חיים חדשים

שיחה 1037

אהבה לאומית ישראלית

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – 17.07.18– אחרי עריכה

אורן: היום נדבר עם הרב לייטמן על אהבה. לא אהבה במישור הפרטי במערכות היחסים הפרטיות אלא על אהבה לאומית ישראלית, משהו שאנחנו לא תמיד רואים כאן "ברחובותינו" כמו שאומרים, וננסה להבין איך אפשר להביא את הרגש הזה לתוך החיים כאן בארץ, בדרך לחיים חדשים.

ניצה: בתכנית הקודמת דיברנו על נושא לכידות חברתית בישראל, ראינו שמצב הלכידות בישראל על פי המחקרים הוא גרוע מאוד ואנחנו גם מרגישים את זה. לא צריך מחקרים בשביל להרגיש את מה שאנחנו חשים.

מתוך מחשבה על איך לעורר את האהבה הזאת, את הרצון להתקשר בינינו בתוך עם ישראל, קראתי מאמר שעורר בי הרבה השראה, מאמר מאוד יפה שנכתב מזמן, ב-1940 על ידי בעל הסולם במסגרת עיתון "האומה". שם הוא מתאר את הדברים ומסביר על החשיבות שהוא נותן לנושא של אהבה לאומית: "התקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את האהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר."

הוא מוסיף באותו מאמר, כשהוא מדמה את זה לבניין, ואומר, איך אפשר לבנות בניין בלי יסוד מוצק, חזק, שהוא בעצם התשתית לכול. כי אם אתה בונה בניין עם יסודות רעועים אז סופו של הבניין להתמוטט ולהזיק לעצמו וגם להזיק לסובבים אותו.

היינו רוצים להבין, מה החשיבות ומהו כוחה המיוחד של אהבה לאומית, ודווקא ישראלית?

האהבה הלאומית זו לא אהבה לאומית כמו באומה אחרת, שגם דורשת איזה אהבה, כי אצלם זו אהבה טבעית, והם כמו אחים שהתפתחו מאבא ואמא שהיו בשורש האומה ולכן הם מרגישים את עצמם קרובים זה לזה איכשהו, לא חשוב שעברו אלפי דורות, אבל הם בכל זאת שייכים. זה אותו דם, אותם גנים בוא נגיד כך.

אנחנו מיקס גדול מאוד מכל העמים ומכל צורות העמים. ולכן אצלנו האהבה הלאומית היא לא לאומית, זה כמו לקחת את שבעים אומות העולם שהם ביסודו של העולם, שבעים השורשים שיש באומות העולם, ולנסות לחבר אותם יחד, וכשננסה לחברם נראה עד כמה שזה קשה.

אנחנו רואים את אירופה עד כמה זה קשה, איך כל מדינה נלחמת נגד מדינה אחרת במשך כל ההיסטוריה. ולכן אנחנו צריכים להבין, שלהגיע אצלנו לאהבה לאומית ישראלית, זה כמו שאנחנו מגיעים לאהבת העולם, כשכל העמים כולם מחוברים, כולם אוהבים זה את זה, כולם נמצאים ביחד, ומרגישים את עצמם כאחים ועוד יותר מאחים שהאהבה קושרת ביניהם.

אהבה זה נקרא שאני חושב על השני קודם שאני חושב על עצמי. ואם אנחנו מדברים על עם ישראל שצריך להגיע לזה, זה הדבר הכי קשה שיכול להיות בעולם. זה מצד אחד, ומצד שני אנחנו צריכים להבין, שעל פי התפתחות הטבע צריך להגיע לחיבור כזה. ואנחנו רואים בהתפתחות שלנו, אפילו האנושית, הכלכלית, המדינית, החברתית, התרבותית, לא חשוב מה, שמה שמפריד בינינו זה כל הזמן אותה השנאה, גם בעם ישראל וגם באומות העולם. ואומות העולם לא יכולות להתחבר ביניהן, כי לכל אומה ואומה יש שורש משלה, ולכן הן לא יכולות להתחבר.

