חיים חדשים

תכנית 1012

אחריות אישית וחברתית

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.27.05 – אחרי עריכה

אורן: הנושא שלנו היום הוא "אחריות אישית", נושא שאנחנו מאוד אוהבים במדינת ישראל, זה לזרוק את האחריות אחד על השני. ננסה לברר את המושג הזה לעומק.

ניצה: המונח "אחריות" מאוד מעניין. הנושא הזה מלווה את האדם לפי שלבי ההתפתחות שלו. אנחנו רואים שלתינוק אין שום אחריות, ההפך, ההורים והמבוגרים אחראים כלפיו ב-100%, הגננת, המורים וכולי. זאת אומרת יש מי שאחראי על הילד כל הזמן, וככל שהוא מתפתח וגדל לאט לאט מעניקים לו יותר אחריות. יש שלב מסוים בגיל הבגרות, שיש רצון של נער או נערה לקחת אחריות ולפעמים אחריות יתר. אנחנו רואים שיש כל הזמן איזה משחק של איזון בין לקיחת אחריות למתן אחריות.

קודם כל נרצה להבין את המונח "אחריות", לא מהזווית הרגילה והפסיכולוגית שאנחנו מכירים, אלא מהזווית המיוחדת שאתה רואה.

אחריות זה לא רק מושג פסיכולוגי. אלא בכל מקום, בכל רמה, בכל צורה ובכל חברה המונח הזה מאוד חשוב, כי בלי זה אין אדם. אפילו אצל החיות אנחנו רואים, שראש של להקה יש לו אחריות, הוא לוקח את זה, הוא מחזיק את זה, וכולם תומכים בו כי בלי זה אי אפשר. כשמישהו לא לוקח אחריות והאחרים תומכים בו, הם לא יכולים לשרוד. כמו שאומר הרמב"ם, אם חברה של אלף שונאים הולכת בדרך, אבל יש לפניהם מישהו פיקח שרואה קדימה, הם יכולים להגיע לכל דבר. מה שאין כן, אם אין אחד כזה שאחראי עליהם, ובאמת אחראי. זאת אומרת, אחראי צריך להיות לא סתם כזה שקופץ לפי האגו שלו ורוצה להיות גדול, אלא יכול באמת להבין את הדרישות, את המטרות ואת הצרכים של חברה מסוימת, והוא מוכן לקחת עליה פיקוד ואחריות ולהיות מורה דרך, זה דבר גדול מאוד.

מאיפה נובע עניין האחריות? אנחנו רואים שבכל חברה, בכל קבוצה, בכל חלק מהחברה, ובכלל בכל מדינה ובכל מה שיהיה אנחנו זקוקים לאנשים כאלה. מפני שהכול נובע מכוח אחד שמנהל את העולם, והכוח הזה אחר כך מתפרס להרבה מאד חלקים. ובכל חלק, בכל פלח שהאנושות מחולקת לע' אומות ויותר ויותר לקבוצות, בכל חלק וחלק צריך להיות שם מישהו הדומה לכוח העליון, לבורא, שמנהל את האנשים ומוביל אותם לאותה מטרה, שהוא מבין שהיא צריכה להיות כזאת טובה ונכונה וכן הלאה. איך אנחנו בוחרים את האדם הזה? איך אנחנו רואים שהוא ראוי? יש כאן הרבה מאוד שאלות.

אחריות זה מושג מאוד גבוה, זה נובע מהבורא שאחראי על כל העולם. הוא ברא והוא ייצב, והוא מוביל אותנו למטרה מסוימת, לגמר התיקון, והוא אחראי על כל צעד ושעל שאנחנו הולכים. ואנחנו יכולים לשאול אותו. ובאמת, אם יודעים איך לשאול, יודעים גם לשמוע את התשובה. זה מה שחכמת הקבלה מאפשרת לנו. ואז אנחנו רואים מה זה נקרא "אחריות", לומדים ממנו. ומי שלומד ממנו נקרא "גדול הדור", ו"נציג של הבורא" בעולמנו, כמו משה ועוד כאלו שבכל דור ודור בעצם קמים, כמו שכתוב, "אין לך דור כמו שאברהם יצחק ויעקב". אנחנו צריכים רק לאתר אותם, לסמוך עליהם, וללכת אחריהם, ואז אנחנו נעשה מהם אחראים, ומהאחריות הזאת שאנחנו מעניקים להם, הם כבר יובילו אותנו לחוף המבטחים.

