חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 1252

חילוקי דעות ביחס לקורונה

מטרות:

• חלק מהציבור חוששים לבריאותם ולבריאותם של האחרים, ולכן שומרים מאוד על הכללים וההנחיות של משרד הבריאות, וחלק מהציבור אדיש לחלוטין לכללים ולהנחיות. מדוע זה כך?

• אם אני טיפוס היסטרי, איך עלי להתמודד עם המצב?

• אם אני אדיש, האם כדאי לי לנסות לעורר את עצמי לדאוג יותר?

• מהי התגובה הנורמלית, הרצויה?

• איך להתגבר על הפילוג, שגורמות התגובות השונות באוכלוסיה?

זרימת התכנית:

• הקורונה כמעוררת מגוון רגשות

• מנגנון החשש והזהירות

• מנגנון האדישות והשאננות

• תגובה מותאמת למגמת הטבע

• התגובות השונות כגורם לפילוג

• מבט לעתיד

פתיחה:

מנעד התגובות והרגשות בקשר לוירוס הקורונה נע על מנעד רחב. חלק מהאנשים מגיבים בהיסטריה, לא יוצאים מהבית ומקפידים על ההנחיות באופן קיצוני, חלק אדישים ומבחינתם לא השתנה הרבה בזה שצריך להסתובב עם מסכות, וחלק חושבים שהתגובות לוירוס וההנחיות של משרד הבריאות מוגזמות וחושבים שלא צריך לחשוש בכלל מהתחלואה בוירוס יחסית לכל וירוס אחר.

הקורונה כמעוררת מגוון רגשות

• הקורונה נמצאת איתנו כבר מספר חודשים, וקיימת קשת רחבה של רגשות ותחושות לגביה. מדוע זה כך?

• האם העובדה, שיש מגוון רחב של תגובות או יחס לקורונה היא טבעית ונורמלית? מדוע אין תגובה אחידה? 

• במה תלויה תגובת האנשים לחדשות, או לאפשרויות, שמאיימות בצורה כלשהי על חייהם ושלוות עולמם? 

• כנגד שתי אוכלוסיות הקיצון יש רוב דומם. האם הם מושפעים מתגובות הקצה?

מנגנון החשש והזהירות

מבט פסיכואנליטי-אנושי על משבר הקורונה

הסיכוי להידבקות בנגיף הקורונה נוגע בחרדה עמוקה אך מוכרת: הפחד למות. ההדבקה והמוות הם כוחות חיצוניים שמאיימים בתקופה הנוכחית על קיומנו, ואין דרך לברוח מזה. חוויה בלתי נסבלת בהחלט. פרויד הזכיר את מיקומו של המוות ביחס לנפש, ודיבר על דחף הרסני שנמצא בנפש במקביל לדחף השואף לחיים ועונג (פרויד, 1920).

https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3948

• אם אדם חושש, דואג, (עד כדי פאניקה/ היסטריה) וממשיך לדבוק בהנחיות והכללים באדיקות – האם זו תגובה נכונה?

• מה מייחד אדם שמרגיש פחד בתקופה זו? 

• האם מי שמרגיש היסטרי מגזים?

• אדם המרגיש היסטריה, חרדה או פחד עמוק - מדוע הוא מרגיש כך? כיצד הוא אמור להתייחס לתחושותיו?

• מהו המנגנון שפועל בתוך האדם, כאשר הוא ניצב מול סכנה אפשרית? 

• האם יש הבדל בין סכנה מיידית, לאיום שקיים לאורך זמן? 

מנגנון האדישות והשאננות

במקביל לאלו מביננו המגיבים בחרדת מוות, מסתובבים ביננו אנשים שנראה כי בהלת הקורונה אינה נוגעת להם כלל. הם לא חוששים, לדידם הקורונה והשפעת הן היינו הך. הם אינם שותפים לחרדה מהידבקות והתפשטות הנגיף. גם אם הם אינם מפרים את ההנחיות הרשמיות, הם אינם שותפים לחוויה האנושית המשותפת, והיא כביכול מחליקה מעליהם וממשיכה הלאה.

