חיים חדשים

שיחה 778

מהו באמת לימוד תורה?

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.10.16 – אחרי עריכה

אורן: היום נשוחח עם הרב לייטמן על לימוד תורה. אי אפשר לדמיין את העם היהודי או את היהדות בכלל ללא המושג הזה של התורה, העיסוק בתורה, הלימוד של התורה. קשה לדמיין איפה היינו נמצאים היום בלעדיה. היא נמצאת במוקד ההוויה היהודית, בתרבות הכלל ישראלית, במשך אלפי שנים. ננסה להתבונן על המושג הזה של לימוד תורה באור חדש. יהיה מרתק.

טל: אדבר מהמקום שלי, כאדם שהתחנך בחינוך החילוני וקיבל ידע כללי לגבי התורה. אני למדתי בגרות בתנ"ך, ותמיד הרגשתי שחסר לי המון ידע וגם רגש כלפי הנושא הזה ומהמקום הזה אני אספר קצת, מה חקרתי וגיליתי להפתעתי על הנושא של לימוד תורה.

בכללי הרי ברור [שבלימוד תורה] מדובר על אחת המצוות החשובות לעם היהודי, אומרים שהיא כוללת אפילו, או שוות ערך לכל המצוות האחרות. לימוד תורה כולל את המקרא, משנה, גמרא, אגדה, הלכה, קבלה ועוד. ובאמת הרבה רבנים כתבו עליה דברים מאוד מאוד מפתיעים. למשל הגמרא במסכת פסחים מספרת שהעולם, כל עוד לא הייתה התורה, הוא ניזון בחסד. זאת אומרת, אחרת הוא לא היה מתקיים אפילו. הגאון מווילנה לא היה חדל מלימודו במוצאי יום כיפור, מתוך חשש שהעולם לא יתקיים אם כולם ינטשו את התורה. תלמידו רבי חיים מווילוז'ין כתב, "שאם יהיה רגע אחד שהעולם יהיה פנוי מלימוד תורה, ייחרבו כל העולמות, העליונים והתחתונים". דברים מאוד מפתיעים ואפילו מפחידים. אבל בטח שלא קשורים, אל איך שאני הכרתי את התורה ואת הלימוד הזה כאדם חילוני.

גיליתי גם, שהרבה מאוד מגדולי האומה, כמו משה שזר למשל, שהציטוט שלו נמצא, או היה לפחות על השטרות של מאתיים שקל חדש, שאמר, "הלא עניין לנו עם האומה העברית, האומה שידעה את החוק של 'ושננתם לבניך' עוד מראשית עלייתה על הבמה ההיסטורית. ואומה זו הן ידעה גם בשנות האפלה שלה לשמור על נכס זה של לימוד חובה לכל ילדיה. ידעה להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ובכל כפר, בכל גליל ובכל מדינה, וקבעה שכל עיר שאין בה מלמד תינוקות אין דינה כדין עיר." ואמר שכולם יחד צריכים לשאת בעול לימוד תורה.

גם דוד בן גוריון דיבר על זה, "שירושלים תהיה העיר והמרכז לתורה, לתרבות ולמדע". ואני אסיים פה עם הציטוט מדהים של ביאליק, איך הוא מתאר את התורה, "המושג 'תורה' התרומם בעיני העם אל גובה אין חקר לו. בדמיון העם הייתה התורה כמעט למציאות שנייה, מציאות מופשטת ויותר נעלה, העומדת בצדה או גם במקומה של המציאות הממשית. התורה נקבעה במרכז שאיפותיה ומאוייה הכמוסים והגלויים של האומה בגלותה. האימרא 'ישראל ואוריתא חד' לא הייתה אימרא בלבד, בן עם זר כמעט לא יבין ולא ישיג את זאת, לפי שגם המושג 'תורה', במלא תכנו ומשמעותו הלאומי לא ניתן להתרגם כל צרכו. התורה במשמעה זה אינה לא דת ולא אמונה בלבד, לא מוסר ולא מצוות ולא חכמה בלבד, ואפילו לא צרוף כולם יחד בלבד, אלא מושג נעלה ומרומם עד אין שיעור על כל אלה. מושג מסתורי, ששואב את כחו כמעט מתהומה וממרומיה של ההשגה הקוסמית."

הוא מוסיף, שזר לא יבין זאת.

כן. ביאליק התחיל ללמוד אצל בעל הסולם, לכן הוא כך כותב.

