חיים חדשים
שיחה 273
לומדים להיות אחד
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .1322.12 – אחרי עריכה
אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו. אנחנו פה עם "חיים חדשים", סידרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום ניצה מזוז.
ניצה: שלום.
אורן: בסדרת השיחות הזאת אנחנו רוצים לדמות מצב של קורס להורים שמנסים ללמוד איך הם יכולים להעביר לילדים שלהם, בנים ובנות, את החינוך הטוב ביותר, על מנת להביא אותם לחיים המאושרים ביותר שאפשר. זה לא סוד שכל אחד מאיתנו מתקשה בזה, יש הרבה מה ללמוד, וזה מה שאנחנו רוצים לעשות היום. מה שיפה בזה בעיני, כאב לארבעה ילדים זה, שבכל פעם שאני לומד דברים כדי ללמד את הילדים שלי ולדעת איך לכוון אותם ולחנך אותם בחיים, אני רואה שאני בעצמי לומד המון דברים. לכן בין אם יש לכם ילדים או אין לכם ילדים, תהיו קשובים, יהיו הרבה דברים ותובנות שתוכלו ליישם בכל תחומי החיים.
והיום אנחנו רוצים בתוך קורס ההורים שלנו, במסגרת הלימודים על החינוך המיני והחינוך למיניות, לנסות ולדמות מצב שבו אנחנו מלווים את הבן או הבת שלנו ממצב שהם קטנים ועד שהם גדולים. הם עוברים תהליך של התפתחות שיש לו כל מיני ביטויים וכל מיני רמות, ואנחנו רוצים להבין את התהליך הזה כדי לדעת איך להוליך אותם בתהליך ההתפתחות הגופנית, המנטלית, הרגשית, הנפשית, בצורה הטובה ביותר.
ניצה: בתוכנית האחרונה הבנו את התכלית, שאם נצליח דרך החינוך למין ומיניות, ליצור מערכת קשרים טובה ותקינה בין אנשים, אנחנו נצליח דווקא דרך האקט הזה לעלות לרמת חיבור טובה יותר בחיים. לכן אנחנו רוצים פה בתכנית לעבור וללוות ילדים מהרגע שהם נולדים, ולעשות הבחנה ברורה בין ההתפתחות של הבת, איך היא הופכת לאט לאט מבת לנערה ולאישה. והבן, איך הוא הופך מבן, לנער ולגבר. לעשות את ההבחנות האלה בין שני הכוחות של הזכר והנקבה, כדי ללמוד מה מיוחד בכל חלק, ואחר כך גם איך הם מתקשרים ומתחברים ביניהם.
פרויד אמר שהכוח היצרי, המיני, הוא הכוח המניע. ואנחנו אמנם חושבים שתהליך ההתפתחות המינית בילדים מתחיל בגיל הנערוּת או הבגרות, אבל למעשה הוא מתחיל עוד קודם, אפילו עוד ברחם.
לפי הגישה שלך מה זו התפתחות מינית, מאיזה שלב היא מתחילה, ואיך אנחנו צריכים להסתכל עליה בראייה נכונה, חדשה, אינטגרלית?
אנחנו בטעות קוראים להתפתחות המינית, התפתחות של יצרים מסוימים, בין כל מיני יצרים, רצונות. מה זה יצר? רצון, בין כל מיני הרצונות שקיימים בנו, וזה לא נכון. הרצון הכללי שלנו, הרצון ליהנות הוא כל הזמן מתפתח. וכאן השאלה, מה זה נקרא שהוא מתפתח, מה זה נקרא שפעם היה חלקיק קטן שהתחיל להתפתח ומזה נוצר כל היקום. מה היה אז? רצון לחיבור.
והרצונות האלו, מהחיבור ביניהם התחילו לבנות כל מיני דוממים, אחר כך על פני כדור הארץ כל מיני סוגים מעולם הצומח, עולם החי ובני האדם. כל זה נוצר מהרצון להתחבר, אבל להתחבר כדי להתפתח ולהשיג דרגה יותר גבוהה בקיום. וזה הרצון המיני הנכון, כי אני מתקשר למישהו מחוצה לי, כדי ליצור דרגת התפתחות יותר גדולה, יותר מפותחת, יותר טובה, לקראת זה שאני יכול למלא את עצמי באנרגיה, במילויים יותר גדולים. זה יכול להיות בדרגת החי, בדרגת הצומח, בדרגת הדומם, או בדרגת האדם, זה לא חשוב, תמיד כך זה קורה.
ולכן כשאנחנו אומרים מין, זה כשאני מתקשר למישהו שהוא הפוך ממני, זר ממני, למען להוציא תענוג, דרגה יותר גבוהה בהתפתחות שלי, זו בעצם ההשתוקקות שלי. ולכן מהמין שאנחנו מקיימים בינינו, אנחנו לא נהנים בסופו של דבר, אלא לרגע קט, ואחר כך זה עובר. אנחנו לא מבינים מה צריך להיות היעוד של האקט הזה, שבעצם אנחנו משתוקקים למשהו גבוה יותר. ומחוסר ידיעה על זה, אנחנו כמו סומים, שרוצים משהו ולא יודעים מה בדיוק, ולא יודעים איך לממש את זה, ולכן האדם יוצא מהחיים ריק כמו שנכנס.
טיפת הזרע שמתחילה להתפתח ברחם האם, כבר מתפתחת בצורה שהיא נמצאת באקט המיני. היא מתרבה, היא מתחלקת, היא מזדווגת, זאת אומרת מתקשרת עם כל מיני תאים אחרים, וכבר הם בונים לעצמם את הצורה הזאת שנקראת אדם. וכשהאדם הזה יוצא החוצה, הבן או הבת, הקשר עם אמא, זו גם התקשרות, וגם התקשרות זה כנגד זה, אחד גדול, אחד קטן, האמא היא מדרגה יותר גדולה מהילד. ובוודאי שההתקשרות הזאת היא מינית, ואחר כך עוד יותר ויותר.
