אגרת נב

שנת תרפ"ח

ב"ה ערב סוכות תפר"ח פ"ה לונדון

כבוד מהר'... נ"י [נרו יאיר]

מכתבך והפתקאות השגתי לנכון: והנה ר' [רב]... נ"י [נרו יאיר] פירש לי את הכתוב "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" וכו'. לכאורה קשה אם השי"ת כבר במציאות אצלו, וכבר הוא קרוב, א"כ [אם כן] מה הצורך עוד לדרוש ולקרוא לו ית' [יתברך]? ותירץ, שהכתוב מדבר לאותם שכבר זכו לקרבת ה' תמיד, מזהיר אותם הנביא שאע"פ [שאף על פי] שכבר נדמה אצלם שאין עוד מה לבקש ולהשיג, ח"ו [חס ושלום] לחשוב כזה, דהוי [שנמצא] כמקצץ בנטיעות, אלא ידרוש עוד ויקרא אל ה' להשגות יותר גְּדוֹלוֹת וכו' וכו' והדברים כֵּנִים.

אבל אמלא אחריו לפרש זה ע"פ [על פי] דרכנו, דפשוט הוא שכל מי שזכה לִמְצִיאוּת חֵן בעיני קונו ית', נמצא שהשי"ת [שהשם יתברך] ממלא לו כל משאלותיו, כמנהג האוהבים והידידים שמשלימים חפצם זה לזה, כל אחד לפי יְכֹלְתוֹ, וכיון שהאדם הזה זכה לְהֵעָשׂוֹת יְדִיד ה', בהכרח שמורכב מגוף ונפש א"כ [אם כן] אינו... להם מקום לגלותם לפני השי"ת, אבל "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה", ומכ"ש [ומכל שכן] לפני ית' ודאי לא שייך דבר מגונה או פשעים, כמ"ש: [כמו שכתוב]: "כָּל טִנּוֹפֶת לֹא תְטַנְּפֶךָ אֵשׁ אוֹכְלָה אֵשׁ לֹא תִשְׂרְפֶךָ" (עי' [עיין] בשיר היחוד). ע"כ [על כן] מכוח האהבה האמיתית בינו לבין השי"ת, לא יְמַלֵּט שלא יְגַלֶּה האדם גם רצונות גופניות לעיניו ית'.

ומובן מעצמו שְׁיָד השי"ת לא תִּקְצָר למלאות כל חפץ אוהבו, הן מה שהוא לפי הנימוס, והן מה שאינו לפי הנימוס, כי יכולת ה' בחפצו קשורה: אבל לאחר שכבר מִלֵּא השי"ת את חפצו, נמצא האדם בעצמו כמו וכדמיון מתחרט על משאלותיו הַיְּתֵרִים, שהביא לפני השי"ת: ו"גְמִירֵי דְמֵיהָב יהָבֵי מִישְקָל לָא שָקְילֵי [למדנו, מהשמיים נותנים ולא לוקחים]" כי כבר קִדְּשׁוּ השם.

ע"כ נמצא, שהאדם מוכרח לחזור ולתקן המעוות הנזכר, בִּשְׁנָיִם - א': מה שזלזל בכבוד השי"ת להביא משאלות גופניות לפני המלך. ב': שלא נזהר לחבב מתנת מֶלֶךְ מה"מ [מלכי המלכים] הקב"ה [הקדוש ברוך הוא] אם קטן אם גדול.

כי ב' ערכים יש בכל מתנה, ערך א', היא המתנה, אם גדולה היא, או קטנה היא, ערך הב', הוא הנותן, אם חשוב הוא, או פחות הוא: כמובן שאדם חשוב אפי' [אפילו] נותן דבר קטן, יש למתנה ערך חשוב מאד נעלה, לפי מעלתו של הנותן ע"ד [על דרך] שאמרו ז"ל:. ... ... ... .. להמצא בהיכל המלך, ומוכרח לצאת החוצה להתתקן: וכיון שיוצא החוצה, נמצא אובד כל השגותיו שכבר זכה להשיגם, היות שמתנותיו של השי"ת מיוחדים "בְּעוֹלָם שנה נפש". שצריך להיות "נפש" נבחר, וב"זמן" נבחר ו"במקום" נבחר, וכיון ששינה מקומו, נמצא נשתנים עליו גם "השנה נפש", כנ"ל: ואז נמצא האדם במבוכה גדולה.

