלנו, כוח השנאה, כוח הדחייה, כוח ההתנשאות, כל מה שיש בתוך האדם שאנחנו מגלים אותו ככוחות רעים. והכוחות האלה כל הזמן עולים ועולים, גדלים וגדלים בכל אחד ובעמים, ובכל האנושות, ועל ידי הכוחות האלה אנחנו מתקדמים. אנחנו מפתחים, מדע, תרבות וחינוך ועוד, גם בעזרת הכוחות האגואיסטים האלה שכל הזמן גדלים בנו, ואז אנחנו רוצים יותר.

והכוח החיובי דורש את העבודה שלנו, של עם ישראל בלבד. הכוח השלילי מתגלה לפי קצב משלו. וכך אנחנו רואים, שמימי העולם ועד היום האנושות כל הזמן מתקדמת ומתפתחת באבולוציה שלה. לפני כן התפתחנו באבולוציה של עולם הדומם, הצומח והחי. כארבע עשרה מיליארד שנה אנחנו כבר נמצאים בזה, ומתפתחים על ידי כוח הרע, הכוח האגואיסטי, הכוח המושך, הכוח המקבל, שכל החשיבה שלו היא רק לטובת עצמו. ואנחנו באמת מגלים שככל שהייצור מפותח יותר, מדומם לצומח, לחי ולמדבר, הוא רוצה יותר לעצמו, הוא יודע לחשוב, לחשב ולסדר לעצמו את הכול. כך זה לפי ההתפתחות האגואיסטית. ויש בכך תהליך, נוסחה איך הכול מתפתח לפי חוק הטבע. אבל רק על ידי כוח אחד.

הכוח השני הוא נסתר. והכוח השני הוא הכוח החיובי, שמיועד לאזן את הכוח השלילי. ובאיזון ביניהם תהיה לנו הרמוניה ויהיו לנו חיים טובים. אבל את הכוח החיובי הזה רק היהודים, רק עם ישראל יכול לגלות. ורק עם ישראל יכול להוציא אותו לפועל.

פעם ראשונה זה התגלה בימי בבל העתיקה, וגילה את זה אברהם. למה? כי בבבל התגלתה ההתפרצות של כוח הרע כ"מגדל בבל". וכפי שכתוב בתורה, אברהם שהיה אחד מהכוהנים של בבל גילה את כוח הטוב, שאפשר להוציא אותו ולהשתמש בו, ולאזן את כוח הטוב והרע לפי המשפט "על כל הפשעים תכסה אהבה". כך שכוח הטוב יכסה את כוח הרע וישלים אותו. והוא ארגן קבוצה בת אלפי אנשים שהבינו אותו ורצו ללכת בצורה כזאת בחיים, ומתוך הקבוצה האידיאולוגית הזאת שקמה, הוא עשה את עם ישראל. הוא אב העם, אברהם, אב האומה.

ולכן כל היסוד שלנו כעם ישראל, כיהודים, מתבסס רק על זה שאנחנו מתחברים בינינו ומגלים מהטבע את כוח הטוב. זה הכול. כפי שכתוב, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", להיות "כאיש אחד בלב אחד" "כל ישראל חברים" והעיקר זה "ואהבת לרען כמוך". וזאת בכוח הערבות הדדית. אין ביסוד של אף אומה את כל התנאים האלו, אלא רק אצלנו, ואנחנו יכולים להתקיים רק לפי זה.

לכן אם היום אנחנו, אחרי כל מה שהיה לנו, רוצים לקום כאן כעם, להקים את עם ישראל במדינת ישראל, אנחנו חייבים להיות לפי אותם התנאים. כי עם ישראל חי רק לפי החיבור כשהוא מגלה את הכוח החיובי, ולפי האיזון בין שני הכוחות האלה הוא חי. ואז הוא גם יכול להשקות את כל העולם בכוח הטוב. זה נקרא "להיות אור לגויים". וכתוב שאנחנו חייבים להיות כך "ותהיו לממלכת כוהנים וגוי קדוש". זאת אומרת שאנחנו נוכל להשפיע לכולם את הידע הזה, איך לאזן את הכוח הרע העולמי על ידי כוח הטוב. ואז ודאי שיקרה מה שכתוב בנביאים ש"חי זאב עם כבש", וכן הלאה.

