חיים חדשים

שיחה 541

עשר המכות בימינו

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.03.15– אחרי עריכה

אורן: שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, ושלום לך טל מנדלבאום בן משה.

שלום לכולם.

אורן: במסגרת סדרת השיחות הלימודיות שלנו "חיים חדשים", אנחנו מדברים על חג פסח ומנסים להבין את הדברים היותר נסתרים שנמצאים בתוך הסיפור שכולנו מכירים מאז היותנו ילדים. הרי אנחנו חוגגים כל שנה את חג פסח, אבל הפעם אנחנו רוצים להתמקד בעשר המכות.

טל: אחד מהחלקים העסיסיים של הסיפור הוא באמת עשר המכות. זה אחד החלקים העיקריים שממחישים עד כמה אנחנו במבוכה לגבי כל הסיפור הזה. לרוב אנחנו מתייחסים לכל הסיפור הזה כאל סיפור היסטורי, אבל כשמגיעים לעשר המכות אז כל הסיפור הזה לא מתיישב לגמרי עם הרציונל המדעי שלנו.

יש כל מיני גישות, יש את הגישה המסורתית שאומרת שהכל היה כלשונו ועשר המכות אכן קרו. יש גישות מחקריות שמנסות למצוא הסברים ביולוגיים, אקולוגיים שונים שמסבירים איך באותה תקופה הגיעו המכות האלה ברצף. יש גישה שאומרת שהכל סיפור, שהכל איזה מיתוס מכונן שהמציאו אותו, הוא לא היה בכלל ולא נברא.

מבחינתנו זה נותר כאיזה סוד, אבל אולי בזכות זה שאנחנו משוחחים איתך, נוכל להבין מה באמת מה עומד מאחורי כל הסיפור הזה.

לכן השאלה שלנו, מה הגישה שלך לסיפור של עשר המכות?

השאלה שלכם בעצם היא לא על עשר המכות, אלא על כל סיפורי התורה בכללות, והאם התורה מספרת לנו בכלל על מה שקורה בעולם הזה? וודאי שלא, זה קודם כל. בהחלט לא, חד וחלק. העולם לא נולד לפני חמשת אלפים או ששת אלפים שנה, לא היה אדם שנברא מחול ומים או שהוסיפו לו עפר מהאדמה וכולי. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו לא מחפשים בכלל את תיבת נוח, את כל הדורות של נוח, חם, יפת, ועוד דברים כאלה. שום דבר.

צריך לבודד את התורה מהעולם שלנו, התורה שייכת לעולם העליון, אין לה בכלל שום קשר לחומר שלנו, היא לא נמצאת בעולם שלנו. לכן אם כתוב, "לא בשמים אלא בארץ", הכוונה כלפי האדם. זאת אומרת האדם צריך לממש, הוא צריך לבצע על עצמו את כל סיפור התורה.

טל: כולל את עשר מכות מצרים?

וודאי, כולל את כל הסיפור, מההתחלה ועד הסוף. הוא צריך להיוולד כאדם הראשון, הוא צריך להרגיש שכל הדברים האלה עוברים עליו. הוא צריך להיות בדור המבול, בדור בבל, לצאת מבבל לארץ כנען ואז למצרים. האדם חייב לעבור את כל הסיפור הזה עד הסוף, וכך כל אחד ואחד. כתוב שכל אחד צריך לכתוב ספר תורה, כל אות ואות. אות זה נקרא סימן, או יותר נכון תכונה, זאת אומרת כל תכונה ותכונה שבאדם צריכה להתייצב לפי האותיות של התורה, לפי כ"ב האותיות.

טל: מה הכוונה?