אורן: עם מי הן לא יכולות להתחבר?

אחת עם השנייה.

אורן: בין האומות?

בין האומות. תראה את הרוסים והאוקראינים, עמים שחיו כל הזמן יחד.

אורן: יש ביניהן שנאת מוות.

כן. האמונה, המדינה, התרבות, החינוך, כמעט אותה שפה, הצבא, הכול היה יחד ואיזה שנאה יש ביניהן.

ניצה: נכון.

וכך אנחנו רואים בבלקנים, יש שם עשרים עמים קטנים, ואתה יכול לראות פתאום שיש התפוצצות, והם התחילו שוב [ביריבות] ומוכנים ממש לשחוט זה את זה כמו שראינו לפני עשרים שנה.

אורן: ולמה הגענו לזה, מתוך הדיבור על אהבה ישראלית לאומית?

כי אנחנו צריכים להבין, שלכל אומה ואומה בעולם יש שורש משלה והשורש הזה לא נותן לה להתחבר עם אומה אחרת. ולכן לא יעזור לנו [ולא] יהיה שלום בעולם אף פעם.

ניצה: זאת הסיבה שאנחנו לא יכולים לעשות שלום בעולם?

כן, זה לא יכול להיות. אני יכול להתחתן עם מישהי, או מישהו עם מישהי, אבל אלה מקרים בודדים, מקסימום [אפשר] להשיג איזה הסכם ואחר כך הילדים גם כן ירגישו הבדלים. זה לא עובר ככה סתם. מה שאין כן עם ישראל, זה יצור מאוד מוזר, כי אברהם אבינו לקח נציגים מכל שבעים האומות שהיו בבבל, אסף אותם אחד אחד והתחיל לעבוד עליהם להגיע לחיבור, דבר שהוא בלתי אפשרי והוא הצליח.

הוא הצליח ונעשתה אומה. זה היה דרך מצרים, דרך הגלות, דרך המון קשיים דרך המון מכות, נעשתה האומה. וכשהיא הגיעה והתפתחה כבר להיות ראויה, היא נכנסה לארץ ישראל והתיישבה כאן לפני 3000 שנה ובנתה את בית המקדש.

זה נעשה על ידי כוח עליון כשאברהם אבינו עשה את זה על ידי "ואהבת לרעך כמוך". זאת אומרת "מאהבת הבריות לאהבת ה'", או עוד יותר נכון, "על כל פשעים תכסה אהבה". זה מה שהוא דרש. "מי שרוצה להיכנס לאוהל שלי, אוהל אברהם, אז שיידע, שכאן על כל הפשעים, על כל מחשבה, על כל רצון, מכל שכן תנועה או מעשה, אנחנו מכסים באהבה. כל אחד אגואיסט, כל אחד מקולקל, כל אחד רוצה רק לעצמו והוא חייב לכסות. הוא לא יכול לעקור את זה, [אלא] לכסות את זה באהבה".

וכך מתקיימים. מי שמסכים לזה, יכנס לאוהל. מי שלא, חופשי. וכך הוא אסף אנשים והם עזבו את בבל והתחילו להתקיים לבד.

ניצה: זאת אומרת, שאם אדם מסוים משתייך לקבוצה מסוימת, ללאום מסוים, ברגע שהתחבר לקבוצת אברהם הוא עזב את הלאום שלו, התחבר לקבוצה ששם כל אחד היה מלאום אחר, ובאיזשהו אופן אברהם לימד אותם להתחבר מעל השורש הייחודי הזה, שאמרת שלא מאפשר לאנשים להתחבר. השורש נשאר עם כל אחד, אבל החיבור ביניהם נעשה מעל השורשים השונים.

והחיבור הזה שמעל השורשים נקרא "ישראל". למה? כי הוא "ישר א-ל", הוא מכוון כדי לקשור את עצמו עם הכוח העליון, עם הכוח הכללי של הטבע, חיבור ואהבה. כי הטבע כולו אינטגרלי, גלובלי, מחובר. ולכן אם אנחנו מותאמים לטבע הזה, אנחנו נכנסים עם הטבע בהתקשרות כזאת שאז פועל עלינו הכוח הזה, הטוב. אנחנו נמצאים בסינרגיה, בהתקשרות, בהדדיות עם הטבע. כך אברהם לימד אותם והם התקיימו.