זה רק תלוי בנו. לכן כשאני מסתכל על כל מערכות ישראל, על כל מה שאנחנו עברנו, על השואה ששוב אנחנו כאילו רואים באופק ויכול להיות שחוזרת אלינו, אז אין לנו פיתרון אחר אלא לגלות את האמת. שהמפתח לאושר, לשלום, לשלווה העולמית, ולא רק שלנו, נמצא בידנו. וכול האנטישמיות שאנחנו מרגישים מכול מקום בעולם והשנאה שאנחנו מרגישים מהשכנים וכול היחס השלילי הזה אלינו, הוא רק מפני שאנחנו לא מגלים את כוח הטוב, כוח האהבה, כוח החיבור, קודם בנינו ואחר כך שיצא מאיתנו. כמו שאומרת לנו חכמת הקבלה, וכפי שכתוב בספר הזוהר, שזה יוצא מאיתנו לכול אומות העולם.

לכן אנחנו אשמים שהמלחמה התמידית מתרחשת. וכול מערכות ישראל הן דווקא בגלל שאנחנו לא נלחמים בינינו לחיבור, זאת אומרת, כל אחד נלחם באגו שלו כדי להתחבר עם האחרים. ואז במקום המלחמות הפנימיות האלה, יש לנו מלחמה חיצונית בלתי פוסקת, תמידית.

ואני מאד מקווה שאנחנו נגיע פעם למצב שנוכל להסביר את זה לעם. ועל ידי זה נגיע למימוש הנכון שלנו, למה שהעולם דורש מאיתנו. העולם מאשים אותנו בכול הרע שבעולם, הם לא מבינים במה זה כרוך, הם לא מבינים על מה מדובר. הם רק מבינים שאנחנו במקום להיות מקור הטוב גורמים כאילו לעולם את מקור הרע. ובאמת אם אנחנו בודקים, איזה רע אנחנו גורמים? אנחנו מדינה משגשגת, אנחנו מדינה שמיוחדת ב"היי טק" שלה, ברפואה, בחקלאות, במה לא? ובבקשה קחו הכול מאיתנו, אנחנו מוכנים לתת הכול ולא מתחשבים בזה בכלל.

ניצה: אנחנו רואים שבאמת עברנו התפתחות גדולה מאוד כחברה, אבל זה לא משנה את העובדות ביחס לנושא של מלחמות ואיבה.

בכלום. כי לא את זה דורשים מאיתנו.

ניצה: כשתיארת את הדברים, הרגשתי שמה שאתה מתאר כאילו נמצא מתחת לפני השטח.

נכון.

ניצה: ואם אני מסתכלת על פני השטח, אני בהחלט יכולה לתת הסברים שמתקבלים על הדעת.

אילו הסברים? איזה הסבר את נותנת לאנטישמיות?

ניצה: אני מדברת כרגע על מלחמות ישראל בתוך ישראל. אנחנו רואים שאנחנו מוקפים במדינות ערב, וישנו הסכסוך הישראלי ערבי.

לא. אם אומות העולם היו רוצים שקט באזור, ודאי שהיו עושים את זה. מה הן כל המדינות האלה סביבנו? אלא הכל בא דווקא כתוצאה מההתערבות של כל העולם. העולם לא רוצה שיהיה שקט איתנו כי הוא נמצא בשנאה כלפינו. כולם, אפילו אומות ומדינות שאף פעם לא היינו איתן בקשר. זה נובע מהרגשה פנימית שאנחנו מקור הרע.

