חיים חדשים

שיחה 1188

הרגשת תקיעות בחיים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 10.12.19 – אחרי עריכה

אורן: נושא השיחה היום הוא הרגשת תקיעות בחיים. אנחנו מכירים את זה לפעמים, הרגשה כזאת שבאה ומשתלטת. לפעמים לזמנים קצרים, לפעמים היא נשארת פה ולא רוצה ללכת, נתקעת. ננסה להבין מאיפה זה בא, מה זה אמור ללמד אותנו בדרך לחיים חדשים.

יעל: תקיעות זה מצב די נפוץ. אנחנו מרגישים תקועים במצבים שונים בחיים. יש אנשים שמרגישים אפילו תקועים כל החיים, הרגשת תקיעות בסיסית כזאת. זה מעורר רגשות מאוד, מאוד לא נוחים, של כעס, של אשמה, של אני לא מספיק טוב, שהחיים דפקו אותי וכל מיני דברים כאלה. אנחנו מאוד רוצים לצאת מזה ולא כל כך יודעים מה לעשות עם המצב הזה.

למרות שאנחנו יודעים, שאין בן אדם שלא נתקע אי פעם בחיים במשהו כזה, אנחנו מקבלים את זה כלא לגיטימי, כמשהו שבנו לא בסדר. קרתה כאן סוג של תקלה ואנחנו לא רואים את זה כחלק טבעי של החיים, למרות שיש גישה שמדברת על כך שחלק טבעי מהחיים זה גם להיתקע.

נרצה לשמוע בתכנית הזאת את התפיסה של הקבלה, בנוגע למצב של להיות תקוע בחיים, בין אם באופן זמני, ובין אם כמצב קבוע לגמרי. ואני רוצה לפתוח בשאלה, איך אתה הרב לייטמן היית מגדיר תקיעות מנקודת המבט שלך, כמקובל?

אני הייתי אומר כך, שאנחנו נמצאים בתהליך שהוא מתחיל באיזה מקום ונגמר באיזה מקום. בכל זאת אנחנו מדברים על הזמנים, אמנם שגם יש משהו מעבר לזמן, אבל בזמנים. בזמנים שאנחנו מרגישים את החיים שלנו אז יש לנו מצבים שונים. לא יכול להיות שמצב ישתנה אם הוא לא מגיע לסיומו הקודם ומוליד משם את המצב הבא. ושוב, סיומו של מצב ולידת המצב הבא.

לפעמים יש לנו מעברים חלקים בין המצבים, שאנחנו מבינים ומרגישים איך שזה עובר, על ידי כל מיני פעולות שלנו נגיד, שאנחנו נמצאים באיזה חוגים, או בעבודה, או באיזה תוכניות חיצוניות, או פנימיות וכן הלאה. לפעמים אנחנו מרגישים את עצמנו שאנחנו לא כל כך מוכנים להחליף את המצבים האלו. ואז, או אני לא רוצה להחליף את המצב הטוב למצב פחות טוב, או ממצב הלא טוב קשה לי לעלות למצב הטוב, כי זה דורש מאתנו גם מאמץ בכוח, בתשלום, במשהו. זאת אומרת יש כאן באמצע עניינים שאנחנו נתקעים בהם.

אז הרגשת התקיעות בחיים היא הרגשה מאוד טובה, באמת. היא עוזרת לנו להבין מה היה לי, מה יהיה לי, מה אני רוצה שיהיה, למה אני מרגיש שאני תקוע. זו הרגשה אישית שלי, ולא שאולי יש בזה איזה ממשות.

וכך אנחנו צריכים להבין את הרגשת התקיעות, כמין תחנה באמצע, שנראה לנו שאנחנו נמצאים בתקיעות. זה דומה לחנוכה, נגיד "חנו כה", שאנחנו לא יודעים מה יקרה הלאה, אבל בינתיים יש איזו חנייה ומתי זה ייגמר? נסענו ברכבת, באמצע הדרך נעצרת הרכבת ולא אומרים לנו כלום. מה קורה? לא הגענו עדיין, מתי זה יהיה? שום דבר, תקועים.

