חיים חדשים
שיחה 705
שיחה על בית הכנסת
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .1617.03 – אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על אחד המוטיבים היהודיים העתיקים ביותר, "בית כנסת". נרצה להתבונן לעומק אל תוך הדבר ולהבין מה מסתתר בתוכו.
טל: אין כמעט אנשים שלא ביקרו בבית כנסת, גם חילונים מגיעים לפחות כמה פעמים בחיים אם זה לבר מצווה או בחגים. גם לי באופן אישי, יצא להיות כמה פעמים, וזה באמת משהו מסקרן בסך הכל. כאדם חילוני שהיה בבית כנסת אני לא הבנתי שום דבר ממה שהולך שם, אבל מאוד התפעלתי מהפרטים, מהמנהגים המאוד מאוד מפורטים ומדוקדקים, מאיך שהכול נראה מאוד מוזר, כולם עוטים טלית וקוראים בתורה, וזה מאוד מאוד ארוך. ובאמת כילדה זה משהו שמאוד שעמם אותי, אבל אני אשמח להכיר קצת יותר לעומק מה עומד מאחורי המנהגים האלה כדי שאולי אני אבין מה כל כך משמעותי במקום הזה, שדווקא אליו מתכסים ודווקא בו מתפללים והוא נחשב למקום הקדוש שלנו, שאנחנו הולכים אליו כיהודים. מה זה בעצם בית כנסת, מה המשמעות שעומדת מאחריו, למה קיים המנהג הזה בדת שלנו?
אתם לפעמים תופסים אותי "על חם" מה שנקרא, כשאני לגמרי לגמרי לא מוכן לנושאים כאלה. קודם כול באמת צר לשמוע שהיית אולי כמה פעמים במשך החיים בבית כנסת. ובכלל צר לי מאוד לראות עד כמה שהעם מחולק ורחוק בכל החלקים שלו זה מזה, עד כדי לא להיכנס למקום ששייך אולי לעדה שלי או לא, והפוך, ושלכל אחד יש מין רגש מיוחד כנגד בית כנסת זה וכנגד בית כנסת אחר וכן הלאה. אנחנו חיים בצורה שלא מתאימה לבית של כינוס העם. בית הכנסת בעצם צריך לתת לנו הרגשה שאנחנו כולנו יחד נכנסים לאיזו בועה מיוחדת שנקראת העם, ואנחנו עשינו מזה, וגם מהמושג בית הכנסת, שזה שלי, וזה שלך, וזה שלו, וזה של ההוא, ולא רוצים. זה הפך להיות למקום שמחלק ומרחיק את חלקי העם זה מזה. דבר נורא שקורה ולכן נקרא שאנחנו "בגלות".
בית הכנסת התחיל מזה שעם ישראל שהתחיל להיות עם בראשותו של אברהם אבינו, שהתחיל לחבר את כול אותם הבבלים שרצו לדעת מה מטרת החיים, מהות החיים, מה העניין של המשבר הגדול שפקד אז את בבל, והוא התחיל לחבר ביניהם. הם היו מאוד מחולקים, מפורדים, היו שם הרבה עמים שנתנו אחר כך שורשים לכל אומות העולם של היום, כמעט הכול בא מבבל. ולכן אברהם שהתחיל לחבר ביניהם, אסף אותם יחד באוהל אחד שלו, ואת הנשים באוהל של שרה, והוא התחיל להסביר להם שמטרת החיים זה חיבור, ובתוך החיבור אנחנו משיגים את הכוח העליון. ואם אנחנו יכולים להיות יחד, אז אנחנו בזה דומים לכוח עליון אחד יחיד ומיוחד, ואז בצורה כזאת הוא מתגלה בינינו. ולכן החיבור בינינו נקרא קדוש, כי אנחנו מגלים את הקודש, המיוחד. קדוש זה נקרא נבדל, מיוחד.