אנחנו בתת ההכרה נמצאים בזה ולא זוכרים את זה, אבל בעצם כל ההתקשרות לאמא, זו גם התקשרות של מין. פרויד צדק בזה, אין כאן שום שאלה, רק אולי הוא לא ידע איך לחבר את זה לכל עניין הטבע, לכל התפתחות הציוויליזציה ובכלל לכל האבולוציה, אבל זה כך. וכל מה שאנחנו עושים, הוא אך ורק סביב עניין המין. איך שאנחנו בונים, איך שאנחנו בוחרים דברים, איך שאנחנו נמצאים בקשר, כל קשר, לא חשוב איזה ומה שקורה, זה הכול סביב ההתחברות בינינו, שיסוד ההתחברות זה המין שבינינו.
וההתחברות הזאת צריכה להוביל אותנו ליצירת חיים חדשים, לידת חיים חדשים, לא רק בדרגה הגשמית, אלא גם בדרגה יותר גבוהה. ולכן אנחנו צריכים מהרגע הראשון להביא את הילד לחברה, לסביבה שתהיה רוחנית, כי התינוק, אפילו שנולד, הוא מרגיש את זה דרך כל התאים שלו, דרך העור שלו.
אפילו שנתחיל את החינוך שלו מגיל שלוש או משהו זה יחסר לו, ולכן אנחנו צריכים להתחיל מגיל כמה שיותר מוקדם. זאת אומרת ודאי שעוד מההורים שלו, וגם כשהוא יהיה בסביבה שלהם, שההתקשרות לכל דבר בחיים תהיה התקשרות מטרתית. שצורת ההתקשרות, זאת אומרת צורת קיום המין, וזה לא חשוב שאני נקשר לריהוט, לטבע, לאישה לכלב שלי או למשהו אחר, לא חשוב אילו צורות, אבל שהן כולן יהיו בנויות על השגת מצב יותר עליון ממה שאני נמצא עכשיו, זו צריכה להיות התוצאה מההתקשרות.
ולכן אז לא יהיה לנו קשה להביא אותם כבר מילדות ליחס נכון גם ביניהם, גם עם ההורים, גם עם הסביבה, ואני משוכנע בזה. כי כאן זה רק לארגן את הסביבה הנכונה, שתיתן לכל הדברים האלה משקל נכון ויחס נכון, לא יותר, ואני לא רואה את זה כבעיה. הבעיה שלנו, שאצלנו זה לא מובן, ולכן כלפי הדור הצעיר זה מוזנח, ואנחנו מסכנים כי לא מסוגלים להעביר לילדים שלנו צורה יפה של החיים.
ניצה: כתנאי ראשון דיברת על סביבה רוחנית. מה זו סביבה רוחנית?
סביבה רוחנית שמבינה שקשר בין הזוגות, בין המינים, זכרים ונקבות ובין כולם, צריך להיות קשר מטרתי למען יצירת החיים, למען להוליד בקשר משותף בינינו, בין כל מיליארדי האנשים, חיים בדרגה יותר עליונה. כמו שאנחנו, גבר ואישה מולידים את הילדים, כך אנחנו צריכים כולנו בינינו להוליד חיים חדשים, זה נקרא "מטרתי". ואם כך, אז גם כל הזיווגים בינינו הפיזיולוגים, הגשמיים, הם גם יתנו לנו הארה מהשגת אותה מדרגה גבוהה, ואז אנחנו כמו שכתוב, "ראה חיים עם האישה אשר אהבת". זאת אומרת שיהיה קשר כזה בין הגבר לאישה, שהם לא יוכלו להיפרד זה מזה, כי רק כשהם משיגים את הקשר הזה ביניהם, הם מגיעים למילוי שאי אפשר להשיג אותו עם אף אחד אחר.
ניצה: אז אם נניח נסתכל רק על הבת ומה שעובר עליה כשהיא מתפתחת, מה היא עוברת בתוך סביבה כזאת?
במה שאני אומר אין הבדל בין בן ובת. כי את שניהם אנחנו מכינים, גם בחורים וגם בחורות, ילדים, בנים, בנות, להיות השותפים. כי אי אפשר אלא רק בשיתוף הנכון, בצורה רוחנית, שהם לגמרי לגמרי, כל אחד מהם גבר ואישה, נותן לשני וכל אחד מקבל מהשני, ובלי זה אין קשר הדדי. ולכן אנחנו מכינים אותם לקשר הזה. האקט עצמו, ההתקשרות, מופיע כאן כיסוד הגשמי של העולם הזה, כדי דווקא להביא אותם לקשר רוחני. הוא חייב להיות בכל זאת, כי אנחנו חיים מתוך המזון הזה. אבל כל השגת הקשר הוא לגמרי השגת קשר רוחני.
אורן: מה זה קשר רוחני?
קשר רוחני, זה כשאני מתחיל להרגיש בהתקשרות עם בת הזוג שלי, שאנחנו מתקשרים בצורה שנוצר בינינו חלל משותף שמתמלא במילוי שהוא מעבר לעולם הזה. זאת אומרת הוא כל כך קושר בינינו, שאני מרגיש את השותף שלי, והשותף שלי מרגיש אותי. והתוצאה מזה שאנחנו מרגישים זה את זה בצורה כל כך פנימית, היא המדרגה הבאה של הקיום.
המדרגה הבאה מגיעה להרגשה שלנו, להשגה שלנו, בזה שאנחנו לא מתחברים בינינו, אלא הופכים להיות אחד. כל אחד מקבל רצונות של השני וכל אחד ממלא את השני, ובזה אנחנו הופכים להיות אחד. כשאנחנו שניים ומעלים את עצמנו למצב שאנחנו כאחד, האחד הזה הופך להיות מדרגה מעל דרגת החי, לדרגת המדבר. כמו שכתוב, איש ואישה, השכינה ביניהם, שיהיו כאחד, וכולי.