וזה כדי לעשות מין רביזיה, בדיקה חוזרת על החיים, על המטרה, האם אני בכלל נמצא ברכבת הנכונה, או משהו קורה לי. לכן הרגשת התקיעות בחיים היא הרגשה מאוד טובה, שאם אנחנו נמצאים בה בצורה נכונה, אנחנו מבינים שבלי התקיעות הזאת אנחנו לא יכולים להתקדם הלאה.

והתקיעות הזאת זה כמו לידה של מצב חדש יותר מושלם, בדרגה כבר יותר עליונה ממה שהיה קודם, שאנחנו נכנסנו לקיר, תקועים בקרון שלנו, ברכבת שלנו, ואז אנחנו צריכים לעלות לדרגה יותר עליונה ולהמשיך. ולכן אני מרגיש את התקיעות בחיים כהזמנה לעלייה.

יעל: מה בעצם נתקע שם, זה משהו פנימי? זה משהו חיצוני?

נתקע השכל והרגש שלי, שאין לי יותר חוץ מהם כלום והם שמשו אותי בדרגה הקודמת, ברמה הקודמת, בפילוסופיה של החיים וכל הדברים במצב הקודם. אבל עכשיו כבר אני צריך לעלות לדרגה יותר עליונה ולהבין את מהות החיים, מטרת החיים קצת יותר ואז אני ממשיך. בלי זה אני לא יכול להמשיך. אני אתקע בתחנה הזאת, ואהיה תקוע עד שאני לא אבין מה בדיוק אני צריך לעשות, לאן בדיוק אני צריך להתקדם.

יעל: אני כאילו נמצאת עם הגרסה של התוכנה הקודמת שלי.

כן, ואני צריך החליף אותה.

יעל: אני צריכה לעשות איזה שדרוג ואני עדיין לא מצליחה לעשות את השדרוג ולהתניע את המהלך הבא.

אורן: האם בעיניך יש גם מצבים של תקיעות שהיא שלילית? או כל מצבי התקיעות הם חיוביים?

בעצם הכול חיובי. אין רע בחיים. הכול טוב. רק אנחנו רוצים שיהיו לא סתם חסדים, אלא חסדים טובים.

אורן: לא הבנתי.

אנחנו צריכים להגיע למצב, שאנחנו רואים בחיים שלנו רק דברים טובים. מה שמגרה אותי, מה שדוחף אותי, מושך אותי, זה הכול כוחות טובים, אני אף פעם לא צריך לפרש אותם ככוחות רעים. אין רע בעולם, זה הכול תלוי רק עד כמה שאני מבין את המטרתיות של כל דבר שקורה לי.

אורן: אז מגיע מצב של תקיעות ואמרת קודם שזאת בעצם הזמנה להתפתחות חדשה, הזמנה ללידה של מצב חדש. אבל אני תקוע. זאת אומרת אני לא לוקח את התקיעות כאיזה פאוזה, רביזיה, הולדה של דבר חדש, אני נתקע במצב הזה ואולי זה ייקח לי הרבה זמן. תקיעות מסוג כזה כמו שאני מתאר, שהיא לא הולכת קדימה, אלא היא כאילו נתקעת בתקיעות, האם היא לא שלילית?

היא לא שלילית. זה צירי לידה.

אורן: כמה זמן יש צירי לידה?

יש ויש.

אורן: האם יש מצבים, שבהם זה כבר עובר את פרק הזמן שהיית אמור להוליד את המצב הבא שלך, המשופר?

זה הכול תלוי באיזה מצב אתה נמצא, באיזו סביבה אתה נמצא, באיזה קרון אתה יושב ברכבת. זה הכול תלוי בהכנה שלך מקודם. אבל בעצם זה הכול כדי שאתה תקבל דרגה חדשה. ואם אתה לא מוכן לזה, אז אתה צריך עוד להמתין במצב הנוכחי ובהרגשת התקיעות, עד שהמצב הזה יוליד לך הרגשות חדשות, הסכמה עם הדבר החדש, הכנעה כלפי המצב החדש ואז תתקדם.

יעל: תקיעות זה גם עניין של אופי? זאת אומרת יש אנשים יותר תקועים, או פחות?

