חיים חדשים
שיחה725
יום הזיכרון: לעצור את השכול
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.05.05 – אחרי עריכה
אורן: היום בתכוניתנו "חיים חדשים" אנחנו רוצים לשוחח על יום הזיכרון, איך להתמודד עם האובדן ועם הכאב.
טל: בכל שנה היום הזה נוגע בעצב החשוף והרגיש שלנו בחברה הישראלית. ביום יום אנחנו מצליחים איכשהו לטשטש את זה, אבל כשאנחנו מסתכלים, אז יש הרבה מאוד כאב, הרבה מאוד שכול בחברה שלנו. המושג "משפחת השכול" הפך להיות מאוד נפוץ, כי באמת אנחנו משפחה אחת גדולה ביום הזה, שמרגישה חלל גדול שנפער בה מכל חייל וכל אדם שאיננו. ומגיל קטן אנחנו הולכים לטקסים, שומעים את השירים, וזה די בלתי נתפס, מאוד קשה לעכל את התחושות האלה של הכאב שאנחנו מרגישים, להבין אותם בכלל, איך זה יכול להיות, איך חיים עם אובדן כזה.
אנחנו מקווים שנוכל היום קצת להרחיב את הפרספקטיבה, לראות את הדברים בצורה קצת אחרת, קצת יותר מלמעלה, אולי זה יעזור לנו לעכל את הדברים.
איך אתה ממליץ לנו, לצעירים ולמבוגרים, להסתכל על הנושא הזה של החללים שנפערו בנו? איך להתמודד עם הכאב הבלתי נתפס שנשאר, האם אפשר לעשות משהו עם הכאב הזה?
אני נולדתי בסוף מלחמת העולם השנייה בויטבסק, באזור שהוא כולו ספג מכה מאוד קשה מפלישת הגרמנים, וכמעט שלא נשארו שם יהודים. נשארו אלו שברחו ואחר כך חזרו בחזרה, כמו ההורים שלי, ולכן צל ולחץ מהשואה היה כל הזמן מורגש. אחר כך התחילו בחזרה לבנות בתים ורחובות ושיפרו ושיקמו את המקומות, אבל לפני המלחמה היתה שם יהדות מאוד גדולה, כמעט כולם היו שם יהודים, גם הצייר הידוע שאגל משם ועוד הרבה אנשים ידועים. ולכן הצל הזה של השואה תמיד היה לוחץ עלינו.
טל: גם כאן ביום הזיכרון לחללי צה"ל אתה מרגיש את הקשר בין הדברים?
כן, וודאי. אני מרגיש את זה מאז שהגעתי לכאן, זה מזכיר לי את הדברים האלה, שכך זה קורה. בפרט שגם הייתי כאן בצבא כטכנאי אחזקת מטוסים בטייסת, והייתי במילואים בכל מיני מקומות. אבל שכשהתחלתי ללמוד את חכמת הקבלה זה לאט לאט שינה לי את כל זווית ההסתכלות על מה שקורה איתנו, גם על השואה וגם על מלחמות ישראל, וכל המערכות. זה שינה מאוד, אבל עד כדי כך בצורה הפוכה ודרסטית, שאני מפחד לדבר על זה, כי אני מפחד שלא יבינו אותי נכון ויתחילו בעקבות זה לשנוא. ואני מפחד מהשנאה, כי באמת אני נמשך כולי לאהבה, לאהבת העם, לאהבת ישראל. וגם אני מפחד שעקב זה אנשים עוד יותר יתרחקו מחכמת הקבלה, וגם את הנזק הזה אני לא רוצה לגרום לעם, שגם כך הוא סובל הרבה. אבל אשתדל להגיד מה ההסתכלות שלי על יום הזיכרון על מערכות ישראל בכלל, על השואה ועל הכל יחד.