ההרגשה הזאת היא הרגשה מיוחדת. והיא פי מיליארד יותר גדולה ממצב שאי פעם הרגשת בחיים שלך מכל תענוג שהיה, כי היא מגיעה מתוך חיבור הניגודים הכי גדולים שיש בטבע.
אורן: מי הם הניגודים?
בעל ואישה, גבר ואישה.
אורן: מה הניגוד?
הניגוד ביניהם הוא לכל האורך, דרך כל הטבע, דומם, צומח, חי, מדבר, עד לגובה שאני לא יודע אפילו להגיד. מהאטום, ועד דרגות מנטאליות ורוחניות.
אורן: איך זה מתבטא עכשיו בקשר שלי עם בן או בת הזוג שלי? בן או בת הזוג שלי הם הניגודים הכי גדולים שיש אלי?
כן, בטח. מה שיש בטבע שלה, זה לגמרי הפוך מהטבע שלך, וההיפך. כך אנחנו בנויים, כשונאים זה את זה מבפנים. אם היינו מגלים את הטבע של כל אחד, היינו מרגישים שאנחנו נמצאים בניגוד. ניגוד נקרא שנאה וריחוק. אם אנחנו על פני הריחוק הזה בונים בכל זאת חיבור, ובהתגברות אנחנו עושים את זה, בהשלמה, ולמען החיבור בינינו אנחנו מוכנים לוותר על הכול, כל אחד על האגו הפרטי שלו, אנחנו מגיעים לחיבור, גם גשמי וגם רוחני, ואז אנחנו מרגישים בתוך החיבור בינינו את הדרגה הבאה, שאנחנו כאחד. כאילו עולים מעל החטא של האדם הראשון.
ניצה: גודל השנאה הוא כגודל הריחוק והשוני בינינו?
כן.
ניצה: כשאני שונא מישהו זה אומר שהוא בדיוק ההיפך ממני, שהוא מנוגד לי, כך אפשר להגדיר שנאה?
כן.
ניצה: מה הקשר בין שנאה ודחייה?
דחייה זו תוצאה. את מרגישה דחייה, רצון להתרחק מהזר.
ניצה: בגלל שהוא כל כך הפוך ממני ומנוגד למי שאני?
כן, זה קורה בצורה טבעית.
ניצה: אז איך בכל זאת בין גבר ואישה מצד אחד יש דחייה ומצד שני משיכה?
בדרגה הפיזיולוגית אנחנו יכולים לעשות זאת, אבל בדרגה הרוחנית אנחנו לא יכולים לבצע את זה.
ניצה: תסביר, זה מעניין.
אני והיא, ואנחנו רואים בהרבה זוגות, לא אוהבים זה את זה, שונאים זה את זה. אתמול רצו להרוג זה את זה, פתאום היום מתחברים, נכנסים יחד למיטה, וקורה קשר. אבל זה קשר כדי לשחרר עצבים, להביא איזשהו תענוג לכמה רגעים, הוא לא מביא לקשר. אפילו זה לא מביא לקשר, אמנם שהוא מיועד לזה. ולכן אסור להפסיק אפילו קשר גשמי, גופני. כי אם מפסיקים קשר גופני, יש בזה סכנה שאז האנשים בכלל יתרחקו זה מזה. אבל אנחנו מדברים עכשיו על הקשר הפנימי.
ניצה: קודם הסברת שהזכר והנקבה הם הפכים מנוגדים.
לגמרי.
ניצה: אז אם יש כזה ניגוד, מה בכל זאת גורם למשיכה?
נניח שהיינו נמצאים בחלל, ואז במידה שאנחנו קרובים, דומים זה לזה, היינו מתקרבים, ובמידה שאנחנו רחוקים, מנוגדים זה לזה, היינו מתרחקים, ואז היינו אני בקצה אחד והיא בקצה השני. זה לפי הטבע שלנו, דומם, צומח וחי. ואנחנו מגלים שגם בדעות, ברצונות, במחשבות ובהכול, יש בינינו ניגוד לגמרי זה מזה. עכשיו השאלה, איך אנחנו יכולים להתקרב, לעבוד מעל כל הניגודים האלו, ובכל זאת להתקרב זה לזה. זאת אומרת, ההתקרבות בינינו צריכה להיות למעלה מהטבע שלנו, כשכל אחד ואחד חייב לוותר על הטבע שלו כדי להיות מחובר עם השני. זה נקרא זיווג, לא זיווג פשוט, אלא "זווג דהכאה", זיווג של דחייה, זיווג דרך הדחייה, זיווג מעל הדחייה.
אורן: את שתי המילים אני מבין, רק קודם אמרת שאם אתמול בני זוג רבו והיום נכנסו למיטה.
זה לא מעל הדחייה.
אורן: אז תבחין בין שתי המלים.
מעל הדחייה, זה שאתה באותו רגע מגלה שנאה לשותף שלך והשותף שלך אליך. אבל למען השגת דרגה יותר גבוהה, או מטרה מיוחדת, ואתם עכשיו עושים השלמה ביניכם עד כדי איחוד. זיווג שנקרא איחוד ביניכם, כך שאי אפשר להבדיל איפה אתה ואיפה היא. בזמן שהשנאה ביניכם למטה קיימת, מעליה אתם בונים את המדרגה הבאה. אחרת זו לא תהיה עלייה בדרגה הבאה.
אורן: אם אני מבין, אתה מכווץ את הכל לנקודה אחת בזמן. זאת אומרת, אתמול בני זוג רבו, היום השלימו, נכנסו למיטה, נרגעו, אין בזה באמת בניית קשר לאורך זמן. כך החיים מתגלגלים, ובשבוע הבא יהיה אותו דבר, עוד שבועיים אותו דבר וכולי.
כל אחד חושב כמה הוא יכול להרוויח מהשני על ידי כך שנכס איתו למיטה. גבר משיג איזה שקט בראש, אשתו משיגה איזו קנייה לעצמה או משהו כזה, את מה שהיא רוצה.