לא, זה תלוי עד כמה שהאדם באמת מתקדם למצב הנכון. שינוי בתהליך שהאדם עובר, בכל המצבים שאנחנו עוברים בחיים, השינויים בזה הם כולם מובאים בהרגשת התקיעות. אבל תלוי איך שאדם מקבל את זה, האם הוא נלחם נגד זה, או הוא מבין שהוא צריך להילחם עם עצמו.

יעל: יש לפעמים הרגשה שעשיתי הכול פיקס, לפי הספר וכל מה שהיה צריך לעשות עשיתי ובכל זאת, כאילו החיים תוקעים אותי, מין הרגשה כזאת. מה דעתך?

דעתי שאז האדם באמת תקוע, כי הוא חושב שהכול בסדר אצלו, והוא עשה הכול ואין יותר מה לעשות. עד שהוא תקוע, תקוע, תקוע, ואז הוא מגיע למצב שבאמת אין בכוחו יותר מה לעשות, אלא רק לצעוק הצילו. ואז הוא פונה לגורל, לכוח העליון שלו, לבורא, תלוי איך שהוא מכנה אותו, וכך יוצא מזה.

יעל: המקום הזה, זה מצב טוב או לא?

מצוין, כי זה המקור היחידי שיכול לשנות את הגורל.

יעל: מהם הגורמים לתקיעות?

אותו כוח עליון הוא הגורם לתקיעות. הוא בכוונה עושה את זה כדי שאנחנו נזדקק לו.

יעל: אז בעצם האדם עצמו הוא לא זה שמשפיע האם הוא ייתקע או לא ייתקע בסופו של דבר? זאת אומרת, אם אני עושה דברים נכונים, הסיכוי שלי להיתקע הוא נמוך?

אם האדם גורם לדברים נכונים, בטוח שייתקע.

יעל: זו ממש מהפכה.

למה מהפכה? כי אז באמת הוא יזדקק לכוח עליון, ויפנה לבורא ויהיה לו מגע עם כוח עליון. מה יכול להיות יותר טוב?

אורן: אני רוצה רגע להבין. איך הגענו פתאום לכוח עליון ולכל מיני דברים כאלה?

כי אנחנו מדברים על גורל, על תקיעות, זה לא אני הבאתי את העניין הזה. אני רק אומר שיש תוכנה בטבע, ולפי התוכנה הזאת אנחנו תקועים, כמו שאתם הזמנתם את הנושא הזה, ולפי הרגשת התקיעות אני לא יודע כבר למי לפנות. אני מבין שיש כאן איזה גורל, זאת הרגשת התקיעות בחיים, ומה יש מעל החיים? יש איזו תוכנה בטבע שסובב אותי, ולכן אני כך פונה לאותו הכוח העליון שמנהל לי את החיים, לאותה תוכנה. ברור שאני נמצא בתוכנה.

אורן: ואם אני לא מאמין בכוח עליון?

אל תאמין. אתה חי, אתה לא בוחר איך לחיות, מתי לחיות, בכלל אתה לא בוחר. אתה יודע מה יהיה ברגע הבא?

אורן: ממש לא, במיוחד לא כשאתה תקוע. כשאתה תקוע אתה תקוע.

לכן אתה פונה לאותו מקור, שהוא מסדר לך את כל החיים, ואתה מבקש ממנו שיברר לך קצת מה קורה.

אורן: מי זה המקור הזה שתוקע?

החיים עצמם.

אורן: החיים תוקעים אותי, עם זה אני לגמרי מסכים אתך.

כן, אבל מה הכוח המניע את החיים שלך מרגע לרגע, משנה לשנה? מה הכוח הזה שסובב את החיים שלך?

אורן: אני לא יודע.

אבל יש איזשהו גורם לתקיעה, או לא?

אורן: זאת השאלה. מהו הגורם לתקיעה?

אותו גורל. אותו כוח עליון שמנהל לך את החיים.

יעל: שזה אומר שמראש כבר ידוע באיזה נקודות אני אתקע ובאיזה נקודות אני לא אתקע?

זה משהו אחר. קודם כל לקבל את העניין הזה שאנחנו נמצאים בתקיעות.