טל: אז זה מדהים, כי הוא כותב שזרים לא יבינו את זה. אבל היום אני חושבת, שהרבה מהציבור שאני מגיעה ממנו, אולי הם הזרים, הם אלה שלא מבינים ולא מכירים את הדברים ובטח שלא שותפים לרגשות כל כך עזים כלפי המושג הזה של התורה. ולכן רצינו לשאול אותך, כאדם שעוסק ומלמד את התורה ופנימיותה כבר המון שנים למיליוני אנשים, אולי תעזור לנו להיכנס לעולם הזה של התורה, שגם אנחנו נבין מה אנחנו מפספסים.

הכוח הכללי של כל המציאות, הוא נקרא תורה. זאת אומרת, זה כוח פיזי, רוחני, עליון, שכולל בתוכו את כל הבריאה. אנחנו קוראים לו גם "אור", כי הוא מחזיק בתוכו כל מה שנברא תחתיו, שהוא, הכוח הזה ברא את זה, והוא נקרא תורה, כוח השפעה, כוח אהבה, כוח הפיתוח של כל מה שיש תחתיו.

זה כוח שברא רצון ופיתח את הרצון בכל מיני אופנים. וכל סוגי הרצון, הם בעצם מה שממלא את כל המציאות. והאור הזה, התורה מה שנקרא, הוא מנהל את הרצון בכל האופנים שלו. סך הכול יש לנו שני כוחות, הכוח העליון, האור, המשפיע. והכוח התחתון, הרצון לקבל. שני דברים. לכן כתוב, "בתורה נברא עולם" ועוד כל מיני דברים.

הכוונה היא על הכוח העליון שהוא הכוח הנותן. אנחנו יכולים לא לקרוא לכוח הזה, אלא למקור הכוח הזה גם "בורא", "הקדוש ברוך הוא", ועוד שמות נוספים, זה לא חשוב, זה לפי ההשגה שלנו. ואנחנו התוצאה מהכוח הזה, שהוא תורה, "בתורה נברא העולם".

דומם, צומח, חי, מדבר, וכל ההתפתחות שלהם, זה הכול תוצאה מהשפעת התורה על הרצון המקורי. והפעולה שהאדם צריך לעשות, כשהוא מגיע להתפתחות הנכונה, זה להשתמש בכוח התורה בעצמו, בצורה המכוונת, כדי להשיג את מטרת הבריאה. חלק מהדרך אנחנו מתפתחים בצורה אינסטינקטיבית, כשאותו כוח התורה מפעיל אותנו, וחלק מהדרך, הכוח הזה כביכול נמצא בהמתנה ומחכה שאנחנו נפעיל אותו.

זה דומה לאיך שאדם בחיים שלו. כשהוא נולד, עד גיל ההתבגרות, בשנות העשרים לחייו, הוא מקבל הכול מהסביבה, מההורים, מהבית, מכולם. ואחר כך הוא צריך להיכנס גם כן להיות חלק מהעולם הפרודוקטיבי, המבצע, פועל ובונה. וככה זה האנושות.

אז ישנה תורה שהיא מפעילה את העולם וכל מה שקורה סביבנו ובתוכנו, וישנה תורה שאנחנו כבר צריכים להפעיל אותה, במידה שאנחנו מתבגרים ומבינים מה צריכים לעשות.

למה זה נעשה כך? כי אנחנו בזה מתחילים להבין בשביל מה אנחנו קיימים, מה קורה איתנו, איך אנחנו צריכים לבנות את החיים שלנו, וכן הלאה וכן הלאה. כמו שאדם בעולם הזה, שהוא נעשה בוגר, וגמר את שנות הילדות שלו, קיבל מקצוע ומתחיל לעבוד, להתחתן, להביא ילדים, בונה בית, וכן הלאה וכן הלאה.

לכן יש לנו שתי צורות יחס לתורה. זה שהתורה היא מנהלת כל העולם, וזה שאנחנו צריכים להתייחס אליה, שאנחנו צריכים להפעיל אותה, בצורה שאנחנו בודקים איך נכון להתייחס לעולם ואיך נכון להפעיל את התורה.

