חומר רקע לשיחה "חיים חדשים", מס' 181
הנהגה וממשל
מטרת התוכניות:
להבין את העקרונות של מנהיגות מלכדת ומאחדת על פני מנהיגים ומנהיגות מפלגת
ואת ההשלכות הגורליות על החברה הישראלית, במצב של איחוד בהשוואה לפירוד.
איחוד בעם= שגשוג, שפע, אושר, חיים
פילוג בעם= משברים, מלחמות, מוות
מנהיג טוב= מנהיג שיוצר גיבוש, ואיחוד בעם
מנהיג רע כושל= מנהיג שמנסה לשלוט ביהירות ובכוח ויוצר פירוד ופילוג בעם.
זרימת התוכנית:
צורות הנהגה
הסנהדרין
הקמת ממשלה
צורת המימשל העתידי במשפחה אחת
צורות הנהגה
בעם ישראל לאורך הדורות נראו צורות הנהגה שונות: נביא, שופט, מלך, סנהדרין, רב גדול.
מה ההבדל בין צורות ההנהגה השונות? מה בין הנהגה למלוכה?
מדוע משה היה מנהיג אבל לא מלך כמו דוד?
מה ההבדל בין הנהגת יחיד להנהגה משותפת כמו הסנהדרין?
האם יש צורת הנהגה עדיפה?
מדוע באחרית הימים, בזמן שהכל יהיה טוב, צורת ההנהגה תהיה מלוכה? (מלכות בית דוד)
שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם- העם אמרו לשמואל הנביא. "וירע הדבר בעיני שמואל"
מלוכה הונהגה בעם בשל דרישתם להיות ככל הגויים. מה ניתן ללמוד מכך על צורת הנהגה זו?
העם ביקש לשנות את המנהיגות שלו, הם ביקשו משמואל להמליך עליהם מלך. הם ביקשו מנהיג "ככל הגויים" שהתכונה הבולטת בו תהיה גבורה כדי שילחם את מלחמותיהם וזאת משום שפחדו מהאויבים סביבם ובעיקר מהפלשתים. הם לא הדגישו בדבריהם את הצד הרוחני, הדתי והאישיותי שלו (יושר, ענווה, הליכה בדרכי ה' וכו') הם גילו במפורש את רצונם להיות כשאר העמים, שמלכם יצא בראש צבאותיו למלחמות, ובעוצמתו הוא יפיל את חיתתו על אויביו.
בתקופת השופטים המנהיגות הייתה שבטית והעם היה מפולג. כל שבט דאג לצרכיו ולביטחונו וכשאויבים תקפו שבט מסוים הוא נאלץ בעצמו להלחם או לבקש משכניו שיבואו לעזרתו (לכן דבורה קיללה את השבטים שלא באו לעזרת אחיהם). העם לא היה מלוכד תחת מנהיגות אחת. העם חש בצורך להקים מנהיגות מרכזית אחת. הם ביקשו זאת מגדעון: "משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו מיד מדין" (שופטים ח, כב) אך גדעון סרב: "ויאמר אליהם גדעון לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם" (שם,שם).
http://keren.itu.org.il/bible/files/5032.htm
אנחנו רואים שבתקופות שבהם יש איום קיומי על עם ישראל, העם מחפש מלך, מנהיג גיבור שיתן לעם ביטחון ויביס את אויביו, ואז כבר המידות של יושר , ענווה והליכה בדרכי אלוהים פחות מעניינת אותו, מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
סנהדרין (או סנהדרֵין גדולה או בית דין הגדול) הוא בית דין של שבעים ואחד דיינים (ויש אומרים: שבעים דיינים) שהיווה ערכאה עליונה לפסיקת הלכה בעם היהודי, בדומה לבית דין של עשרים ושלושה דיינים (המכונה "סנהדרין קטנה"), שפעלו בעם ישראל עד שנת 425 לערך. בכללי פעולתה עוסקת מסכת סנהדרין.
