חיים חדשים

שיחה 436

ראש השנה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.9.14– אחרי עריכה

אורן: שלום לכם, תודה שאתם אתנו ב"חיים חדשים" סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום יעל לשד הראל.

יעל: שלום.

אורן: היום נרצה לדבר על ראש השנה שהוא יום מיוחד שבא אלינו פעם בשנה, בתחילתה של השנה. זהו יום חגיגי שבו אנחנו יושבים עם כל המשפחה ביחד ומאחלים אחד לשני "שנה טובה". איך אתה הרב לייטמן, רואה את ראש השנה בזווית הראייה המיוחדת שלך.

יעל: ראש השנה קיים בהרבה מאוד תרבויות ובהרבה מאוד מקומות, כל אחד חוגג את ראש השנה שלו. ראש השנה שלנו מתחיל בתשרי ואנחנו חוגגים את זה בא' ו-ב' בתשרי. ערכנו משאל בקרב אנשים, כדי להבין מה המשמעות של ראש השנה בעיניהם, ורוב האנשים תופסים את ראש השנה כחג משפחתי, כאיזושהי התחלה, כהזדמנות לשנה יותר טובה. משהו שמציין סיום של פרק זמן, והתחלה של פרק זמן חדש, שמקווים שהוא יהיה יותר טוב ממה שהיה עד עכשיו. יש התייחסות מאוד מאוד גדולה לעניין המשפחתי, למקום של קירוב לבבות, למקום של הביחד, בבית הכנסת, עם החברים, עם המשפחה, כל אחד עם מי שהוא בוחר לחגוג את החג. יש לחג גם הרבה מאוד משמעויות אחרות, נתייחס לזה בהמשך התוכנית, בהקשר של יום הדין ויש הרבה מאוד טכסים שמיוחסים לחג.

בתור התחלה, מה זה ראש השנה בעיניך לפי חכמת הקבלה?

לפי חכמת הקבלה, וכך זה בעיני, ראש השנה הוא בוודאי התחלה חדשה. אבל התחלה חדשה מתחילה עוד לפני זה, כשאנחנו עושים סיכום על השנה שעברה עלינו, ועושים חשבון. ואם השנה עברה טוב, אז אנחנו מרגישים עד כמה התגלו בנו דווקא התכונות הרעות שלנו וזה הפוך ממה שאנשים חושבים. לכן אנחנו מגיעים לחודש אלול כשאנחנו משתוקקים להגיע לתכונת ההשפעה, לתכונת הנתינה, לאהבה, שזה מסמל לנו את תכונת הבורא, "טוב ומיטיב". זאת אומרת השפעה ואהבה. אנחנו בודקים את עצמנו, ורואים שאנחנו עוד יותר גרועים כביכול מקודם דווקא. אם התפתחנו נכון ואם עלינו בסולם המוסרי ואנחנו מסתכלים עלינו מצד המוסר, מצד האתיקה, מצד הכרת הטוב, הכרת הרע, אז אנחנו צריכים לראות את עצמנו יותר גרועים, ושיש לנו עוד הרבה מה לתקן. לכן מגיעים לחודש אלול ולא מתפלאים מזה שכתוב ב"סליחות", "אשמנו, בגדנו" וכן הלאה, ואנחנו ממש מלאים, מלאים, לא במצוות כרימון, אלא בעברות כרימון וכולנו כך. וזה דווקא טוב שאנחנו מרגישים שיש לנו עבור מה להתפלל. להתפלל, זאת אומרת, לדון את עצמנו, כי הטבע שלנו הוא באמת טבע רע. אנחנו כולנו אגואיסטיים, אנחנו לא חושבים על הזולת ורחוקים מלהיות טובים איש לרעהו. אנחנו שכחנו בכלל שהתורה היא "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה" ואנחנו צריכים לזה ללכת.

וכאן יש לנו באמת אפשרות לעשות חשבון נפש, מי אנחנו עם ישראל. למה זה נקרא ישראל? ישראל זה נקרא ישר לא-ל, זאת אומרת לכוח העליון. הכוח העליון זה כוח השפעה ואהבה, הבורא זה כוח אהבה, השפעה ונתינה. האם גם אני, שכך קורא לעצמי "ישראל", גם מכוון לאותה התכונה או לא. עלינו כאן לעשות חשבון נפש גדול ולהבין שאנחנו עוד לא בדרך. או אולי קצת מכוונים לזה, אבל יש עוד הרבה מה לעשות. ולכן ראש השנה מתחיל מ"סליחות", מזה שאנחנו דנים את עצמנו, וכמה שאנחנו בזמן הסליחות מתעמקים בתוכנו, מגלים יותר ויותר עוד ועוד תכונות שראוי לתקן אותן. וזה בעצם הזמן של חודש אלול.