ואם אנחנו מפעילים לא נכון את התורה, אז אנחנו מקבלים כוחות תיקון לכל סטייה וסטייה ששלנו בדרך. ולצערנו אנחנו רואים לפי החיים שלנו, שאם זה כך באמת קורה במציאות, אז אנחנו סוטים בכל צעד ושעל כל הזמן, כי אנחנו בעצם לא יודעים איך להפעיל את התורה, את הכוח הזה העליון. אם בכלל אנחנו מתייחסים אליו ומפעילים.

לייחס את עצמנו לכוח העליון ולהפעיל אותו בצורה הנכונה עלינו, זה התפקיד של עם ישראל. זו הקבוצה הקטנה מכל האנושות, שהיא מלכתחילה, עוד מבבל העתיקה, הקימה את עצמה בצורה כזאת, שהיא בקשר בינה, בצורה שהיא מקבלת על עצמה, באופן הקיום שלה, היא קיבלה על עצמה את אותה המשימה להתקרב לתורה, לכוח העליון, להשפעה, הכוח המשפיע, ולהתחיל להשפיע עליו, להפעיל אותו בצורה הנכונה.

זאת אומרת, עוד מבבל העתיקה והלאה, כבר מלפני שלוש וחצי אלף שנה, כבר האנושות, אפשר להגיד כך, הגיעה למצב של הבגרות המסוימת, שחלק מהאנושות כבר התחיל להיכנס במגע עם התורה, מצד הנברא, מצד בני האדם, כלפי הכוח העליון הזה שנקרא תורה, כדי להפעיל אותה נכון.

עד כמה הפעלנו אותה נכון, זה גם כן מספרת לנו התורה, ואיך שאנחנו צריכים להפעיל אותה. כל זה נמצא כבר בתורה הכתובה, שנכתבה מאברהם, כל הספרים האלה, משה וכן הלאה עד היום. כל האנשים שחקרו את היחס שלנו לתורה ואיך התורה משפיעה עלינו, הם נקראים "מקובלים".

ואנחנו כאן, כדי ללמוד מה לעשות כאן בעולם הזה, מצד האדם, במיוחד שהוא יהודי, או שיש לו נטייה לפתוח את סוד החיים, טעם החיים האמיתי, מהות החיים, מטרת החיים, ואז הוא בעצם מגיע לאותה השאלה, "איך אני יכול לפתוח, לגלות את הכוח העליון, איך אני יכול להשפיע עליו ושהוא ישפיע עליי בחזרה וכן הלאה, להיכנס איתו בקשר הדדי".

טל: זה מרתק, אתה באמת מתאר את התורה ככוח טבע.

ודאי.

טל: כאיזה כוח שקיים במציאות, בעוד שאנחנו מתארים את התורה כשיטת לימוד או ספרי לימוד שאותם יושבים וקוראים. אז מה בעצם הקשר בין שניהם?

לא, זה לא משהו פסיבי. גם אנחנו המקובלים יושבים ולומדים. אנחנו יושבים ולומדים ולומדים משם איך להפעיל את עצמנו כדי להשפיע על הכוח הזה העליון שנקרא "תורה".

טל: ולמה בעצם קוראים לכוח הזה "תורה"?

מהמילה "אור", ומהמילה "הוראה".

טל: ולמה אנחנו מכירים את זה רק כספר, או לימוד?

לא, זה לא נכון, ומה יש בספר עצמו? אנחנו גם רואים שבכל מיני זמנים ותקופות הספר הזה השפיע בכל מיני צורות על בני האדם. אם הם לא נכנסים פנימה, לא חודרים פנימה למהות מושג התורה, אז הספר הזה תורגם לכל השפות ולקחו אותו גם הנצרות וגם האסלאם ועשו ממנו כל מה שרצו. וגם היהודים עצמם, כל אחד מפרש את זה בצורה משלו, וכולי וכולי.

אבל העיקר ש"קודשא בריך הוא, ישראל ואורייתא חד הוא", זאת אומרת, שאנחנו צריכים להיות ממש מושג אחד עם ישראל, עם הכוח העליון ועם התורה, זו בעצם מטרת ההתפתחות שלנו, ולזה צריכים להגיע.

טל: זה באמת מאוד מפשט את זה, אבל בעיניים של אדם שלא מכיר זה נראה שהלימוד הזה מחולק להמון חלקים. יש משנה, יש גמרא ועוד.