זה נקרא "עם ישראל", מי שיודע להתחבר על פני כל השנאה, לכסות אותה באהבה, וכשכולם מחוברים, כולם גם מחוברים עם הכוח הכללי של הטבע, הגלובלי. היום כולם מגלים את זה שהטבע אינטגרלי, גלובלי במערכת אחת. הוא גילה את זה אז, ועשה.

אם אנחנו נמצאים בהתקשרות עם הטבע, שזה נקרא בהשתוות התכונות והצורה, אז אנחנו זוכים לזה שהולך לנו, שהטבע מפרגן לנו. פשוט מאוד. במילים אחרות, אנחנו קרובים לא-לוהים.

ניצה: זאת אומרת אם אנחנו מצייתים לחוקיות שנמצאת בהתאמה לחוקיות הטבע, אז כמו שאתה אומר הטבע "מפרגן" לנו.

כן. כי הטבע בגימטרייה א-להים.

אורן: כל מה שעכשיו הסברת לנו נמצא בעצם בשורשים שלנו, של העם שלנו?

כן.

אורן: מה זה אומר היום?

לא רק בעם שלנו. אלא כל אחד שרוצה היום, כמו בזמני אברהם להיכנס לאוהל שלו, זאת אומרת להיות תחת הכיסוי של "ואהבת לרעך כמוך" או "על כל פשעים תכסה אהבה", בבקשה, הוא יכול להיכנס.

ניצה: זאת אומרת, "ואהבת לרעך כמוך" זאת אידיאולוגיה שאפשר לאמץ ולא משנה מאיזה שורש הגעת.

בכלל לא, דווקא ההיפך, לכל אחד.

אורן: איך כל זה משפיע על פיתוח של אהבה לאומית בישראל?

כי אנחנו מאותה קבוצת אברהם שהחזיקה בעיקרון הזה, כמה שנים טובות, הגיעה לארץ ישראל, ובנתה את בית המקדש הראשון, ואז התחילו המלחמות ביניהם. חלק מהם רצה להמשיך לקיים את זה, וחלק לא רצה, "אנחנו כבר הגענו למקום שלנו ולא צריכים שום דבר, הכול יסתדר יפה וטוב. נהיה כמו יתר העמים".

ניצה: מה זה אומר להיות כמו יתר העמים?

אורן: מבחינת יחסים בין אנשים?

כרגיל, מספיק לנו כל הזמן לדאוג על אהבה וחיבור יפה בינינו.

ניצה: זאת אומרת, כל אחד באיזשהו מקום כאילו חוזר עוד פעם לשורש הזה שממנו הוא הגיע.

כן. העמים קיימים איכשהו בעולם, למרות שהתפזרו בינתיים מבבל לכל העולם, ואנחנו, מה יש לנו כל כך מיוחד?

אורן: אז מה הייתה הנסיגה?

נסיגה מ"ואהבת לרעך כמוך".

אורן: לאן?

"כל איש הישר בעיניו יעשה". ככה נהיו המלחמות ביניהם, בין אלו שהחזיקו בעיקרון של אברהם ובין אלו שקראו להם אז "הקצינים" שאמרו, לא, אנחנו יכולים לחיות גם ככה, לא צריכים לדאוג עד כדי כך. ואז הם התחילו בנסיגה עד שנחרב בית המקדש הראשון ונכנסו לגלות בבל. כשחזרו משם ובנו את בית המקדש השני, זאת אומרת את הקשר ביניהם, בית המקדש נקרא הסמל של הקשר ביניהם, הוא כבר לא היה כמו בבית המקדש הראשון, וכך המצב הידרדר עד שרבי עקיבא צעק, "ואהבת לרעך כמוך, איפה, קצת לפחות". ואפילו התלמידים שלו כבר לא יכלו לקיים ואז נחרב בית המקדש השני וגורשנו מארץ ישראל.