ואם באמת דנו את עצמנו וראינו מה אנחנו צריכים לתקן ושאנחנו חייבים לגשת ברצינות לשינוי שבנו, אז מגיעים למצב שנקרא "ראש השנה". זאת אומרת, שאנחנו כבר מבינים שעכשיו אחרי שבדקנו את עצמנו, עשינו סדר מה לתקן, באיזו צורה, איך, במיון של כל העברות שלנו והבעיות, ואנחנו מתקנים את עצמנו, אז יש לנו תכנית קדימה לשנה הבאה, זאת אומרת לשינוי הבא, ואז באמת נהיה "ראש" ולא "זנב".

"שנהיה לראש ולא לזנב", זה אומר, שאני עכשיו מבין מה קורה. אני לא עושה כל מיני דברים מקריים בחיים ואז אני מקבל מכות, הדברים לא מסתדרים, יש לי אכזבות, פתאום מתנפלים עלי, רוצים ממני דברים, בעיות בבריאות, עם הילדים. אלא אני משפיע על העולם ואם אני יודע שאני משפיע על העולם בצורה נכונה, מבוקרת, אז אני גם מקבל תגובה, פידבק נכון.

זה לא בא אלי כדי לתקן את היחס שלי לעולם, אלא זה בא אלי בצורה יפה, לעזור לי. זאת אומרת, גם אני וגם הטבע אז הולכים יחד. לטבע יש תוכנה, תכנית, להביא את כל האנושות למצב של השפעה הדדית, לאיזון, לחיבור, להיות כולם "כאיש אחד בלב אחד", כולנו כאגודה אחת מחוברים יחד.

אם אני מקבל את התוכנית הזו עלי, יודע שזו התוכנה של הטבע ואני נמצא בתוך התוכנה הזו, ואני חייב להתקדם לפי זה למטרה הנקובה מראש, ולא שואלים אותי עליה אלא אני נמצא בה. אני לומד את התוכנה הזו כמו איש מחשבים שלומד את התוכנות ואז הוא יודע איך לעבוד.

אם אני לומד את התוכנה הזו, ואני נמצא בה בפנים בתוכה, אני חלק ממנה, אז אני אדע איך להשפיע על התוכנה בצורה נכונה, ואז התוכנה ואני הולכים יחד ואז אני מרגיש את החיים שלי שהם עוברים בהרמוניה, באיזון, בצורה נכונה. אני יותר ויותר פותח לעצמי את החיים, את הקיום ומתקדם לאותה המטרה. אני לא נמצא פתאום תחת הפרעות, השפעות בלתי נעימות וכן הלאה, כי אני דווקא משתדל ללכת עם הטבע, עם אותה התוכנה, עם אותו התהליך. זה נקרא, להכין את עצמנו לשינוי החדש, לשנה חדשה, ולהיות ראש ולא זנב. כשאני מבין מה קורה ואני הולך יחד עם התהליך הזה.

אני מכוון את התהליך הזה עד כדי כך, שאני מעורר את הפעולות, אני מעורר את המעשים, אני מעורר את המקרים שיקרו, והם לא יהיו בשבילי משהו שפתאום נופל עלי, יורד עלי ואני לא יודע מאיפה. אלא אני עושה פעולות כאלה, שאני כבר יודע מה יקרה כי פעלתי בצורה נכונה עד כמה שהבנתי את התוכנה, ואפילו אם באיזה מקום לא הבנתי אז אני לומד בדרך. ולכן ההכנה לשנה חדשה היא הדבר החשוב ביותר.

יעל: אתה אומר בעצם, שאנחנו צריכים להבין את התוכנה, ללכת יחד עם התהליך. לעורר אותו ולכוון אותו.

אנחנו בעצמנו ולא הטבע, לא התוכנה תפעיל אותנו על ידי המכות, שזה נקרא "בדרך בעיתו", אלא אנחנו נוביל את התוכנה הזו בעצמנו, נרצה לקדם אותה ואפילו להריץ אותה יותר מהר ממה שבקצב הטבעי היא צריכה להתפתח וזה נקרא "דרך אחישנה".

יעל: את זה אני יכולה לעשות, ולא צריכה יום מיוחד שמציין את הסיפור הזה, אני לא צריכה דווקא את ראש השנה?

לא.

יעל: זה אפשר לעשות כל דקה במהלך השנה.

נכון.

יעל: אז למה יש לנו את הזמן המיוחד הזה?