לא, אלה רק אופנים, גישות. אבל השאלה היא איך אנחנו באמת מגיעים למהות התורה, שזה המאור המחזיר למוטב. כמו שכתוב "בראתי יצר רע", זה כל הטבע שלנו, "בראתי לו תורת תבלין" זאת אומרת שזה כוח העזר לטבע שלנו. למה? "כי מאור שבה" במושג התורה יש את הכוח הפנימי שנקרא "מאור" שמחזיר את האדם למוטב, לטוב.

אם אנחנו ביצר הרע, זאת אומרת, ברצון האגואיסטי, וחושבים רק על עצמנו. אז אותו כוח התורה משפיע על הטבע האגואיסטי שלנו והופך את אותו הטבע לאהבה, לאהבת הזולת.

כמו שכתוב "ואהבת לרעך, כלל גדול בתורה". זאת אומרת, בסך הכול מה שהתורה עושה, זה שהיא מביאה את האדם לאהבת הזולת. במקום לאהבה עצמית לאהבת הזולת. המעבר הזה, התהליך הזה שהאדם צריך לעבור, צריך להיעשות על ידי השפעת התורה עליו.

אם הוא לומד את התורה, והיא נותנת לו כאלה תופעות, תוצאות, סימן שהוא כן לומד תורה. אם הוא לומד ולא מקבל את התוצאות האלה, זאת אומרת, הוא לא מתקדם לאהבת הזולת, אז כנראה שהוא לא לומד תורה, אלא לומד חכמה. זאת אומרת, לומד מה שכתוב בספרים, את מה שכתוב שם, אבל לא את מה שהוא צריך לעשות עם עצמו. זאת אומרת, התורה כבר לא הופכת להיות הוראה, והוא לא משתמש בה, במאור שבה, אלא במה שכתוב, ורק יודע מה כתוב.

טל: כן. היום זה מאוד מקובל ללמוד בעל פה, לשנן, ללמוד לשם הידע.

זה מתוך זה שמתייחסים לתורה בצורה לא נכונה, וזה בכלל לא משנה את האדם. כל מטרת התורה היא לשנות, לתקן את האדם.

טל: ולמה יש כל כך הרבה אופנים שונים, משנה, גמרא, כל מיני שפות?

אלה המקובלים, שהיו לומדים ומקיימים תיקונים על ידי התורה, הם כתבו לכל תקופה בשפה שלהם, כי בכל תקופה האדם משתנה. וכל דור ודור לא דומה למי, למה שהיה קודם ומה שיהיה אחר כך. ולכן בכל דור יש את דורשיו. והם כותבים בצורה, בסגנון, בהעברה כזאת שתהיה מובנת לדור שלהם.

אם אנחנו לוקחים, נניח, מקובלים שכתבו בימי המשנה או הגמרא, אז הם כתבו בסגנון אחד, בשפת הענפים, שדיברו כאילו בעולם הזה. אבל מדובר על תיקונים פנימיים באדם.

ואם אנחנו לוקחים את זה, לתקופת האר"י, רמח"ל וכן הלאה, אז הם כותבים בצורה יותר מדעית, כביכול, ומדברים על כוחות שפועלים בתוך האדם וכן הלאה.

אבל מדברים על אותן הבחנות, על ההבחנות של הרצון שלנו שמחולק לתרי"ג חלקים, שש מאות ושלוש עשרה חלקים אגואיסטיים. ואנחנו צריכים לתקן את החלקים האלה לאהבה, לאהבת הזולת על ידי כוח התורה. והתיקון של כל חלק מהרצון הכללי שלנו, משש מאות ושלוש עשרה החלקים, אנחנו מתקנים מטובת עצמי לטובת הזולת זה נקרא "עשיית המצווה", "עשיית התיקון". זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

טל: אז, למעשה, אין צורך ללמוד את כל התורה, הרי אומרים, שאין אפשרות ללמוד את כל התורה בחיים של אדם אחד.

לא, אין צורך, בכלל לא, יש צורך להשתמש בתורה. "בראתי יצר רע בראתי לו תורת תבלין". זה מה שאנחנו צריכים. עכשיו רק נשארת השאלה, מה זה נקרא "ללמוד תורה" וזה העניין. כי יש אנשים שלומדים בעל פה את כל הספרים, וזו אצלם המטרה. הם חושבים, שאם הם מנפחים את המוח שלהם בכל מה שכתוב, כמו במחשב. הרי אנחנו כבר הכנסנו לתוך מחשב את כל ספרי תורה, ומה? המחשב לא נעשה מזה קדוש.

