מה היה דברו, מפרש וקאמר, שדברו היה, (ש"ב כג ג) "צדיק מושל יראת אלקים". כי למד לנבראים הסוד, אשר יש כח ביד הצדיק, למשול ביראת רוממותו עין בעין, שסוד זה, לא היה מושג כלל טרם הצמצום, כי אדרבה, היה נראה כמעט בכבוד המאציל, וזה סוד, מי מושל בי צדיק, כי הגם שפנים בפנים דבר אתו הוי' מכל מקום כתוב, (שמות ג ו) "ויסתר משה פניו". שזה סוד "צדיק מושל יראת אלקים", וזה שנודע וניתן רשות, ורצון לצדיק אחר כל הבירורים וגמר התיקון, ודו"ק.
(ש"ב כג ד) "וכאור בקר יזרח שמש". פירוש, אור בוקר בחינת יסוד, ואור השמש הוא אור התוספות, אשר עתה משמשים כאחד, ואין אחד מתנגד לו כלל, ומפרש, כי עתה, (שם) "בקר לא עבות מנגה ממטר דשא מארץ". פירוש, אז היתה הברכה משני הפכים, בסוד, (איוב כה ב) "עשה שלום במרומיו". (חגיגה יב.) כי נטל אש ומים וטרפן זה בזה. ועל כן היה אז, בוקר עבות, ומעליון לא היה נראה אור ממש, רק נוגה לו סביב, אשר אותו הנוגה היה מסוגל להוציא, דשא מארץ, וזה גרם שנחשך אותו הבוקר, (בראשית מד ג) "והאנשים שלחו המה וחמריהם". אבל עתה לא יחשך עוד, (ש"ב כג ה) "כי לא כן ביתי עם א-ל כי ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמרה". פירוש, כי עתה, "ביתי עם א-ל". כמלפנים, אבל בסוד הברית, "ערוכה בכל". בסוד הצדיק, "ושמרה". כי הגם שעשיתי, והוחזרה העטרה ליושנה, ואור הלבנה כאור החמה, והמנוחה הוקבעה לעולם, אבל עדיין אור הזך ביותר חשיבות, כי המשכת שפע לעולם נהוג, והיכן אפשר. וזה מטעם שביתי "ערוכה בכל", בסוד הזכר, ומטעם זה אי אפשר עוד לעולם שיבא כנעני בביתי, כי זה מושך שמירה מעולה מכל הצדדים.
ומוסיף ומפרש, אל תדמה בדעתך, שזה יהיה מצד הכפיה והיראה, לכן אמר, (שם) "כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח". דהיינו, אותו הדשא מארץ, כי ממעט לי השפע, ואם כן, הרי היא שמורה לעד ולנצח נצחים. וזה מנפלאות תמים דעים, אשר סוף כל סוף מוכרח מצב העולם, להתיצב באופן הזה, כדברי דוד האחרונים כנ"ל. "ובליעל כקוץ מנד כלהם". פירוש, שכל הרשעה נבררה דרכה לאבדון, וכבר נדדו, ונרמסים ברגלי כל עובר, ועתה אין פחד לרמוס עליהם, והטעם, (שם) "כי לא ביד יקחו". כי עבר הרבה זמן, אשר שום אדם לא עלה ברצונו לטלם בידו, ועל כן נרמסים בחוצות, ומפרש, למה נשכחו מלב הוא, מפני העונש המר, אשר סבבו על כל הנוגע בהם, וזה סוד, (שם ז) "ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית, ובאש שרוף ישרפו בשבת". והבן.