כמעט בכל תרבות חוגגים ראש שנה, כל אחת והמועד שלה. סעודות חג, מתנות, הרהורים. אצלנו זה בא עם ראש של דג, ויום דין בהגדרה. מסע אל הפנימיות שמאחורי הסמלים, אל המשמעות הרוחנית העמוקה.
תוכנת הפעלה. עם של מתכנתים אנחנו, וכדי להבין את העניין הרוחני של ראש השנה הכי טוב לצייר לעצמנו תוכנת הפעלה. כמין אנושי, לא באנו משומקום. להתפתחות החיים יש תוכנת הפעלה שמצויה במערכת הטבע הגדולה. מצד הטבע התוכנה רצה מעצמה, אבל לנו יש אפשרות ללמוד אותה, לחדור לתוכה ולהריץ אותה מתוך הבנה והכרה.
"שנהיה לראש ולא לזנב". זנב זה כשלא מכירים את מערכת ההפעלה ולא מודעים לכיוון שאליו היא מובילה. בסטטוס הזה אנחנו עושים כל מיני דברים, מבלי לדעת שעדיף לבדוק את התאמתם למגמת ההתפתחות הכללית. ואז באים עלינו מקרים, אכזבות, תסכולים. פתאום מישהו מתנפל עלינו, פתאום דרישות מכל מיני גורמים. ואנחנו לא מבינים איפה לעזאזל אנחנו טועים. אז "שנהיה לראש", הכוונה לזה שנפצח את האלגוריתם. שנדע להשתלב בזרימה בצורה נכונה, ואפילו להשפיע על המערכת בצורה שתביא תגובה טובה.
סצנה עיקרית. היעד שאליו תוכנת הניווט מובילה הוא מצב של איזון ושל הרמוניה מלאה בין כל השחקנים שבהצגה. אני, את ואתה. אנושות כמו משפחה. כמו גוף אחד, שיש בו אברים שונים אבל כולם מחוברים בהדדיות, בהשלמה. המצב הזו מוגדר במערכת הטבע כ"סוף מעשה במחשבה תחילה", או "מטרת הבריאה". הוא יגיע בין אם נכיר בתהליך ובין אם לאו, אבל אז זה יהיה כואב נורא. בסוף ייפול האסימון: כולנו באותה סירה, ואני לא יכול לדרוך על הראש שלך בדרך לפסגה. אין ברירה, ואהבת לרעך. ככל שנתקדם נגלה שאהבה היא התכונה של הכוח הכללי שבטבע, ושהידמות אליו תשים אותנו במקום הכי בטוח, הכי נכון, הכי גבוה.
סליחה. לפני ראש השנה בא מצב שנקרא "חודש אלול". זמן לבדוק את עצמנו, לראות איפה אנחנו נמצאים ביחס לאותה מטרה גדולה. האם התקדמנו לעבר אהבה ונתינה? אם אכן עבדנו בכיוון הזה, אמורות להתגלות בנו דווקא תכונות הפוכות. כמו בהגדלת רזולוציה, אנחנו אמורים לגלות את עצמנו כגרועים יותר, לא חושבים על אף אחד חוץ מעצמנו, רחוקים מלהיות טובים לזולת. מה שנקרא מלאים עברות. "אשמנו, בגדנו, גזלנו...". טוב לזהות את הליקויים האגואיסטיים הללו, כי גם קודם הם היו טמונים בנו. העובדה שכעת אנחנו כבר רואים אותם מאפשרת לבקש תיקון עליהם.
תפילה. להתפלל פירושו לדון את עצמנו, למדוד עד כמה אנחנו רחוקים בתכונותינו מתכונת האהבה שבטבע הכללי. אחרי שראינו מה אנחנו צריכים לתקן וקיבלנו החלטה לגשת ברצינות לשינוי פנימי, אנחנו מגיעים למצב הרוחני שנקרא "ראש השנה". יש לנו תוכנית עבודה ל"שנה הבאה", כלומר לשינוי הבא, ובעזרתה נהיה מותאמים יותר לתהליך ההתפתחות הכללי. הכנה כזו לשנה החדשה היא הדבר החשוב ביותר, כי בלעדיה הכוחות האבולוציוניים יקדמו אותנו למטרה בדחיפה.
בגדול, זוהי התמונה, ועכשיו דיוקים. האם חשבון הנפש הזה צריך להיות רק פעם בשנה? ממש לא, מומלץ לעשותו כל יום וכל רגע. יום הדין שעל לוח השנה הוא סימן בלבד. למה מרמז המונח "דין"? כשתוכנת ההפעלה פועלת בלי מעורבותנו זה נקרא שהיא במצב "דין". משפיתחנו יכולת השפעה עליה העברנו אותה למצב "רחמים".
איך בדיוק משפיעים על התוכנה? גישה ישירה אליה אין לאף אחד, אלא רק דרך השפעה טובה לזולת. כלומר, עד כמה שאני מוכן להיטיב לאנשים שאינם קרובים אליי באופן מיוחד, כך אני חודר לתוכנה העליונה. ההטבה הגדולה ביותר היא לעזור לאנושות לפתח יכולת השפעה על המערכת. אגב, בתור עם ישראל זה התפקיד שלנו בפאזל, ועד שלא נספק את הסחורה תגבר כלפינו השנאה.
למה בראש השנה תוקעים בשופר, אוכלים תפוח בדבש, רימונים, תמרים ועוד? כל אלה סימנים להמתקת מצב הדין, כלומר להעברת התוכנה למצב רחמים. בראש השנה גם מכתירים עלינו את המלך. מדובר בהצבת אותה מטרה עליונה בראש הקיום שלנו – חיבור האנושות לאגודה אחת, שבה יוכל לשרות כוח האהבה הכללי.
"כתיבה וחתימה טובה" משמע לקחת את הרצונות שלנו, ולשנות את כיוון פעולתם מאגואיסטי לאלטרואיסטי, כלומר להשפעה טובה לכולם. הכתיבה היא ההתקשרות לאחרים מתוך רצון להיטיב, והחתימה מגיעה כשרשת הקשר בינינו מתמלאת באור האהבה.
שנזכה להתחלה כזו, חדשה, ממש ברגע הבא.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 436 – bit.ly/3EF4YKT