ככה אדם. אם הוא ממלא את התאים שלו במוח במה שכתוב בספר, הוא לא נעשה מזה קדוש. אלא הקדושה נקראת "השפעה", אדם שמשפיע לרעהו, שרוצה להתחבר עם כולם. כשרוצים להיות "כאגודה אחת", "כאיש אחד בלב אחד", להגיע "ואהבת לרעך כמוך" שזה כלל של כל התורה.

זאת אומרת, זה החוק הכללי שהתורה צריכה להביא לנו את קיומו. שאנחנו נקיים אהבה כללית, "וכולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדלם" "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". ושאנחנו אפילו נפרוס את האהבה הזאת לא רק כלפי הסביבה הקטנה, אלא לכל האנושות. זה מה שהתורה דורשת. אז אם אנחנו מתקדמים לזה או לא, כאן אנחנו צריכים לבדוק, האם אנחנו לומדים תורה או לא.

טל: זה אולי מתחיל קצת להסביר, איך ביאליק הגיע למילים האלה, כשהוא מדבר על המציאות השנייה שהתורה מגלה לו, על מציאות מופשטת ונעלה יותר, שמחליפה את המציאות הממשית.

כן. כי גם ביאליק, וגם כל אבות הציונות בעצם הגיעו מישיבות. הם למדו בילדותם בכל מיני ארגונים דתיים. ורק אחר כך הם עזבו את זה.

טל: אבל אמרת, שזה קרה לו רק אחרי שהוא הגיע לבעל הסולם.

כן. הוא התחיל ללמוד אצל בעל הסולם. אבל אז הוא נסע, נדמה לי, לוינה, ושם חלה ונפטר. הוא היה אמור לחזור ולהיכנס ללמוד ממש כתלמיד של בעל הסולם. לפני כן הוא למד רק לפרקים. וכך זה קורה.

מה שאני רוצה להגיד, שבכל זאת אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מיוחדת. היהדות מצד אחד, מתקופת ההשכלה והלאה חלק ממנה התחיל לעזוב את הלימוד השטחי של התורה, כי הוא לא ראה בזה שום תועלת, תוכן, ומטרה.

ואני מאוד מקווה, שאנחנו נוכל להסביר להם, למה שנקרא "החלק החילוני" של עם ישראל, שיש שימוש נכון בתורה, שזה תיקון האדם עד שיהיה כחבר, שכל ישראל חברים, שיהיו כאחד, כאגודה אחת. ואז אנחנו על ידי זה נתקרב ונכיר את האור העליון, והתורה תתלבש בנו בכלים של אהבה שיהיו בינינו, בחיבור שיהיה בינינו, ובצורה כזאת אנחנו נגיע למימוש שלה. ואז באמת כמו שביאליק כותב, נגיע להבנה, להרגשה, לפקיחת עיניים ולגילוי העולם העליון.

לכן עכשיו אנחנו נמצאים בתקופה כזאת, יש מעבר בין זה שהיינו מחזיקים בתורה כלימוד בלבד. זו תורה שאני באמת קורא לה "תורה גלותית", שאנחנו היינו בגלות, בניתוק מתורת אמת, מחכמת הקבלה. ועכשיו אנחנו שוב חוזרים אחרי אלפיים שנות הגלות לחכמת הקבלה, ועל ידה אנחנו נממש את מה שכתוב בתורה, "כלל גדול בתורה", "ואהבת לרעך כמוך". על ידה אנחנו נגלה את העולם העליון בפועל.

אורן: רציתי לשאול. הזכרת כמה פעמים בדברים שלך, שכל התורה מדברת בעצם, בסופו של דבר, על דבר אחד "אהבה כללית" כמו שקראת לה, אהבת הזולת, "ואהבת לרעך כמוך".

לא רק על זה, אבל זה המימוש העיקרי.

אורן: זה המימוש העיקרי. אם אני מנסה להיזכר בכל מיני דברים, שכתובים בספרי תורה השונים. אז כתוב שם על אלף ואחד דברים שבעיני הם לא קשורים באופן ישיר, וגם לא באופן עקיף, לאהבת הזולת. סתם עכשיו כשאני מדבר אתך, אני נזכר באחד הסיפורים הראשונים כשפותחים את ספר "בראשית", את קין הורג את הבל. זאת אומרת, יש המון דברים שהם הפוך מאהבה.

