חיים חדשים

שיחה 1133

הצורך להיות אהוב

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 02.07.19 – אחרי עריכה

אורן: היום נשוחח עם הרב לייטמן על הצורך להיות אהוב. כל אחד מרגיש בתוך הלב שלו צורך בסיסי, טבעי וחזק להיות אהוב, "שיאהבו אותי". ננסה להבין מאיפה זה בא, ולאן זה אמור לקחת אותנו בדרך לחיים חדשים.

יעל: כן, כולנו רוצים שיאהבו אותנו, אנחנו עושים הרבה מאוד דברים כדי להיות אהובים, כדי שאחרים יאהבו אותנו. גם דברים שהם כביכול נגד מה שהיינו רוצים לעשות, אבל נעשה אותם כדי שאחרים יאהבו אותנו. אנחנו יודעים שגם תינוק קטן מתפתח על ידי אהבה, זאת אומרת, זה נכון בכל גיל, זה לא קשור לגיל ואפילו יותר מזה, בלי אהבה אין התפתחות, נפשית וגם פיזית, תקינה של האדם.

מהו הצורך הזה להיות אהוב, למה הוא כל כך בסיסי אצל האדם?

אנחנו נמצאים בדרגות התפתחות כדומם, צומח, חי, ואדם, המדבר. לכל רמה ורמה חייבים להיות קשר, אנרגיה ויחס בהתאם לרמה הזאת, וזה אותו יחס, אחד כלפי השני, כי כל חלקי הבריאה הם מגיעים להתפתחות מהצורה שלהם מהחומר ההיולי, מהחומר הבסיסי. נגיד שהיה איזה אטום או משהו קטן שממנו הכול התפוצץ והתחיל להתפתח, ואותו קשר שהיה באותו הגוף הקטן ההתחלתי, אותו קשר הוא נמצא והוא נשמר, אפילו שהחלקים ממש התפזרו לכל הכיוונים.

יש קשר בין כל חלקי הבריאה, ואנחנו רואים את זה איך שכל המערכת, נגיד במערכת היקום עד כמה שהיא קשורה זה לזה, יחד עם זה שהיא גם מתרחבת וגם מתכווצת וכן הלאה. כך גם על פני כדור הארץ בצומח, בחי ובמדבר, שכל צורות החיים, כל צורות הקיום, הם כולם מגיעים מזה שהם מתקשרים ומתרחקים, מתפרדים ונקשרים שוב, נכללים זה מזה. זאת אומרת, הכול בא על ידי חיבור ופירוק, חיבור ופירוק.

לכן הצורך לחיבור, וגם לא פחות ואפילו יותר מהצורך לפירוק, לריחוק, כי הוא נובע מאותו המצב הראשון שבו היינו שייכים לאטום אחד, למחשבה אחת אפילו עוד לפני החומר. ולכן יוצא שהצורך להיות אהוב, להרגיש יחס יפה וטוב מהסביבה, הוא נמצא כחיסרון גדול מאוד, רצון פנימי גדול מאוד שבעצם נמצא בכל חלקיק הבריאה של דוממים, ודאי של הצומח, החי ובני האדם. על ידי זה הכול מתפתח, כי אין לנו בכל הבריאה חוץ מחיבור ופירוק, חיבור ופירוק. על כל הדברים האלה, בכל העושר של החומרים וכן הלאה, מזה באים לנו כל החיים.

כשזה מגיע לרמה שהיא לא חומר דומם או ביולוגי, צומח, חי, אלא לרגשות, אז קודם כל הרגשות קיימים גם בדומם, בצומח ובחי, אבל באדם, אם נדבר על זה במיוחד, כאן אנחנו רואים שאנחנו נמצאים באמת בצורך לחיבור ופירוד שהוא קובע בינינו את הכול. כל היחסים בינינו, כל ההתקשרויות, כל בניית המדינות, הממשלות, המשפחות והיחסים בינינו בתוך המשפחה, וכל זה על ידי עד כמה אני יותר רחוק או יותר קרוב לשני. עד כמה אנחנו יכולים להתקרב או להתרחק, באיזו צורה אנחנו צריכים להחזיק את עצמנו במרחק, ואפילו מודדים את המרחק כיותר או פחות, "אל תתקרב אליי", אני זז אינסטינקטיבית ממישהו, או מתקרב למישהו וכן הלאה.