הסנהדרין, או בשמה המקורי "מועצת הזקנים", הייתה המוסד הדתי העליון ביהודה בימי בית שני, אך שימשה גם כהנהגה מדינית. המוסד התפתח ממוסד קדום לו - הכנסת הגדולה. בידיה רוכזו סמכויות משפטיות ומדיניות. היא הנהיגה את העם וייצגה אותו, והיוותה גם בית מדרש עליון ללימוד תורה. את הבסיס לסנהדרין נטלו חז"ל מ-70 הזקנים שסייעו ביד משה רבנו במשפט (במדבר יא, טז-יז).
מקומו של בית דין הגדול (של 71 חכמים) היה בתחילה בלשכת הגזית אשר בבית המקדש; מלבדה, ישבו שתי סנהדריות קטנות (23 חכמים כל אחת) בפתח העזרה ובפתח הר הבית. 40 שנה לפני חורבן בית המקדש השני גלתה הסנהדרין ממקומה, ומאותו זמן ואילך בטלה סמכותה להוציא עבריינים להורג, מפני שרשאים בתי-הדין לפסוק גזר-דין מוות רק כשבית-הדין הגדול יושב במקומו בלשכת הגזית.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A0%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F
עיניים של העדה
את מהותה של מנהיגות ובעיקר מנהיגות רוחנית,קיפלו שפירשוהו חז"ל בביטוי הציורי המצוי בתורה "עיני העדה", שפירשוהו על הסנהדרין, ומסבירים כל : "מה העיניים,כל הגוף מהלך אחריהן, כך ישראל מהלכין אחרי סנהדרין. על מה שאומרים לעם טמא-טמא,טהור-טהור". משמעו של דבר, הציבור הוא בבחינת גוף והוא זקוק לעיניים שיורו לו את הדרך, ואת התפקיד הזה היתה ממלאה הסנהדרין.
http://www.daat.ac.il/daat/vl/IshHaeda/IshHaeda06.pdf
מה זה להיות עיני העדה?
בתלמוד הבבלי, במסכת מנחות, מפרט רבי יוחנן מהן התכונות הנדרשות מחברי הסנהדרין:
"דאמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים ויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן..."- בבלי, מסכת מנחות, פרק ו', ס"ה, א'.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A0%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F
מה הן תכונות אלה, הנדרשות כדי להיות חבר סנהדרין?
מדוע זכה העם בתקופתנו להנהגת הסנהדרין?
כשמתבוננים על ההיסטוריה זה נראה שבתקופות שעם ישראל חי בבית המקדש וכשהקשרים החברתיים היו טובים, הם היו בשליטת הסנהדרין ואחרי חורבן בית שני, הסנהדרין גלה ממקומו והתחיל לנוע ממקום למקום, מה הקשר בין מצבו החברתי של העם להנהגת הסנהדרין?
על סמך הנאמר בתלמוד, מאפיין הרמב"ם בספרו משנה תורה (הלכות סנהדרין) את התכונות הנדרשות מחברי הסנהדרין, שעיקריהן:
אין מעמידין בסנהדרין, בין בגדולה בין בקטנה, אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלאין בחכמת התורה, בעלי דעה מרובה, ויודעין קצת משאר חכמות, כגון רפואות, וחשבון תקופות ומזלות, ואיצטגנינות, ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זרה וכיוצא באלו, כדי שיהיו יודעין לדון אותם.
ואין מעמידין בסנהדרין אלא כוהנים ולויים וישראליים מיוחסים, הראויין להשיא לכהונה.
אין מעמידין בכל סנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס, מפני שיש בהן אכזריות, ולא מי שאין לו בנים, כדי שיהיה רחמן.
כשם שבית דין מנוקין בצדק, כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף. וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה, בעלי קומה, בעלי מראה, נבוני לחש, ושיהיו יודעין ברוב הלשונות כדי שלא תהיה סנהדרין שומעת מפי התורגמן.
נשיא הסנהדרין - אישיות מרכזית שישבה בראש הסנהדרין הגדולה, כשלצידו מכהן אב בית דין. כינוי נוסף לנשיא הסנהדרין היה ראש ישיבה, כאשר חברי הסנהדרין ישבו בעת הדיונים, והוא שימש כראש להם (רמב"ם, משנה תורה סנהדרין א,ג). רוב נשיאי הסנהדרין הידועים לנו על סמך מגוון מקורות הם מתקופת התנאים; אולם, כדוגמה הרמב"ם בהקדמתו לספרו משנה תורה מביא רשימה של נשיאי סנהדרין שונים. למן הלל הזקן, תפקיד הנשיא עבר בירושה בשושלתו.