ואז הם הקדישו מקום לאספה, לחיבור, ללימוד, לתפילה. ולכן המקום הזה נקרא "בית כנסת", בית ששם מתכנסים אנשים שרוצים להיות מכונסים יחד, מחוברים יחד, וזה המקום שמיועד בשביל זה. כשהם באים לשם הם מתחברים, זה העיקר, ומתוך החיבור הם מתפללים להיות מחוברים עוד יותר חזק, עוד יותר בתוך החיבור ביניהם להשיג את הכוח העליון בצורה עוד יותר ברורה, עוד יותר עוצמתית, וכך מיום ליום, יותר ויותר להתקשר לבורא. ולכן המקום הזה הוא מיוחד. דרך אגב, בכל המקומות שבהם אנחנו חיים, עושים כל מיני עבודות, צריכים מזוזה, ובבית כנסת לא חייבים מזוזה, ההיפך, כי החיבור בינינו שומר עלינו ואז אנחנו בין כה וכה נמצאים שם מחוברים יחד עם הבורא, עם הכוח העליון. ולכן לא צריכים לעשות סימנים ועוד תיקונים, אלא התיקון הכי גדול שלנו הוא שהבורא אתנו ושומר עלינו בזה שאנחנו מחוברים בינינו. ולכן מקום לחיבור ותפילה זה בית הכנסת.
ודאי שבמשך ההיסטוריה שלנו אנחנו עברנו הרבה מאוד שינויים בעליות וירידות, בהתקרבות לכוח הזה, לבורא ובהתרחקות ממנו, בגילוי שלו ובהסתרה. ובהתאם לזה בית הכנסת וכך עניין החיבור והתפילה הפכו להיות במשך הזמן שאנחנו נמצאים בגלות, למשהו מאוד מאוד פורמאלי, מלאכותי הייתי אומר. מה שאין כן בבתי הכנסת שהיו בזמן שישראל היו כעם הקדוש. זאת אומרת שהחיבור ביניהם היה עד כדי כך נכון וטוב, שהיו מגלים את הכוח עליון השורה ביניהם, שמה שנקרא השכינה הייתה בינינו. ואז באותם הזמנים אנחנו באמת היינו בצורה מאוד מיוחדת, בכוח ובחיבור בהבנה, בהשכלה, בהרגשה, בהשגה, והשכינה הייתה שורה בינינו, ושלוש פעמים בשנה עשינו גם עלייה למקום הכינוס המיוחד שלנו שזה נקרא שלושה רגלים, שהיינו מגיעים לירושלים.
אבל במצבים האחרים היינו בכל זאת מתכנסים במקומות איפה שהיינו, והיינו מתחברים שם ועושים חיבור בינינו, כינוס ומתפללים. אחר כך עשו מזה כבר מנהג שגם בכול שני וחמישי, חוץ משבת היו מתכנסים לתפילות מיוחדות כי זה גם היה שייך ליום השוק, שאנשים היו באים מרחוק למקום איפה שהיה שוק, לעיר נניח, ולכן היו במקומות האלו, בימים האלו תפילות וכן הלאה. יש בזה הרבה מאוד דברים. יש לבית כנסת גם כן חוקים משלו איך צריכים להיכנס, איך צריכים להתחבר, סדר התפילה שכתבו לנו אנשי כנסת הגדולה, המקובלים הגדולים שחיו עוד לפני החורבן, עוד לפני שהאגו התפרץ ושלט עלינו, בזמנים שהיינו בעצמנו למעלה מהאגו שלנו, בכוח השפעה ואהבה כללית הדדית.
ולכן אז היו באמת משתמשים בבתי הכנסיות לצורך החיבור בינינו. מה שאין כן היום. היום אלה טקסים, לצערנו זה מה שקורה, ולכן גם אלו שבאים לשם להתפלל, העיקר בשבילם לגמור את התפילה וללכת הביתה וגם אלו שלא באים לשם לא מרגישים שום חום ונטייה לבוא לשם ושזה מוסיף להם משהו. אנחנו באמת נמצאים לצערנו בגלות.
טל: אני זוכרת שהיינו מטיילים עם המשפחה שלי באירופה וכאקט תיירותי היינו נכנסים לבתי כנסת עתיקים, ואני ממש זוכרת שהרגשתי שם מין ריקנות, כי זה בסך הכול בניין אבל זה אמור להיות המקום שבו מרגישים את הא-לוהים, ולא הרגשתי.
שום דבר. אני הייתי בבית כנסת בכל המקומות שאני נמצא בעולם, והייתי בעשרות מדינות ובעשרות רבות של בתי כנסת, ולא הרגשתי בהם, באף מקום, איזה חום, מקום שממש מושך אותי. האנשים מתפללים בצורה מאוד מאוד פשוטה, באים ובקושי מסתכלים אחד על השני, עושים את הטקס והולכים הביתה.
טל: אז מה אמור להיות שם, מה אנחנו אמורים להרגיש כשבאים לשם?
