חיים חדשים

שיחה 971

להסיר את המסכות מחיינו

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .27.02.2018 – אחרי עריכה

אורן: אנחנו היום בעניין מסכות. חיים מסכות, חיים מאחורי מסכות, כולנו מסכות, אומר הרב לייטמן באחת התכניות הקודמות, ונרצה עכשיו להמשיך ולברר את הנושא הזה.

יעל: אז בעולם בחיים שלנו אנחנו עטויים כל הזמן בכל מיני סוגים של מסכות. האפשרות להיות כל פעם דמות אחרת, או לשחק אותה שונה בכל מיני מצבים היא מצד אחד נותנת לנו אפשרות של בחירה, הרגשה שאנחנו שולטים על החיים שלנו, שאנחנו יכולים לכוון אותם כמו שאנחנו רוצים. מצד שני מתלווה לזה תחושה לא נעימה, שאנחנו חיים במין עולם מזויף כזה גם כלפי עצמי, ואם כל פעם יש לי פנים אחרות, אז מי אני? ובכלל איך נראים היחסים שלי אם אני כל הזמן מציגה את עצמי אחרת, אז איך אני יכולה לקיים מערכת יחסים מזויפת כזאת? ברגע שמתחתנים, כמו שאמרת באחת התכניות הקודמות שלנו, אז לפני החתונה הכול נחמד ופוצי מוצי, ואחרי החתונה כולם מורידים את המסכות ומערכת היחסים נהיית לא כל כך פשוטה במצב הזה. אני רוצה מערכת יחסים אותנטית, אני רוצה מערכת יחסים אמיתית.

האם מכינים אותנו לזה?

יעל: מה זאת אומרת? מכינים אותנו למה?

כפסיכולוגית תגידי, איפה אני מקבל הכנה לחיי משפחה, לחיים זוגיים?

יעל: אתה שואל האם מכינים אותנו לזה?

כן.

יעל: לא מכינים אותנו לזה. ברור שלא.

אז מה את רוצה? את התוצאות אנחנו רואים בשטח.

יעל: השאלה שלי היא בעקבות זה שאנחנו מתייחסים לזה גם כמשהו מאוד חיובי, שנותן לנו שליטה, וגם כמשהו שלילי שמרגיש לנו כמו זיוף או רמאות כזאת, גם כלפי עצמנו וגם כלפי הסביבה וגם הסביבה מרמה אותנו. בסופו של דבר, המסכות האלה, מה הן גורמות לי? הן גורמות לי לשמחה, הן גורמות לי לחופש, או שהן גורמות לי לאיזו אומללות?

העולם כולו מסכות. זה ברור לנו.

יעל: נכון.

והמסכות האלה מהפוליטיקאים ולשרים ולמורים ולממשלה ולמשטרה ולמה שלא יהיה, בכל מקום.

יעל: וגם לנו.

וגם בינינו ובעבודה ובבתי הספר, בכל מקום מסכות, רק השאלה עד כמה אנחנו יכולים להשתמש בהן בצורה יעילה. תראי, גם אנחנו עם הילדים שלנו נמצאים במסכות.

יעל: נכון.

נכון. אז למה אין מסכות שאנחנו לא חושבים עליהן כי הן רעות, שלא מזיקות?

יעל: אז מהי מסכה טובה ומהי מסכה לא טובה? איפה זה משרת אותנו לחיוב. מה זה טוב ומה זה רע?

לטובת האדם. פשוט מאוד, לטובת האדם. אם זה ילד, אז אני משחק איתו יפה כך וכך, למה? אני במסכה של ילד ורוצה להיות איתו בהשתוות, ולכן הכול יפה וטוב, ואף אחד לא יגיד עליי שאני שקרן.

יעל: גם המטרה שלי חיובית, לחנך אותו.

אבל אני שקרן, אני שקרן.

יעל: נכון.