זה סימן מיוחד ולא יותר. כל המציאות שלנו נמצאת בתוך התוכנה הזו ואז יש בתוכנה הזו מין זמנים שבהם יותר קל לנו לעשות שינויים כאלו. אני נכנס למעלית לעלות לדירה שלי, כתוב שבעוד חודש צריכים לבוא לבדוק אותה ולעשות תחזוקה שוטפת. אז יש זמן מיוחד ולזמן הזה אני מכין טענות ואומר לאותו אדם כך וכך. זאת אומרת, יש זמנים מיוחדים להתקנת המערכת, להשפיע עליה, לסדר אותה וכך בכל דבר ודבר. הדברים הא נקראים "מועדים". זאת אומרת, מצבים מיוחדים בהתפתחות.

יעל: דברת על לדון את עצמנו ובאמת ראש השנה נקרא גם "יום הדין".

כן.

יעל: חלק מהשמות של ראש השנה בעצם אומרים שא-לוהים דן את כל באי העולם וקובע את גורלם לעתיד, זה מה שמקובל לחשוב.

שזה לא אומר עדיין כלום.

יעל: תסביר לנו מה זה אומר, מי זה אותו א-לוהים, במה הוא דן ומה?

אותה התוכנה היא נקראת א-לוהים. ואנחנו נמצאים כולנו שם, באותה התוכנה, ועכשיו תלוי בי אם אני לא נכנס ואני חי כמו דומם, צומח וחי, כך בלי לדעת כלום, אז מה שקורה קורה ואני מתגלגל בחיים האלה.

יעל: התוכנה מנהלת אותי לפי מה שאמרת לפני כן?

כן. וכאן יש אפשרות שאני נכנס בצורה פעילה ואני מוכן ללכת עם התוכנה הזאת, שאני רוצה אותה ואני משתדל להריץ אותה בעצמי, ללמוד אותה. אז אני לומד מה אני צריך לעשות, מה עלי לעשות, איך להיות החלק הפעיל, הטבעי, החיובי, כך אני נכלל במערכת ועוזר גם לאחרים להתכלל בה בצורה נכונה.

יעל: ומה זה אותו דין, על מה דנים אותי בעצם?

דנים אותי עד כמה שאני מתנגד או לא מתנגד לתכנית הכללית של הטבע. התכנית הכללית הזאת היא נקראת הא-לוהים, והתכנית הכללית הזאת היא נקראת דין, ואני מסוגל להפוך את התכנית הזאת לצורת הרחמים. או שהתכנית הזאת מפעילה אותי בלחץ, או שאת התכנית הזאת אני מפעיל דווקא בעצמי, עוד לפני שהיא מפעילה אותי, ואז היא הופכת להיות לרחמים. כמו ילד עם ההורים, אם הוא עושה כל מה שהם אומרים ועוד יותר מזה, אז הכל יפה וטוב והוא זוכה ליחס יפה, ואם לא, אז לוחצים, ואז כל החיים שלו הם חיים קשים.

יעל: יש איזה משפט שמתקיים? המילה לדון היא מונח משפטי.

זה המשפט. אין שום דבר אלא כוחות הטבע, זו מערכת שכך היא מתנהגת, כמו תוכנה במחשב. רק יש שם איזה מרכיב שאני יכול להפוך את כל התוכנה הזאת משלילית לחיובית, זאת אומרת, מזה שהיא מפעילה אותי לזה שאני מפעיל אותה.

יעל: במה זה שונה מכל יום רגיל? בעצם כל יום רגיל אם אני פועל לפי התוכנה, אז מצוין, כמו עם ההורים שלי, אם אני הולך לפי מה שההורים שלי מכתיבים לי בדרך שלהם, לפי תפיסת העולם שלהם, אז הם מתייחסים אלי יפה. אם אני פועל בניגוד אליהם, אז הם מתחילים להפעיל מערכת לחצים. אז מה ההבדל בין כך שזה קורה על בסיס יומיומי לבין הדבר הזה שנקרא יום הדין?

נכון. האמת שאנחנו צריכים לעשות כך גם יומיום , אבל יש מין סימן פעם בשנה שמדובר על חשבון נפש.

יעל: יש באמת איזה תהליך שקורה של איסוף שנתי?

לא, הכל יכול לקרות בכל יום אחר בשנה, בכל זמן ולכל אחד לחוד. אין שום עניין גורלי דווקא בזה, אלא אדם שמתקדם ורוצה לשפר את היחס שלו כלפי התכנית הכללית, כלפי הא‑לוהות מה שנקרא, שזה הטבע, כל המערכת הכללית, ויכול לעשות את זה בכל רגע, בכל יום אחר שבשנה.