בלי הנשמה, בלי החיבור שאנחנו משיגים בינינו, המקומות האלה קיימים רק כמו בגלות, בלי רוח חיים. ולכן לצערנו זה בעצם המצב עד היום הזה. ונקווה שנוכל להסביר לעם שהעיקר זה "ואהבת לרעך" כמוך, להיות "כאיש אחד בלב אחד" שאז המקומות איפה שאנחנו יכולים לעבוד על זה, הם מקומות שנקראים בית הכנסת.
בית נקרא כלי, איפה שכולנו יכולים להיכנס ולעבוד על חיבור בינינו למעלה מהאגו. ושם נדבר על זה ונרצה להתקשר, ואז מתוך זה נפעיל תפילה בכוונה, באמת התפרצות רגשות של כולם יחד לכוח העליון שיחבר בינינו, שישרה בנו. נקווה שפעם זה יקרה. ואני שמח שאנחנו נמצאים בזמנים כאלו שבאמת מתקרבים לזה, אמנם עדיין הדרך ארוכה כי יש כאן מין קלות ראש, והעם לא מקבל חינוך נכון, וכך אנחנו עדיין נמצאים בגלות ארוכה.
טל: קודם אמרת שמה שאמור לקרות בבית הכנסת אמור אפילו לשמור עלינו. אני שמעתי סיפורים עממיים עתיקים, שבזמני מלחמה היו נופלות פצצות ורק בית הכנסת איפה שיהודים היו מתפללים נשאר עומד.
כן מצד אחד, ומצד שני היו מקרים הפוכים, שדווקא היו אוספים היהודים בבת הכנסת ושורפים אותם שם.
טל: זאת אומרת שמאוד חשוב מה שקורה בבית הכנסת, לא עצם זה שאנחנו נמצאים, אלא שחשוב מה שאמור לקרות שם שכרגע לא קורה?
כן.
טל: אולי נדבר על מה שאמור לקרות מתוך הסממנים שאנחנו כן מכירים, אז למשל אנחנו יודעים שבבית כנסת יש ארון קודש, מה מייצג הארון הזה עם ספר התורה הגדול הזה?
פעם זה היה בבית המקדש. כל בית כנסת זה כעין מקדש. אז בבית המקדש היו לנו גם כל הסימנים האלו. אני רוצה להגיד סימנים, כי מדובר על הכוח העליון שאנחנו משיגים רק בינינו, בקשר בינינו, שזה ארון הקודש, זה הכלי ובו ספר תורה או בו אלה לוחות הברית, קרובים, וכל מה שהיה אז בירושלים עד שזה נעלם ואיבדנו את זה מפני שאנחנו כבר לא מסוגלים לשמור על זה ולא מגיע לנו שיהיו בינינו אפילו כסימנים גשמיים כאלו, כי אנחנו מאבדים את השורש הרוחני ואז גם הענף הגשמי שלו נעלם מאיתנו. לכן אם אנחנו לא יכולים להתקשר בינינו כך שיבנה כלי משותף רוחני אז נקרא שנחרב בינינו בית, הכלי של הקדושה להיות כלב המשותף "כאיש אחד בלב אחד".
והבניין הזה שהוא בעצם סתם אבנים גם כן נחרב כי אין קודש באבנים אם אין קודש בלב. כי לב הופך להיות ללב אבן ואז גם הלבנים האלו שמהן מורכב הכותל או עוד בניינים שהיו, באמת אין בהם שום דבר חוץ מהסמל בלבד. וכמו שהלב שלנו ריק גם הסמל הזה בעצם ריק. אנחנו קודם כל צריכים להחזיר את השכינה לליבנו בחיבור בינינו ואז אנחנו נגלה שגם השכינה, זאת אומרת גדלות הבורא, כוח הבורא, כוח השפעה, אהבה הדדית, חיבור, שורָה גם על העם כולו וגם על ירושלים של מעלה וירושלים של מטה. כל הזמן אנחנו צריכים לתקן את הלבבות שלנו.
טל: בזמן שאנשים נמצאים בבית הכנסת ומבצעים את הטקסים השונים?
כן הם יכולים להרגיש משהו אבל זו בסך הכול הרגשה פסיכולוגית בלבד.
טל: אז מה אמור להיות שם בזמן הטקסים האלה?
אמור להיות חיבור. אם הוא קיים בין בני האדם אז החיבור צריך להיות כל כך חזק שתתגלה השפעה הדדית, הקירוב ההדדי, ממש שכל הלבבות מתמסמסים ובאים ללב אחד. ואז בתוך הלב האחד אנחנו מרגישים אהבה שקושרת בינינו, ששורה בינינו, ובתוך זה אנחנו נתחיל להרגיש את גילוי הבורא, שהכוח העליון מתגלה גם בלב הכללי המשותף בינינו. זה בעצם מה שאנחנו צריכים להשיג בזה שמתכנסים יחד. ואז הכינוס שלנו נקרא כלי של חיבור או בית של הכינוס, בית הכנסת.