דבריו אלו של הרמב"ם בעצם מבהירים את חשיבותו המעמדית, ואת הכבוד שנעשה לנשיא הסנהדרין; כך הוא יושב בראש לכולם, ועל פי מיקומו מדורגת רמת החשיבות. אולם ברוב הדברים נשיא הסנהדרין היה במעמד שווה לכולם, ללא זכויות יתרות כלשהם.
כמה תפקידים הצריכו את מעמדו וסמכותו של נשיא הסנהדרין. כך בזמן עיבור השנה נצרך שנשיא הסנהדרין יהיה שותף להחלטה; בעת דיון בשלושה דיינים הנשיא צריך להסכים לעיבור, ובעת דיון בשבעה דיינים הנשיא חייב להיות חלק מהדנים (רמב"ם, קידוש החודש, ד,י). יש לציין שבדברים אלו מודגשת הניטרליות של הנשיא, לעומת המלך והכהן הגדול שאינם חלק מהדיון בעיבור השנה. דוגמה נוספת לצורך ייחודי בנשיא הסנהדרין הנו ביחס לקרבן העלם דבר של ציבור, קרבן זה אשר הסנהדרין מתחייבים להביא בעת הוראה לא נכונה (בהגבלות מסוימות); חיוב כזה לקרבן קיים רק כאשר נשיא הסנהדרין היה שותף להחלטה.
דברים אלו מצביעים על משמעותו של הנשיא, ועל ההשקפה המסורתית יהודית והחזיון שבו הביטה בתפקיד זה. להשקפתה נשיא הסנהדרין מבטא את הניטרליות (לעומת המלך או הכהן הגדול); בנוסף הנשיא הוא בעל הידע, כשנוכחותו מקטינה את הסיכוי לטעות; לדברים אלו יש לצרף את היצוגיות שיש בו, ואת יכולתו להכריע בדברים כלליים הנוגעים לכלל האוכלוסייה, דבר המתבטא בנוכחותו או הסכמתו המחויבים בעת עיבור השנה
תפקיד רשמי
מול השלטונות הרומיים ניצב הנשיא כנציג וראש כל היהודים באימפריה. הוא מינה שליחים שפיקחו על קהילות ישראל בתפוצות. שליחים אלה עסקו גם בגביית מס אפוסטולי (מילולית:מס השליחים) מיהודי הגולה עבור מימון מוסד הנשיאות בארץ ישראל. המס נגבה בחסות רומית ולפי חוק האימפריה, כך שחייב בדין את יהודי הגולה. דבר שהביא למתח מתמיד בין הגולה לנשיא.http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A0%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F
נראה כי תפקיד נשיא של הסנהדרין אינן מקנות לו עדיפות או מעמד מיוחד על חבריה האחרים. מה ניתן ללמוד מכך?
מהי צורת ההנהגה המתאימה כיום למערכת של משפחה אחת?
כיום מלוכה נקראת דיקטטורה והמונים רוצים למרוד בשלטון מלוכני ולהגיע לדמוקרטיה- שלטון העם, שנחשבת כחופש. האם עקרון הבחירה על ידי העם נכון במערכת קשר של משפחה אחת?
הקמת ממשלה
דוגמא: הפעם הראשונה- משה רבנו במדבר
משה מתאונן בהיות העם במדבר סיני שאינו יכול לבדו "לשאת את כל העם הזה", (במדבר, פר' יא), ולכן מצוה אותו ה' לאסוף "שבעים איש מזקני ישראל, אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו".
האם אפשר/כדאי למשול לבד?
מהי הדרך למינויים? "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע" -"ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם". (פ' יתרו)
איך בוחרים ממשלה?