אבל המטרה היא חיובית. זאת אומרת, לא לטובתי אלא לטובתו, לטובת הילד. ולכן המסכה היא טובה, אבל זה רק כלפי הילדים, או כלפי חולים, כל מיני כאלה מקרים מיוחדים. אבל במקרים אחרים המסכות הן אגואיסטיות, שאני מלביש אותן כדי להרוויח.

יעל: נכון.

לא לתת, אלא לקבל, ולכן הן מסכות הרסניות בסופו של דבר.

אורן: למה הרסניות אם אני ארוויח? למה אני מלביש את המסכה?

כי אתה מרוויח תמיד על חשבון הזולת. זה מה שדברנו על חיי המשפחה. קודם כל רציתם לעשות טובה זה לזה, כמה אני טובה אליך וכמה אתה טוב אליי, ופוצי מוצי, סוכריות, פרחים, הזמנה לבית קפה, לקולנוע, זה הכול נשיקות ומה לא?

יעל: הרבה התחשבות, נכון.

מה זה הרבה התחשבות? קר לך, הוא מוכן לתת לך את המעיל שלו, ואחר כך זה "איפה נעלי הבית שלי?".

יעל: לא אצלי.

זה עולה לך ביוקר. אם זה לא. אז בקיצור, זאת אומרת, אנחנו לא צריכים לדבר על המסכות, אלא לשם מי? לטובת מי?

אורן: כשמה הברירות? מה האופציות?

הברירות הן, שאם המסכות האלה הן לא לטובתי, אלא לטובת השני, אז הכול יהיה בסדר.

אורן: זה כמו בחינוך ילדים, כשאני האבא ואני מלביש על עצמי מסכה כדי להיטיב עם הילד.

כן. לטובת הזולת, "ואהבת לרעך כמוך" והכול יסתדר.

אורן: בכלל, באופן כללי, כשאנשים שמים על עצמם מסכות אמרת שהם עושים את זה כדי להרוויח יותר מהחיים.

להרוויח? הם חושבים שהם מרוויחים.

אורן: זאת בדיוק השאלה, זאת הנקודה, האם הקיום הזה שכל הזמן כל אחד בכל מקום שם על עצמו מסכה כלשהי כדי להרוויח הכי הרבה בצורה המיטבית שהוא יכול מאותה סיטואציה, האם "טכנולוגיית המסכות" היא באמת מביאה אותנו אל הטוב הזה שאנחנו שואפים להשיג בעזרתה, או שמא יש פה איזה רמייה שאנחנו אפילו לא מזהים?

כל אחד רוצה לרמות את הזולת על ידי המסכות האלו או האחרות.

אורן: למה? למה הוא עושה זאת? כדי להיטיב את מצבו.

כדי להרוויח.

אורן: מצוין.

בוודאי.

אורן: האדם מרוויח?

זה להיטיב למצבו.

אורן: לפעמים כן, לפעמים לא.

בדרך כלל לאורך זמן לא.

אורן: למה? למה לא? האם זה שאנחנו כל הזמן במסכות שמטרתן להסב לעצמי כמה שיותר רווחים ואני אפילו יכול להחליף אותן מרגע לרגע, לפי הסיטואציה וההזדמנויות, אני עושה את זה בכל רגע במטרה להרוויח מקסימום.

כן.

אורן: איזה רציונל בריא ופשוט והגיוני וטבעי. האם אני באמת מרויח מקסימום? או שאולי בטכנולוגיה אחרת שאני בכלל לא מכיר, שהיא לא מסכות, הייתי יכול להרויח יותר?

לא, זה יותר מידי סיבובים שאף אחד לא יבין את זה. אני חושב ככה, הטבע מסודר בצורה כזאת לפי חכמת הקבלה שאנחנו לומדים, שאם המסכות הן לטובת הזולת, אז בסופו של דבר אני מרויח, והעולם מרוויח וכולם מרוויחים. אם המסכות שאני מלביש הן שקריות כדי להוציא טובה מהזולת אליי, אז בדרך כלל זה מביא להפסד, והמסכות האגואיסטיות האלה רק הורסות את העולם.