אורן: זה מהלך החיים הרגיל, קצת רבים, קצת מתפייסים, הולכים למיטה, ומחר שוב, קצת רבים, קצת מתפייסים, הולכים למיטה, כך החיים מתגלגלים. אתה אומר שכך לא בונים קשר פנימי?
אנחנו רואים שמתקרבים לגירושין.
אורן: נכון. מה היה לנו שם? הייתה לנו שנאה וגם דחייה, אחר כך השלמה, אחר כך גם התקשרות מינית, וחוזר על עצמו. מחר ובשבוע הבא יהיה אותו דבר. אמרת שזה לא נקרא שהם השלימו ובנו קשר פנימי, אלא בו זמנית הכל צריך להיות במקום. זאת אומרת, גם הדחייה, השנאה, ההשלמה וגם האהבה והויתור נמצאים, וכל זה כמו בניין אחד גדול שכולו קורה ברגע אחד.
לכן הוא גדול, לכן הוא בניין גבוה. כי כל האגו ההדדי ביניהם הוא בונה את הגובה, והם נמצאים בקומה העליונה.
אורן: איך עכשיו הם נמצאים באיזו התקשרות אם יש ביסודה שנאה ודחייה? אני מבין שההתקשרות תבוא אחרי השלמה.
זו נקראת התקשרות בוגרת, שהם מבינים שזה הטבע שניתן להם, והם מתקשרים למעלה מהטבע. אחרת אתה אף פעם לא תגיע לחיבור. אחרת החיבור שלך הוא סתם, איזו אשליה. איזה חיבור? אנחנו עכשיו, לחמש דקות, כדי להתפרק קצת במיטה, שוכחים על כל המריבות, האם זו הכוונה? זה לא הזיווג שאני מדבר עליו. זה לא מביא לתיקון. זה רק סתם כך. אז תן להם להשתכר, תן להם עוד משהו, סמים.
אנחנו רוצים להגיע לקשר בין בני אדם, למרות האגו שלהם, למרות היצר הרע שביניהם, למרות השנאה שביניהם, ועל זה אנחנו לא שולטים. אנחנו נשלוט על כל הדברים הרעים האלה, על כל "טבע האדם רע מנעוריו", על ידי כך שאנחנו יחד כולנו, נלמד זה מזה ונלמד זה את זה למרות השנאה ההדדית, להיות בקשר ואהבה הדדית.
ניצה: נניח והתעוררה עכשיו איזו שנאה בינינו, משהו מאוד גדול, איך אני משתמשת באקט המיני כדי ליצור חיבור בינינו?
לא לרוץ למיטה.
ניצה: אז מה כן?
קודם כל חינוך. בשביל מה אנחנו עושים את זה.
אורן: קודם כל יש פה שנאה, בוא נתחיל ממה שבמציאות. זו שנאה שאני יכול להתפוצץ.
מה מחייב אותנו? החברה. החברה צריכה להיות סביב אלה שהיא צריכה ללחוץ עליהם ולחייב אותם להשלים זה את זה. כי אם הם נמצאים בתוך האגו שלהם, בתוך השנאה, הם לא יכולים לשמוע שום דבר, כי השנאה קושרת עיניים, סותמת להם את הכל. החברה צריכה קודם כל להוציא אותך מהנקודה, שבה אתה מבין שהגעת לתחתית ואתה לא יכול לצאת ממנה, כדי לתת לך קצת דחיפה ושתתחיל לעלות והגלגל שוב יתחיל להסתובב. לכן צריכה להיות חברה.
החברה חייבת להסביר לכם, כי בזמן שאתם שונאים זה את זה, שכחתם, למרות שידעתם פעם, וכך כל פעם חייבת להיות השפעת הסביבה. היא חייבת להסביר שאתם חייבים לשבת ולדבר בצורה גלויה על הטבע שלכם. אבל אתם לא מסוגלים לבד, לכן תהיה גם סביבה, יהיו עוד כמה זוגות, דעת החברה חייבת למלא את החלל. אתם צריכים להרגיש שאתם חייבים לצאת מזה, שזה ניתן לא סתם, אלא הטבע שלכם הוא בכוונה מסית אתכם זה מזה כדי שאתם תעלו לגובה, תהיו בני אדם בהתקשרות ביניכם ולא חיות. אתם לא באים עכשיו להזדווג, אלא אתם באים לעשות זווג מעל הדחייה.
לכן צריכים לשבת ולדבר, למה זה ניתן לנו, באיזו צורה, לאיזו מטרה ניתן לנו העניין של שנאה הדדית, דחייה הדדית, שאנחנו עד כדי כך שונאים זה את זה שאני לא רוצה להסתכל לכיוון שלה, אני לא רוצה להתחבר איתה, כל שכן להיות איתה בזווג מיני. אני לא מסוגל, כולי קיים ממש בצורה מעוותת. איך אנחנו יכולים להשתמש בזה נכון בצורה הדדית? נתחיל שנינו להתחבר למעלה מזה. נתחיל להתנזר מהאגו שלנו זה דבר ראשון, לראות אותו כאויב המשותף שלנו, ואיך אנחנו בשיתוף בינינו מתחילים להתייחס אליו, לשונא הזה. זה שאני שונא אותה והיא שונאת אותי, זו שנאה שהיא לא בנו, אלא כלפינו, כלפי מה? כלפי אותה דרגה שאנחנו רוצים אליה לעלות.
אנחנו קודם כל מתארים את עצמנו כמקושרים יחד.
אורן: ממה מתחילים? מהדיבור הזה בינינו, מהתמונה הזאת שאנחנו מקשורים יחד, או למה יש עכשיו בינינו שנאה ודחייה?
לשם מה יש לנו שנאה? כדי לעלות לדרגה יותר עליונה. בה אנחנו נמצאים כאחד, לא שניים, לא מחוברים, אלא אחד. כמו שכתוב בתורה, קודם אדם אחד, אחר כך יצאה ממנו חוה. אנחנו צריכים לתאר את עצמנו שקיימים בדרגה הזאת כאחד כלפי כל הבעיות והשנאות שיש בנינו עכשיו.