יעל: מה זה אומר לקבל את זה? להסכים להיות תקוע?

לא שאני מסכים. אני מודע לכך שאני נמצא במבוי סתום.

אורן: זה השלב הראשון?

כן.

יעל: מודעות למצב.

כן, מודעות למצב, זה דבר אחד. דבר שני, לא אני גרמתי לזה. כן, או לא?

יעל: אני לא יודעת, לפעמים בן אדם מרגיש שהוא כן גרם לזה שהוא עשה משהו לא בסדר ובגלל זה הוא נתקע.

בסדר, שינסה בעצמו לפתור. בסופו של דבר הוא צריך להגיע לבירור שהחיים שלו נמצאים בכוח שנקרא "הטבע". שהטבע מארגן לו את החיים ומביא אותו לכל מיני מאורעות החיים, והטבע גם מסדר לו את הרגשת התקיעות בחיים, ושמתוך ההרגשה הזאת הטבע כביכול מזמין אותו להתבונן למה הם החיים, בשביל מה, מאיפה הם, לאיזו מטרה וכן הלאה. ואז אדם מתחיל להתבונן, וכבר הוא מצדיק את התחנה הזאת שיש לו בחיים שהוא תקוע.

יעל: כי הוא לא תקוע, הוא מתבונן עכשיו.

לא, אני נוסע ברכבת והרכבת עכשיו נעצרת סתם באיזה מקום ואני מרגיש את עצמי, שאני לא יודע מה להחליט, ומה טוב ומה רע, ומה לעשות עם עצמי, כלום. זו הרגשה מאוד ברורה, והיא משפילה אותי קודם כל. ומה אז אני עושה? אני רוצה לדרוש הסבר מה קורה לי. אנשים ממש ככה צועקים כולם, מה קורה לנו. למי הם פונים?

יעל: לא יודעת למי הם פונים?

אבל אנחנו כל הזמן כאילו שואלים "למה זה קורה לי? מה יש?". אין למי לפנות.

יעל: לאותו טבע, לאותו כוח.

לאותו כוח, בדיוק כך אני אומר. שאדם צריך לברר שהוא נמצא בתוך הטבע, הטבע מוליך אותו ואז הוא פונה "למה, ומה קורה? אני רוצה לקבל הסבר, אני רוצה לדעת איך להתנהג נכון". מתוך זה שאדם עם השאלה הזאת מתחיל לברר את החיים שלו, הוא מגיע למצב שהוא מבין שיש איזה כוח עליון שהוא צריך לגלות אותו, שזו תוכנה עליונה. היום קל לדבר כי אנחנו כולנו נתקלים בכל מיני הגדרות כאלה של מחשבים.

ישנה תוכנה עליונה, היא מסדרת אותנו ואנחנו רוצים לדעת, לפנות, להיכנס לתוך התוכנה הזאת ולברר מה קורה לנו.

יעל: יש אנשים שבשלב הזה הם שואלים את עצמם "מה אני אעשה, מה אני צריך לעשות?". זאת אומרת, אותו אדם ששואל את עצמו את כל השאלות האלה, מה אתה ממליץ לו לעשות? מה הדבר הנכון מבחינתו לעשות?

לשאול.

יעל: לשאול את עצמו את השאלות האלה?

למה את עצמו? אין לו בעצמו מה לחטט. מה הוא יכול לעשות?

יעל: אנשים שוברים את הראש, לא ישנים בלילה, הם שואלים "מה קרה לי? איך אני פותר את הבעיה הזאת? נתקעתי ואין לי מושג מה לעשות".

"כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו", כי הוא חושב שזה תלוי בו.

אורן: אז במי זה תלוי? את מי הוא ישאל? הוא תקוע.

בטבע.

אורן: מה זה בטבע?

בטבע, אני נמצא בתוך הטבע, אני נמצא במצב שאני מרגיש שאני מנוהל. אני גרמתי לכל הדברים האלה? לא. מישהו אחר? יכול להיות שכן, אבל אני לא יודע. אני צריך להגיע למצב שאני מנוהל, שיש לי הרגשת התקיעות בחיים ואת התקיעות הזאת אני לא גרמתי לעצמי.