יעל: אנחנו גם באמת מעדיפים אנשים שהם יותר אותנטיים, שהם יותר אמיתיים, שהם יותר כנים, זו ככה ההעדפה הטבעית של האדם. למה זה דווקא כך?

אורן: למה אנחנו אוהבים. למה אנחנו מעדיפים להיות בחברת אנשים שאנחנו מרגישים אותם אנשים אמיתיים ולא עטופים?

יעל: כנים.

כי אנחנו לא רוצים שירמו אותנו. אני רוצה להיות בקשר עם אנשים שתהיה לי אפשרות לבנות איתם עתיד בטוח.

אורן: אז למה אני שם מסכות על עצמי, אם אני אוהב שאנשים סביבי יהיו אנשים אמיתיים? תמיד אנחנו במסכות. אל תשאל למה אני שם מסכות, אלא תגיד למה אני שם מסכות כאלה ולא אחרות, אבל שאני במסכה זה בטוח מסכה.

אורן: האדם אוהב להיות בחברת אנשים אמיתיים או שקרנים?

אמיתיים.

אורן: אמיתיים זה בלי מסכות?

לא.

אורן: מה זה אמיתיים?

אמיתיים שהם מעדיפים להיות באמת, אבל הם צריכים בשביל זה גם להיות במסכה על הטבע שלהם, כי בפנים הם כולם שקר.

מה הוא חומר הגלם של האדם, מהו חומר הגלם, בלי שום מסכות.

אורן: מהו?

הוא כולו רצון ליהֵנות. לא חשוב ממה, במאה אחוז מכולם.

אורן: ככה כל אדם? זה טבע האדם שרוצה ליהנות מהחיים.

כן. זה לא רק אדם, זה גם דומם, צומח וחי.

אורן: הוא רוצה ליהנות מהחיים במקסימום? וזה החומר היסודי?

כן.

אורן: קראת לו חומר גלם. מה הם אנשים אמיתיים ואנשים שקרנים?

"אמיתי" זה לא נקרא שאני לוקח את חומר הגלם הזה ומוציא אותו החוצה, כי בצורה כזאת אף אחד לא יהיה איתי בקשר.

אורן: למה?

כי אף אחד לא צריך כזאת התנהגות ממישהו.

אורן: שכאילו אני אשתמש באחרים להנאתי.

כן. זה רק אם אני מלך.

אורן: מה כן רוצים? בחברת אילו אנשים אנחנו כן אוהבים להיות?

כל בני האדם רוצים רק לנצל את הזולת במאה אחוז.

אורן: ולכן לא נעים לי להיות בחברת אנשים כאלה.

רגע, עכשיו השאלה, עד כמה אנחנו יכולים להלביש על עצמנו מסכות?

יעל: אז מה זה אמיתי ומה זה לא אמיתי אם לשניהם יש מסכה?

"אמיתי" זה שאני אגואיסט במאה אחוז.

יעל: ולא אמיתי?

ולא אמיתי, שאני מתלבש באיזו צורה.

יעל: כל מיני מסכות. תראה, אני אקריא לך כל מיני דברים שנאמרו באינטרנט. שאנשים לא צריכים לשחק אותה, הם צריכים להיות אמיתיים עם עצמם ועם הסביבה שלהם. זה לא אמור להיות ההיפך, הם אמורים להגיד את מה שהם מרגישים. בן אדם צבוע משקר לעצמו ולסביבה שהוא חי בה. ואנשים לא רוצים לחיות עם אנשים צבועים. הם רוצים לחיות עם אנשים שהם כביכול מרגישים אותם כאנשים אמיתיים.

עכשיו, אתה אומר, אין באמת בן אדם אמיתי, כי לכל אחד יש עליו איזו שכבה כזאת או אחרת של מסכות.