בוא נניח כך, אם משפחה חיה ויש שם פתאום איזו מריבה נוראית, הם לא יכולים להסתכל זה על זה, ופתאום קורה דבר טרגי. הם מתחברים?
ניצה: כן.
אין מה לעשות. שוכחים מכל דבר, חייבים להיות יחד, הצרה המשותפת היא מחברת את כולם. אותו דבר כאן, זה משהו דומה לאותו מצב. אנחנו מתחברים ופועלים כלפי הצרה הזאת המשותפת. זו לא צרה, אנחנו מסתכלים על השנאה ההדדית כאמצעי לעלות. במידה שיש בינינו שנאה, במידה הזאת אנחנו יכולים לעלות.
ואנחנו צריכים כל הזמן להחזיק את עצמנו איך זה נקרא להיות אחד. שאני יוצא מעל השנאה שלי, מעל האגו שלי, והשותפה שלי יוצאת גם היא מעל זה, ואנחנו כל הזמן מחוברים יחד, וכל הזמן חושבים איך אנחנו נמצאים זה עם זה מחוברים לאחד. אני בתוכה והיא בתוכי בצורה הדדית, כך שאין הבדל בינינו. זה לא שהיא נמצאת בי ואני נמצא בה, אלא זה שאין הבדל בינינו. צריכים לעשות תרגילים ברגש, כדי להגיע למצב כזה.
אורן: איזה תרגיל למשל?
אני לא יכול להגיד לך, זה תרגילים שתנסה ואתה תתחיל להבחין.
אורן: מה לנסות?
להתאחד עם השותף שלך. להיות בלב אחד, להיות במוח אחד. להיות אחד, לא שניים מחוברים.
אורן: מה אני אומר לעצמי כשאני רוצה לנסות את זה?
אתה רוצה להרגיש את המצב העליון, שבו אתם נעלמים ונמצאים במצב שלא נשאר מכם עכשיו שום דבר חוץ מטיפת זרע. להיוולד בדרגה יותר עליונה.
אורן: לא הבנתי.
אבל אני לא יכול להסביר יותר.
אורן: אז אני מנסה להתאחד.
אם אתם עושים כך, אז עכשיו תיכנס איתה למיטה.
אורן: ואז מה?
אז תראה מה זה. אבל במשך הזיווג הגשמי, תראה כמה שאתה צריך לעבוד עבודה רוחנית. וששניהם לא יכבו זה את זה, אלא יתמכו זה בזה, אז תראה איזה תענוג אתה מקבל מהמעשה הבהמי, ברמה הרוחנית.
אורן: מה זה לעשות תוך כדי הזיווג הגשמי עבודה רוחנית?
שאתם יחד נמצאים בנקודה אחת, בחיבור אחד.
אורן: זה להחזיק את התמונה הזאת שאנחנו אחד? שאמרת לי, תנסה להרגיש שאתם לב אחד, מוח אחד?
כן, שאתה נמצא בה והיא נמצאת בך פנימית, רגשית, ויש כאן משהו שאתם נעלמים כל אחד מתוכו, והופכים להיות לאחד. אין מילים לזה בלקסיקון האנושי. אתה יכול להמציא משהו, אבל את הדרגות האלו אנחנו לא יכולים לבטא.
ניצה: כשהסברת את זה, היתה לי תחושה שזה כמו שבקומיקס, כשמציירים מישהו עם בועה של מחשבה למעלה. וכדי לנסות להבין מה זה להיות אחד, יש לי בועה למעלה, דמיון כזה שצף.
תעשי קומיקס כזה, ששני גופים נמצאים במיטה ומעליהם בועות. זה לא חשוב, העיקר, שאנחנו בזה מלמדים אנשים שהם יכולים להשתמש באינסטינקט הבסיסי, כדי לעלות לדרגה הרוחנית.
אורן: איפה השנאה פה בכל הסיפור? התחלנו מזה שיש לנו שנאה ודחייה.
שנאה מחזקת את הקשר ביניהם.
אורן: אבל איפה היא עכשיו, לאיפה היא נעלמה?
היא הפכה להיות בגובה של המדרגה שהם עלו.
אורן: אני אגיד לך מה יש לי ביד ותגיד לי איפה השנאה, כי אותה איבדתי. הבנתי שיש לי עכשיו שתי רמות שאני צריך לקיים בו זמנית. אני נמצא איתה ביחסי מין, זו הרמה הגופנית. חוץ מזה, אני צריך לחשוב בלב ובמוח שלי שאני רוצה להיות רגשית פנימית בתוכה, והיא בתוכי פנימית ורגשית, ואנחנו הופכים להיות כמו בלב אחד, במוח אחד. אין יותר שניים, השניים נעלמו, והפכה להיות דמות אדם אחד.
כן, ואז גופנית גם אתם תרגישו שאתם ממש אחד.
אורן: תיארתי נכון את שני הדברים שאני מבצע?
כן.
אורן: איפה השנאה והדחייה שהבטחת לי שהם נמצאים כיסוד, שלא ייעלמו, שדווקא זה טוב שמגבירים אותם. אין לי אותם בתמונה, יש לי רק את מה שתיארתי עכשיו בתמונה. יש לי רק התחברות גופנית ויש לי התחברות לבבית.
אתה תרגיש עד כמה שהם מתעוררים.
אורן: הם יתעוררו?
בטח.
אורן: איפה הם יתעוררו?
בקשר ביניכם, בדרגה, ברגעים הכי הכי חמים.
ניצה: פתאום זה עולה וצף עוד פעם?
כן, כל הזמן.
אורן: ומה אני עושה אם זה צף, ועוד פעם יש שנאה באמצע?
זה כמו שכתוב, שלא בבת אחת זוכה האדם לזיווג הגבוה המאוד נעלה, אלא פעם אחר פעם, שזה נקרא, שמשתדל להכניס עטרה ליושנה, שזה נקרא זיווג הגבוה, וזה נקרא קישוי. כל הדברים האלו שמתארים בפסיכולוגיה שלנו העליונה, כך אנחנו צריכים לראות כאן.