כאן רואים אנו שוב את הצירוף של שני הגורמים המנוגדים, המשלימים זה את זה. היסוד להרכב המוסד העליון ששמש מוסד משפטי ומחוקק בעניינים ציבוריים ומדיניים, היה בבחירת מועמדיו על ידי כל חלקי העם. אך לנשיא ניתנה הסמכות למינויים מבין המועמדים. כן גם מעמדו כנשיא היה שקול כנגד יתר חברי המוסד. משה האחד שקול כנגד שבעים, לפי המסורת, וכך נשנה לגבי הסנהדרין בכל דור ודור.
http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/beayot.htm
"לישראל צווה שיזמינו לו אנשים חכמים וידועים אצלם, שזה יוכלו המה לדעת מי חכם ונבון ומי פתי וסכל, אולם יתר המעלות שיהיו יראי אלקים ואנשי אמת ושונאי בצע, זאת לא יכלו העם לדעת, רק משה. לכן מן האנשים החכמים והידועים שהזמינו העם בחר משה" (מלבי"ם לפ' יתרו)
מה הם זקנים? מה הם אנשי חייל? אנשי אמת?
מי יבחר אותם כיום כשקול למשה? איזה אדם זה צריך להיות?
משה לקח, כפי שנצטווה, אנשים שידע עליהם שהם נבחרי העם - לפי המדרש היו אלה שוטרי בני ישראל, שהוכו על ידי המצרים בגללם, משום שרחמו עליהם ובזה הוכיחו שראויים להיות נציגי העם. מכל שבט ושבט היו ששה מועמדים, אך הואיל ועליו היה להרכיב מוסד בן שבעים איש, הוציא שבעים ושתים פתקאות, על 70 פתקאות כתב את השם "זקן", ושתים נשארו חלקות. את הפתקאות האלו חלק בין שבטי העם, 6 לנציגי כל שבט ושבט; אך שניים נשארו בחוץ - לפי הגורל, אלה היו אלדד ומידד, שגם עליהם נחה הרוח, כי גם המה היו בכתובים, והתנבאו במחנה. (במדבר פ' יא, גמרא סנהדרין ד' יז)
מה זה כיום לבחור מכל שבט ושבט?
לדעת אנשי אקדמיה ובכירים פוליטיים בהווה ובעבר, לשיטת הממשל בישראל חסרונות רבים. לדעתם היא איננה מייצגת דיו את ציבור הבוחרים, איננה מבטיחה יציבות שלטונית לאורך טווח, מקדשת את שלטון הסקטורים הקטנים, פותחת פתח לסחטנות פוליטית ומקשה על יישום תכניות והחלטות ממשלה.
שיטת המימשל בישראל (כיום)
היא דמוקרטיה פרלמנטרית. ההצבעה בבחירות לכנסת מתבצעת על פי רשימה שמית שמגישה כל מפלגה (או כל קבוצה של מפלגות) בה בוחר כל אזרח לתמוך. כל רשימה, שקיבלה קולות בשיעור העולה על אחוז החסימה, תזכה למספר מושבים באופן יחסי לשיעור הקולות לו זכתה.
אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת היא אחת מתרי"ג המצוות, המנויות במסורת היהדות כמצוה מן התורה. לפי מצוה זו, דינו של אדם נפסק על פי הכרעת רוב הדיינים, אם כי יש הסתייגויות לכלל זה.
כאמור המצווה מובאת בפרשת משפטים לאמר: "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". לפי פסוק זה, יש להטות את הדין אחרי דעת הרוב, אך לא במצב שמדובר בהכרעה "לרעות". לפיכך, אם אתה רואה כי דעת הרוב מביאה לידי החלטה רעה, אל תגרר להסכים לה. יחד עם זאת, מסוף הפסוק ניתן להבין שיש מצבים בהם ישנה חובה ללכת אחר הכרעת הרוב, ורבי אברהם אבן עזרא קובע בעקבות חז"ל, כי יש חובה להטות אחרי הרוב, "... אם יהיו הרבים לטובה...".
http://www.yesmalot.co.il/torat-il/mamarim/mtei12.asp
מהי שיטת המימשל המתאימה כיום, במערכת של משפחה אחת?