חכמת הקבלה מסבירה לנו שאנחנו נמצאים במסגרת כללית שנקראת "הטבע", או א-לוהים, או כוח עליון, או אור עליון, לא חשוב איך לקרוא לזה, אבל ישנו כוח כללי שנקרא "הטבע". והכוח הזה הוא מייצר, מייצב, את כל המצב שבמציאות. הכוח הזה הוא מנהיג ומשגיח על כל הפעולות, ואין עוד מלבדו, הוא עושה את הכל. ואז הכוח הזה הוא מחזיק ובונה את דרגות הטבע שתחתיו שהם מתחלקות לדומם, צומח, חי, מדבר, ארבע שכבות, שלבים של הטבע, מדרגות.
ומכל הדרגות האלו, רק האדם הוא בעל שכל וכוח יצירתי שיכול לשנות את הדברים. ולא כל אדם, ולא אדם בכלל, אלא חכמת הקבלה אומרת, שמי שבאמת יכול לשנות את הדברים זה רק יהודי, שהוא מקבל בחירה חופשית לנהל את המציאות כללית של כל העולם שלנו, בהתאם לעד כמה שהוא מביא את המציאות הזאת לאיזון. והמציאות כל רגע ורגע נמצאת בחוסר איזון. חוסר האיזון של כל העולם הוא בזה, שכל הזמן מתגלה האגו, הרצון האגואיסטי, הרצון לשלוט, הרצון להרוויח על חשבון הזולת, וכן הלאה. והרצון הזה מתגלה בכולם, ומתגלה בצורה אוטומטית ובכל פעם ופעם מתחדש ומתחדש. ולכן אנחנו רואים שהאנושות גם כל פעם כאילו בונה את עצמה יותר ויותר, מתקדמת בזה ומתפתחת. אנחנו יכולים לקרוא לזה אבולוציה, אבל זה מה שקורה.
וישנה תופעה מאוד מיוחדת, שהיא מתחילה מזה, שבני האדם מתחילים לקבל יכולת להגיע לאיזון עם הטבע הכללי. ובמקום להיות מנותקים זה מזה יותר ויותר מדור לדור, הם מקבלים דווקא יכולת להיות קרובים יותר ויותר מדור לדור, להביא את כל המערכת האנושית למין משפחה.
התהליך הזה התחיל מהאדם הראשון, ואחר כך התחיל יותר במימוש המעשי מאברהם בבבל. לָמה הוא התחיל משם? כי עד שם האנושות התפתחה לפי התוכנית הזאת, ומשם והלאה היא הרגישה שהאגו שלה כל כך גדל, שצריכים באיזו צורה להתחיל לסדר אותו, אחרת יכולים להיכנס למלחמת אחים ולסיים את כל החיים על פני כדור הארץ באותם הממדים שהיו אז. כולם היו אז בבבל סך הכל כל החברה האנושות דאז.
אברהם אבינו, שהיה אחד מהכוהנים בבבל והיה איש יודע מאוד, גילה את הדבר הזה, והתחיל לספר על זה לכולם ולקבץ מבין האנשים שהגיעו לשמוע אותו והיו מעוניינים ללכת דווקא נגד המגמה שברורה לנו בטבע, שבה אנחנו מיום ליום, מדור לדור, מתפתחים בצורה יותר ויותר גרועה אינדיווידואליסטית. האגו שלנו גדל יותר ויותר והוא מפריד בינינו יותר ויותר, ואז אנחנו משתמשים בצורה יותר גסה זה עם זה ומתרחקים. זו המגמה הטבעית. אברהם גילה לָמה זה קורה ובגלל מה קרה הכישלון בחברה הבבלית באנושות דאז.
וכשאברהם חקר את זה, הוא גילה שהכל זה בגלל האגו הגובר ואפשר להתמודד עימו. זאת אומרת, יש כוח בטבע כנגד האגו, שאפשר למשוך אותו, אפשר להעמיד אותו לטובת החברה האנושית, והוא רצה לעשות את זה. רק שבשביל זה, צריכים להתחיל לעשות פעולות חיבור, למרות האגו, והוא ניסה לעשות את זה, עם חלק מהבבלים שהסכים עם זה והתקבץ סביבו, ומהם הוא חיבר את הקבוצה שבמשך הזמן הפכה להיות לעם, עם ישראל.
טל: הם בעצם הצליחו.