ניצה: דיברת עכשיו על מנהיגות מובילה שיש בה אחריות. זה נושא מאוד מעניין שאולי אתייחס אליו בהמשך. לפני כן אני רוצה להבין משהו שאמרת ואני שומעת את זה בפעם הראשונה, שאחריות היא מידה מסוימת או תכונה מסוימת שהבורא שם באדם. לחלק מהאנשים הוא שם אולי יותר ולחלק מהם הוא שם פחות ואנחנו רואים את ההבדלים. מהי אותה מידת אחריות שהבורא שם באדם?

הייתי אומר שהבורא לא בוחר במישהו סתם, אלא בשבירת הכלי, בחטא עץ הדעת, בחטא הנשמה ופרוק נשמת אדם הראשון, שהתחלקה להרבה מאוד חלקים, ותתי חלקים, יוצא שבכל ההתחלקות הזאת, כמו בפצצת אטום שהכול מתפרץ ומתפזר יותר ויותר, כך זה בכל קבוצה וקבוצה, בקבוצה קטנה או בקבוצה גדולה, יש שם איזה נציג שנקרא בחכמת הקבלה "כתר", שהוא "כותרת", "כותר", ו"מכתר" את זה. זאת אומרת, סוגר את זה יחד. יש שם מישהו כנציג מלמעלה למטה עד שהתפרקה כל הנשמה.

ואז כשאנחנו צריכים לעבור בחזרה ולאסוף את כל חלקי הנשמה מלמטה למעלה, אנחנו בעצם צריכים לאתר בכל קבוצה כקטנה וכגדולה את אותו האדם המרכזי שבה, שסביבו אנחנו צריכים ללכת ולהתקדם כמו אחרי רועה צאן. אז יש צאן קטן פה ושם, אבל בסופו של דבר כולם מתחברים יחד כצאן אחד גדול, ואז הבורא מתגלה יותר ויותר כרועה הצאן הראשי, הכללי.

ניצה: ובאותם אנשים שיש בהם את מידת האחריות הגבוהה יותר?

יש בהם את מידת הבורא, כי הכושר למנהיגות הרוחנית באה ממנו.

ניצה: מהי האחריות שיש לו כלפי האנשים האלה? האם הוא נולד עם זה?

אדם שצריך להיות מנהיג לפי הטבע שלו נולד עם זה, הוא מרגיש איזה דחף לזה. זה לא שייך לדחף האגואיסטי לנהל את כולם, לגמרי לא. זה שייך לאחריות. והאחריות היא לא בגלל שאני רוצה לנהל את כולם ושכולם יהיו תחתי.

ניצה: ההבדל בין שליטה לאחריות זה הבדל מאוד גדול.

כן.

ניצה: זה לא סתם שאני רוצה עכשיו לשלוט בכולם שיעשו מה שאני אומר.

לא. אמנם יש קשר בין המידות האלה במשהו, אבל לא שהדחף לשליטה מעיד על הדחף לאחריות. לא. הדחף לאחריות נובע קודם כל מזה שאני לא מרגיש את עצמי כגדול, ואני רוצה לנהל את כולם. אלא זה נובע מזה שאני מרגיש את הסבל של האחרים ורוצה לפטור אותם מזה. את מבינה עד כמה זה הפוך?

ניצה: כן. זה ממש הפוך. כשאתה מדבר על אנשים ומנהיגות אני מבינה שאתה מדבר לאו דווקא על מנהיגי מדינות העולם.

לא. על אלו אני בכלל לא מדבר, זה כמו מנהלי בנקים או תעשיות. אלה מנהלים של מערכות אגואיסטיות כאלו שבהן דווקא ההפך, לא יכול להיות מהן שום מנהיג רוחני.