וע"ז [ועל זה] מזהיר הנביא: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ", פי' [פירוש] לחזור ולהמשיך ולהשיג כל עניני הרוחניות שהשיג, כי בענינים הנפשיים מצוי השי"ת לכל, וע"ז כתוב: בְּהִמָּצְאו "קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" הם ענינים הגופניים. שכבר השיג לְסִבַּת היותו "קָרוֹב" כנ"ל. ומזהיר הנביא שכאן אסור לדרוש ח"ו מפני שֶׁזִילוּתָא דְמָלְכָּא [שזלזול במלך] הוא ח"ו לבוא לפניו במשאלות גופניים, אלא מחויב "לִקְרוֹא" לו "בַּשֵּׁם הַזֶּה" לבד, פי' [פירוש] בשעה שמציע תפילותיו לפני השי"ת, מחויב להזכיר רוב טובותיו שעשה עמו מלפנים בְּטוֹב וּמֵטִיב למלאות לו דברים גופניים, א"כ אצ"ל [אם כן אין צריך לומר], שימלא לו עכשיו ענינים הנפשיים.

וז"ס דברי חז"ל, באומרת: "השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה". והדברים עמוקים. ובדברים האלו מתפרשים לנכון כל המשך ההפטרה שְׁ"בֶּן הַנֵּכָר" סובב על ענינים גופניים וְ"הַסָּרִיס" סובב על ענינים נפשיים, והמשכילים יבינו.

והנה הפי' [הפירוש] הנ"ל עָמוֹק עָמוֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ: וע"כ [ועל כן] אפרש ע"ד [על דרך] ע' [70] פנים לתורה, כי הנה כשהאדם מְיָשֶׁב א"ע [את עצמו] ומרגיש מצבו הדל, ונתעורר לשוב אל ה', ושופך תפילותיו בגעגועים גדולים להדבק בה', הריהו חושב כל התפילות האלה, וכל ההתעוררות הזו, לכוח עצמו, ונמצא יושב ומצפה לישועת ה' קטנה או גדולה, ובהאריך הענן ואינו רואה שום הסברת פנים ביותר מן השי"ת. נמצא ח"ו נופל ליאוש, כי לא יחפוץ בו ה', היות שאחר מספר גדול של הגעגועים האלו, לא פנה אליו ולא כלום ח"ו.

וע"כ [ועל כן] אומר הכתוב: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ", כלומר, בשעה שהשי"ת ממציא את עצמו אליכם לדרישה, אז בהכרח שתדרשו אותו ג"כ [גם כן], שדרך האיש להקדים, כלומר, שהשי"ת מקדים א"ע [את עצמו] ליתן לכם לב לדרוש אותו.

וכשתדע את זה בטח תתחזק מצדך כמה שתוכל לדרוש בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר תָּעֲצוּמוֹת. כי המלך קורא אותך.

וכה"א [וכן הוא אומר]: "קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב", כלומר, בשעה שתקראו אל ה' שיקרב אתכם אליו ית', תדעו, שכבר קרוב הוא אליכם, דְאִי לָאו הֲכִי [שאם לא כך], ודאי שלא הייתם קוראים לו, וזה ג"כ [גם כן] שיעור הכתוב "טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה", דהיינו כנ"ל, כי אם אתם קוראים אליו ית', הלא כבר פנה אליכם, ליתן לכם ההתעוררות לקרוא אותו.

"עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע", כלומר, ששיעור השמיעה של הקב"ה, תלוי ממש בשיעור הגעגועים המתגלים בדיבורי התפילה; ובהרגיש האדם געגועים יתרים, ידע בשעת מעשה, שהשי"ת שומע אליו ביותר. ומובן מעצמו, שביודע את זה, נמצא מתחזק ביותר בשפיכת לבו, כי אין לך זכות גדולה מזו. אשר מַלְכּוֹ של עולם מטה אוזן קשבת אליו; ודומה בערך, למה שאמרו חז"ל: "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים", כי בתאותו של השי"ת להאדם שיתקרב אצלו, נתעורר כח וגעגועים גדולים בהאדם לִתְּאוֹב להשי"ת, כי "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". ונמצא ממש שדיבורי התפילה ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה אחד, עד שיתקבצו לשיעור השלם וקונה הכל וכו' וז"ע [וזה עניין] "רוּחַ אֲמְשִיך וְאָיְיתֵי רוּחַ" וכו'. ושים לבך בדברים האלו שהם יסודות הראשונים בדרכי השי"ת.

הנה כתבת ודרשת שאקבל אותך בתור תלמיד, גם חשדתני, בספק שמא אֵינִי מְרוּצֶּה בך. להיות שיש לי כבר די תלמידים. והנה האמת אומר לך, שכבד אתה עלי יותר מאחרים, והוא, כיון שאתה מיוחס יותר מאחרים. ובטח שמעת שהר"ר [שהרב רבי] אלימלך זי"ע [זכותו יגן עלינו] לא רצה בשום אופן לקבל תלמידים מיוחסים, והרבה הפצרות ובכיות שפך הרב מרופשיץ זי"ע [זכותו יגן עלינו] לפני הר"ר אלימלך, ולא הועיל לו עד שֶהוּפָג ממנו כל ריח הייחוס, ואמר לפניו כלשון הזה: "וָואס בִּין אִיך שִילְדִיג אָז דֵער טָאטֵע מָיְינֵער אִיז אָגְרוֹסְיֵער יָחְסָן [מה אני אשם שאבא שלי עם כזה ייחוס גדול?]". ולאחר שהכיר באמיתיות דבריו אז קִבְּלוֹ.

