למה לפעמים אנשים מתייחסים אלינו לא טוב? מה אנחנו צריכים ללמוד מזה?
חכמת הקבלה מלמדת שמאחורי כל הדומם, הצומח, החי והאנשים, עומד כוח אחד. הכוח הכללי שבטבע. הבורא. אלוהים. דרך כל האירועים והדמויות, זה שהוא שמתייחס אל האדם.
אז למה יש מקרים שבהם הוא מתייחס לא טוב? כנראה שכך קורה מפני שהאדם מתייחס לא טוב לעולם. בצורה אגואיסטית. רוצה לנצל להנאת עצמו את הכול ואת כולם. נכון, כזה הוא טבע האדם, אבל מולו עומד חוק ההתפתחות הכללי: "ואהבת לרעך כמוך".
החוק הזה מחייב התקדמות למצב שבו האדם ילמד להתייחס לעולם כמו לעצמו. כך הוא יהפוך להיות דומה לאותו כוח אחד, שתכונתו היא השפעה טובה, אהבה ונתינה, ועל ידי זה יגיע למצב שכולו טוב. המצב שאלוהים נמצא בו.
עד כאן התמונה הגדולה, ועכשיו נוסיף דיוקים.
כל יחס רע של מישהו אלינו, בא בעצם לשקף כמו מראה דחפים שחבויים אצלנו בפנים. הוא מצביע על העובדה שאנחנו עצמנו אגואיסטים, חושבים על עצמנו ולא על אחרים, ודוחף אותנו לשנות את עצמנו.
לצורך המחשה, נניח שאנחנו אוהבים ללעוג לאנשים, לעשות מהם צחוק כדי לצאת גדולים. כיוון שאנחנו לא קולטים את הרצון המקולקל הזה שבנו, שהפוך מהרצון להיטיב של אלוהים, הרצון הזה כמו מתלבש במישהו סביבנו ומביא אותו עכשיו לנהוג כך כלפינו.
שימו לב: לפי חכמת הקבלה, כל מה שאנחנו רואים בעולם זה הכול אנחנו. התכונות הפנימיות שלנו מוקרנות אל מול פנינו כדמויות חיצוניות כאלה ואחרות, כדי שנוכל לראות ביתר קלות מה עלינו לתקן בתוכנו.
כאשר הופכים את הרצון האגואיסטי לרצון להשפיע כל טוב לזולת, מרגישים את כולם קרובים יותר ויותר אלינו, עד שאנחנו והעולם הופכים להיות אחד. כך האדם רוכש את המציאות כולה ומגיע לדבקות שלמה באלוהים.
איך קשור אלוהים לתיקון היחסים בין אנשים? אלוהים הוא הכוח שממלא את האני שלנו באהבה, ביחס יפה וטוב לכולם.
ככל שאני מנסה לפתח אהבה לכל מי וכל מה שסביבי, מתגלה לי עד כמה לא באמת מסוגל לאהוב, כי נוצרתי עם טבע אגואיסטי שכל הזמן מתפתח וגדל. מתוך חוסר האונים, אני פונה בדרישה חזקה למי שעשה אותי כזה, שייצור בי טבע חדש של אהבה לזולת. לבד אני לא מסוגל להחליף את היוצרות שבי.
כשזה קורה, והאדם אכן זוכה לתכונה האלוהית, תפיסת המציאות שלו משתנה מהקצה אל הקצה. הוא מגלה שדרך כל האנשים ודרך כל מקרי החיים, שחלקם היו נראים מאוד רעים, הבורא התייחס אליו תמיד בשיא האהבה. אבל, מפני שהוא עצמו היה בתכונה אגואיסטית הפוכה, הוא ראה עולם הפוך ממש. עולם רע. עתה, כשהוא עבר מרצון לקבל רק לעצמו לרצון להשפיע טוב לזולתו, מתגלה לו שהעולם מלא באור ואהבה. אין מישהו שבא אליו ברע, לא נופלת עליו שום מחלה. גן עדן ממש, חיים טובים יותר מכל דמיון ואגדה.
מה הצורך בכל הסיבוב הזה? אם כל רצונו של אלוהים הוא לאהוב אותי, אז למה הוא לא בא אליי ישר בטוב? כאן זו הנקודה החשובה.
תכנית-העל של אלוהים היא שהאדם יתעלה לדרגה כמו שלו. שיגדל. הוא יוצר לאדם צורה הפוכה, כדי שממנה יוכל האדם לתפוס את מה שיש כנגדה. אין לנו דרך ללמוד אלא דבר מהיפוכו. כיתרון האור מן החושך, נאמר על כך במקורות. וכשהאדם מפתח הכרה גבוהה, שיש בידו את שתי צורות הטבע, הטוב שרכש והרע שהיה, הוא מבין לעומק את טבע האלוהים ויכול להשתתף עימו בניהול הבריאה. שני קצוות המציאות כלולים בו, וזה מה שמעלה אותו לדרגה נצחית ושלמה.
שיהיה לנו בהצלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 520 – bit.ly/2Z0ygDG