הדברים האלה הם עדינים מאוד וקיימים בכל אחד ואחד, ואנחנו, או בתת מודע או במודע, כל הזמן מודדים אותם וכל הזמן מחזיקים את עצמנו כך בצורה אופטימאלית, שיהיה נוח וטוב, שאני ארגיש ביחס שלי כלפי כל דבר, גם דומם, גם צומח, גם חי וגם מדבר. כך אנחנו מודדים ובוחרים איפה אנחנו חיים, באיזו צורה, באיזה אקלים, עם איזה אנשים, והכול, כך אני בוחר את המקצוע שלי, וודאי שזו ברירת מחדל, כי עד כמה אני יכול לבחור ועד כמה לא, אבל כך זה קורה. לכן הכול נובע מהצורך להיות אהוב, כי להיות אהוב זה הצורך להיות קשור ביחסים יפים וטובים לגורמים החשובים.

יעל: מה זה חשובים?

החשובים לי, לא חשוב איזה. כמו תינוק, למה הוא כל כך קשור לאימא? כי הוא מרגיש שאם הוא קשור אליה הוא מסופק, יש לו הכול, שהיא בעצם הספק לכל, לחום, לחלב לנוחיות שלו, ולכל מה שיש לו.

יעל: תיכף אני אגיע לתינוק. לפני כן אני רוצה להבין את התנועתיות הזאת, עליה אמרת שאנחנו בעצם כל החיים מתקרבים, מתרחקים, שומרים לנו על איזה מרחק נכון בשבילנו.

בצורה אינסטינקטיבית בינינו נמצאים שדות, שדות היחסים, הדחייה והקירוב, פלוס ומינוס, הם מאזנים בינינו את המצבים, היחסים, המרחקים. אנחנו לא מרגישים מרחק בינינו לבין הקיר או ביני לבינך, אני מרגיש עד כמה זה נוח, טוב לי או לא, הכול אני מודד לפי הנוחיות שלי, לפי כמה שזה נכון או לא נכון שאני נמצא כך. אולי כדאי לי להתרחק עוד לכמה מטרים, או ההיפך, בא לי להתקרב.

יעל: אז נכון או לא נכון זה לפי תחושת הנוחות שלי, אתה אומר, זה הנכון או לא נכון, ולכל אחד יש את הנכון או לא נכון שלו?

כן.

יעל: במה מפתח אותנו הדבר הזה? כי בעצם אתה אומר שכל החיים שלנו הם סביב האלמנט הזה.

זה מפתח אותנו למטרת הקיום שלנו, שאנחנו צריכים לחזור להיות מחוברים עד כדי כך כמו שהיינו במקור שלנו, באותו האטום הראשון או בגרגיר הראשון ששם היינו ממש כאחד. אנחנו צריכים להגיע למרות שאנחנו מפוזרים בדומם, צומח, חי, בבני האדם, בגלקסיות ובכול. אנחנו צריכים להגיע למצב שיחד עם זה אנחנו מרגישים את עצמנו מקושרים לגמרי כגוף אחד.

יעל: כי זו אותה יחידת בסיס עליה דיברת, אותו אטום אחד, אותה מחשבה אחת שהייתה לפני החומר, שם. אבל איך המשחק הזה מוביל לכך שאני כל הזמן מודדת, מתקרבת, מתרחקת? יש אנשים שאני שומרת מהם מרחק.

זה בינתיים מה שאת עושה, את לא יודעת מה שאת עושה, הכוחות האלה בטבע פועלים עלייך ואת מתרחקת, מתקרבת, את לא יודעת איפה, למה, את "משנה מקום משנה מזל" וכן הלאה, זה הכול ככה.

אבל האדם שמתחיל לקבל חינוך נכון, נניח כמוני, שלומד את זה מחכמת הקבלה, אז הוא כבר מבין את התהליך שכולנו צריכים להגיע אליו. הוא כבר מבין שאנחנו צריכים לנוע לקראת החיבור, הוא מכניס את עצמו לאותו תהליך של החיבור הדרגתי, ואז הוא מתחיל בזה לראות, וגם להרגיש את הטבע, איך שהטבע פועל עלינו, איך שהטבע פיתח אותנו מהנקודה במפץ הגדול, ואנחנו מתפזרים ומתפזרים יותר ויותר.

יחד עם זה אנחנו הגענו למצב על פני כדור הארץ, באנושות, שאנחנו חייבים להתחיל לרכז את עצמנו שוב, לחבר את עצמנו שוב למצב שאנחנו נהייה "כאיש אחד בלב אחד", זה בהרגשת האדם. אנחנו לא צריכים לחבר שוב את כל האטומים למשהו, לא, זה יישאר, ואנחנו נשאר כך במרחקים זה מזה. העיקר שאנחנו נדע שאנחנו צריכים להיות קרובים בהרגשה שלנו, בנטייה שלנו, זה נקרא "על כל פשעים" על כל המרחקים "תכסה אהבה", הקשר בינינו.