יעל: אז דיברת על שלב ראשון של מודעות לזה שבכלל אני תקוע.

כן.

יעל: ובשלב השני, להבין שזה לא אני בעצם.

שזה לא אני.

יעל: שלא אני חוללתי את זה.

סידרו לי כך לפי התוכנית שלי, ואז אני פונה לאותה התוכנית ומבקש הסבר "למה אני תקוע, איך אני צריך להבין את העצירה הזאת, התקיעות הזאת בחיים שלי, איך להבין את זה, איך להרגיש את זה"? הטבע כולו שלם, לא קורה לו שום דבר מעצמו מן הסתם, ככל שאנחנו חוקרים יותר, רואים שזו מערכת שלמה "למה פתאום זה עובד כלפי ככה?" לא רק כלפי, בימינו זה כלפי כולם.

יעל: אבל ככה זה מרגיש, זה מרגיש אישי, זה מרגיש שסידרו לך משהו.

נכון, אבל יחד עם זה אני יכול להסתכל על זה באחרים, ולראות שככה גם כן כל הדור שלנו. "אבל "צרת רבים חצי נחמה" זה לא תמיד עובד, בכל זאת אני תקוע, מה לעשות?". ואם אדם מרגיש שהוא נמצא במצבים כאלה, אז הוא צריך לפתוח את המערכת ולראות, כמו שיש לי תקלה באיזה מקום במכונה, סך הכול אנחנו נמצאים בתוך מערכת, זו מכונה. אני צריך לדעת למה זה קורה, אז אני צריך לפתוח את המכונה הזאת ולראות מה שקורה. אין שום בעיה. תפתחו ותראו. אנשים כאלה מגיעים לחוכמת הקבלה.

אורן: כשיש לי תקלה באוטו אני לוקח אותו למוסך.

למוסך, למומחה, כן.

אורן: פותחים את מכסה המנוע, בודקים מה התקלה. כשאני תקוע, לא כשהאוטו נתקע לי.

לך למוסך.

אורן: מהו המוסך, פסיכולוג?

יכול להיות שזה פסיכולוג או רופא רגיל, או שאתה מגיע לאדם או לבני אדם שמכירים את המערכת הזאת שבה אנחנו נמצאים ואיך שהיא פועלת עלינו, המערכת של כל המציאות. כי אתה רואה שאתה לא משוגע ואתה לא חולה, זאת אומרת, לא פסיכיאטר ולא רופא רגיל יעזרו לך, אלא אתה מרגיש שאתה תקוע בחיים.

אורן: לגמרי.

אז אתה צריך לפנות לאנשים, לארגון אולי, או למקום שבו מסבירים לבני אדם באיזו מערכת הם נמצאים. בזה חכמת הקבלה מטפלת.

אורן: עכשיו אני רוצה שתסביר לי את הנקודה שהיא בעיניי המרכזית בכל ההסבר, לפי התפיסה של חכמת הקבלה. אמרת שכשאדם תקוע הוא צריך להבין שלא הוא גרם את זה לעצמו, אלא החיים תקעו אותו, הגורל תקע אותו, ואז הדרישה הפנימית שלו שהוא צריך לגבש בתוכו, היא להגיע לתשובה "מה קורה לי, למה ככה זה קורה?". ואמרת שהיציאה מהמצב הזה היא שהאדם צועק "הצילו". האם היציאה ממצב של תקיעות עוברת דרך מצב של צעקה פנימית כזאת?

יציאה מהתקיעות היא דרך הצעקה הפנימית.

אורן: תגדיר לי את הצעקה הזאת.

שאני צועק "הצילו". אבל זה לא יעזור, יש הרבה אנשים שצועקים "הצילו".

אורן: זאת השאלה הבאה שלי.

ברור. אז אני צריך רק לדעת למי לצעוק ואיך לצעוק. אלה לא סתם צרחות של ילד או בכי סרק.

יעל: אנשים יצאו ממצב של תקיעות, או לפחות הרגישו שיצאו ממצבי תקיעות בלי לצעוק.

זו לא תקיעות אמיתית.