כן.

יעל: אז את מי אנחנו מחשיבים כבן אדם אמיתי ואת מי אנחנו מחשיבים כבן אדם לא אמיתי, "צבוע" מה שנקרא?

כולם צבועים. כבר דיברנו על זה.

יעל: אז מה המקום הזה שאנשים לא צריכים לשחק אותה?

אין דבר כזה שאדם לא צריך לשחק. בהמה לא משחקת.

יעל: אנשים צריכים להיות אמיתיים?

אני לא יודע מה זה אמיתי. לפי הטבע שלי? כן, אז תביא לי סכין ואקדח ואני אהיה אמיתי.

יעל: אז אנחנו אומרים שבעצם אם אנחנו רוצים להיות חיה חברתית, לחיות בתוך חברה אנחנו לא יכולים להיות אמיתיים, כי הרצון שלי הוא רק אגואיסטי.

ודאי שלא. אני צריך תמיד להתחשב בזולת ולהתחשב בתגובת הזולת.

אורן: אולי כשאנחנו אומרים שאנחנו לא אוהבים להיות בחברת אנשים צבועים, ומעדיפים להיות מוקפים באנשים אמתיים, הכוונה היא כמו שהסברת קודם, שאנחנו מעדיפים להיות בחברת אנשים שבחרו לעצמם מסכה שהיא להיטיב עם האחר, ולא לנצל את האחר לטובת עצמי.

גם את זה, לשם מה אני עושה.

יעל: לשם מה?

איפה אתה תמצא בני אדם שרוצים להיטיב לאחרים?

אורן: נתת לי קודם דוגמה של הורים לילדים, או כלפי חולים אמרת.

זה בהמות, זה חיות. הורים וילדים זו התנהגות חייתית.

אורן: אינסטינקטיבית הכוונה?

בטח.

אורן: אמרת כשיש חולים או ילדים, אז יש לנו יחס כזה כלפיהם.

בבית חולים אנחנו רואים שכך מתנהגים כלפי החולים.

אורן: כאילו כתוצאה מחמלה שמתעוררת בנו?

לא, זה גם תפקיד. אל תיקח את זה בחשבון.

אורן: אז יש לי הורים, ילדים, וכל השאר, נגיד כך בגדול.

על הורים ילדים אל תדבר גם כן, כי זה אינסטינקטיבי.

אורן: כל השאר זה תמיד יהיה נצלני?

כדאיות.

אורן: היית רוצה להקיף את עצמך באיזה אנשים?

אני לא רוצה אנשים בכלל.

אורן: למה?

כי אני לא מרגיש שיש לי בכלל צורך בהם.

אורן: אתה מדבר על עצמך באופן אישי? אני לא שואל אותך באופן אישי, אלא על האדם. האדם הוא יצור חברתי.

אדם צריך להקיף את עצמו באנשים שיעזרו לו להשיג מטרה שהוא מחשיב אותה מאוד, והוא זקוק לאנשים האלו, כדי להשיג את המטרה.

אורן: אגואיסטי לגמרי מה שעכשיו תיארת.

אגואיסטי חייב להיות, למה?

אורן: לא, אין לי בעיה עם האגו של האדם.

כדי להשיג מטרה?

אורן: אמרת, שאדם צריך להקיף את עצמו באנשים שיעזרו לו להשיג את מה שהוא רוצה.

ודאי.

אורן: זאת אומרת, אנשים שעוזרים לי להשיג את מה שאני רוצה, נעים לי להיות בחברתם, ואנשים שנם מפריעים לי להשיג את מה שאני רוצה, אני לא רוצה להיות בחברתם?

כן.