מנהיג רוחני, שוב אני אומר, הוא מנהיג של העם. והעם צריך רק להתקדם מדרגה לדרגה בהתקדמות הפנימית שלו, בהתפתחות שלו, בחינוך שלו. זה יכול להיות רק אדם שסופג את בעיות האומה והולך כדי להיטיב להם, בצורה הנכונה להיטיב, שהוא מבין מהו הפתרון.

ניצה: עכשיו למדתי שהאחריות זו תכונה שהיא מולדת באדם עצמו.

הוא נולד עם זה.

ניצה: לכל אדם יש מידה כזו או אחרת של אחריות, רמה מסוימת של אחריות.

כל אדם ואדם חייב להיות אחראי בקבוצה הקטנה שלו, במסגרת שלו על התפקוד האישי שלו.

ניצה: על התפקוד הפרטי שלו.

כן. ולהתכלל עם הקבוצה הקטנה, ולגרום לקבוצה הקטנה הזאת מרצונו הפנימי האחראי, לזה שהקבוצה הזאת תשתתף נכון עם הקבוצות האחרות בהשתתפות כוללת יותר ויותר. האחריות בהתאם לזה גדלה.

ניצה: אם אנחנו מסתכלים על אנשים שונים, מהי האחריות המינימאלית של הפרט, גם אם יש בו מידת אחריות יחסית קטנה?

שאני מתבטל כלפי הקבוצה הקטנה שלי.

ניצה: מה זה נקרא "להתבטל"? לשתף פעולה?

לעשות כול מה שלטובתם. זאת אומרת, להתבטל זה לא שאני יושב בחיבוק ידיים.

ניצה: או מבטל את דעתי, או משהו כזה.

אני מבטל את דעתי, מקבל את דעתם, את מה שהם רוצים, מה שטוב להם לפי מה שהם מבינים שטוב להם, לפי המטרה הסופית שאנחנו צריכים להתפתח, ולפי זה אני פועל. זאת אומרת, כל אחד חייב להיות בהכרת החינוך.

ניצה: יש כזה דבר שנקרא "חינוך לאחריות"?

יש חינוך לזה, וודאי שאנחנו כולנו צריכים לחנך את האנשים לזה. אפילו שיש לאנשים דרגת אחריות מלידה, קטנה, גדולה, נטייה לזה, לא רק נכונות ולא רק נטייה אלא ממש יש לו לזה גורמים מסוימים פנימיים, עדיין אנחנו צריכים לפתח אותו, לחנך אותו.

אורן: אם מדברים על חינוך לאחריות, אני מבין שכל המושג הזה בכלל של אחריות, הוא מתייחס למערכת יחסים בין אדם לבין הסובבים אותו. כמו שאמרת קודם, האחריות של אדם שהוא אחראי, זה לעשות כל מה שטוב להם. זאת אומרת, בניגוד לנטייה הטבעית מה שטוב לי, אדם אחראי זה אדם שעושה את מה שטוב לסובבים אותו.

מתבטל כלפיהם במטרה.

אורן: נניח שניצה היא אדם אחראי ואני אדם לא אחראי, ואנחנו קבוצה של אנשים ביחד בסיטואציה מסוימת בחיים. אז ניצה, אם היא אדם אחראי, זה אומר שהיא לוקחת אחריות עלינו, על טובתנו, היא חושבת איך להיטיב לנו. אני בן אדם לא אחראי, חושב על טובתי שלי, ראש קטן, רואה רק את עצמי. הבדלנו בין אדם אחראי לאדם לא אחראי.

אמרת שזה קשור גם בנטיות מולדות, אבל מצד שני הדגשת שצריכים לחנך לאחריות, בלי להתחשב כל כך מה הנטיות המולדות שלה ומה שלי, את כולם צריך לחנך לאחריות.

כן.

אורן: כשאנחנו מדברים על חינוך לאחריות, מה העיקרון הכי חשוב בחינוך לאחריות?