טל: למה יש צורך במצב כזה בכל מיני טקסים?
אלה לא טקסים, אלא הם כל המרכיבים של החיבור הנכון בינינו, שאנחנו צריכים לבוא לשם, ולהתכנס יחד, ולהתחבר בינינו, וזה צריך להיות לא פחות ממניין, מפני שהכלי השלם הוא צריך להיות מורכב מעשרה חלקים שנקראים "עשר הספירות". וכל הטקסים האלה שאנחנו עושים היום, הם בעצם מנהגים שמותאמים לאותן הפעולות הרוחניות בקשר בינינו, בהתקשרות, בהתחברות בינינו שאנחנו צריכים לבצע כדי לגלות את הכוח העליון בינינו. זה סדר התפילות שסידרו לנו אנשי הכנסת הגדולה בסידור שלנו, קריאת התורה, עליות וברכות וכן הלאה. בקיצור את כל הדברים האלה אנחנו כן צריכים לבצע אבל קודם כל בפנימיות שלנו, בלב הכללי המשותף. ואז אנחנו מגיעים לגילוי, לקריאת התורה. קריאה זה נקרא גילוי התורה, שכל פעם אנחנו מגלים עוד חלק ועוד חלק מהבורא בתוכנו וזה נקרא "קריאת התורה".
טל: שמתי לב שיש דגש רב על הנושא של ספר התורה ואיך שמוציאים אותו.
כן, אבל כל זה מפני שמה זה תורה? זה "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין כי המאור שבה מחזירו למוטב". אנחנו כולנו מגיעים למקום הכינוס שלנו ומגלים שאנחנו עדיין מקולקלים, ויש לנו כל פעם עוד יותר ועוד יותר מה לתקן, מיום ליום משבוע לשבוע.
טל: ביחסים בינינו?
ביחסים בינינו ודאי, שזה נקרא בראתי יצר הרע שזה האגו שלנו שמרחיק בינינו, ובראתי תורה תבלין ואז אנחנו זקוקים לתורה, ואז אנחנו רוצים לגלות אותה כי המאור שבה מחזירו למוטב, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות בבית הכנסת בבית הכינוס שלנו.
כל הדברים האלה היום הם טקסים כאלו שאין בהם שום זכר למהות שצריכה להיות במקום הזה. ולכן אנחנו רואים שהעמך לא נמשך כל כך לזה, ומי שנמשך אז זה לפי המסורת שכך היה עם סבא, סבתא, אבא, וגם בקושי, מדור לדור הם יותר ויותר מתרחקים. ואלו שכן מחזיקים בזה, אז משנה לשנה נעשים יותר פנאטים כי אחרת אי אפשר להחזיק. זאת אומרת, יש כאן פער עוד יותר גדול משנה לשנה.
וגם בכל הצורות האלה של בתי הכנסת, ובתפילות יש כל כך הרבה הבדלים. והיום בכלל רוצים לעשות תפילות משותפות בין גברים לנשים, ותפילות שהן גם לאורתודוקסים גם לזרמים החדשים. יש כאן בעיה מאוד גדולה, שהעם שם את המנהגים שלו שנעשו כך במשך אלפיים שנות הגלות למעלה מחיבור הלבבות. ולכן אנחנו מצפים שיבוא הכוח הזה שנקרא "משיח" שימשוך אותנו מהאגו שלנו שנוכל להתעלות מעליו, ונתחיל להתחבר בינינו באמת. קודם כל ייבנה בית המקדש בנו, הבית הקדוש, זאת אומרת חיבור, אהבה בינינו. ואז בתוך זה נגלה את הבורא שזה באמת יהיה המקום הקדוש, גילוי השכינה שכך היא תשרה בינינו. כל התהליך הזה הוא תהליך שחייב כבר להתבצע בזמננו.
טל: איך אתה צופה שזה יקרה, מה זה אומר שפתאום יבוא משיח?