יעל: למה המרחק הוא פשע והאהבה היא ההיפך?

כי המרחק מראה לנו עד כמה אנחנו שונים, והאהבה אומרת לנו עד כמה אנחנו "על כל פשעים תכסה אהבה", עד כמה שאנחנו יכולים לסגור את הפערים בינינו. לא לבטל את הפערים אלא דווקא מעליהם לכסות את עצמנו בכיסוי אחד.

יעל: אמרת שאם לומדים את התפיסה הנכונה, או את הגישה הנכונה לכל הדבר הזה, כמו שאתה למדת מהמורה שלך, אז בעצם במה שונה ההתנהלות של זה שיודע, מאשר ההתנהלות הטבעית שלי שאני מתרחקת מדברים ומתקרבת לדברים? שאני עושה, כמו שאמרת "את לא יודעת אפילו מה את עושה". מה ההבדל ביני שאני לא יודעת מה אני עושה לבין זה שעושה את זה נכון או שמבין מה שהוא עושה?

הוא מבין מה שהוא עושה ומשתתף בתוכנית הגדולה הזאת של הטבע.

יעל: כן, מה ההבדל?

ההבדל הוא פשוט, את מסתובבת בחיים שלך כמו דומם, צומח וחי, שאין להם שום ידיעה והרגשה באיזה תהליך הם נמצאים, בתהליך הגלובלי אפילו, ואני יודע באיזה תהליך אני נמצא ואיך אני צריך לגשת לתהליך הזה ולהשתתף בו בהבנה ובהכרה וממש להשתמש בחיים שלי, וגם בקיום שלי, כדי ליישם את התהליך. ואז יש לי מזה הרגשת האהבה שאני משיג "על כל הפשעים" כי אחרת אני לא מרגיש.

אמנם אני מרגיש שאנחנו כולנו מפוזרים ורחוקים, אני מכיר את טבע הבריאה, האגו הזה הגדול שמפריד בינינו, ויחד עם זה אני מרגיש את הקשר שאני בעצמי מייצב, שיכסה את כולם בחסד, בחיבור, ואני מרגיש גם אותו. אז אני מרגיש גם את הפער הגדול בין כולם, שהטבע פיזר אותנו כך לכל הכיוונים, ממש במפץ הגדול, בפיצוץ הזה הענק, וגם כן אני מרגיש עד כמה אני יכול לאסוף את כולם יחד ולהרגיש את זה בזה בליבי. ואז אני מגיע לאהבה.

יעל: אני רוצה לחזור למקום הזה של אהבה. התחלנו את התוכנית שלנו מהצורך של האדם להיות אהוב, ואני רוצה לשאול מה האהבה בעצם ממלאת בנו, בבני האדם?

מפני שאנחנו מקיימים את אותו חוק הטבע, אנחנו נמצאים בחוקי הטבע, אנחנו לא סתם פסיכולוגים. אנחנו מקבלים דחף לזה, הטבע דוחף אותנו לחיבור, אצלי זה נקרא "אהבה".

יעל: למה יש כמיהה כזאת גדולה להיות אהוב לקבל אותה אהבה? מה היא נותנת לאדם, מה היא מפתחת בו, מה היא עושה לו, מה היא משנה בו, למה הוא רוצה אותה כל כך?

זה החיסרון, הרצון, החיסרון שהוא נמצא אצלי ריק בדרגה הכי גבוהה. והחיסרון הזה שמתמלא הוא נותן לי הרגשה של מהות החיים, מטרת החיים, שמטרת החיים היא באמת האהבה. אבל אהבה לא בהמית ולא גשמית ולא ביולוגית ולא הורמונלית, אהבה שהיא חיבור על פני הפשע, על פני הריחוק, על פני השנאה. לא יכולה להיות אהבה ללא שנאה, "על כל פשעים", על פני האגו שלנו "תכסה אהבה", רק כך אפשר להשיג אהבה ורק כך אפשר להרגיש אותה, לא אחרת.

יעל: זה החיבור והפירוק שדיברת עליו בתחילת התכנית.

כן.

אורן: אני רוצה לחזור לדוגמה שנתת לפני כמה דקות של תינוק ואימא שלו, אמרת שהוא אוהב אותה כי הוא מרגיש שהיא סָפָק של כל מה שהוא צריך.

אנחנו לא קוראים לזה אהבה.

אורן: ברור, אותו אני שם רגע בצד.

אתה מבין שזה כמו בין החיות.