ובגלות, ברור שאנחנו כבר לא עם ישראל וגם לא ארץ ישראל ולא כלום. אנחנו מפוזרים בין כל העמים ולא מרגישים קשר בינינו. וכך עד היום, אפילו שחזרנו לכאן, אנחנו לא מרגישים את הקשר בינינו. ואם לא השנאה החיצונית מבני הדודים שלנו, היינו אוכלים כבר את עצמנו או שהיינו שוב מתפזרים.

היינו יוצאים לגלות בעצמנו. אנחנו גם רואים כמה אנשים, כשיש להם את האפשרות, בורחים לכל המדינות. הם לא נשארים כאן. כאן נשארים רק הנחשלים. מי כבר נמצא בישראל? למי שיש אפשרות להצליח, כסף או מקצוע הוא בורח מכאן. זאת אומרת, לפי שורש הנשמה שלנו, אנחנו לא מרגישים שמקומנו כאן, כי אנחנו לא מחוברים. לכן אם אנחנו רוצים לשמור על עם ישראל בארץ ישראל, זה רק בחיבור. קבלנו כאן רק הארכה זמנית, כדי שנוכל להתחבר ולהגיע לאותו העיקרון, ואם לא, אנחנו נברח בעצמנו, ואפילו לא צריך שמישהו יבוא ויגרש אותנו.

אורן: בוא נדבר קצת על אהבה.

ניצה: אבל קודם כל בוא נבין, מה ההבדל בין אהבה לזולת לבין אהבה לאומית, אותה אהבה לאומית לישראל, אותה אהבה שבעל הסולם מדבר עליה לפני תשעים שנה כמעט, ומבקש לעורר אותה. מה ההבדל בין זה לבין "ואהבת לרעך כמוך", שאני אוהב אדם אחר כמוני.

הוא מתכוון לזה.

ניצה: הוא מתכוון לאותו דבר?

כן כי אהבה לאומית לא יכולה להיות אחרת אצלנו. רק "ואהבת לרעך כמוך". לכן הוא אומר אהבה לאומית. הוא לא אומר חיבור, חיבה, או איזה קשר.

אורן: מה זו אהבה לאומית? תתאר לי קצת, שאני ארגיש.

"אהבה לאומית" נקראת שאני צריך לאהוב כל אחד מהאומה הישראלית. את כל אלו שמתכוונים להיות יחד איתי תחת מטריית אברהם, שזה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", שאנחנו יחד מתכסים במטרייה של אהבה, והאהבה קושרת בינינו על פני כל ההבדלים וכל הדחיות והרחוקים בינינו.

ניצה: חשוב שנבין בתהליך הזה שבאמת אנחנו כל כך שונים ומגוונים.

כן, צריכים לדבר על כל הדברים האלה, ודווקא לפתוח אותם.

ניצה: כדי שנבין שכל אחד מאתנו בא משורש אחר ובגלל זה אנחנו שונים זה מזה.

כן, להסביר את כל הדברים האלה.

ניצה: ובגלל זה יש שנאה ביננו, ולא להיבהל מהשנאה.

ההיפך, לפתוח אותה, לדבר ולטפל בה ולהבין מה הרווח הגדול בזה שאת השנאה הגדולה אנחנו מכסים באהבה הגדולה. ושיש לנו פלוס ומינוס גדולים, שנאה ואהבה, מה אנחנו מרוויחים כשאנחנו מנהלים אותם.

אורן: מה מרוויחים?

על ידי זה אנחנו משיגים נצחיות ושלמות שישנם בטבע, ומשיגים את ההתעלות מעל החיים הגשמיים, מתחילים לפתוח את השמיים, מתחילים לראות את הכוח העליון.

ניצה: ואם אנחנו מדברים על זה במושגים יותר פשוטים, כמו "מלחמה" ו"שלום", בארץ, בעולם?