המשך פירוט לגבי שיטת הממשל בישראל
בראש המדינה עומד נשיא המדינה, אך זה אינו מחזיק בסמכויות רבות ותפקידו הוא סמלי בעיקרו. ממשלת ישראל היא הרשות המבצעת, בראשה עומד ראש הממשלה, אשר ממונה על ידי הנשיא שבוחר לתפקיד את האדם בעל הסיכויים הטובים ביותר להרכיב ממשלה מבין חברי הכנסת המכהנים. הממשלה מורכבת על ידי ראש הממשלה, וחייבת בתמיכת הכנסת (ברוב של 61 קולות). המסמך הרשמי הראשון של מוסד שלטוני במדינת ישראל אשר מכריז על ישראל כמדינה דמוקרטית הוא בג"ץ קול העם אשר מנמק כי אין לממשלה זכות לסגור את עיתון קול העם בשל היותה של ישראל מדינה דמוקרטית.
הכנסת היא הרשות המחוקקת המורכבת ממאה ועשרים חברי כנסת (ממפלגות שונות) שנבחרת בבחירות כלליות אחת לארבע שנים (או פחות במקרה שהכנסת מחליטה לפזר את עצמה) על ידי אזרחי המדינה, בני 18 ומעלה. הנשיא ממנה את אחד מראשי המפלגות להרכיב ממשלה, אך הכנסת היא זו שנותנת אמון בממשלה, וגם זו שיכולה להביע אי אמון ולהביא לסיום כהונתה של הממשלה.
בישראל, שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית, לנשיא תפקיד ייצוגי בעיקרו, הוא מסמל את אחדות העם והוא העומד בראש המדינה. לנשיא סמכויות אחדות בתחום הטקסי, כגון חתימה על חוקים, הסמכת שגרירים של ישראל וקבלת כתבי האמנה של שגרירים זרים. הנשיא משתתף בטקסים רשמיים של המדינה ומייצג אותה כלפי חוץ.
ממשלת ישראל היא הרשות המבצעת של מדינת ישראל. בראשה עומד ראש הממשלה, וחברים בה שרים אשר בידי ראש הממשלה הסמכות למנותם (באישור הכנסת) ולפטרם. בידי ממשלת ישראל הסמכות ברוב ההיבטים הממלכתיים והציבוריים, והיא מייצגת את מדינת ישראל כלפי חוץ.
הכנסת היא הפרלמנט - הגוף המחוקק במדינת ישראל. היא קיבלה את שמה משמה של אספת זקני העם היהודי בתקופת הממשל הפרסי בארץ ישראל -הכנסת הגדולה. בכנסת חברים 120 חברים, אשר נבחרים אחת לארבע שנים בשיטת בחירות יחסית. בראש הכנסת עומד יושב ראש הכנסת, שנבחר לתפקידו מקרב חברי הכנסת, והוא לרוב בא מהמפלגה החזקה שבקואליציה.
תפקידה המרכזי של הכנסת הוא החקיקה, ובתחום זה השיגה הכנסת יבול רב, בדמותם של חוקי מדינת ישראל. ראו בעניין זה: החקיקה בישראל.
מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, בעלת שיטת משפט עצמאית, המושפעת מן המשפט המקובל, אך עם זאת בעלת מאפיינים ייחודיים משלה. לצד שיטת המשפט הישראלית מכיר הדין הישראלי במעמדו המיוחד של המשפט העברי כמו גם במעמדן של שיטות משפט דתיות אחרות, במיוחד בתחום דיני משפחה. במדינת ישראל אין חוקה פורמלית, ועקרונות הבסיס של השיטה, במיוחד לאחר המהפכה החוקתית, נלקחים מקובץ חוקי יסוד שחקיקתם טרם נשלמה, כמו גם מפרשנות החוק על פי מושגי יסוד בסיסיים הנובעים מעצם היות המדינה מדינה יהודית ודמוקרטית. במדינה נהוגה הפרדת הרשויות.
האם מדינה יכולה לשנות הנהגה? לשנות מימשל מהיסוד? לפתח עקרונות אחרים עליהם תבנה צורת הנהגה חדשה?
איך אפשר להתחיל בצעדים לקראת שינוי כה משמעותי? מה צריך לקרות בשביל זה?