הם הצליחו. יחסית הם הצליחו, אבל הצליחו, לעת עתה כן. וחלק מהעם הבבלי לא רצה, לא הרגיש בזה צורך להצטרף לזה, לשמוע, ואז הם התפזרו בכל העולם, כמו שכותב לנו יוספוס פלביוס בספרים שלו. ואנחנו רואים עד היום זו כל האנושות, הם כיסו את כל העולם. והקבוצה של אברהם היא הפכה להיות לעם ישראל. ומה שהיה בה כל הזמן מדור לדור הם היו לומדים ומלמדים גם הצאצאים שלהם, כל דור היה מלמד דור חדש איך אנחנו יכולים להיות מחוברים כדי למשוך, או לגלות בנו יותר נכון מתוך החיבור, שעל פני כל הבעיות, "על כל פשעים תכסה אהבה". ואם אנחנו משתדלים להתחבר על פני האגו שלנו, דווקא בכוח, בכל מיני צורות שהשיטה הזאת מגלה לנו, אז אנחנו מגלים בזה, דווקא בתוך המאמצים שלנו, אנחנו מגלים את כוח החיבור.
ועד כמה שאנחנו נמצאים בהתרחקות טבעית זה מזה, שאנחנו מרגישים שכך זה יותר נוח, יותר טוב, אני לא רוצה להיות בדיוק מחובר עימו, ועימו אולי קצת, ובקיצור מרגישים את מידת הריחוק בינינו. עד כמה שאנחנו בהתאם לזה רוצים להתחבר בינינו, ההיפך, עושים מאמצים כדי להתחבר, אז יוצא שאנחנו על פני התהום בינינו בונים את הגשר. זה נקרא "על כל פשעים", פשע זה המרחק בינינו, "תכסה אהבה". אם אנחנו בונים כזה דבר, אז משני הכוחות המנוגדים זה לזה, מרחיקים אותנו, ובכוחות שמחברים אותנו, אנחנו מתחילים להרגיש שמופיע שם כוח מיוחד, כוח של חיבור, כוח של אהבה. והכוח הזה הוא לא סתם כוח חיבור ואהבה, הוא נותן לנו לא רק יחס חדש, הוא נותן לנו ראייה חדשה על המציאות. ואת כל המציאות אנחנו רואים בכוחות המנוגדים בינינו, איך אני מתנגד, איך אני נלחם, איך אני שומר על עצמי וכן הלאה, זו מגמה שהיא בונה בנו את תמונת המציאות, את תפיסת המציאות כזאת אגואיסטית.
ואם אני דווקא בונה את עצמי בצורה אחרת, איך להיות מחובר עם האנשים, ואני לא צריך לעשות את זה עם כל העולם ואפילו לא עם כל אותה הקבוצה, אלא מספיק לעשות את זה בקבוצות קטנות שנקראות "מניין", עשרה אנשים. אנחנו רואים שכך כתוב בתורה, שאת עם ישראל צריכים לחלק לעשיריות, למאות, לאלפים, וכן הלאה. ומספיק לי להיות בעשירייה שלי שאנחנו קובעים ואני כך מתחבר איתם בצורה יפה בינינו "כאיש אחד בלב אחד". אז אני מתחיל להרגיש שפועל עלי כוח החיבור, והכוח הזה נותן לי הסתכלות חדשה על החיים. ואותה מערכת היחסים שאני בונה איתם, עם החברים שלי האלו העשירייה, וגם עם עוד עשיריות, אז אנחנו מגיעים למצב שפועל בנו כוח חיבור, כוח חזק, כוח הטוב. אנחנו לא יכולים בלי כוח הרע, אבל אותו אנחנו מקבלים ברוך ה' כל הזמן מהטבע, ואת כוח החיבור אנחנו יכולים גם בהתאם לזה לחדש על פני כוח הרע. ואז יש לנו שני כוחות, ובצורה כזאת אנחנו מתחילים לנהל את עצמנו, לנהל את החיים שלנו, אנחנו מתחילים לראות את החיים בדרגה אחרת יותר עליונה.