"משיח" זה נקרא הכוח המושך, שאנחנו בעצמנו מושכים אותו מלמעלה כי רוצים שהוא יבוא. כתוב, שבעל שם טוב שאל מתי יבוא מר, מתי אתה תבוא משיח הוא שאל אותו, והוא אמר, אני אבוא מתי שיתפשטו מעייניי החוצה, זאת אומרת, מתי שיתגלה המעיין הזה שנקרא חכמת הקבלה, שזה בעצם חכמת המשיח, זאת תורת המשיח, מתי שהיא תתפשט בכל עם ישראל. לכן אנחנו מקווים מאוד שעל ידי העבודה שלנו כמה שאנחנו הקטנים החלשים עושים משהו, אנחנו מקרבים בזה את ביאת המשיח.
אורן: הזכרת קודם שבבית הכנסת בחיבור בין עשרה אנשים לפחות צריכה להתגלות השכינה.
כן, זה דבר ידוע.
אורן: מה זאת אומרת שבבית הכנסת צריכה להתגלות השכינה?
בהתכנסות עשרה אנשים כמניין, הם יכולים להתחבר ביניהם בקשר עד כדי כך מיוחד, שהקשר ביניהם ידמה לתכונת הבורא, השפעה הדדית, חיבור הדדי, אהבה הדדית, ואז הבורא מתגלה ביניהם. זה לא סתם פיסית שמתכנסים יחד אלא בלבבות.
אורן: מה זה אומר להתכנס בלבבות?
שכל אחד רוצה להגיע לאהבת הזולת כמו שהתורה בעצם מצווה לנו, ושאנחנו יכולים את זה לעשות על ידי האור המיוחד שנקרא "אור התורה" ה"מאור המחזיר למוטב". וכשהתורה תשפיע עלינו, אז אנחנו נוכל להתחבר עד כדי כך שהבורא ישרה בינינו ואנחנו נגלה אותו, שכוח ההשפעה והאהבה יתגלה בינינו. ואז גם בינינו וגם בינינו כלפי הבורא אנחנו נרגיש את האהבה.
אורן: מה הקשר בין בית הכנסת לבין הא-לוהים?
בית כנסת זה מקום, הקשר בינינו זה נקרא בית של הכינוס הנכון בינינו. זה לא הקירות ולא הבניין, זה הקשר הנכון בינינו שאם אנחנו מתקשרים נכון אנחנו בונים בינינו אז רצון משותף, הרגשה משותפת, חיבור משותף כזה שבו מתגלה הכוח העליון שנקרא "בורא". לכן בורא נקרא "בוא וראה". "בוא" זאת אומרת, שאנחנו מגיעים למצב של החיבור הנכון, שבתוך החיבור הזה אנחנו "ראה", רואים מגלים את הבורא. ואז כתוב "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" שכך אנחנו מתחברים והבורא מתגלה.
אורן: למה המציאו את בית הכנסת ולא היה מספיק שכל בן אדם יתפלל לא-לוהים לבד מהמקום שלו. למה הקימו מקום שאליו צריכים לבוא ולהתפלל?
כי כל מטרת הבריאה היא להביא את בני האדם להזדהות עם הבורא, לחיבור עם הבורא, ולבד האדם לא מסוגל לעשות את זה כי הוא כולו יצר הרע, הוא כולו מנותק מאחרים. לכן כל התיקון שלנו הוא כדי שאנחנו נגיע לגילוי הבורא ושהבורא רוצה שנגיע לכך. זו מטרת הבריאה ומטרת הקיום שלנו כאן בעולם הזה שנגלה אותו, אז לגלות אותו אפשר רק בחיבור בינינו. זאת אומרת, בין איש לאיש שם נמצא המקום שנקרא "שכינה" מקום החיבור הנכון, ובה בשכינה, זאת אומרת, ברצון הזה המשותף מתגלה הבורא כשוכן.
טל: זה חייב לקרות בבית כנסת או בכל מקום שיש אנשים?
בכל מקום שאנשים מתחברים.
טל: ואז זה נקרא סוג של בית כנסת?
זה נקרא בית הכנסת ולא הקירות עצמם.
אורן: המושג "בית כנסת" מה בעצם הוא מסמל באמת?
הוא מסמל את הלבבות שלנו שהם מתחברים יחד, ואז אנחנו בתוך הרצון המשותף, בונים מה שנקרא בית הכנסת, או מקום שבו שורה השכינה שזה גילוי הבורא לנבראים. לזה אנחנו צריכים להגיע. וזה לא בנין ולא איזה מקום פיסי אלא הרצון המשותף שלנו.
אורן: וכשאתה אומר הבורא מתגלה שם לנבראים או השכינה והשוכן, מה מתגלה מהותית?
אהבה, האהבה בינינו "ואהבת לרעך כמוך" זה בעצם הבורא.
(סוף השיחה)