ברור שבזה אנחנו רוכשים את כוחות הטבע הכי גדולים, לא שאנחנו יכולים להתמודד עם הדברים הרעים בינינו, או שנגדנו רוצים להפעיל עמים אחרים. בנשק הזה של אהבה אנחנו מנטרלים את כל הרע שבעולם, מלכתחילה, ביסודו.

ניצה: מנטרלים את הרע?

מנטרלים את הרע.

ניצה: איך זה קורה?

כי אנחנו נמצאים בשורש הטבע.

אורן: מה זה "נשק האהבה"?

חיבור.

אורן: זה נשק?

זה נשק. נשק נגד הרע, כי "רע" זה פירוד.

אורן: יש נשק כימי, יש נשק אטומי, יש נשק רגיל, קונבנציונאלי. מה זה נשק של אהבה, נשק של חיבור? איזה סוג של נשק זה, באילו איכויות הוא פועל, באילו רמות?

הוא מנטרל את כל הרע. הוא נשק נגד הרע.

אורן: מהו ה"רע"?

כשאני חושב על עצמי בלבד או אפילו לרעתך, זה הרע. זאת אומרת, לא רק שאני חושב רע על מישהו אלא זה שאני לא דואג למישהו, שאני חושב טוב רק לעצמי.

אורן: מה רע בזה?

ב"רע" יש הרבה מאוד אפשרויות, מאפס עד מאה אחוז.

אורן: ברור. כשאני חושב טוב רק על עצמי, זה תמצית כוח הרע?

בטח.

אורן: למה זה רע? זו לא נטייה טבעית של האדם, לחשוב על עצמו, או נטייה של כל בריה בטבע?

נכון, לכן כתוב "יצר האדם רע מנעוריו".

אורן: וכנגד הכוח הזה, שאותו אתה מגדיר כתמצית הרע, יש נשק של אהבה.

כן.

אורן: מה הוא צריך עכשיו לעשות, הנשק הזה, במי הוא נלחם, איך הוא נלחם?

הוא נלחם נגד כל הרע.

אורן: תסביר לי מעט.

הנשק של אהבה, הוא מכסה את הרע והוא מביא את הכוח הרע, בכיסוי שלו, לכוח הטוב. הוא מחבר למינוס ולפלוס וביניהם אתה יכול לחבר מנורה, מנוע, חימום, קירור, מה שאתה רוצה.

אורן: מי הוא המינוס ומיהו הפלוס?

מינוס זה שנאה ופלוס זה אהבה. לא יכול להיות האחד ללא השני.

אורן: ולמה קראת לאהבה "נשק"?

כי אני נלחם עם המינוס, עם הרע.

אורן: איך אתה נלחם?

בזה שאתה מכסה את המינוס בפלוס.

אורן: אני נלחם ברע שבאדם אחר, שבעם אחר, שבמדינה אחרת?

לא. בשלך, אתה לא צריך להילחם עם אף אחד. רק עם עצמך. רק עם הרע שלך אתה נלחם.

אורן: אז למה אני צריך נשק?

נשק זה נקרא "כוח הטוב", שאתה מכסה את הרע שלך בטוב.

אורן: נחזור שוב לביטוי "אהבה לאומית ישראלית". נאמר שנתקדם במשהו לעבר המקום הזה של אהבה לאומית ישראלית. איך תיראה המדינה הזאת, במה היא תהיה שונה ממה שאני מכיר היום? כדי להמחיש את השאלה שלי, נאמר היום, מתי אתה מרגיש שיש פה חיבור בין אנשים? בעתות צרה. לצערנו הרב, כל שנה שנתיים, יש פה הרבה עתות צרה ואז אתה מרגיש קשר, חום והדדיות. כשאתה מדבר על אהבה לאומית ישראלית, על מה אתה מדבר? תאר לי את התמונה שאני לא מכיר, שאליה אנחנו צריכים להתקדם.

איך מתנהלת מדינה שיש בה אהבה לאומית ישראלית?