אורן: אז אם תתעורר בי שנאה ודחייה, מה אני עושה? אני איתה עכשיו במיטה מנסה להיות כל כולי איתה. הגוף שלי איתה זורם באקט מיני, הלב שלי איתה זורם בהתחברות הפנימית, פתאום אני מרגיש באמצע שנאה, מה אני עושה, בורח מהחדר, הולך לסלון, הולך לעשן סיגריה?
לא ולא.
אורן: אז מה עושה? הם יצוצו בדרך.
אתה שמח.
אורן: ונגיד שהם באו?
לא, זה בא בהתאם, כדי לא להכשיל את האדם, אלא כדי שיתכנס לזיווג יותר גבוה, עוד יותר ועוד יותר פנימה, ושכל הזמן יתעלה מעל השנאה לחיבור יותר פנימי. כי הזיווג השלם, חייב להיות בארבע בחינות ההתפתחות.
ניצה: אמרת קודם לכן שצריך להתנזר מהאגו. בדרך כלל כשאנחנו רבים ושונאים אנחנו מתנזרים מהקשר בינינו, ופה ההתנזרות היא לא כלפי הקשר או אפילו המין, אלא אנחנו מתנזרים דווקא מהאגו, עולים מעליו. מכך נוצר משהו מאוד יפה, כי בדרך כלל אנחנו מכירים את המצבים שעוברים עלינו במשך היום שכאשר אנחנו רבים ושונאים, אנחנו מתנזרים אחד מהשני. ופה את ההתנזרות השלכת על השנאה דווקא, על מה שמפריד בינינו.
כן.
אורן: נחזור לנושא הילדים. עד שנגיע למצב כזה שנהיה בני זוג ונעשה כאלה זיווגים גופניים, נפשיים, פנימיים, רוחניים עם כל מה הבטחת, כדי שנגיע למצב הזה אנחנו קודם כל תינוקות. תחילה מהרחם, נניח שנולדתי וגדלתי להיות בן צעיר והיא גדלה להיות בת צעירה ובעוד כמה שנים נמצא את עצמנו כבני זוג, מכאן נחזור שוב להתחלה. איך עלי להכין את הבן ואת הבת שלי כבר מגיל צעיר לזה שבבוא היום הם יוכלו לבצע צורת התקשרות כזאת עם בן או בת זוג עתידיים. מאיזה גיל של הילדים, צריכים ההורים שלומדים בקורס חינוך למין ומיניות להורים, להתחיל לכוון את ילדיהם להתקשרות מלאה, רב גונית, רבת עוצמה?
בהתאם לגיל שלהם. עכשיו בינתיים הם רוצים לשחק? בסדר. היא רוצה לשחק בבובות, אם כי עד גיל מסוים אין הבדל בין המינים באופי המשחק, נניח עד גיל שנתיים שלוש, אז שישחקו ביניהם בינתיים. אתה רק מלמד אותם בכל זאת איך להיות מקושרים ביחסים טובים. כמו שאנחנו מלמדים אותם בצורה אינסטינקטיבית להיות ילדים טובים ולהתחלק בדברים.
מאוחר יותר, כשיש להם כבר משחקים שונים, אתה תלמד את הבנים ונשים ילמדו את הבנות, חייב להיות הבדל.
ניצה: אז פה כבר עושים איזו הפרדה בין בנים לבנות.
וגם בין המחנכים שלהם, מחנכים לבנים ומחנכות לבנות. אחרת, ממה הם ילמדו? זו בעיה גדולה, זו צרה גדולה, שמזמן שהבנים שלנו הולכים לגן ואפילו בבית ספר כל הזמן הם מתחנכים על ידי נשים.
ניצה: למה זו בעיה? איך זה משפיע עליהם?
ממי הם יכולים לקבל דוגמה? מי יכול ללמד אותם איך להתייחס נכון זה לזה וכן הלאה? כבר יש להם בעיה מכך שהם נמצאים בקשר מיני עם המורה, עם המחנכת, כל הזמן. זה קשר שמרגיש כקשר מיני. כך זה מתקבל בהתאם לגיל הילד, להרגשה הזו לא צריך להיות זיווג גופני, זו התקשרות. זיווג מהמילה קשר.
אז אפשר להבין שאנחנו כביכול מכניסים את הילדים שלנו בכל פעם, את הבנים במיוחד, לחינוך לא נכון. הם מתחנכים על ידי נשים, זה ממש לא טוב. עד גיל שנתיים, מקסימום שלוש, זה הזמן שילד חייב להיות ליד האמא. שנתיים יניקה, וזהו. אחר כך הוא יוצא לחינוך. היציאה לחינוך זה שמגיל שנתיים עד שלוש הוא נמצא עדיין קצת עם אבא, ואחר כך, מגיל שלוש עד שש שנים הוא מתנתק מאמא יותר ויותר. הוא בא אליה, היא מלטפת אותו, היא מכינה לו משהו, אבל בצורה מאוד מאוד צנועה. כבר לא מתנהלת עמו כמו בעבר עם חיבוקים ומגע וכן הלאה, כי בכל זאת זה נחשב לזיווג, מכל מקום זה נחשב לחיבור בין המינים.
ולכן בזה אנחנו צריכים לתקן את החינוך שלנו. אבל מאוחר יותר, לשאלתכם "מתי אנחנו מתחילים לחנך בנים ובנות, נערים ונערות?" זה כאשר הם מגיעים להתפתחות המינית, נניח מגיל 10, 11. זה הגיל בימינו, פעם זה היה מגיל 14 פחות או יותר, ומרגע זה והלאה צריכים להתחיל איתם את תהליך החינוך, בהתאם לגיל שלהם, ההתפתחות שלהם קובעת איך אנחנו מתחילים.