זאת אומרת שהאדם צריך לתקן את עצמו, לתכנת את עצמו בדיוק לפי זרימת האותיות שבתורה. לכן אם אנחנו מדברים כבר על פסח, אז גם פסח זה לא פירמידות ולא תות ענח' אמון או נפרטיטי, הם היו גם לפני עמנו וגם אחרי. בקיצור לא לקשור את הדברים האלה לגמרי עם איזה סיפור היסטורי ולהוציא מזה משהו. אנחנו לא בהוליווד. אנחנו לומדים את האמת. לכן פעם אחת ולתמיד אנחנו צריכים לקבוע שכל סיפור התורה נכתב אך ורק על המצבים הפנימיים שאנחנו צריכים לעבור.

אמנם אני עושה לפעמים כאילו הקבלות, כדי שהעניין יהיה יותר ציורי, אחרת אני צריך לעלות לקומה כזאת שאדם לא נמצא שם. הוא לא מתמצא. לכן אם אני אומר נילוס או יאור, תנינים, או שמוציאים את משה מהנילוס, מהיאור לבית פרעה, לארמון המלך, זה נשמע קצת יותר סיפורי. זאת אומרת זה נותן לאדם איזו אחיזה פשוטה, קטנה, ואז בתוך כל הסיפור הזה הוא כבר יכול לראות דברים עמוקים יותר. אבל האמת זה לא שייך לפרעה ולא שייך לנילוס, זה לא שייך לכלום.

טל: למה זה בכל זאת נראה כתופעות טבע?

אין כאן תופעות טבע, וודאי שגם עשר המכות, דם, צפרדע, כינים וכולי, הן לא תופעות טבע. לא. זה רק מפני שאנחנו נבראנו ברצון לקבל אגואיסטי שנקרא על מנת לקבל, וכל מה שאנחנו עושים הוא רק לטובת עצמנו. ואם אנחנו כבר עושים משהו טוב לאחר, זה מפני שאנחנו רוצים לעשות זאת כדי שאנחנו נרגיש טוב. לכן אנחנו עושים. אם מאין ברירה אני חייב לעשות משהו לאחר, ואני לא רוצה, אז מחייבים אותי נניח על ידי מכות. זאת אומרת אם לא תעשה לאחר טוב, אני אתן לך מכה, ואז אני עושה לו טוב כי אני לא רוצה את המכה. אבל זה לא נקרא שאני עושה לאדם הזה משהו טוב, אלא מאין ברירה, אבל אני בכל זאת עושה משהו לטובתי. כך אנחנו בנויים. זה דבר אחד.

דבר שני, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו חייבים להתרומם מעל הרצון לקבל האגואיסטי שלנו ולהגיע לקיום אחר, לקיום של "ואהבת לרעך כמוך", כמו שתורה דורשת. זאת אומרת עלינו להתעלות מעל האגו שלנו ולהגיע להשפעה ואהבה.

יש כאן תהליך מאוד מיוחד, כי אני קודם כל צריך להגיע למצב שבו אני מרגיש שהאגו שלי הוא לרעתי. כי אם אני גונב נניח, אז אני מקבל מכות ולומד שלא כדאי לי לגנוב. אם אני יכול לגנוב ולא לקבל מכות, כן, אבל אם אני רואה שכל פעם תופסים אותי בצורה שיטתית ונותנים מכות, אז אני מפסיק לגנוב. כך מלמדים את האדם. כולנו לומדים מהחיים.

יש אנשים שיכולים ללמוד, אבל לא מתוך המכות שהם מקבלים, אלא מפני שמסבירים להם מראש. נניח שאמא אומרת לי, "לא כדאי לך לעשות כך בני היקר, תגדל טוב, בצורה יפה, ואז לא תקבל מכות, כולם יכבדו אותך ויחשבו עלייך טוב". אם יש לי אפשרות להקשיב לדברים של אמא, ואני מקשיב לה, אז אני מתקן את עצמי.

זאת אומרת יש לי אפשרות לתקן את עצמי או על ידי מכות או על ידי עצות יפות. על ידי מכות זה נקרא דרך ייסורים, ועל ידי עצות זה נקרא דרך תורה. תורה זה הוראה או עצה. אנחנו יכולים להתקדם לפי מה שהתורה מייעצת לנו.