ניצה: אם אני מנסה להסתכל על מין תמונה כזאת שיש בה רובד שהוא מעל פני השטח ורובד שהוא מתחת לפני השטח, אז מעל פני השטח אנחנו רואים שדות של קרב ועימותים. אני בטוחה שאם היו יושבים איתנו עכשיו כל מיני פרשנים צבאיים ואנשים שמומחים בתחום הביטחון, היה להם הרבה מאוד מה לומר על הדברים ועל הסיבות לכך שנגרמות מלחמות.

הסיבות על פני השטח הן לא משמעותיות.

ניצה: כן, ויש את התיאור שנתת, שהוא דרך זווית אחרת.

מצד חוק הטבע.

ניצה: מצד חוק הטבע?

כן. ההסבר שלי הוא מצד חוק הטבע. שאנחנו הפקק, שאנחנו העוצרים את התגלות הכוח הטוב בעולם. ולפי כל ההיסטוריה שלנו, לפי כל התורה שלנו, לפי חכמת הקבלה, אנחנו יכולים לבוא ולגלות את הכוח הזה. מי שלומד, מגלה את זה.

ניצה: אם נסתכל על כל המלחמות האלה שעברנו, אנחנו רואים שבמלחמת שחרור ירושלים, מלחמת ששת הימים, הייתה מין הרגשה ותחושה של אופוריה שהעם כולו היה שותף לה. הכל עמד כביכול לצידנו.

ודאי, אני זוכר את זה.

ניצה: החזרנו את ירושלים אחרי כל כך הרבה שנים שלא היינו בה, וזה היה רגע גדול מאוד, והייתה תחושה בעם ישראל שאנחנו נלחמים עבור משהו גדול.

מהזווית המיוחדת הזו שאתה מתאר, האם יש הבדל בין אותה מלחמה לבין המלחמות שאנחנו חווים היום? האם יש איזו התפתחות אחרת?

הבעיה היא שכחיילים, כאנשים שמוכנים להקריב את עצמם, אנחנו חזקים. אבל אנחנו מפסידים בזה שאנחנו לא יודעים בשביל מה אנחנו עושים זאת. האם רק כדי להביא שלום לכמה שנים?

ניצה: זה אפילו לא שלום, זה לנסות להביא שקט.

שקט, זה ברור, "הפסקת אש" מה שנקרא.

ניצה: כן, בדיוק.

לכן הבעיה שלנו שבאותה מלחמת ששת הימים, יכול להיות שהפסדנו יותר משהרווחנו. וכך גם בכל מלחמות ישראל. בינתיים הן נותנות לנו, למרות שבזמן האחרון זה לא כל כך, איזו גאווה, הרגשת ביטחון שאנחנו מסוגלים לעשות הכל בכוח הזרוע, ובטחון בזה שאנחנו ננצח גם במלחמה הבאה, שבטוח שהיא מתקרבת ותהיה. הגישה הזאת היא גישה כל כך נוראית, מי ירצה אז להישאר כאן ולחיות במדינה הזאת? אנחנו רואים שחצי מהאנשים רוצים לברוח.

אורן: איזו גישה אתה מציע במקום?

אני מציע גישה כזאת שתפסיק את כל המלחמות. אנחנו לא באים למלחמה כדי לנצל את המקום, את המצב, ולנצח את האויב. אנחנו קודם כל צריכים לעשות מלחמה עם האויב הפנימי שלנו, עם האגו שמפריד בנינו. עם אותו היצר הרע שלא נותן לנו להתחבר כעם אחד כמו שזה ביסוד שלנו. אנחנו לא עם, אנחנו קיבוץ גלויות.

אורן: אם כך מה שאתה מתאר לא קשור למלחמה, זה קשור ליום יום?

אבל כשאנחנו מצליחים במלחמה החיצונית הזאת, זה נותן לנו כביכול גאוות יתר, שאנחנו לא צריכים להיות במלחמה הפנימית. תראה מה שנעשה אחרי מלחמת ששת הימים, איזו גאווה, איזה זלזול בכולם, איזה זלזול זה בזה. עברה המלחמה, ומה קורה הלאה? התוצאות ממנה, התוצאות בחברה הישראלית, הן תוצאות לא טובות.