יעל: מה זו תקיעות אמיתית?

זו תקיעות, אבל זה עדיין לא הגיע להם לתקיעות כזאת שהם חייבים להשתתף בה בצורה הכרתית.

יעל: אז יש רמות, אתה אומר, של כל מיני מצבי תקיעות.

ודאי, כמו ילד שנתקע באיזה מקום, או אפילו חתול שנתקע במצב שהוא לא יכול לצאת מאיזה מקום, והוא מתחיל ממש להשתגע במקום הסגור, או משהו אחר.

אורן: מה זאת תקיעות ברמה גבוהה, מתקדמת?

תקיעות ברמה גבוהה, היא שאדם מבין שהמערכת הכינה לו את המצב הזה ושאין לו ברירה, הוא צריך כנראה להכיר את המערכת בצורה יותר גבוהה, מאיזו סיבה באה לו את התקיעות הזאת? למה בתוכנית החיים שלו ישנה התקיעות הזאת, ומה הוא צריך לעשות מכאן והלאה? כנראה שצריך לשנות משהו בצורה מהותית בחייו.

אורן: אני רוצה לחזור עוד פעם לעניין הצעקה. אמרת שהאדם צריך לדעת למי לצעוק ואיך לצעוק, כדי שאלה לא יהיו צעקות כמו של ילד, או בכי סרק.

אז האדם מתחיל להבין שהמערכת הזאת היא מערכת שלמה, שהיא כוללת את כל בני האדם, והיא מנהלת אותנו כדי להביא אותנו למצב מסוים, שאנחנו נכיר את המערכת, שאנחנו ממש נתחיל להשתמש בה בצורה נכונה, בהכרה, בהבנה, בהסכמה עם המטרה שלה. וכך האדם כבר מתחיל להבין "בגלל זה הייתה לי התקיעות הזאת, אז הגעתי עכשיו להבנה של כל הדברים האלה, ועכשיו אני נכנס למערכת הזאת בכל מה שאני".

אורן: התהליך הזה הוא תהליך שכלתני או רגשי?

רגשי ושכלתני יחד. בעיקר רגשי.

אורן: על איזה רגשות הוא פורט?

על הרגשות של התקיעות ש"טוב לי מותי מחיי", "אין לי מה לעשות. אני לא יודע איך להתקדם, אני לא מבין את החיים, לא מכיר את העולם. אני לא מכיר שום דבר על עצמי, שום דבר אני לא מכיר, אני פשוט הולך לאיבוד. אני חייב להגיע למצב שיהיה לי ברור מי אני, מה אני, איפה אני נמצא, לאיזו מטרה אני צריך להתקדם. שום דבר לא מובן לי", כמו שנולד מחדש.

אורן: המערכת שאליה הוא פונה כדי לקבל תשובה, איך הוא פונה אליה, הוא בטח לא שולח פקס או אי מייל, מה בדיוק הוא עושה?

הכול בלב, הכול בליבו של האדם. זה לא שיש לו איזו מערכת, או משרד שהוא פונה שם לאיזה חלון ואומר "אני רוצה את זה וזהו", אין.

אורן: מה הוא כן עושה?

הוא מחטט בתוך עצמו עד שמגיע לשאלות יותר מהותיות, ואז הוא מגיע למקום שבו עוזרים לו לסדר את השאלות ולשמוע את התשובות.

יעל: אני רוצה לשאול אותך על גישות מאוד מקובלות היום, כדי לשחרר תקיעות. אחת הגישות אומרת שבשביל לשחרר תקיעות, צריך קודם כל להבין את הרצון של האדם, מה הוא רוצה ועד כמה הוא רוצה שינוי. האם זה משהו שהוא נכון בעיניך לעשות, האם זו תפיסה נכונה לבדוק את הרצון של האדם?

אנחנו נכנסים כבר למצבים שצריכים לברר אותם אולי בשיחה נפרדת.

אורן: אז אולי נשאיר את זה לדיון נפרד. ונסכם.

בקיצור, הרגשת התקיעות בחייו של האדם זה מקום ללידה חדשה, ואנחנו צריכים לכבד אותה וממש לשמוח בה.

(סוף השיחה)