זאת אומרת שאנחנו ממשיכים באותו חינוך של קשר בין בני אדם, אלא שלקשר עכשיו נוסף עניין המין. קודם הוא התווסף לכל מיני דברים אחרים, וודאי שכאן יש תוספת מאוד גדולה, מאוד מיוחדת, אבל זו תוספת להתקשרות, כך אנחנו מלמדים אותם.
ניצה: נאמר שיש קבוצת בנות שכבר הגיעה לשלב הזה שעושים את ההפרדה והן כבר קבוצה של נשים קטנות, מה עליהן ללמוד, מתוך הקבוצה, כדי שישרת אותן אחר כך להתקשרות טובה עם בן הזוג השני?
קודם כל איך להעריך בני אדם. מלמדים אותן גם לפני שהגיעו לגיל הזה מה זה אומר להעריך את האדם שבאדם, וזה לא מכך שמישהו הוא מאצ'ו או שיש לה גזרה כזאת ורגליים כאלה, אלא שאנחנו מחפשים שותף לחיבור, שותף לזיווג. עם מי יהיה לי הכי טוב להתקשר. ובאמת כמו שדיברנו, לפי הגשמיות, צריך להיות לזה שותף שהוא לא דוחה. כי זה דבר טבעי שיש בינינו דחייה מסוימת. אבל אם אין דחייה פיזית, פיזיולוגית כזו, אז כל היתר תלוי בקשר בינינו בדרגה אנושית. ובאופן הזה אנחנו צריכים לבחור בשבילנו את השותף לחיים.
אנחנו צריכים ללמד אותם איך להתקשר לשני, פסיכולוגיה הדדית, ויתור הדדי, הסכמה, חיבור, איחוד וכן הלאה. ואנחנו לא מדברים כל כך על מעשה הזיווג הגשמי עצמו, לזה לא צריכים ללמד את האדם, את זה הוא יודע באופן טבעי. אלא ללמד אותו איך להוסיף את הזיווג הגשמי הזה לזיווג הפנימי הרוחני. זה לא שאנחנו מוסיפים רוחניות לגשמיות, אלא מפני שהוא למד איך להתקשר קודם כל בכל החינוך הזה עד, נניח, גיל 10 או 12, עכשיו הוא מוסיף לזה גם את הנטייה שלו החדשה הזו, המינית, לאותו החיבור.
ניצה: אם אני בתוך אותה קבוצה של הבנות, ואני מבינה שאישה, בת, נקבה, זה הרצון לקבל אז איך אני מלמדת את אותן נשים קטנות מה זה לקבל נכון?
שאני לא מקבלת להנאתי, אלא כדי לעשות נחת רוח לשותף שלי, והוא עושה את אותו דבר. זה לא שאף אחד לא נהנה אלא חושב שרק השני ייהנה מזה, אלא בזה אנחנו מגיעים למצב שכל אחד מרגיש את השטח המשותף ביניהם, כביכול מולידים תינוק חדש, דרגה חדשה, שהם כאחד. ולזה צריכים לכוון אותם. האמת היא שהאחד הזה שהם מולידים הוא דמות מאוד מיוחדת. הם מולידים משהו שלא היה קודם. זה משהו שנראה להם נצחי, שלם. הם מתחילים להרגיש שזה נמצא במימד העליון, זה פותח להם כביכול עולם חדש, כי החיבור של החלקים המנוגדים לאחד תמיד יוצר דרגה חדשה של קיום.
אורן: בהגדרת התהליך של מה זה לקבל נכון, אמרת שאני מקבל לא להנאתי הפרטית, אלא כדי לגרום הנאה לשותף שלי, וכך גם הוא כלפיי. ומכך לא מתנזרים מהנאה, אלא מגיעים למצב שכל אחד מרגיש את השטח המשותף ביניהם.
כן. כאן דבר מיוחד.
אורן: מה אני עושה עם ההנאה שלי? אני לא נהנה?
זה לא שאני נהנה מהשותף והשותף לא נהנה ממני, ולא שאני מהנה לו והוא מהנה לי, אלא אנחנו דואגים לחיבור לאחד.
אורן: התבלבלתי קצת, מה לא נכון לעשות ומה כן צריך לעשות?
אני מתעלה מעל האגו שלי ורוצה למלא את השותף שלי. השותף שלי מתעלה מעל האגו שלו ורוצה למלא אותי. זה עדיין ההחלפה. זה לא רחוק מזה שאני נותן בחנות מאה שקל וקונה עוגה. כך כולם, הוא נהנה ממני, אני נהנה ממנו. קצת יותר פנימי, אבל זה בעצם כך, כי מעל האגו אנחנו כאן עושים. אבל בכל זאת, זה שניים. כל אחד מתקשר לשני, ונהנה בזה שהשני נהנה. זה עדיין לא סיום העניין. זה כמו שאמא כלפי הילדים, היא מבטלת את האגו שלה בצורה טבעית ונותנת הכל לילדים.
מה אנחנו עושים הלאה? הלאה אנחנו עושים דבר פשוט. אנחנו דואגים להיות אחד, ולא אני בה והיא בי, אלא להיות כאחד בדרגת התקשרות עוד יותר גבוהה, עוד יותר פנימית בינינו, שהאישיות של כל אחד שם נעלמת. ואנחנו מגלים שטח חדש משותף, שאת השטח הזה, ממש צריכים לגלות אותו, בוא וראה.
אורן: אנסה להשוות את זה למה שאני מבין, ונראה איך אנחנו מתקדמים. בדרך כלל כשאני נמצא ביחסי מין, אני חושב על הנאתי. זה מצב ראשון. במצב יותר גבוה, אני לא חושב על הנאתי, אני חושב על הנאתה, והיא חושבת על הנאתי. מצב יותר גבוה, זה שאני לא חושב עליי ועליה כשני אובייקטים שעושים טוב אחד לשני, כמו שאמרת בחנות מכולת, קחי מאה שקל, תביאי לי עוגה, אלא שכבר אין פה בכלל שניים, אלא אנחנו אחד.
כן. וזה רוחניות.
אורן: זה הדבר הגבוה.