הפוך מאהבה, בטוח. כן.

אורן: אז איך אתה מסביר את הדברים?

אני מסביר אותם מאוד פשוט, כי מדובר על איך שאנחנו צריכים לקיים את החיבור שלנו. כדי לקיים את החיבור שלנו, מספרים לך על כל מיני צורות שאתה לא מקיים אותן ואיך נכון לקיים. כשאתה נכנס לספר חוקים, למה מתכוונים החוקים האלו? הם מתכוונים לבנות חברה שכולה מתוקנת. אבל מה כתוב בספרים? אם אתה עושה ככה, זה ככה. אם אתה עושה ככה, זה ככה. זאת אומרת, כתוב מה אתה יכול לעשות עם הטבע שלך נגד החוקים הנכונים של הטבע, ואיך אתה יכול לתקן את זה. זה מה שאנחנו אומרים. כי אנחנו נמצאים בתרי"ג רצונות אגואיסטיים. כתוב "בראתי יצר רע, בראתי כנגדו תורת תבלין".

אורן: מה זה אומר המילים האלה "תרי"ג רצונות אגואיסטיים"?

שבכל אחד מאתנו יש שש מאות שלוש עשרה רצונות אגואיסטיים.

אורן: לכל בן אדם?

לכל אחד.

אורן: תן דוגמא, למשל לרצון אחד מתוך השש מאות ושלוש עשרה.

שאתה רוצה ליהנות בכל מיני צורות לעצמך. האדם לא יודע בזה. כשאדם מתחיל להתייחס נכון לזולת, אז הוא מגלה, שיש לו תרי"ג רצונות לנצל את הזולת. אבל אלה לא הרצונות שלנו,שבהם אנחנו משתמשים יום יום, האנשים הרגילים.

אם אני מתחיל ללמוד, איך נכון להתייחס לזולת באהבה, בחיבור, להיות "כאיש אחד בלב אחד", להכניע את עצמי כלפי הזולת. להעלות את הזולת בדרגה יותר למעלה ממני. באיזו צורה אני יכול להתחבר עמו. אני מגלה בתוכי תרי"ג רצונות טמונים.

אלה לא הרצונות הרגילים כמו שיש לנו. כי הרצונות הרגילים שבהם אנחנו משתמשים בצורה הטבעית נקראים "רצונות של דרגת חי". אני לא רוצה להגיד "בהמיים" כי זה לא נשמע כל כך יפה. בדרגת חי. אנחנו חיים וזהו. אבל אם אנחנו מתחילים להימשך זה לזה, אז אנחנו מתחילים לגלות רצונות שהם באמת שייכים לתיקון בקשר בינינו. אם אני הולך, נניח, עכשיו להתקשר אליך, אני פתאום מגלה עד כמה שאני לא רוצה.

אורן: שאתה רוצה הפוך, לנצל אותי?

כן. ואז אני זקוק לתורה.

אורן: ואז מה היא עושה אתך במשפט אחד, כי הזמן כבר נגמר?

היא הופכת לי כל רצון משנאה לאהבה.

אורן: אז התורה היא בעצם כוח?

כוח שמתקן את הרצונות השליליים לחיוביים, לכן הוא נקרא "תבלין".

אורן: למה זה נקרא "תבלין"?

כי זה הופך את כוח הרע שלי לטוב, רק לשימוש. היא מוסיפה משהו לרצון שלי שהוא רע הופכת אותו לטוב. הרצון נשאר אותו רצון, רק הכוונה שלו, מלהשתמש בך, היא הופכת אותו למצב שאני משתמש בעצמי כדי לגרום לך.

אורן: הזמן שלנו נגמר. יש עוד אלף ואחת שאלות. נעשה תכניות נוספות. מה בעיניך הדבר הכי חשוב שכדאי לזכור בקשר ללימוד תורה מהתכנית שלנו עכשיו?

שזה לגמרי לגמרי הפוך ממה שאנחנו רגילים. שהתורה היא המכשיר שעל ידו אנחנו מתקנים את הטבע שלנו מרע לטוב.

אורן: תודה רבה, הרב לייטמן. תודה, טל. תודה גם לכם, שהייתם אתנו. לימוד תורה זה לא מה שחשבנו. מתקנים את הטבע שלנו מרע לטוב. "חיים חדשים". תבואו שוב. כל טוב. ולהתראות.

(סוף השיחה)