יעל: איך אפשר לפתח יחסים טובים? כי בסופו של דבר אנחנו אנשים חיים בחברה של אנשים. אנחנו רוצים יחסים טובים עם האנשים שאנחנו עובדים איתם, בטח ובטח גם עם בני הזוג שלנו, ואתה מתאר את הפנימיות של האדם כמשהו מאוד חייתי, תוקפני, מנצל רק לטובתו. איך אפשר להגיע בכלל ליחסים טובים עם אנשים במצב כזה?

תתארי לעצמך שצריכים כאן מערכת חינוכית. לא השכלה, אלא חינוך. זה לגמרי מה שאין היום בעולם.

אורן: למה?

יעל: ומה יעשה החינוך הזה?

חינוך שיעשה מהפרא אדם, אדם.

אורן: מנסים לעשות את זה כבר אלפי שנים, לא? לא קיבלת נגיד חינוך כילד?

רואים תוצאות, לא.

אורן: כילד לא חינכו אותך ההורים?

לא. ההורים קצת אמרו לי, שלא כדאי כך, או כך, או כך להתנהג.

אורן: ואיך כן כדאי? מה לא כדאי?

כדאי לא להתנהג כך אלא אחרת, כי אתה מזה תרוויח יותר. לא ירביצו לך, יתייחסו אליך טוב. בקיצור, תנצל את הזולת שיהיה טוב לך. במילים אחרות, זה מה שאמרו לי ההורים.

אורן: סוג של חינוך.

זה נקרא "חינוך", כן.

אורן: ואתה אומר, צריך להוסיף היום בעולם חינוך.

אני לא מתכוון לחינוך הזה.

אורן: למה כן אתה מתכוון?

אני לא מתכוון לחינוך שבו אני מנצל את הזולת, כדי שיתייחס אליי טוב ואני ארוויח על ידו רוגע, נוחיות מסוימת בחיי וכן הלאה. אלא אני צריך להתייחס לזולת כדי שיהיה טוב לו, לזולת, ואז בצורה כזאת אנחנו נגיע למצב שהעולם יהיה כולו טוב.

יעל: הפנימיות שלי תשתנה בעקבות זה?

כן.

יעל: ואז מי אני אהיה? מה יהיה בתוך כל אחד מאתנו? מי יהיה האדם?

את תהי אדם.

יעל: שמה זה אומר?

אדם שהוא כולו בהשפעה, בנתינה לזולת, באהבה לזולת.

יעל: במקום אותם תכונות נצלניות שיש היום בתוכי, תתחלף מערכת התכונות שלי ויהיה לי שם תכונות של נתינה, של אהבה, של השפעה?

כן.

יעל: ואת האהבה, הנתינה ואת הדברים האלה, אני אכסה במסכה?

בשביל מה?

יעל: אז אני אוכל להיות האני האמתי שלי?

כן.

יעל: ואז גם יהיה כדאי לי להיות האני האמתי. זאת אומרת, תהיה לי גם חיבה למי שאני רואה, ולא יהיה לי איזה רצון לנצל את הזולת.

נקווה שבזה שתתחילי כך להתייחס לזולת, הזולת יתייחס אלייך בחזרה טוב. לא בטוח, אבל יכול להיות. אבל לפחות את תהי בנתינה, ובאהבה, ובנטייה למצב הנכון בין בני אדם.

אורן: אם נבדוק את המצב היום, נניח ביחס לתקופה שלפני חמישים שנים, נראה שהדור שבו אנחנו חיים כבר רגיל לסטנדרטים של מסכות על גבי מסכות, על גבי מסכות שכבר כאילו לא ברור מהי האמת, מהו השקר, מהו המזויף, מה החיקוי, כאילו הבלבול הכללי המוחלט.

בדור כזה שהזיוף והמסכה השתלטו על הכול בכל הרמות, מה זה אומר עלינו? לאן אנחנו מתפתחים? מה מחכה לנו קדימה,

נגיד בעוד עשר שנים?

מתפתחים להכרת הרע.

אורן: כלומר?