מתי אני זקוק לזה בעצם, ומתי יש לפני שתי דרכים? כשאני מתחיל להרגיש שאני יכול לעשות כך או כך, רע או טוב, כשאני נמצא בפרשת דרכים.

מתי זה קרה לנו, הכוונה לאנושות? בפעם ראשונה זה קרה בבבל. האגו שלנו נעשה כל כך גדול שרצינו לעלות עם האגו הזה עד השמיים ולהתמודד עם א-לוהים, כאילו מי יותר חזק. בפעם שנייה זה קרה כשהאגו הזה גדל במצרים, ואז פרעה אמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", הרי אני יותר חזק. כך נקרא האגו שלנו. פרעה זה לא מי שישב שם על הכסא עם יד מורמת, אלא האגו שבנו, הוא נקרא פרעה.

טל: מה הוא אומר בעצם?

"מי ה' אשר אשמע בקולו". זאת אומרת אני לא רוצה ללכת לפי העצות שלו, אני רוצה ללכת לפי איך שבא לי. כמו ילד רע.

טל: מה זה נקרא ללכת לפי העצות שלו?

לפי העצות של הבורא, זאת אומרת להשקיע את עצמנו באהבה. "ואהבת לרעך כמוך", זה כלל גדול בתורה". משה הציג את הדברים האלה בפעם הראשונה, ולפניו, עוד בבל, אברהם. אברהם לימד את הבבלים והסביר להם שבמקום החברה הבבלית, צריכים לקבוע חברה חדשה, חברה הדדית. אהבה עדיין לא הייתה שם ממש, כי אנחנו עדיין לא שנאנו כל כך זה את זה.

האמת שבבל לא היה סבל כל כך גדול, לא הייתה שנאה כל כך גדולה כדי שנתקן אותה ונגיע ממש לאהבה, לחיבור. אמנם התווכחנו זה עם זה, לא הבנו זה את זה, הייתה בעיה בשפות מה שנקרא, אבל הלכנו זה לקראת זה, התחברנו בצורה כזאת. זה נקרא להיות בחסדים זה עם זה, זאת אומרת במצב פושר כזה, יפה. כל אחד נוהג יחסית טוב כלפי השני. זה כמו שאנחנו משלמים נניח מיסים לעייריה כדי שיהיה לנו טוב.

טל: כל אחד תורם את חלקו.

כן, אנחנו מעוניינים שיהיה לנו טוב. אני לא גונב מכולם. כך היה המצב בתקופת אברהם. אבל בתקופת משה הם התחילו לריב חזק ביניהם, האגו של אותו דור היה הרבה יותר גדול, וזה מה שמסמל לנו פרעה. הסמל של האגו שלנו בבבל היה נמרוד, לכן אברהם אמר שאנחנו צריכים להתעלות מעל נמרוד. נמרוד כאילו פועל בינינו ואנחנו מתעלים מעליו, בצורה כזאת נוכל להתקיים. אבל אנשי אברהם ראו שזה בלתי אפשרי, כי לא כל הבבלים הסכימו, ולכן הם יצאו מבבל והרכיבו לעצמם מעין קבוצה קטנה, עָם.

במצרים הסיפור היה כבר אחר. פרעה ממש שלט בהם באכזריות, הוא סכסך ביניהם בצורה חזקה מאוד ולא נתן להם שום סיכוי להתחבר. כך שולט האגו החדש. "בשביל מה אתם צריכים להתחבר פתאום, מי ה' אשר אשמע בקולו, לא, אתם העבדים שלי". כך אמר כביכול האגו של האדם, "למה אתה צריך להסכים עם ההוא ולהתחשב באחר או בשכן שלך, במשפחה שלך וכן הלאה, לא, מה פתאום". הם לא הצליחו להתגבר על זה.

