מצאו פעם יהודי על אי בודד, ראו שיש לו שני בתי כנסת. שאלו מה הפשר. 'כאן אני מתפלל', הוא הסביר, 'ולשני אני אף פעם לא נכנס'. מצחיק? עצוב. כי היחס למושג בית הכנסת בימינו, כל כך רחוק מהמקור. המשמעות של בית כנסת אמורה להיות בדיוק הפוכה, בית של כינוס.
אברהם אבינו ושרה אימנו היו הראשונים שכינסו אנשים באוהלים שלהם, והסבירו שיש כוח אחד שמנהל את כל הטבע. כוח עליון של אהבה ונתינה שממלא את כל הבריאה. כדי לגלות אותו צריכים להתכנס, להתאחד, להיות דומים לו. מקום החיבור בינינו נחשב למקום קדוש, כי בו אנחנו יכולים לגלות את הקדושה, את כוח האהבה.
אבל במשך ההיסטוריה העם שלנו עבר כל מיני שינויים, עליות וירידות. התקרבנו לגילוי הכוח העליון והתרחקנו ממנו לחלוטין. בהתאם לזה, גם עניין החיבור בבית הכנסת שינה את פניו מן הקצה אל הקצה.
במשך שנות הגלות הארוכות בית הכנסת הפך למשהו פורמאלי מאוד, מלאכותי אפילו. הכול נעשה טקסי כזה. אלה שעדיין פוקדים את בתי הכנסת, לפעמים מרגישים שהעיקר הוא לגמור את התפילה וללכת הביתה. חלקם בקושי מסתכלים זה על זה. אלה שאינם מבקרים בבתי הכנסת לא מגלים בהם שום חום ולכן לא נמשכים לבוא. חסרה נשמה, חסרה רוח חיים. והמצב העצוב הזה של העם שלנו נחשב גלות מבחינה רוחנית. ניתוק מהרוח, ניתוק מהאהבה.
בית כנסת במהותו הוא מקום שאליו כולם יכולים להיכנס כדי לעבוד על ואהבת לרעך כמוך, על התעלות מהאגואיזם הצר והאהבה העצמית. בבית הכנסת צריכים לחשוב על חיבור, לנסות להתקשר זה לזה. מתוך המאמצים להיות כאיש אחד בלב אחד, להגיע לתפילה בכוונה. להתפרצות של רגשות, כולם ביחד כלפי הכוח העליון. שיחבר בינינו, שישרה בנו.
מה שאמור להיות בבית הכנסת הוא חיבור כל כך חזק שבו תתגלה השפעה טובה הדדית. שכל הלבבות יתמוססו ללב אחד. בתוך הלב המשותף הזה נרגיש את האהבה שקושרת בינינו, ובתוכה יתגלה כוח עליון. במצב כזה הכינוס שלנו יהיה באמת ראוי לשם "בית הכנסת". אגב, בשונה מכל מקום אחר, בית הכנסת פטור ממזוזה, כדי להדגיש שאם אנחנו באמת מתכנסים לב אל לב, הכוח העליון שורה בינינו ושומר עלינו ממילא.
בכל פעם שאנו מתכנסים ורוצים להתחבר יותר, מתגלה לנו מה עוד צריך לתקן ביחסים בינינו. מיום ליום ומשבוע לשבוע, מתגלים קלקולים נוספים ואנו זקוקים לכוח מתקן. לכוח הזה קוראים כוח התורה, כוח האור. הקריאה בתורה, סדר התפילות והברכות, הקדיש, כל מה שמתרחש בבית הכנסת נקבע על ידי מקובלים כסמלים לתיקונים הפנימיים שאנו צריכים לבצע ביחסים בינינו.
בהגדרה רוחנית, הקשר הנכון בין אנשים הוא שנחשב לבית כנסת. לא הקירות ולא הבניין. חיבור הלבבות, וגילוי של הכוח העליון בתוך הרצון המשותף לאהוב כמוהו. שנזכה.
"כל בני העולם הולכים לבית הכנסת לעורר דבר שלמעלה, אבל מועטים הם שיודעים לעורר" (ספר הזוהר).
"תפילה היא עבודה שבלב. שפירושו, היות שלבו של אדם הוא הרצון לקבל מצד שורשו, והוא צריך להפוך, שיהיה רק להשפיע ולא לקבל, נמצא, שיש לו עבודה גדולה להפוך אותו".
"על זה הוא צריך להתפלל, איך שהוא כל כך משוקע באהבה עצמית".
(הרב ברוך שלום אשלג – הרב"ש)
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מייסד תנועת קבלה לעם, בתכניתנו
bit.ly/1R7DeBO