ואל יהיה לך זה לפלא, כי ע"פ [על פי] דעת בעלי הבתים נראה, אשר היחסן קרוב לה' מאיש פשוט, להיותו רואה ומסתכל במעשים הטובים של אביו מנעוריו, וְגִרְסָא דְיָנְקֻתָא [גרסת הילדות] נקבע יותר בלב.

אבל הענין, כי בכל תנועה ותנועה בעבודתו ית' נמצאים ב' הפכים בנושא אחד, כמו שהארכתי במכתבים הקודמים, שהוא מסבת המקבל, להיותו מורכב מגוף ונשמה, שהם הפכים זל"ז, [זה לזה], ע"כ [על כן] עושה בכל השגה קטנה או גדולה ב' מיני צורות הפכים מֵהֲדָדֵי [זה מזה].

והנה ב' כוללים יש בעבודות ה', א: הוא "תְּפִילָּה וּבַקָּשָׁה". ב: הוא "שֶׁבַח וְהוֹדָאָה". ומובן מאליו שֶׁשְּׁנַיִם אלו מחויבים להיות על תכלית גובהם. והנה להשלמת ענין "הַתְּפִילָּה" מחוייב האדם להרגיש קרבת ה' אליו כדבר מחוייב. כמו אבר המדולדל מהקומה כביכול. כי אז יכול להתמרמר ולשפוך לפניו כל לבו.

אבל כנגד זה, לענין "שֶׁבַח וְהוֹדָאָה" על שלמותם, מחויב האדם להרגיש קרבת ה' אליו, לדבר נוסף ולהעדפה, כמו דבר שאינו שייך לו כלל, כי "מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ, בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ", כי אז ודאי יכול ליתן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לשמו הגדול בשלמות, אשר בְּחָרוֹ בין כל העומדים עליו לשרת את ה'.

וזו עבודה גדולה לאדם המורכב, להשתלם בשני הפכים האלו שיהיו נקבעים בלבו לנצחיות בבת אחת. והנה בחי' הב' הנ"ל [בחינה השנייה הנזכרת למעלה], להרגיש את עצמו שפל וּרְחוֹק וטובת ה' לבחי' [לבחינת] העדפה. הוא מושג יותר כבד מאד לאין ערוך מן המושג הא' הנ"ל. וע"פ רוב כל הנדחים ח"ו [חס ושלום] נכשלים רק במושג הב' ודו"ק היטב. ובזה תדע, אשר הַיַּחֲסָן הוא רחוק יותר ממושג הב', מהאיש הפשוט, בהיותו מרגיש טובת ה' עליו במחוייב, ודו"ק כי אמת הוא.

ועכ"ז [ועם כל זה] החשד הזה אין בי ח"ו, כי כבר שִׁעְבַּדְתִּי א"ע [את עצמי] להשי"ת לעבוד לפניו בכל אשר אֶמְצָא, אין עבודה כבדה בעולם שיבצר ממני למען כבוד שמו ית', ואדרבה אני אוהב תמיד, וּמְהָדֵר אני אחר יגיעות גדולות לנ"ר [לנחת רוח] לו ית' [יתברך], והראיה שבחרתי מקום עבודתי בא"י [בארץ ישראל] ששם שליטת הס"ם ביותר כנודע, ולא עוד אלא בירושלים, אשר אפי' [אפילו] האר"י הקדוש זי"ע [זכותו יגן עלינו] פחד מלפתוח בירושלים את בית מדרשו כנודע... וכן אספתי ג"כ המיוחסים מירושלים לבית מדרשי.. .. ומכ"ז [ומכל זה] תוכל לדעת שאין אני בורח מעבודה, אלא הכל תלוי בך לבדך! וזכור זה תמיד.

הנה הזמן קצר מאד שמחת יו"ט [יום טוב] ממשמש ובא, לא אוכל להאריך לך בזה. ואם תאמין לי תזכה ג"כ [גם כן] לעמוד על סוף דעתי...

יהודה ליב

Cabalá Media

Cabalá Media

Área personalIniciar sesión para me gusta, guardar y suscribirse a videos

01 - 08 квітня 2026Pésaj

01 - 08 квітня 2026

Pésaj

Pésaj

CargandoEnseguida llega

Cabalá MediaDerecho de autor 2003-2026 Benei Baruj ‘ Cabalá LaAm

Área personal
Iniciar sesión para me gusta, guardar y suscribirse a videos

01 - 08 квітня 2026
Pésaj

Cargando
Enseguida llega

Cabalá Media
Derecho de autor 2003-2026 Benei Baruj ‘ Cabalá LaAm