אני כמו בורא.

אורן: כלומר, תסביר קצת.

לכן הוא נקרא אדם, או צריך להיות אדם, הדומה לבורא.

אורן: מה זה אומר?

זה אומר שאני חייב להגיד שבשבילי נברא העולם, אני אחראי על תיקון כל העולם, ואני מבטא את זה דרך הקבוצה הקטנה שלי. ואני אחראי על זה שהקבוצה הזאת תתחבר "כאיש אחד בלב אחד".

ניצה: נתת עקרונות שנראים עקרונות גבוהים. איך אפשר ללמד נגיד ילדים, ילדות, נערים, נערות לקחת אחריות בצורה נכונה?

רק בקבוצה. את צריכה להביא אותם לחברה קטנה ולהראות להם מה זו אחריות, מה זה לא אחריות, איך מנהלים את האחריות, איך מנהלים את עצמם כדי להיות אחראים. את זה אפשר ללמוד רק במערכת קטנה.

ניצה: אם הייתי צריכה עכשיו להנחות קבוצה של ילדים או בני נוער, מה העיקרון המוביל שהייתי אומרת להם? קצת קשה לי להגיד להם להיות דומה לבורא, זה נשמע גדול. איך הייתי מפשטת את זה במילים פשוטות? מה העיקרון?

העיקרון הוא להיות כאחד. קשר הדדי. בלי בורא, בלי מילים גדולות.

אורן: איך זה קשור לאחריות?

כי המערכת הנכונה היא צריכה להיות מערכת אינטגרלית, שכולנו קשורים יחד, כאיש אחד בלב אחד, בביטול כל אחד כלפי האחרים, בלקבוע שהקשר, החיבור זה הערך העליון, ולו אנחנו קוראים "בורא". כי ממנו אנחנו משתלשלים ממעלה למטה, אז ממטה למעלה שאנחנו נשיג את הקשר בינינו, אנחנו נרגיש שזה הבורא שלנו.

ניצה: הגדרת מה הערך העליון. ערך עליון בתוך קבוצה כזאת זה הקשר, החיבור.

כן.

ניצה: מה האחריות שלי כילד, כנער, כנערה, כלפי החיבור הזה?

להראות לכולם שאני משתוקק לחיבור, לדחוף אותם כמה שאפשר לחיבור. בכמה שאפשר לאסוף את כל החברים שבקבוצה הקטנה הזאת, שאנחנו ביחד איתם נארגן את החיבור בפועל, כדי להרגיש בקשרים בינינו כוח מיוחד שנקרא "כוח החיבור", ולכוח הזה יש חיות בפני עצמו.

ניצה: אם הבנתי נכון והייתי מנסה לנסח כמה עקרונות לחינוך ללקיחת אחריות, הייתי אומרת שקודם כל הערך עליון זה החיבור. כלפי החיבור אנחנו מפעילים את האחריות שלנו.

כן.

ניצה: איך אנחנו מפעילים אחריות כלפי החיבור? קודם כל אנחנו מזכירים אחד לשני שהחיבור זה הדבר הכי חשוב אצלנו בקבוצה, ובשביל זה אנחנו מפעילים את כל הכוחות שלנו. יש פה גם פעולות שאני צריכה לבצע, לקחת עליהן אחריות ולבצע כלפי החיבור.

כן.

ניצה: איזה פעולות נוספות, איזה דברים נוספים אני יכולה לעשות? אני ממש מנסה לראות איזה עקרונות אני יכולה לממש.

צריכים ללמוד. צריכים ללמוד מהי חברה מתוקנת, ומהי החברה האמיתית הלא מתוקנת הנוכחית שלנו. הפער בין החברות האלה כבר נותן לך הבנה בין מצב למצב, בין מצוי לרצוי, ושההבדל בין שני מצבים האלה זה רק עניין החיבור בינינו. איך אנחנו ,כל אחד ואחד, לוקח על עצמו אחריות להשתתף בהתחברות בינינו לצורה הנכונה, שאנחנו תיארנו לעצמנו מה זה נקרא "הנכונה", כמה שיכולנו. בדרך אנחנו צריכים ללמוד איזה בעיות מתעוררות לנו במימוש החיבור, למה זה, מאיפה זה מגיע, למה מתעוררות בעיות, לשם מה זה.

