אם לא נתחיל בתהליך של "רפואה מונעת" לשיפור מערכות היחסים בין עובדים, עלולים ארגונים למצוא את עצמם בשנים הקרובות במצב קשה.
התעצמות האגואיזם הצר אצל העובדים תביא להידרדרות היחסים ביניהם עד לכדי כך, שאיש כמעט "לא יראה בעיניים" את חברו לעבודה. כל אחד יתייחס רק אל המטלה האישית שעליו לבצע, בלי להתעניין במה שקרה קודם לכן או במה שיקרה אחר כך. הריחוק, חוסר הקשר וחוסר ההבנה בין עובדי הארגון ישפיעו מאוד על התפוקה, ועל היכולת לפתח נושאים חדשים.
כבר היום, יחסים של חוסר כבוד וגסות בין עמיתים לעבודה ומנהלים, הפכו לדבר שבשגרה. מעבר לפגיעה בתרבות הארגונית, גם שביעות הרצון והמוטיבציה של העובדים, קשורות בקשר חזק עם ביצועי הארגון. כאשר העובדים ממורמרים, רווחי הארגון יורדים, תדמיתו מידרדרת, ומתרבים גם מקרים של פגיעת עובדים בארגון בזדון, על ידי מעשי הונאה וגניבות.
המשבר במקום העבודה ילווה את העובדים גם אל התא המשפחתי, ויכניס לחץ, חוסר סבלנות ותסכולים למסגרת האישית. כל הבעיות בבית, ישפיעו מאוד על העובדים במקום עבודתם. הגישה שלהם לחיים, מצב הרוח, מצב הבריאות וכיוצא באלה יושפעו לרעה, והארגון יסבול מכך מאוד, הרבה מעבר לימי מחלה והיעדרויות מרובות. העובדים יהפכו להיות מתוחים, לחוצים ומרירים הרבה יותר.
במבט רחב, חוסר קשר מתאים בין בני אדם הוא השורש לכל בעיותינו כיום. בין אם נרצה ובין אם לא, העולם שבו אנו חיים נעשה אינטגרלי – הכול בו מקושר, אבל אנחנו עצמנו, לא. הגישה האינטגרלית באה לתת תשובה בדיוק לבעיה זו. היא מלמדת איך ליצור קשר אינטגרלי וחיבור עמוק בין בני אדם.
תארו לעצמכם מקום רחוק ומבודד. הוא יכול להיות כפר נופש או לחלופין בית סוהר. מה מגדיר אותו כך או אחרת? – היחסים בין בני האדם ששוהים בו.
האם מקום העבודה שלנו צריך להיות מקום הנאה או מקום סבל עבורנו? – הכול תלוי במערכת היחסים שתהיה בינינו.
פיתוח הגישה האינטגרלית בארגון נותן לכל אדם מקום להתפתחות ולפריחה. בארגון אינטגרלי איננו באים "לעבודה", אלא למקום ההתחדשות שלנו. מדוע? כי הגישה האינטגרלית נותנת לנו הרגשה שיחד עם ההתפתחות האישית שלנו, מתפתחת גם הסביבה. אנחנו חשים בהתחדשות הדדית בלתי פוסקת, ממש כילדים.
זוכרים איך קמנו ביום חופש בבוקר, איך קפצנו מהמיטה? השמש זרחה ואנחנו רצינו לרוץ מיד החוצה... "איפה המשחקים שלי? איפה החברים שלי?". כך יכולים אנחנו להרגיש גם עכשיו, בעבודה בארגון אינטגרלי. אפשר לא להרגיש שום לחץ, אם סביבנו יהיו אנשים שיעזרו לנו לחוות את כל סוגי המצבים בקלות ובנעימות. הכול תלוי בחברה סביבנו.
עובדים, מנהלים, כולם אמורים להגיע לעבודה בארגון, בדומה לילדים שבאים לשחק בכיף עם חבריהם. ומה מיוחד במגרש משחקים? זהו מקום של קשר עם אחרים. ובמקום שבו מתקיים קשר נכון, מתרחשת גם התפתחות האדם. רק שם יכולים אנחנו לפרוח.