מה זאת אומרת? כי כמו שבעולם שלנו בלי כוח החיבור הזה אנחנו חיים בצורת דומם, צומח, חי, ואנחנו רואים שכל החיים הם בנויים על התחשבות בחילוף החומרים, בחילוף הזרמים פלוס מינוס, כל פעם החיים הם באים בחליפת הדברים מצד אחד ומצד השני. ואיך שהם מצטברים, מתקרבים, ומתחלפים. הם תמיד באים כאיזה חיבור בין פלוס ומינוס, בין דברים מנוגדים רק בדרגות. או בדומם אז אלה אלקטרונים ופוזיטרונים. או בצומח אז זו כניסה והוצאת החומר. בדרגת החי הדברים שם עוד יותר מורכבים. אבל תמיד זה אחד במקום השני או השני במקום הראשון, או באיזו צורה יש הצטברות והתחלפות. אלה החיים ברגע שאין דבר כזה זה נקרא "מת", ברגע שיוצא ביניהם חיבור אז זה נקרא "חי".
ואותו דבר כאן. אם אנחנו ביחסים בינינו יכולים לבנות כוח חיובי בינינו בנוסף לכוח השלילי, אנחנו לא מוחקים אותו. לכן זאת חכמה מיוחדת ושיטה מיוחדת שצריכים לגלות אותה, צריכים לתפוס אותה, ללמוד מהטבע איך זה קורה בדרגות דומם, צומח, וחי, ואז לבנות את זה גם ביחסים בינינו. אם אנחנו יכולים כך לעשות, אז אנחנו נמצאים בצורה הדדית זה לזה, שבאים ומשתמשים גם בכוח הרע וגם בכוח הטוב בינינו, ואז אנחנו מתחילים לחיות ביחסים בינינו מה שלא היו קודם. כי קודם היה לנו כוח אחד, כוח הדחייה ושימוש אגואיסטי זה בזה. עכשיו יש לנו גם כוח חיבור ושימוש אלטרואיסטי שלי דווקא כלפי הזולת. ואז יוצא שאנחנו מגיעים להכרת החיים בדרגה יותר עליונה מדומם, צומח, חי, אלא בדרגת המדבר, בדרגת האדם. "אדם" זה נקרא הדומה לטבע הכללי שם הכוחות האלה קיימים תמיד באיזון בין כל המרכיבים שלהם דומם, צומח, חי, מדבר, בכל העוצמה.
כשאברהם גילה את זה והתחיל ללמד את השיטה הזאת את כל אלו שבאו אליו, אז מפני שהם תמיד היו נמשכים לאיזון הזה הם קראו לעצמם "ישראל", ישר א-ל. כי א-ל זה העליון הדרגה היותר עליונה להגיע אליה זה מה שהוא לימד אותם. ואז הם התחילו לגלות שעל ידי שליטה בכוח הזה, בכוח החיובי כנגד כוח השלילי שמתגלה בהם בצורה אינסטינקטיבית, אם הם מוסיפים לזה כוח חיובי אז החיים שלהם נעשים מאוזנים, שלמים, שלווים, אף אחד לא יכול לגעת בהם כי הם בזה נכנסים כאילו לאיזו בועה שמגינה עליהם, ששומרת עליהם, וכך הם היו חיים. רק במקום המאבק החיצון עם כל מיני אויבים ושונאים למיניהם, כמו שכל בני האדם מתחילת האנושות ועד מתי שזה יגמר, כל הזמן הם נמצאים במלחמות, או לאו דווקא בדם אבל כל הזמן במאבקים וכל הזמן בתחרות וכן הלאה.