זאת אומרת, אנחנו מתחילים ללמוד שאנחנו נמצאים כאן בהתקשרות אינטראקטיבית מיוחדת הדדית עם הכוח הרע שבטבע שכל הזמן מתעורר, ואז אנחנו יכולים להתחיל לבקש כאן, מהטבע, את הכוח הטוב, כי בטבע ישנם שני הכוחות האלה, העובדה שאנחנו לפעמים יכולים להתחבר ולפעמים אנחנו לא רוצים להתחבר. אז יש כוח שנאה וכוח אהבה שבטבע. בואו נבקש מכוח האהבה שבטבע לעזור לנו לחיבור, ואז אנחנו נתחיל לראות שכוח השנאה בינינו גם הוא מתגלה כדי שאנחנו נבקש כוח חיבור יותר חזק. ואז אנחנו מתחילים להבין, ללמוד על עצמנו, שאין טוב בלי רע ורע בלי טוב, אלא שניהם צריכים לתמוך זה בזה. וכך אנחנו מתפתחים.

לכן כאן, בצורה כזאת, אנחנו מגיעים לממש את המערכת החינוכית שמחנכת אותנו. פעם מתעוררים כוחות טובים, פעם רעים, פעם מלמעלה מאיפשהו, מבחוץ, פעם מאיתנו, וכך אנחנו לומדים.

אורן: אם כך, בהתאם לזה, איך נגדיר אדם אחראי?

אדם אחראי הוא זה היודע שעתיד החברה הקטנה שלו, שבה הוא נמצא, זה חיבור, ערבות, זה נקרא "התוכן הפנימי של החיבור", הם צריכים להיות ממש אחראים זה על זה, וכל אחד אחראי על כולם, לא על עצמו, על כולם דווקא, כמו שהוא חושב שאחרים ישמרו עליו, כך גם הוא שומר על אחרים. יש כאן הרבה חוקים הדדיים שהם צריכים לשמור, "איש את רעהו יעזורו", וכן הלאה.

אורן: האם אחריות היא נטל המורגש כמעמסה על כתפיו של האדם?

לא. אחריות צריכה להיות דווקא הרגשה יפה, טובה, נעלה, שאדם מתרומם מעל החברה, וכשהוא מתרומם אז הוא מרגיש שהוא גדול, הוא במשהו דומה לבורא, הוא שותף שלו, כי הוא בונה את החברה, הוא אחראי עליה. בזה הוא עושה נחת רוח לבורא. בזה הוא ממש מבצע את התפקיד שלו, של הבורא. לפי זה הוא נקרא "אדם", לפי המידה שהוא עושה, כך הוא נקרא אדם.

אורן: יש אפילו מטבע לשון, "לוקח את האחריות על כתפיו", כאילו שאחריות זה סוג של משא כזה שאתה מעמיס על עצמך.

כן.

אורן: כשאדם מעמיס משא כזה על עצמו, לא כבד לו? רוב האנשים בורחים מאחריות, הם בורחים מנטל, כי אין להם כוח להרים את המשא הזה "שמישהו אחר ירים אותו". איך אתה מתייחס לזה?

אני מתייחס לזה כמו לתפקיד נעלה, מאוד מיוחד, גבוה. כל אחד צריך כל פעם להשתוקק לזה וכל אחד צריך לממש את זה. העניין במערכת הרוחנית העליונה הוא שכמה שכל אחד יעבוד, בזה הוא לא יכול לקחת את העבודה של מישהו אחר.

אורן: מה זאת אומרת?

כי אם אני מבצע את האחריות הזאת ואת התיקונים משלי, אני לגמרי לא נוגע בשטח שלך. אתה תצטרך לתקן את עצמך לבד, בוודאי עם עזרה מאיתנו, הסובבים אותך, אבל אתה במאמצים שלך.