אורן: ברור. אני לוקח עכשיו את השנים הבאות שלו, היה תינוק על הידיים של אימא, לאט לאט גדל, יש לי ילד. מחקרים מראים מעל לכל ספק שילד שגדל בלי שיאהבו אותו יש לו אחר כך נזקים איומים, חלקם בלתי הפיכים לכל החיים בכל מיני רמות.

כן.

אורן: למה האהבה שנתנו לו או שהחסירו ממנו כל כך משפיעה על התפתחותו של האדם?

זו בעיה, כי הוא לא קיבל מטען אנושי מההורים, במיוחד מאימא, כי בחיים שלנו מאבא קשה לקבל, אולי הוא עובד כל כך קשה ואימא בכל זאת משתדלת בכל הכוח להשלים אותו.

אורן: איזה מטען חסר לו?

זה מה שנקרא אהבה, זה כמו אוכל. תכניס את הילד לאיזה בית תינוקות שיאכילו אותו שם בכל דבר וכולי, חוץ מלתת לו אהבה, זה ברור שאהבה זה כמו אוכל, זה מזון שהוא ממלא את התאים שלו, הוא חייב להרגיש לא רק סתם חום, כמו כמה מעלות יש בחדר, אלא הוא חייב להרגיש יחס. את היחס הזה התינוק מרגיש עוד יותר מאיתנו, הוא מרגיש את זה כמו חיה כי הוא צריך, הוא שותה את היחס הזה.

ואם זה יחסר אז הכלים האלו, הרצונות האלה הם נשארים אצלו ריקניים ואז כשהוא גדל זה יחסר לו מאוד, זה יחסר לו מתוך האישיות שלו כי לא קיבל מילוי, לא קיבל חינוך, זה יחסר לו אפילו ביחס לחיים, ביחס לתפיסת המציאות, זה כמו שלא יתפתח בו חוש מיוחד.

אורן: איזה?

חוש של היחס שנקרא "אהבה" שהוא הכי גדול, הכי גבוה, הכי הכי חשוב.

יעל: מה היא מפתחת באדם האהבה הזאת, בתינוק הזה או באדם?

אנחנו בעלי הרגשה ומכל הרגשות שבהם אנחנו פועלים, שהם מפעילים אותנו, האהבה היא ההרגשה הכי גבוהה, כי שוב היא נובעת מאותה נקודה שממנה אנחנו באים, מזה שיש שורש אחד לכולם, ואם אין לי עכשיו את האהבה שאני מקבל מאימא, אני מאבד את הקשר שלי עם אותו השורש של הבריאה שאליו אני כבר לא קשור. ואז מה עושים? אני כאילו נמצא בעולם הזה זרוק כמו שאנחנו שולחים איזו חללית מחוצה לכדור הארץ ככה לחלל וזהו, איננה, כך אדם מרגיש שהולידו אותו אבל אחר כך מילאו אותו רק בדרגות דומם, צומח, חי ובצורת מדבר לא התייחסו אליו.

אורן: נניח שעכשיו הוא גָדָל, נעזוב אותו ניקח ילד נורמאלי שגדל עם אהבה של אימא, עם חום והכול, והוא גדל, ועכשיו לאט לאט הוא כבר הופך להיות מילד לנער לאדם בוגר. הצורך להיות אהוב שקודם מילאה אותו אימא שלו, מה קורה איתו עכשיו כשהוא כבר אדם בוגר, הצורך הזה נעלם? משנה צורה?

הוא לא נעלם. בדרך כלל אדם שלא קיבל אהבה משנה את הצורה שלו לההיפך. הוא שונא בני אדם, הוא לא יכול להרגיש מהם אהבה כי לא פיתחו לו את זה וכן הלאה. זה הפסיכולוגים כבר מטפלים.

אורן: זה אדם שגדל עם חסך.

כן.

אורן: אותו אני כבר שם בצד. אדם שגדל נורמלי וקיבל אהבה מאימא שלו, מההורים שלו, וגדל להיות ילד, נער, עכשיו הוא אדם בוגר. אמרת שהצורך להיות אהוב טבוע בו מלכתחילה והוא צריך לקבל הזנה ממש כמו מזון, שאם לא, הוא מרגיש תלוש כמו חללית בחלל.

אז נגיד שהייתה לו אימא נורמלית ועטפה אותו באהבה והוא גדל, הפך להיות ילד, נער, אדם בוגר. אותו צורך שהיה בו מלכתחילה להרגיש אהוב קיים בו גם כאדם בוגר, נכון?

כן.

אורן: הוא שינה צורה? איך עכשיו הוא עובד איתו? מה קורה לו כשהוא אדם בוגר?

הוא מבטא אותו במשפחה שלו.