טל: מתי הם לא הצליחו להתגבר?

במצרים. אמנם הם רצו ללכת לפי דברי משה, אבל משה בעצמו אמר "כבד לשון אנוכי", זאת אומרת אין לי אפשרות לדבר איתם, הם לא מבינים אותי. כי הרצון הזה שבתוך האדם גדל עד כדי כל כך שגם השכנוע הפנימי שלו לא עזר. זה כמו אמא שאומרת לילד "תהייה ילד טוב", והוא אומר לה "אמא, אני רוצה, אני מסכים איתך, אבל אני לא יכול, כשאני רואה הילד הזה בא לי להרביץ לו". "אבל אתם ילדים טובים, תתייחסו יפה, תשחקו יחד", אומרת אמא, "לא, זה שלי וזה שלו, אני לא מסוגל".

לכן איך אפשר ללמד אותם? על ידי מכות. זאת אומרת היציאה ממצרים היא בעצם דרך ייסורים גדולים. כי כשאנחנו במצב של מצרים, אנחנו מתחילים להרגיש שהאגו שלנו מקבל מכות מאוד גדולות. זאת אומרת אם אני משתמש באגו, אם אני מתייחס לזולת בצורה אגואיסטית, זה עולה לי בדם, בהרבה מכות, עצבים, מחלות, בעיות.

טל: מה זה אומר להתייחס לזולת בצורה אגואיסטית?

כמו שקורה היום בעולם. אנחנו רואים שהעולם מידרדר ואנחנו נעשים יותר ויותר גרועים אחד לשני. כלום לא אכפת לנו. תסתכלי על הסרטים שהיו לפני חמישים שנה ותראי את ההבדל.

טל: כן, אין מה להשוות.

היה יפה, נאיבי, כל אחד היה טוב כלפי השני, האגו היה קטן. זאת אומרת זה לא שהאנשים היו טובים, אלא האגו שלהם היה קטן. אבל כשהאגו נעשה גדול יותר, אז אני כבר לא מסתכל על השני, אני לא עושה חשבון לאף אחד, מה פתאום, מגיע לי וזהו. אם לא, אז אני אשתדל לקחת בכוח, ואם גם זה לא, אז אני אהרוג את השני. זאת אומרת אנחנו מגיעים למצב שהאגו שלנו לא נותן לנו להתחבר. אנחנו כמו ילדים שרבים זה עם זה.

טל: האם אפשר לומר שאנחנו נמצאים היום בסוג של מצרים?

ודאי, כולנו, כל האנושות. זה היה קודם בעם ישראל, אבל היום זה כבר אצל לכולם. עם ישראל הרגיש ממש את המכות האלה. הם הרגישו שהמכות האלה הביאו אותם למצב שהם לא יודעים מה לעשות עם האגו שלהם, איך להתנתק ממנו, לכן עשר המכות האלה הן עשר התנתקויות.

טל: מה זאת אומרת?

לאגו שלנו יש מבנה של עשרה חלקים שנקרא עשר ספירות או עשר מלכויות. כי הוא מלך מצרים, הוא שולט בנו בהדרגה, בעשרה שלבים, מהשלב הקטן ביותר, החלש ביותר ועד השלב שבו הוא שולט באכזריות. לכן כדי להתנתק מהאגו הזה אנחנו חייבים להרגיש את המכות האלה כנגד כל שלב ושלב.

טל: איך המכות האלה באות לידי ביטוי בחיים, איך אנחנו מזהים אותם בחיים שלנו?

כעת אנחנו מזהים אותן בצורה כזאת שיש שפע בעולם, אין בעיית מזון בעולם. אנחנו יכולים לספק מזון לכולם, לא רק לשבעה מיליארד אנשים, אלא אפילו אם יהיו בעולם עשרים מיליארד תושבים, לא תהייה שום בעיה.

