שלח את עמי. מי אמר למי? וברצינות, מהו הרובד הפנימי שחבוי בסיפור יציאת מצרים, ואיך הוא קשור למה שמתחולל בחיים שלי? על התפיסה הצרה שסוגרת אותנו בבועה אפורה, ועל האופציה שנפתחת לשחרור עתידי.
משה, פרעה, בני ישראל, שעבוד, עשר מכות ובסופן יציאה לחירות – כל הפרטים בסיפור שעליו שמענו כבר בגן הילדים ובבית הספר, נושאים בחובם משמעות הרבה יותר עמוקה. בסופו של דבר הם מתארים את הדרגה הבאה באבולוציה. דרגה שבה המין האנושי מרחיב את גבולות התפיסה, מתעלה מעל הטבע האגואיסטי שצרוב בו מלכתחילה.
למה הכוונה?
באופן טבעי, האדם קולט את המציאות מתוך האגו שלו. מתוך הרצון לקבל לעצמו הנאה ותענוג, ולהתרחק מכל דבר שנראה כרע. כך אנחנו בנויים, כך עובדים כל החושים וכל מערכות עיבוד הנתונים. לאן שאנחנו מביטים, במה שאנחנו מחפשים, תמיד יושב בפנים מין רואה חשבון שבודק: מה אפשר פה להרוויח, או חלילה להפסיד.
מה רע בזה? שום דבר. מלבד עניין אחד קטן. אנחנו סגורים. כלואים בתוך בועה. מוגבלים.
ייתכן שיש סביבנו מציאות אדירה, עולמות שלמים, אבל אנחנו קולטים מתוכה רק את מה שנתפס עבורנו כיכול להועיל או כעלול להזיק.
כל עוד זה לא מפריע, אז זורמים.
אבל אם פתאום מתחילים להתעורר כל מיני לחצים, פנימיים, חיצוניים, כל מיני מחשבות, תהיות, הרהורים, על מה שכבר עברנו ועל מה שעוד מצפה לנו בהמשך המרוצים, זה אומר שרצון חדש מתעורר.
רצון להשתחרר. להסיר את הכבלים.
"משה" קוראים לכוח הפנימי הזה, והוא מסוגל למשות את האדם מתוך הבועה, להוציא אותו למרחבים חדשים.
משה בא אל "פרעה", שמסמל את הכוח האגואיסטי ששולט באדם, ודורש: "שלח את עמי". שחרר את הרצונות שלי משליטתך, תן לי להוביל אותם לתפיסה על-אגואיסטית, תפיסה אלטרואיסטית שמבוססת על חיבור והשלמה, על נתינה ואהבה, על ראיית עצמך כחלק בלתי נפרד מכל הבריאה.
פרעה, בתגובה, מכביד עוד יותר. מגביר את עוצמת הרצון האגואיסטי שמדבר באדם, הופך את ליבו סגור יותר.
אז צריך לתת לו מכה, ועוד אחת, ועוד כמה, כנגד עשרת החלקים שמהם בנוי האגו.
לבסוף האדם מגיע למסקנה: אני לא מסוגל להישאר פה יותר. האגו הורג אותי, מבלבל אותי, לא נותן לי להגיע לאמת. הוא סוגר אותי בעולם קטן, צר, מר. אני חי כמה עשרות שנים, סובל, מת, אין שום תועלת מקיומי. ובו בזמן יש לפניי הזדמנות להתעלות לעולם אינסופי, נצחי, שלם, נאור, יפה, אבל האגו לא נותן. אני רוצה לטפס שלב ועוד שלב, והוא כל הזמן מחזיק אותי ברגליים. לא משחרר.
וכשנולדת באדם צעקה גדולה, מעומק הלב השבור, מגיעה גם עזרה.
כוח עליון של אהבה ונתינה מתגלה בו ומוציא אותו משליטת האגואיזם הצר. הוא נעשה חופשי, התפיסה שלו מתרחבת ללא הגבלה. החכמים מגדירים זאת כלידה של אדם חדש, ומסבירים שזהו השלב הבא באבולוציה של האנושות כולה.
שלח את עמי, אם נסגור את התמונה, זו קריאה להתפתחות רוח האדם, אל עבר תכונת האהבה והנתינה העליונה. עם ישראל יכול, צריך ואפילו חייב לתת כאן דוגמה, לפרוץ דרך עבור האנושות כולה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 718 – bit.ly/453LN9O