אורן: בעניין המאמצים, את זה בדיוק אני רוצה להבין, מה נותן לאדם כוח לעשות מאמצים עבור מישהו שהוא לא הוא, עבור קבוצת אנשים שהם לא הוא בעצם? אמרת קודם שאדם אחראי הוא אדם שמתחיל להתייחס לא רק לטובתו הפרטית, אלא לטובת הסובבים אותו. מה נותן לו את הכוחות לזה?

החינוך שחכמת הקבלה מביאה לו, וטיפול מלמעלה.

אורן: מה זה אומר "טיפול מלמעלה"?

טיפול מלמעלה זאת אומרת על ידי הכוח שמנהל אותו, כי אנחנו כולנו מנוהלים, שום דבר לא נעשה מעצמו, שום דבר. אפילו כשילד קטן אומר על הכוס שנשברה שהיא נפלה מעצמה, כאילו שהכוס בחרה ליפול ונפלה, כך זה נראה לילד. אז לא נהיה ילדים. שום דבר לא קורה סתם, ולכן על כל דבר שקורה, יש על זה כוח, החלטה, פעולה, ביצוע, תוצאה.

אורן: אם אני רוצה לקחת אחריות על עצמי, מה יתן לי תוספת כוחות?

אתה תדע איך לקבל כוחות כדי לבצע את מה שהחלטת, באחריות.

אורן: ממי אני אקבל כוחות?

מהטבע.

אורן: מה זאת אומרת "מהטבע"?

מהטבע, מהסביבה. אתה נמצא בתוך הטבע. איך אתה יכול לקבל את הכוחות האלה? אתה נמצא בחברה, החברה רוצה ממך את ההשתתפות שלך בהשגת מטרת החיים, בהשגת המצב הטוב של החברה.

אורן: כן.

אז אתה צריך לקבל מהם את החיסרון הזה וגם את הביטחון הזה, ולהשיג את הכוח הדרוש לחברה כדי לשגשג את עצמה למצב יותר טוב.

אורן: מאיפה אני אשיג כוח?

מהחיסרון שמתעורר בך.

אורן: לא הבנתי. אומרים לי "תהיה אחראי, קח אחריות, תוביל אותנו קדימה ליחסים טובים יותר, למצב יותר מתקדם". מאיפה אני, הפרט, לוקח כוח? אני אומר "שניצה תוביל, שיהיה לה בהצלחה". אומרים, "לא, גם אתה יכול במשהו לתרום". אני אומר, "אין לי כוח. מאיפה אני אקח כוח?" כוח מניע, כמו בטרייה, כמו מנוע, מאיפה אתה מחבר לי אותו, זה מה שאני מנסה להבין.

מהחברה. היא תחייב אותך. אתה לא תוכל להגיד, "שניצה תעשה". הם ילחצו עליך כך שאתה תהיה חייב לעשות. החברה הנכונה, היא אומרת, "אורן, אתה חייב להשתתף כך וכך. תיזהר, אם אתה רוצה להיות חבר לחברה.

ניצה: מה זאת אחריות אישית?

למלא את התפקיד בחברה כדי שהחברה תהיה שלמה. להרגיש שאם אני מוסיף את הפרוטה שלי, אז החברה גומרת את החשבון, החשבון הנכון תלוי רק בי.

אורן: מה ייצא לי מזה באופן אישי?

כל מה שכל החברה משיגה, זה יהיה שלך.

אורן: למה?

כי אתה עבדת עבור כולם, וככה כל אחד מצידו, עבור כולם.

אורן: אז אני, בהשתתפות הקטנה שלי, אם אני עושה את החלק שלי כמו שצריך, אני רוכש את כל מה שכולם ביחד הוסיפו מחלקם?

כן.

אורן: אז יש פה איזה מגבר כזה.

כי אין במקצת ברוחניות. אם עבדת עם כולם ועשית מה שמוטל עליך, אתה מקבל את השכר של כולם, וגם לאחרים לא חסר.

(סוף השיחה)