היא מתנהלת בצורה מאוד פשוטה, שכל אחד רוצה לגרום טוב לשני. כל אחד יכול להיות כערב עבור השני. כל אחד נהנה מזה שהוא גורם לשני טוב, חום, תמיכה. שאם כך, אנחנו לא צריכים הרבה מאוד מערכות שבהן אנחנו נלחמים בינינו, שאנחנו מתרחקים זה מזה. שאני צריך להתגונן. ברגע שאנחנו מתייחסים כך זה לזה, אני מתחיל להרגיש שכך מתחילים מאליהם, להתייחס אליי כל העמים האחרים, השכנים ויותר רחוקים, פתאום האו"ם, אונסק"ו, וכל מיני מערכות באנושות מתחילים לכבד אותנו, להתייחס אלינו טוב, לדבר אלינו יפה, רוצים לבוא אלינו לביקור, מזמינים אותנו אליהם. אנחנו מתחיילים להיות כמו עם מכובד מאוד, מוערך מאוד בכל העולם.

הם מרגישים שאנחנו מאירים, זה נקרא להיות "אור לגויים", אנחנו נותנים להם את ההרגשה הזאת, נותנים להם את הביטחון, נותנים להם את השיטה איך להתחבר יפה. לא לבזבז כסף למלחמה, למחלות, לתרופות, לעורכי דין, לבתי משפט, לכל מיני חיכוכים וסכסוכים, אלא הכול בצורה פשוטה, כמו משפחה אחת.

זה מה שאנחנו בעצם נותנים, דוגמה לכולם איך לעשות, ואם עושים וזה יוצא, הולך, זה מה שנקרא להיות "אור לגויים". לזה צריכה להביא אותנו אהבה לאומית ישראלית, גם בתוך העם. וכשנעשה את זה בתוך העם, אנחנו נראה את השינויים האלה בעולם. אנחנו לא צריכים לצאת אליהם. לא. מספיק אם נעשה. כמו שהיום אנחנו לא יודעים, בלי ידע, אנחנו מקרינים שנאה, אנחנו מקרינים את השנאה שיש בכל העולם. לכן הם אומרים, "אתם, אתם הבעיה של כל העולם. בגללכם רע לכולנו". הם אומרים אמת, נכון. ואז הם יגידו, "תראה מה קרה עם העם הזה, איך הוא מתנהג, איך הוא עושה, ממנו מגיע לנו טוב, חום, אהבה, חיבורים". תראה, זה כמו להצליח ולהרוויח כל יום הון תועפות.

ניצה: אני רוצה להבין עוד נקודה, האהבה הלאומית שאתה מתאר אותה מאוד יפה, מה קורה לפערים הכלכליים, החברתיים?

הכול, כולם רוצים להגיע לרמה אחת, שכל אחד יקבל מה שמגיע לו. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". וכך לא רק אצלנו, העולם יתחיל להתנהג, לפי הדוגמה כמו שאנחנו מתנהגים כאן, גם כן בצורה כזאת.

ניצה: זאת אומרת שבעצם כדי ליצור את אותה אהבה לאומית, אין מה לטפל בפערים החברתיים כלכליים וכן הלאה.

לא. זה לא יעזור. אנחנו רואים את זה.

ניצה: לא שם הוא מקום העבודה.

לא.

ניצה: זאת אומרת שמקום העבודה הוא דווקא בחיזוק אותו רגש, שקראת לו "ישראל", אותו רגש לאומי ישראלי, שהוא בעצם מחבר אותנו לאידאולוגיה, לסיבה שבגללה בכלל התקשרנו?

"על כל פשעים תכסה אהבה", אותו משפט מפתח של אברהם, הוא אב האומה, כך הוא קבע ואנחנו צריכים לקיים וילך לנו, ובכל העולם. ולא צריכים לדאוג לכלום, לא צריכים לפזר כוחות לכל העמים. רק אצלנו כאן, אם אנחנו נבנה את זה, קצת אפילו, בואו ננסה. אנחנו לא יכולים להפסיד בזה, זה ברור, לכיוון הזה אין הפסד. בואו ננסה קצת ללכת צעד קדימה לקראת זה, ונראה שינוי גם בנו וגם בכל העולם.

(סוף השיחה)