אורן: אז נניח שיש לו קשרים. עכשיו אני רוצה רגע שתסתכל עליו אל תוך ליבו, יש בו עדיין צורך להיות אהוב, נכון? אמרת לי שהצורך להיות אהוב הוא לא רק באדם, הוא קיים בכלל בכל פרט בבריאה, לכול אחד יש צורך להיות אהוב.

כן.

אורן: הצורך הזה להיות אהוב זה כאילו לקבל משהו, קראת לזה מזון, לקבל הזנה, נכון?

כן.

אורן: עכשיו בנוסף, אם אני במערכת יחסים כלשהי, אז יש מולי עוד אדם, גם הוא יש לו צורך להיות אהוב.

כן.

אורן: אני רוצה שתדבר איתי קצת, תסביר לי על שני הכיוונים, יש צורך להיות אהוב שעד כה דיברנו עליו, יש גם צורך לאהוב, לתת אהבה. נגיד אותה אימא שאמרנו קודם אני מניח שהטבע נותן לה צורך לתת אהבה לתינוק שלה.

כן.

אורן: נעזוב רגע אימא ותינוק, דיברנו מספיק, עכשיו אני רוצה לדבר על אנשים בוגרים. יש בכל אחד, אם אני מסתכל עליו, צורך להיות אהוב, לקבל את המזון הזה, יש באדם גם צורך לאהוב, לתת אהבה?

בלי שהוא מראה את האהבה שלו הוא לא יכול להרגיש את האהבה אליו.

אורן: למה?

כי אין לו כלים כאלו. רק במידה שאני אוהב את מישהו אני יכול להרגיש יחס של אהבה אליי, אחרת אני לא מבין מה זו אהבה. אני צריך כאילו לעשות מעצמי האוהב ואז מתוך זה אני אבין את היחס של האהבה אליי, אחרת אני לא אבדיל. אני לא אדע. מתייחסים אליי טוב, בסדר, יפה, מביאים לי איזו מתנה, עושים לי משהו נעים, מחייכים. אני לא ארגיש שזאת אהבה, אלא אהבה אני ארגיש אם אני מפתח אצלי כלי של נתינת אהבה, ואז אותו הכלי עובד כבר בצורה ההפוכה לקבלת האהבה. לא יכול להיות אחרת.

יעל: המקום הזה של קבלת אהבה, אמרנו שזה הבסיס של החיים של כולנו, שם הילד מקבל ממי שמטפל בו.

כן.

יעל: המקום הזה של לתת אהבה, איך מחנכים ילד לתת אהבה כדי שהוא יגדל להיות בוגר שיודע גם לתת, בראש ובראשונה אתה אומר, ואפילו בשביל לדעת לקבל?

אני לא רוצה לדבר על אהבה בהמית, אלא על אהבה שהיא באמת רוחנית.

אורן: מה זו אהבה רוחנית?

אהבה רוחנית זה לא שאני אוהב את האדם, אהבה רוחנית זה שאני אוהב את השני בלי לדרוש ממנו שהוא יאהב אותי. אפשר להגיד עד כדי מסירות נפש, שאני פשוט אוהב אותו בלי דרישה בחזרה בכלום, למעלה מהאגו שלי. שהעיקר בשבילי זה לאהוב אותו. חוץ מזה, שום דבר לא דורש בחזרה. זאת אהבה רוחנית.

אורן: ולמה חשוב לך לאהוב אותו?

חשוב לי לאהוב אותו כי זה עוד צעד קדימה, שבצורה כזאת אני מפתח אצלי אהבה לכל הבריאה ולכוח העליון.

יעל: זה סוג של מעבר, איזה שלב ביניים, אתה אומר, לאיזו אהבה עוד יותר גדולה.

לכן מהפיצוץ הגדול שהיינו יחד כולנו בחלקיק אנרגיה אחד ועד עכשיו זה הכול התפתח אך ורק כדי שאנחנו נגיע שוב לצורך להיות כמו באותו החלקיק האחד, וחוזרים לזה אך ורק מפני שרוצים לאהוב את הזולת. וזולת זה הכול חוץ ממני. ואז אני מרגיש בתוך הזולת הזה שזה הכוח העליון שיצר אותנו וכך פיתח אותנו. ואז אנחנו מגיעים באמת לאהבה אליו ומרגישים אהבתו אלינו.

אורן: זה מדהים. יש לי בכל זאת עוד שאלה קטנה, איך אתה מגדיר אהבה? האהבה הגדולה, מהי?

אהבה הגדולה זה שאני מעמיד את האגו שלי לטובת הזולת, לגמרי, כולו.

(סוף השיחה)