אורן: אמרת קודם משפט שהבעיה שלנו היא שכחיילים אנחנו מאד חזקים ומוכנים להקריב את החיים שלנו, אבל הבעיה שאנחנו לא יודעים עבור מה.

כן.

אורן: מה זאת אומרת לא יודעים עבור מה אנחנו מקריבים?

כי אנחנו לא יודעים בשביל מה אנחנו קיימים. מה אתה יכול להגיד לאדם שרוצה עכשיו לצאת מכאן לכל מקום שבעולם, רק שיהיה לו שקט. הוא לא רוצה, נמאס לו להיות בשבע מלחמות, בשביל מה? הוא לא צריך יותר, מספיק לו. הוא רוצה לעזוב את המקום הזה שכל הזמן יש בו מלחמות. אתה גם לא יכול להגיד לו כלום. הוא לא רוצה לחיות כאן יותר, הוא לא רוצה לתת לילד שלו לצאת למלחמה כי הוא לא רואה מזה תועלת.

למה אנחנו צריכים לשלם בילדים שלנו, להעלות אותם כקורבן? עבור מה, עבור זה שנחיה כאן עוד שנתיים במה שנקרא "שקט"? אז אני אחיה טוב באיזה מקום בארצות הברית או באיזו מדינה אחרת.

למה? איזו הצדקה יש לנו להיות כאן, בגלל שאני יכול לבוא ולנשק את הכותל? כמה אנשים בכלל היו שם ליד הכותל הזה, ומה זה נותן? אדם מתחיל להרגיש שזה לא בשבילו, אתה לא נותן לו שום פיצוי על זה שהוא נמצא בארץ ישראל. איפה ארץ ישראל? מה יש לו כאן? רק הרגל שאנחנו נמצאים כאן?

אורן: אז מה אתה מציע? מה יכול להוות פיצוי?

אני נמצא כאן וכלפי יש שנאה מכל העולם ומהשכנים שלנו, וגם מהשכנים שלי באותו בית.

אורן: זה ברור, אבל מה האלטרנטיבה שאתה מציע כך שכן תוכל להשאיר אנשים?

האלטרנטיבה היא שאני אברח מכאן. אני אחיה במקום רגוע.

אורן: גם זה ברור. אבל מה הפיתרון החברתי שאתה מציע, אילו חיים יהיו כאן בישראל כך שאנשים ישארו כאן?

לגלות כוח חיובי מהטבע, שיבוא ויחבר בנינו. ואת זה אנחנו יכולים לעשות.

אורן: אם אני מבין את התפיסה שלך, אתה אומר שאנחנו משלמים במיטב בנינו במלחמה בגלל ההזנחה של היחסים שבינינו בשגרה?

כן.

אורן: זאת המשוואה?

זו לא שגרה. צריכים לבנות בינינו מערכת יחסים כזאת כמו שהיה בימי אברהם, כמו שהיה ביסוד האומה "ואהבת לרען כמוך", אנחנו צריכים לכיוון הזה לנוע, לפחות במקצת. ואז אנחנו נרגיש עד כמה שאנחנו נמצאים כאן בשלווה, והשכנים שלנו עוזבים אותנו, וכל העולם פתאום מתחיל להתייחס אלינו אחרת. הכל תלוי עד כמה שאנחנו, דווקא אנחנו, מגלים את הכוח הטוב מהטבע. רק בו תלוי הכל. יש לנו את המפתח הזה, יש לנו את השיטה שהיא חכמת הקבלה איך לעשות זאת, אנחנו צריכים לעסוק בזה ומיד תראה תוך זמן קצר עד כמה שהעולם מתהפך.

אורן: אם אני מסכם את הדברים אז הסיסמא היא, "בואו ונתחיל להילחם על יחסים מתוקנים בינינו בחיי היומיום כדי שנחסוך לנו את המלחמות עם שכננו אחת לשנתיים".

נכון.

אורן: מעניין. תודה לך הרב לייטמן, תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב ו"חיים חדשים".

(סוף השיחה)