החברים שלנו, התלמידים שלי שבאים ממדינות שונות, נניח מדרום איטליה, אומרים "אנחנו רוצים רק דבר אחד, תן לנו יכולת לספק תפוחים לכל אירופה". החברים שלנו מיוון אומרים "תנו לנו אפשרות לספק שמן זית לכל העולם", וכך בכל מדינה ומדינה. זאת אומרת אין שום בעיה, אנחנו יכולים לעשות כך גם באירופה, בכל מדינה. נניח שבמדינה מסוימת העיסוק העיקרי שם הוא בשר, באחרת חלב או גבינות, זיתים, ירקות ועוד. אין שום בעיה. אותו דבר בביגוד, בבנייה, בכל דבר ודבר. מדוע אנחנו צריכים להימצא במצב שחצי מהעולם גווע ברעב, ולשליש אין מה ללבוש או מקום לגור בו. זה קורה אפילו במדינות מתקדמות. גם שם יש בעיות פנסה. אם פעם חשבנו שתהיה לנו פנסיה, אז היום אנחנו כבר לא חושבים כך. האדם אחרי גיל שישים וחמש או שבעים לא יודע היום ממה הוא יחיה, הוא לא יודע אם הוא יקבל אבטחת הכנסה או תמיכה כלשהי, או בכלל לא. איך זה יכול להיות, תראה לאיזה מצב הגענו.

זאת אומרת האגו שלנו ביטל את כל התכנונים היפים שלנו, ואין לנו מה לעשות, רק לצעוק לשמים. לכן אנחנו עוברים מכות. המכות שאנחנו עוברים בינתיים הן מכות פושרות יחסית, הן קלות. מה שאין כן המכות היותר מתקדמות, הן תהיינה מכות יותר חזקות. המכות תהיינה באספקת מזון, באספקת גז, נפט, וכתוצאה מזה חסר בחשמל, באספקת המים. יכולות להיות גם מכות טבע, הרי אנחנו יודעים שמכות הטבע יכולות לגרום למשהו נוראי. יכולה להיות רעידת אדמה, או איזה הר געש שיתפוצץ בהרים או מתחת לאדמה, וכתוצאה מזה יהיה צונאמי שישטוף את כל העולם. או שיכול להתקדם אלינו פתאום איזה מטאור, איזה גוף גדול מהחלל.

זאת אומרת לא חסרות לנו בעיות. אנחנו סך הכל אנשים מאוד קטנים שחיים על פני קרום מאוד דק שבכדור הארץ. בתוכו יש אש, זה כמו תנור שעומד להתפוצץ כל הזמן. לא שחסרות לנו אפשרויות, זה לא שאנחנו חזקים ולא אכפת לנו כלום. אלא הבעיה שלנו בשביל מה אנחנו צריכים ללמוד מהמכות. הרי סך הכל אנחנו התחלנו קצת להבין שהאגו שלנו מביא אותנו למכות. גם בחינוך הילדים, בזוגיות, אנשים מתגרשים, יש לנו כל מיני דברים רעים בחברה, סמים, רצח, מלחמות, טרור, העניין רק שאנחנו עדיין לא מסתכלים על כל הבעיות האלה כעל הופעת הרע האגו שלנו.

זאת אומרת אפשר להגיד שאנחנו עדיין נמצאים לפני עשר המכות. אנחנו עדיין לא נכנסנו לזה ממש, אבל איכשהו ההכרה שאנחנו צריכים לצאת מעל האגו, כבר מתחילה להיות מורגשת פה ושם באנושות. אני רואה שיש אפילו סמינרים וקונגרסים בין לאומיים, הרבה פסיכולוגים מדברים על כך. יש כבר מאמרים באינטרנט שטבע האדם גורם לאדם, ולכל החברה האנושית, את כל הבעיות והצרות. כי לפי היכולת שלנו ולפי מה שהמדע מאפשר לנו, יכולנו להגיע לדברים טובים.