יעל: מי עומד בעצם למשפט, את מי דנים, את האדם הפרטי או קבוצה של אנשים, את כל העם, את העולם, את מי דנים?

גם וגם. אם אני רוצה להשפיע על התוכנה ואני לומד איך אני יכול להשפיע עליה, אז מתגלה שאני יכול להשפיע עליה אך ורק דרך הכלל, זאת אומרת, שזה לא אני אישית, אלא ביחס שלי לאחרים. ההשפעה על התוכנה לא יכולה להתקבל מאדם לבד, בודד, אלא עד כמה שהוא רוצה להשפיע בטובה לזולת. ולזולת לא מדובר דווקא על קרובים שלו, איפה שיש נגיעה אישית. אז בהתאם לזה עד כמה שהוא מוכן להיות בהשפעה, בנתינה, באהבה, לאנשים שאין לו אליהם שום קשר מיוחד, דווקא דרך הקשר שלו לאנשים האלה, דרך השפעתו אליהם, כך הוא משפיע למערכת.

אין מערכת עצמה, זאת אומרת, זה לא שיש איזה בלוק, איזו קופסה, ואני פועל על הקופסה הזאת ומכניס בה כל מיני השפעות משלי, אלא המערכת זה אני כלפי כל האנושות. ואז במידה שאני מתייחס לאנושות בטוב, ובטוב זה נקרא גם לקרב אותם לאותו יחס למציאות, שהם יבינו וירגישו שהגורל נמצא בידינו ואנחנו יכולים לשנות אותו לטובה וכן הלאה, אם בצורה כזאת אני ניגש לבני אדם, אז זה נקרא שאני מביא להם טוב. כי אין יותר מה להביא להם, שום דבר אחר מה שאני מביא להם לא יקרא טוב. כי בסופו של דבר אם אנשים מההשפעה שלי אליהם לא יתקרבו לתכנית הכללית, יהיה להם בכל זאת רע, כי התכנית עובדת עליהם ותלחץ עליהם כל הזמן וזהו.

יעל: בסוף הכל יתיישר לתכנית הכללית? זה בכל מקרה?

כן. בכל מקרה.

אורן: מה התוכנית הכללית רוצה?

להביא אותנו לצורה מיוחדת שאנחנו נהיה מיוחדים, להיות כאיש אחד בלב אחד, כל ישראל חברים, ואהבת לרעך כמוך, ואל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, להיות באיחוד. כשאנחנו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד, זהו. זה הסיום של אותה תכנית הבריאה. בזה כל האנושות מגיעה, לא רק ישראל, אלא ישראל צריכים להיות גם אור לגויים וגם כדוגמה שלה, להביא את כל העולם למצב שכולנו מחוברים ומאוחדים.

יעל: חשבון הנפש הזה חל גם על עמים אחרים?

לא, רק עלינו.

יעל: למשל גם בראשון לינואר יש חשבון?

לא זה סתם, הם לקחו מאיתנו, אין שום דבר, רק אנחנו. וזו הבעיה, כי אם אנחנו לא עושים זאת, אז אנחנו גם לא מקדמים את כל העולם לסיכום הטוב, אז הם גם מקבלים על הראש, מהתכנית הכללית הזאת, את הלחצים. ואז הם פונים אלינו בצורה אינסטינקטיבית ואומרים שאנחנו אשמים בכל הצרות שלהם. אנחנו רואים את זה בפועל. הם לא יודעים בעצמם למה הם עושים זאת, אנחנו גם לא מבינים את האנשים הרגילים, מה הם רוצים מאתנו. אלא מי שרואה את התכנית, אז הוא רואה שכך זה קורה, שאנחנו אחראים להתקדמות הטוב לעולם, לסיכום הטוב. ואנחנו אשמים בהתקדמות הרע של העולם, לאותו הסיכום הטוב, אבל ההתקדמות היא מאוד רעה.

זה המקור לאנטישמיות.

אורן: למה בראש השנה תוקעים בשופר?

זה בא לנו מעקדת יצחק, מסימנים כאלה של רחמים, כשאנחנו על ידי התקיעה בשופר כביכול ממתיקים את הדינים.

אורן: מה זה ממתיקים את הדינים?

מעבירים אותם מדין לרחמים.

אורן: איך?

זה לא עניין של תקיעה בשופר. שופר זה "שופרא", יופי, לכבד, לאהוב את צורת ההשפעה, במקום את צורת הקבלה.

אורן: מה זו השפעה במקום קבלה? לא הבנתי.