שאנחנו סוף סוף נכיר בזה שאנחנו חיים בשקר. השקר זה לא כל כך חשוב, כולם חיים בשקר גם היום. אבל שהשקר הזה הוא מאוד מזיק, ממרמר לנו את החיים, הורס לנו את החיים, לנו וגם לילדים שלנו. הוא הורס משפחות, עמים, מדינות, ומביא אותנו למצב שאנחנו כבר לא יכולים להתקיים. שהקיום בעולם הזה הוא נעשה פשוט נורא.

אורן: ואז מה נעשה? נחליט שאנחנו כולנו מורידים את המסכות ומפסיקים את כל הזיופים, את כל הרמייה ואת כל השקר? כך זה יקרה?

לא. אנחנו צריכים ללמוד איך לעשות מעצמנו בני אדם, ואז המסכות האלה הן לאט לאט, מחוסר השימוש בהן ייעלמו מאתנו.

יעל: אנחנו בעצם חיים היום בחיים שהם בהסתרה מתמדת. כי אמרנו, שלכל אחד יש לו מסכות על מסכות על מסכות, אמרנו גם שאנחנו מסתירים את עצמנו מעצמנו, וגם האחרים מסתירים את עצמם מאתנו, הכול במין איזה אי ודאות כזאת, ובהסתרה אחת מאוד מאוד גדולה.

אנחנו לא רוצים להכיר יותר. אנחנו מעוניינים שככה זה יישאר. האם אנחנו צריכים לפתוח לאדם מי הוא ומה הוא? בשביל מה? מוסיף דעת מוסיף מכאוב. אלא רק במידה שישנה שיטה שיכולה לתקן את האדם שיהיה בחיים שלמים, שלווים עם עצמו, אז אנחנו יכולים להתחיל להסביר את עניין המסכות ולהוריד אותם.

אורן: יש שיטה כזו? אתה מכיר כזו שיטה?

זו שיטת החינוך של חכמת הקבלה.

אורן: אוקי, אז בוא נתקדם איתה. שיטת החינוך של הקבלה, לאיזה עולם היא רוצה להביא אותנו, לעולם שאין בו מסכות? שאין בו זיופים? שאין בו שקרים?

לא, זה מסכות אחרות.

אורן: מסכות אחרות. איזה מסכות?

מפני שאנחנו הרצון לקבל האגואיסטי, זה הטבע שלנו, אנחנו צריכים לתקן אותו. זאת אומרת ששיטת התיקון של הטבע שלנו היא, במקום כל הזמן לחשוב על עצמנו, שזה מה שקורה לנו היום. וכמה שמתפתחים יותר ויותר חושבים רק על עצמנו בכל רגע ורגע. אנחנו צריכים להביא את עצמנו למצב שבו אנחנו חושבים על כולם. כולם. פשוט מאוד.

אורן: זו מסכה? זה סוג של מסכה?

זה סוג של מסכה, ודאי. לאט לאט אנחנו מתנהגים בצורה כזאת מלאכותית, בתוך קבוצות קטנות שנקראות "עשיריות". אנחנו רוצים להצטייד בכוח מיוחד שיתקן אותנו, שישנה את היחס שלנו לעולם ולזולת, ואז לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש את הצורך בחיבור, כי אחרת אנחנו לא נשתנה. ועל ידי השימוש בשיטה הזאת, מגיע לנו לאט לאט הכרחיות להתקשר, להתקרב, להתחבר, להתחבק, עד שאנחנו מתחילים להרגיש כנראה שאנחנו לא רק צריכים להיות במסכות או בלי מסכות, אלא אנחנו צריכים להיות כגוף אחד.

אנחנו לא מסוגלים לתאר את זה לעצמנו. אבל ישנו כוח עליון, שנקרא "אור העליון", שהוא יכול להשפיע עלינו ולהוריד את כל המסכות מאתנו ולקשור אותנו יחד כרצון אחד. זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד". ואז אנחנו לא נרגיש הבדל בין איש לבין רעהו, וכולם ידעו ויבינו שלחשוב על עצמו ולחשוב על כולם זה אותו דבר, היינו הך. וכך נגיע לעולם אחר. אז לא יהיה לנו מסכות אחד כלפי השני.

