שכנים. מילה שמעוררת רגשות מעורבים. יש שכנים טובים, יש איומים ונוראיים. לו יכולתם להביע משאלה אחת בקשר לשכנים, מה הייתם מבקשים? ואיזו משאלה ביחס אליכם נראה לכם שהם היו מביעים?
הרבה מערכות יחסים יש בחיינו, עם קרובי משפחה ועם חברים, עם קולגות בעבודה ועם שותפים עסקיים, אבל מה שמייחד את מערכת היחסים עם השכנים זה שאנחנו והם חיים באותו שטח. צמודים.
יכול להיות שיש לנו איתם קירות משותפים, יכול להיות שאנחנו שומעים אותם מתהלכים מעל ראשינו או את הילדים שלהם מתרוצצים, יש מקרים שהדירה שלנו מתמלאת בריח של סיגריות כשהם למטה מעשנים. שכנים.
הם כמו חודרים בכוח לתוך הרשות שלך. לסלון, למטבח, למקלחת, למיטה. וזה משגע, פורץ את גבולות הטריטוריה. כבונוס, יש כאלה שחוסמים את החנייה, משאירים זבל מחוץ לדלת יממה שלמה, או מגבירים את הווליום של החדשות כדי שכולם יהיו בתמונה. שכנים.
אם פעם חיו בסביבה כפרית, לכל אחד היו בית עם חצר גדולה ומרחב נשימה, היום בונים רחוב שלם לגובה. מגדלי דירות, לא אומרים שלום במעליות, ורק שאף אחד לא יבוא לדפוק בדלת. אנחנו לא פה.
ועכשיו תרגיל קטן, בהפוכה: נניח שבדירה הסמוכה הייתה עוברת לגור הבת שלכם. כשתשמעו את הנכד טס בסלון על הבימבה שקניתם לו זה עתה, מה תהיה ההרגשה? וכשהנכדה תזייף על הפסנתר כל ערב שעה שלמה, מה תאחלו לה להמשך דרכה?
הכול תלוי ביחס. ברמת הקרבה.
אם ניקח את הדברים עד לקצה, אז נאמר כך: יש אפשרות ליצור בתוך הבניין שבו אנחנו גרים הרגשה של גן עדן. לא סתם יחסים מנומסים, אלא הרגשה עילאית ממש. שנתקרב לבניין ונרגיש 'כמה טוב שאנחנו גרים כאן'. שנראה את השכנים ונחוש איך הם ממלאים את הלב שלנו ברוגע, בהרגשה מתוקה מדבש.
מאיפה מתחילים לבנות קשר כזה, ואיך בדיוק? השיטה האינטגרלית מלמדת מתודה שלמה לבניית חיבור טוב בין אנשים, בכל תחום ובכל מערכת יחסים. להלן כמה רעיונות, לדוגמה.
אפשר לארגן פעילויות משותפות לילדים שגרים בבניין, אולי להזמין מדי פעם קוסם או משהו כיפי אחר, לצאת יחד לטיולי אופניים, וכיוצא בזה. כשיש יום הולדת למישהו, אפשר להזמין את השכנים ללובי או לחצר לקפה ועוגה. העיקרון המנחה הוא לחפש דרכים שיגרמו לאנשים להכיר זה את זה, להתחיל להתקרב.
מתי שמרגישים שזה מתאים, אפשר להציע לעשות משהו מיוחד. קוראים לזה "סדנת חיבור". איך זה עובד? יושבים במעגל, ומתחילים לדבר דברים טובים, בלבד, על משהו שיש לנו במשותף. למשל: 'למה אנחנו אוהבים לגור כאן'. כל שכן ישתדל למצוא משהו טוב להגיד, ואחריו עוברים לשכן הבא בסבב.
בפעם הבאה שנתיישב לסדנת חיבור, אפשר לדבר על 'מה אני אוהב בשכן שיושב לימיני במעגל'. כמובן, יש עוד הרבה שאלות שאפשר להעלות, כמו למשל 'מהי בעיניי שכנות טובה', העיקר הוא שנקפיד לומר רק מילים טובות. ככל שתורגש התועלת שיש בסדנאות חיבור, אפשר לקבוע זמן שבועי שבו נקיים אותן.
בין המפגשים כדאי לתת משימת מעקב קטנה: כל אחד ישתדל לכתוב לעצמו כמה משפטים שמתארים את השינוי שהוא מרגיש ביחס לשכנים, לבניין, לחברה הקטנה שאנחנו בעצם בונים כאן. איזה מחשבות עברו לו בראש, איך המפגשים משפיעים עליו. בתחילת המפגש הבא אפשר לשתף בהתרשמויות החיוביות, כמובן.
הניסיון בשטח מוכיח שיישום השיטה האינטגרלית משרה אווירה חמה, משפר את היחסים שבין השכנים ושבתוך כל משפחה ומשפחה.
בשורה התחתונה, אפשר לגור באווירה של שכנות גרועה, ואפשר לבנות לעצמנו סביבה חמה, תומכת ומרגיעה. שכן, במלוא מובן המילה, יכול להתברר כאדם הקרוב לנו ביותר, נכס, שנמצא כל הזמן לידינו, מחובר אלינו, דואג לנו, רוצה בטובתנו. ואם נלמד ליצור כזו אווירה בבית המשותף שלנו, יהיה לנו קל להעתיק אותה גם למערכות יחסים אחרות בחיינו.
בהצלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 255 – bit.ly/3OJvyXN