הם עשו את החיים שלהם בצורה אחרת. התחרות שלהם היא עד כמה שאנחנו יכולים לעזור זה לזה, כל הגדול מחברו כמה שהוא יכול לעזור לאחרים וכך היו חיים. ואז הם הבינו שבזה הם נכנסים לחיים שנקראים "גן עדן" שאלה ממש חיים טובים, יפים, בהשלמה הדדית זה לזה. לקבל כוח כדי להגן על עצמם נגד האגו שכל הזמן פורץ, ולאזן אותו עם הכוח הטוב זה נקרא להשתמש בכוח התורה, באור, בכוח אותו הטוב שאנחנו יכולים לגלות בקשר בינינו. וזו באמת נקראת תורת ישראל אמיתית. ואז יוצא שאנחנו צריכים רק לדעת איך אנחנו יכולים לאזן את עצמנו, את כוח הרע השלילי שכל הזמן מתגלה על ידי הכוח החיובי. ואם נדע איך לעשות זאת, אנחנו מגיעים למצב שכולו טוב ואף אחד לא נעלם מהעם, לא נהרג, ולא נרצח. ובאמת מגיעים למצב שאין אף חולה, אין אף תקלה, כי הכל מתקיים באיזון.
במידה שאנחנו לא מסוגלים לאזן את עצמנו נכון בינינו ש"על כל פשעים תכסה אהבה", אז אותם הכוחות השליליים שאותם לא הצלחנו לכסות בגשר אהבה על פניהם, הם כבר מתגלים ככוח שלילי, והם מזמינים עלינו כל מיני צרות או בקרב העם עצמו, או ביחס האנשים האחרים אליו. ותכלית המציאות שאנחנו גם נתקדם לאיזון בעם השלם, וגם נלמד את כל אומות העולם זה נקרא "להיות אור לגויים", שכל האנושות גם תוכל לעשות את האיזון הזה, ואז נגיע לעולם שכולו טוב "וחי זאב עם כבש" וכן הלאה.
אז כשאני לומד וחוקר את כל המערכת הזאת, אני רואה שהכל תלוי בנו וחבל מאוד שאנחנו לא עושים כאלו יחסים בינינו, אז ודאי שלא היינו צריכים להילחם באף אחד. והיינו מסדרים את החיים שלנו בצורה הטובה ביותר, שקטה, טובה, שלא היינו צריכים לשבת ביום הזיכרון ולבכות על הילדים שלנו שאיבדנו אותם. כי הצרה הכפולה היא שאנחנו לא לומדים מתוך הימים האלו, שבאים כל שנה ושנה להזכיר לנו על אובדן כזה גדול, שאנחנו גם עכשיו מקריבים, שאלה בעצם קורבנות שאנחנו יכולים לעצור אותם. הכל תלוי אך ורק עד כמה שאנחנו באמת נסתכל על החיים שלנו בצורה בריאה. ויש אצלנו ביסוד האומה שלנו שיטה איך לעשות את הטוב לנו וטוב לכל העולם, ובאמת לשחרר את עצמנו ואת כל העולם מהמלחמות.
לכן אני מסתכל מאז שלמדתי את זה, ראיתי, וחקרתי, זה הכל כתוב בחכמת הקבלה בצורה מאוד ברורה, במיוחד זה כתוב בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר". אז עם ישראל הוא עם מיוחד לכן שונאים אותו, לכן לא אוהבים אותו, כי הוא לא מביא את השיטה הזאת לשימוש לכל העולם, לכל האנושות. נקוה שאנחנו נבין את זה, נשתמש בזה, ואז בזה נשים קץ לכל המלחמות והקורבנות, ונראה את הדורות שלנו שהם חיים בצורה שלמה, יפה, "כאיש אחד בלב אחד". שיהיה לנו טוב בינינו גם לכולנו וגם לילדים שלנו שכבר לא יפלו, ועם אף אחד לא יקרה שום דבר רע.
טל: אמן. קודם כל הלוואי ובאמת נעצור את המצב הזה. האם יש לך מילים של נחמה לאותם הורים שהילדים שלהם נעלמו מהתפיסה שלהם?
אני מאחל להורים למען אותן הנשמות לאותם הילדים, אותם החברים שנספו, אני מאחל לכולנו שאנחנו באמת ניקח את השיטה הזאת ונתחיל לממש אותה, ואז באמת בזה אנחנו גם נרגיש עם אותו כוח אהבה שאנחנו נפתח ביחס בינינו, אנחנו נרגיש את ההשתתפות שלהם, של אלו הקרובים שנעלמו בינינו, שהם נמצאים בינינו ונמצאים יחד איתנו באותה הרשת.
(סוף השיחה)