אורן: איזה סוג יחסים יהיו שם בין בני האדם?

אין בין בני האדם, זה יהיה אדם אחד. דמות אדם אחד.

אורן: לא הבנתי את התשובה.

תתאר לעצמך, אם עובר במעי אימו היה גודל יותר ויותר בתוך האימא שלו, כך שהיה ממלא את האימא שלו כולה, כולה ממש מבפנים, בכל מקום ומקום. אולי הדוגמה הזאת היא לא מוצלחת, אבל משהו בצורה שאנחנו וא-לוהות, כוח עליון, כוח השפעה ואהבה, הופכים להיות כאחד. אנחנו מאבדים את ההבדלים בין איש לרעהו, מאבדים את ההבדלים בינינו לבורא, הופכים להיות כגוף אחד.

אורן: המצב הזה שעכשיו תיארת זה כאילו המקסימום של האבולוציה האנושית?

כן.

אורן: בדרך אליו אמרת לי שיש טכנולוגיה של חינוך מיוחדת, שהיא מלמדת את בני האדם לשים עליהם מסכות אחרות. מסכות שבהם הם כאילו רוצים להיטיב זה לזה. רוצים לאהוב אחד את השני.

כן.

אורן: יש איזה משל שאיזה איש חכם אחד אמר, שאם אתה לוקח חתולים ומנסה לאלף אותם באיזו צורה, ברגע שאתה תזרוק אליהם עכבר, מיד כל המסכות והתחפושות שלהם יפלו והם יחזרו להיות חתולים.

בטכנולוגיה הזאת של החינוך אותה תיארת, שבו אנשים מתחילים להרכיב על עצמם מסכות כאילו אני רוצה להתייחס טוב לכולם, כאילו אני רוצה להיות בנתינה ובאהבה, זה גם סוג של כאילו. איך זה גורם לשינוי מהותי באדם, ושזה לא מעין איזו עטיפה שנופלת ברגע הראשון?

עטיפה יכולה ליפול. אך כמו שהיא הגיעה והתלבשה עליי ועשתה ממני ומכל באי העולם גוף אחד הדומה לא-לוהות, שאנחנו כולנו בהשפעה הדדית זה אל זה גם משפיעים לו, לכוח העליון מאתנו שברא את כל הגוף הזה שנקרא "אדם הראשון". אבל אנחנו קיימים בכוח הזה שהוא מחזיק אותנו. הוא מחזיק אותנו הכוח הא-לוהי, האור העליון, הכוח העליון. וודאי שאם הוא ייפסק, אז בכלל כל הבריאה היא נעלמת כמו שהיא לא הייתה.

אורן: אז יש איזה כוח שאנחנו עוד לא מכירים, שהוא מסוגל להחזיק אותנו בצורה הזאת הטובה, שכאילו לקחנו על עצמנו באופן מלאכותי מלכתחילה?

כן.

אורן: איזה מין כוח זה?

כוח אלוקי. כוח השפעה ואהבה של הבורא, של כוח עליון. אם הוא ייפסק, אז אנחנו בכלל נעלמים. כל הבריאה נעלמת.

אורן: תן לי משפט אחרון הכי חשוב. חיים מאחורי מסכות, מה הכי חשוב לדעת?

צריכים להגיע לחיים שאחרי החיים בתוך המסכות. שאנחנו נגלה יחס כזה בינינו שאנחנו הופכים להיות לגוף אחד, ואז אין מסכות. כולנו ממש כאיש אחד בלב אחד, ויחד עם זה עם הא-לוהות, ואז אין מסכות לא בינינו, ולא בינינו לבינו.

(סוף השיחה)