השפעה זה נקרא נתינה, חיבור, במקום קבלה וריחוק זה מזה, זה שלך וזה שלי.

יעל: זה ללכת עם התוכנה או נגד התוכנה?

כן, רק בצורה כזאת. בסך הכל, הכל מחובר לזה, כל המנהגים, רימונים ודגים ותפוח בדבש, כולם המתקת הדינים. מה זו המתקה? איך אני על ידי ההשתתפות הנכונה שלי בתוכנה הכללית, בזרימה הכללית, הופך אותה מצורה רעה לצורה טובה כלפי כל האנושות. אנחנו מכתירים את המלך, ראש השנה זה סימן שאנחנו אומרים המלך, מה זאת אומרת? שאת אותה התוכנה, אותה הידיעה, אותה המטרה אנחנו שמים בראש הקיום שלנו.

אורן: אני לא תופס בדיוק מה הוא הדבר הזה ששמים בראש? תגדיר אותו במילים פשוטות.

האנושות המיוחדת, להיות כאגודה אחת.

אורן: להיות כולם כאגודה אחת, זאת התכלית?

כן. זאת התכלית.

אורן: לשם כביכול אנחנו נוסעים.

כן.

אורן: בראש השנה אנחנו תמיד מאחלים אחד לשני כתיבה וחתימה טובה, מה זה אומר כתיבה וחתימה טובה?

שאני לוקח את הרצונות שלי, כי הרצונות שלי זה נקרא הלב שלי ואת הרצונות שלי אני הולך לשנות, שיהיו כולם בעל מנת להשפיע לזולת. יש מערכת, במערכת הזאת אנחנו נמצאים. תתאר לעצמך, שבעה מיליארד אנשים נמצאים במצב שבו הם מקושרים בכל מיני קשרים ביניהם.

אורן: כמו ברשת.

כן, מצד אחד אנחנו מקושרים כמו ברשת, ומצד שני אנחנו לא רוצים להיות מקושרים. כל אחד מאיתנו לא רוצה להיות תלוי באחרים.

אורן: לגמרי.

לכן, אם נתחיל לעשות פעולות שבהן אנחנו מעוררים את הקשר היפה בינינו, זה נקרא שאנחנו עושים מצווה. ציווי מלמעלה להיות כאיש אחד בלב אחד, ואז עד כמה שאני מסדר קשרים טובים עם האנשים האחרים, זה נקרא שאני כותב, שאני מסדר את רשת הקשר בינינו. זה נקרא כתיבה וחתימה טובה. החיבור שלי עם אחרים. אני כביכול בתוך הרשת הזאת כותב קשר עם כולם.

יעל: ומה זו החתימה?

שזה כבר נכנס לפועל, ואז בתוך הרשת הזאת מתלבשת ההרגשה היפה, "האור העליון" מה שנקרא, תכונת ההשפעה הכללית. שזה כבר גילוי הבורא בתוך הנבראים, על זה נדבר אולי בפעם אחרת.

אורן: רציתי רק לוודא, אני כותב את גזר דיני?

כן, בעצמך. כי זה תלוי בך.

אורן: ביחס שלי לרשת? לפרטים האחרים באותה הרשת?

כן, לכולם.

אורן: עכשיו, מה זה נקרא שאני כותב את עצמי? אומרים יש שלושה ספרים. ספר של צדיקים, ספר של רשעים וספר של בינוניים. אני כמובן רוצה להימצא בספר של הצדיקים אז מה אני צריך לעשות כדי להיות שם, לכתוב את עצמי בספר הצדיקים?

כמה שיותר להשתדל להבין את המערכת וללכת לפי החוקים שלה, שהם חוקי ההשפעה בלבד.

יעל: מה אתה מאחל לנו לשנה החדשה? לעם ישראל ולכל אחד מאיתנו?

להבין שהגורל הוא בידינו, זה קודם כל, אלף. בית, שאנחנו יכולים לממש אותו לפי איך שזה מוסבר בחכמת הקבלה וזה באמת קל ובזה אנחנו פותרים את עצמנו מכל הצרות, מהאנטישמיות, מהיחס הלא יפה, מהמלחמות, מהכל. כל הבעיות הן אך ורק מפני שאנחנו לא יודעים איך להתקשר נכון ברשת הקשר בינינו. אז נלמד. שתהיה לנו באמת שנה חדשה, התחלה חדשה.

אורן: אמן ואמן. תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה יעל, תודה גם לכם. שתהיה לנו שנה חדשה, כל טוב חיים חדשים להתראות.

(סוף השיחה)