אבל אנחנו נמצאים במצב מסוכן. "מעשה אבות סימן לבנים". אנחנו כבר מדברים על מלחמת עולם שלישית כעל משהו לא נוראי, אנחנו מסתכלים על זה כמו על איזה גורל עיוור שמתקדם ואין לנו אפשרות לשלוט עליו איכשהו. אנשים הולכים כמו צאן לטבח.

לכן אנחנו צריכים לפרסם את היכולת שיש לאנושות, רק שאנושות לא מבינה באיזה מצב היא נמצאת. אבל אנחנו צריכים לפרסם בכל מקום את שיטת החינוך החדשה. בואו נתחיל להתחבר ומתוך החיבור בינינו נוכל להוציא את כוח החיבור, את הכוח שיביא אותנו לשותפות, שיחבר אותנו יחד. כוח שעל ידו נוכל לעשות ממש שלום ושלווה בכל העולם. כי סך הכל האדם הוא זה שעושה את הכל, הוא מקלקל את החיים שלו, והוא מקלקל את העולם הזה.

מלבד זה אנחנו יכולים גם להסביר להם אולי שעל ידי החיבור בינינו אנחנו נגלה בעצם את מה שהמדע מגלה היום. זאת אומרת שאנחנו גם יכולים לעלות למימד אחר לגמרי של קיום. כי אם אנחנו יוצאים מהאגו שלנו שהוא על מנת לקבל הכל לעצמו, ועוברים לעל מנת להשפיע, להתקשרות עם הזולת, אז אנחנו כאילו נפרדים מהפרדיגמה הנוכחית שבה אנחנו תופסים את הכל בעולם צר. כי הכל שלי ורק שלי. לכן אם אני יוצא מכל המימדים הצרים האלה, אני עובר למימד חדש שהוא למעלה מזמן ומקום, למעלה מחיים ומוות. אני לא ארגיש שאני קיים בתוך הגוף שלי, אלא מחוץ לגוף שלי. חיים חוץ גופיים הם חיים לא מוגבלים, הם לא תחת שליטת הלידה, של חיים ומוות. זה קיום אחר לגמרי. אנחנו יכולים אולי להגיע לזה. כי אם אדם מגלה בעצם שזה אפשרי, ואני רואה שעל ידי שיטת החיבור אנחנו באמת יכולים, כל אחד יכול לצאת מעצמו, יוצא שאנחנו מגיעים בעצם לאותו מצב, לאותה ההסתכלות.

טל: זאת ההבטחה שיש בעצם בהגדה, בסיפור של פסח?

כן. זה נקרא להיות עם חופשי. זה מה שנקרא "חופשי ממלאך המוות", וזה באמת כך.

אורן: מה זה מלאך המוות?

מלאך המוות זה האגו שלנו שממית אותנו בחיים הקטנים, הקצרים האלה, אבל האמת שהוא ממית אותנו בזה שאנחנו לא מרגישים את הקיום הנצחי שבו אנחנו קיימים.

זאת אומרת הגענו בעצם למצב שאנחנו צריכים להחליט, בואו לא נחכה לעשר המכות. הכל תלוי המודעות שלנו, זאת אומרת ככל שאנחנו מודעים לזה שהמכות שאנחנו עוברים הן בגלל שהטבע שלנו רע, אנחנו יכולים להמתיק אותן בזה שכנגדו, כנגד הכוח הרע הזה, האגואיסטי, אנחנו מביאים את הכוח הטוב, את כוח החיבור. כנגד השמאל את הימין, ואז אנחנו מאזנים את שני הכוחות האלה וחיים דווקא ביניהם, בעליה למימד הבא.

אורן: זה היה מרתק. תודה רבה לך הרב ליטמן, תודה לך טל, ועד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב, חיים חדשים.

(סוף השיחה)