https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3948

כולם בפאניקה בגלל הקורונה? הבעיה היא דווקא אדישות. מחקריו של פרופ' עדו ערב מהטכניון מוכיחים: חלק גדול מהציבור מפתח אדישות לסיכונים תוך זמן קצר. איך מתגברים על גישת ״לי זה לא יקרה״ בזמן הקורונה? לא בטוח שאכיפה מחמירה היא התשובה.

https://www.haaretz.co.il/health/corona/.premium.highlight-1.8709572

• אם אדם רגוע, ולא מרגיש כלל דאגה אלא אפילו להיפך - מזלזל בכל התופעה. האם זה תקין? מדוע הוא מרגיש כך?

• מה מייחד אדם, שמבטל את המצב ורגוע עד כדי שאננות לגבי המחלה? 

• האם מי שאדיש נמצא בהכחשה? אם כן, מה גורם להכחשה? 

• רוב האנשים חושבים שזה מצב זמני, למה?  

• מהם המאפיינים האישיותיים, של האנשים שמזהים את המצב וערניים למה שקורה? ומה המאפיינים של אלה שלא? 

תגובה מותאמת למגמת הטבע

נחזור עתה לעיין בסוגיית הגורמים המשפיעים על התפשטות מגפת הקורונה, לא יזיק להיות ענווים קצת יותר, בפרט לאור העובדה שלא קיים עדיין מספיק ידע בדוק לגבי הגורמים והמאיצים של התפשטותה. כדי להבין את המסקנה הזאת אין צורך במתמטיקה גבוהה. מספיק הגיון פשוט.

מה אפוא הלקח העיקרי לגבי ההערה המצוטטת לעיל? לפחות זה: גם אם ממוצע הגיל של אותם אנשים שנפטרו ממחלת הקורונה בארץ לפי חישובו של הוגה אותה הערה (לדבריו – כ-82) אינו שונה כמעט מממוצע הגיל של כלל הנפטרים בארץ מכל סיבה שהיא (אף הוא כ-82), לאו נפקא מינה שנגיפי הקורונה אינם משפיעים על שיעור התמותה.

https://mida.org.il/2020/06/02/%D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%A1-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%93%D7%93-%D7%A9%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4-%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%9D-%D7%9C%D7%A1/

• כמי שמרגיש את מערכת הטבע, מהי התגובה הנכונה לוירוס, על פי חוכמת הקבלה? האם באמת צריך לדאוג?

• מהו יחסה של חוכמת הקבלה לוירוס הקורונה? 

• האם מי שאדיש למצב, צריך לנסות לעורר את עצמו?

התגובות השונות כגורם לפילוג

האוכלוסיה חלוקה בהקשר לקורונה, לעוצמת הסכנה, לעובדות המדעיות, לדרכי ההתמודדות, וכו'. ישנן דעות מקצועיות לכאן ולכאן, כולם מסתמכים על מחקרים, עובדות ותפיסה שונה ויתרה מכך, בין גורמי הבריאות עצמם יש מחלוקת גדולה הן בנוגע לוירוס, והן בדרכי ההתמודדות עמו. 

• איך להתנהל נכון בתקופת הקורונה, במדינה שבה ישנן כל כך הרבה גישות שונות?

• אם יש מישהו שאדיש לנושא, ופחות שומר את הכללים, ארגיש כלפיו רגשות שליליים. מה ניתן לעשות עם זה? והפוך, אם אני לא חרד מהמצב, סביר שיטריד אותי שאחרים היסטריים בעניין ההקפדה. איך לא להרגיש רגשות שליליים כלפיהם?

• מה לעשות עם הפילוג שגורמות הגישות השונות?

• איך לגשר על הגישות השונות לוירוס בציבור?

מבט לעתיד

• כיצד המצב יתפתח? האם היחס שלנו ימשיך להשתנות? לאיזה כיוון? 

• מה תהיה התוצאה אם יהיו יותר ויותר אנשים אדישים?

• מה תהיה התוצאה אם יהיו יותר ויותר אנשים היסטרים?

• איזו גישה תכריע בסופו של דבר? האם  הגישה ההיסטרית או הגישה האדישה? האם יכול להיות איזון בין שתי הגישות? מהו?