כן. כי עד שאתה ממלא אותה והיא ממלאת אותך, אתה יכול לקנות, תסלח לי, זונה, שהיא תהיה, איך להגיד, מאומנת בזה, שהיא תיתן לך הרגשה רגשית שהיא הכל עושה בשבילך ואתה בשבילה. זה זנות רוחנית, ויש גם דוגמאות כאלה. האם אתה רוצה לדבר על זה.
אורן: אני רוצה להבין מה אני עושה ביחסי מין כדי להיות אחד ומה זה "להיות אחד". לא חושב על הנאתי, לא חושב על זה שאני גורם לה הנאה, אלא אני חושב שאנחנו אחד.
אתם רוצים לגלות מצב שאתם אחד.
אורן: מי?
אתם, אחד ולא שניים. כמו אדם לפני החטא.
אורן: איפה ההנאה מכל הסיפור?
בזה שאתם אחד זה מתגלה. אתה תתחיל לעבוד על התפתחות הרגשות ותראה עד כמה שזה עובד.
ניצה: במצב הזה שאנחנו אחד, יש עוד דרגות התפתחות?
אורן: חכי רגע, אני עוד רוצה להבין איך אני נהנה באחד הזה.
היא כבר חושבת ממה עוד אני יכולה ליהנות.
ניצה: בדיוק.
אורן: אני עוד באחד הזה, חושב אחד. סך הכל התחלנו מיחסי מין, איפה ההנאות פה? אמרת לי בשיחה הקודמת, אורגזמה פי אלף.
בזה שמשיגים אחד.
אורן: מה האורגזמה באחד הזה, פי אלף?
שמתקשרים שני המנוגדים בבת אחת זה עם זה. זה כמו פצצת אטום. לצערי אין לי מה להוסיף, זה עניין של הרגשה. אבל זה בעצם האקסטאזה הכי גדולה, ההתפרצות, הגילוי הגדול ביותר שיכול להיות לאדם בעולם הזה. ולזה אנחנו בעצם מיועדים בהתפתחות שלנו כבני אדם. וכל ההבדל, מעל הבהמות, מעל דרגת החי, שאנחנו יכולים לקבוע יחסים כאלו. להזדווג כמו כלב כל אחד יודע. לבנות את המדרגה הזאת בקשר בין שניים, זו אומנות.
ניצה: נחזור רגע לילדים. הרי עשינו בכוונה הפרדה בין בנות לבנים. הייתה לנו מטרה בזה שהפרדנו אותם, כי אמרנו שבנות צריכות לקחת דוגמה מאישה, ובנים צריכים לקחת דוגמה מגבר. כשאני מסתכלת עכשיו, יש לי פה קבוצה אחת בנות וקבוצה בנים, מה אני אלמד פה ומה אני אלמד פה?
אותו דבר.
ניצה: אז למה בכל זאת צריך להפריד אותם, אם זה אותו לימוד?
כי את נותנת להן דוגמה כאישה. כי איתך הן לא הולכות להתקשר בצורה כזאת, אז את לא מבלבלת אותן.
ניצה: זאת אומרת, זה לא מה שאני מלמדת אותם, אלא העובדה שאני נוכחת כאישה ואני נותנת דוגמה אישית?
כן.
אורן: נניח שאני כגבר מלמד ילדים, אז איזה דגש, איזה כיוון נכון, אני צריך לתפוס לעצמי?
מה אנחנו מוסיפים לקשר הרוחני שבינינו.
אורן: אבל כשאני נותן חינוך מיני לקבוצת בנים, אז מה הדגש שלי לתת להם?
אנחנו כל החיים לימדנו אותם איך להתקשר זה עם זה
אורן: החברים?
בנים ובנות, איך להתקשר בנים ואיך להתקשר בנות, אלו ואלו סתם בחברה האנושית, בחברה שלהם.
אורן: כן.
עכשיו הגיע זמן לחינוך המיני. אנחנו עכשיו מלמדים אותם איך לחבר את המין גם כן לקשר, ביניהם.
אורן: אז איזה דגש לתת לקבוצת הבנים?
מה ההבדל בזה בין בנים לבין בנות?
אורן: לא יודע, אולי יש, בגלל זה אני שואל.
אין שום הבדל.
אורן: לבנות אמרת, שהדגש היה לאיך לראות את האדם שבאדם, איך להעריך אדם, ולא לפי אם הוא מאצ'ו, אלא איך להעריך אותו.
ולבנים גם כן, איך לא לראות את הגזרה שלה, אלא לראות את השותף, הפרטנר לחיבור הפנימי.
אורן: יש עוד איזה דגשים לבנים?
לא. הכל לפי האופי, לפי הטבע הבהמי, הגשמי שיש בכל אחד. אישה לפי הטבע שלה, בכל זאת מתרגלת, גבר מסתכל יותר קריטי. אז צריכים בהתאם לזה לעשות תיקונים בכל אחד. אבל ודאי שממשיכים לאותו כיוון, רק חיבור.
אורן: נניח שהיינו מצליחים בתהליך כזה, והיינו מביאים חינוך מיני מושלם לבנים ולבנות, איזה אדם היית רואה בסוף התהליך של החינוך המיני המושלם? מה היחס שלו למין, במצב האופטימלי?
כזיווג הרוחני.
אורן: מה יש בו, תתאר את האדם המושלם הזה.
חיבור רוחני שכל העולם הזה בכל הצורות שלו, ובמיוחד המין שהוא אינסטינקט בסיסי. כל האינסטינקטים האלו, כל הנטיות שלנו, מתחברות להתקשרות בינינו, להגיע כולם לאחד. אנחנו לומדים בקשר בינינו, בקשר המשפחתי, הזוגי, להיות אחד בינינו, ואחר כך להיות כולנו יחד גם כאחד, כל האנושות.
אורן: תודה רבה הרב לייטמן, זה היה מרתק. תודה ניצה, תודה גם לכם. לומדים להיות אחד, חיים חדשים, כל טוב.
(סוף השיחה)