בואו ניזכר במשחק כלשהו מהילדות שמאוד אהבנו. המשחק עצמו אולי לא היה כל כך קל פיזית. טיפסנו, קפצנו, רצנו, "עבדנו" קשה... אבל ראינו בכך אתגר, חשנו בכך הנאה. לעיתים שיחקנו זה נגד זה, לפעמים זה לצד זה, אבל תמיד היה לנו משהו משותף – נהנינו לשחק יחד.
מדוע נחשב מאמץ שכזה למשחק? למה הוא גורם להנאה? מדוע הוא אינו נחשב לעבודה קשה? מסתבר שהכול תלוי בגישה, ביחסים בין בני אדם. בסביבה שבה אנחנו חווים מתחים בלתי פוסקים, וכולם מלחיצים זה את זה – אנחנו מרגישים רע. בחברה ידידותית שעוזרת לנו ותומכת בנו, אנחנו מרגישים ביטחון, שמחה והנאה משותפת. מאוד טבעי, מאוד פשוט.
בשיטה האינטגרלית אין אומרים לאיש: "אתה לא בסדר, עליך לשפר את התנהגותך". יוצאים מתוך הנחה שכולם טובים, כולם בסדר גמור, ואנחנו אוהבים ומכבדים את כל העובדים. אף אחד אינו צריך לשנות את עצמו. רק דבר אחד רוצים אנחנו לשפר, את היחסים בינינו.
זוהי גישה פסיכולוגית חדשה, מיוחדת מאוד, והיא מטפלת רק בקשר בין בני אדם. כל התכונות הטבעיות שיש בכל אחד מאיתנו מלידה, כל מה שספגנו מהחינוך, הסתכלותנו על החיים ועל העולם – הכול יכול להישאר כפי שהוא. אנחנו צריכים לעבוד רק על ההתחברות הנכונה זה עם זה. איך לא "לאכול" איש את רעהו, לא רק במעשה, אלא אפילו לא במחשבה ובכוונת הלב.
בהדרגה, אנו לומדים לשחרר את הלחצים הנובעים מהיחסים בינינו, ולהגיע למצב שבו תקנה לנו החברה סביבנו תחושת ביטחון מלאה. זה כל מה שעלינו לעשות. בחברה מעין זו, כל אחד יוכל להרגיש כמעט כמו הילד הקטן במשפחה – כל הבית שלו, הוא מתרוצץ, מלא פעילות, וכולם מחייכים אליו ואוהבים אותו. ביחס חם שאותו נבנה בינינו בהדדיות, נרגיש שהסביבה דואגת לנו, וכולנו דואגים לשלומה.
כל הבעיות שיש בימינו בעולם, נובעות מחוסר קשר תקין בין בני אדם, בין ארגונים, בין מדינות.
בעוד שהעולם הטכנולוגי שבו אנחנו חיים נעשה אינטגרלי, מקושר כולו, חברתית אנחנו נמצאים עדיין במצב ההפוך – מרוחקים ומפורדים זה מזה יותר ויותר. על כולנו להתעורר ולהכיר בעובדה שכיום ניתן לצעוד קדימה ולהצליח, רק על ידי התאמתנו ל"מערכת הקשר" הכלל-עולמית שהולכת ומתגלה. מערכת זו מראה בבירור שכולנו תלויים זה בזה, בין אם נרצה בכך ובין אם לא.
בעזרת השיטה האינטגרלית, יכולה בנייה של קשר נכון לצאת אל הפועל. פיתוח תקשורת הדדית טובה יכול לפתור בעיות שונות. בשיטה הזו, רוח חדשה תשרה בין העובדים. כולם כאחד ייקחו חלק פעיל בהצעדת הארגון קדימה, והודות לשיפור היחסים יזכה הארגון גם לתוצאות נפלאות ברווחים.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 107 – bit.ly/3Y7YAoc