581. אמר רבי שמעון, משה, זה ההוד שלך, שבו אתה חָרב מנבואה שלך בשמאל. ומשום שאתה כמ"ש, מוליך לימין משה, לנצח, שהוא ראש השְׁחָרים. כי נו"ה נקראים שני שחרים, מחמת שהס"א נאחזת בשניהם. נצח ראש השחרים, ומצידו נקראת המלכות איילת אֲהָבים. וע"כ פתח דוד, למנצח על איילת השחר, כי בנצח יבואו אותם המנצחים מלחמות. כי אי אפשר לנצח מלחמה עם הס"א, זולת בספירת הנצח.
ומשום שנו"ה הם שני שחרים, לומדים במשנה, מאימתי קוראים את שמע בשחרים? ולא נאמר, בשחר, אלא בשחרים, שניים. שהכוונה היא על נו"ה, המאירים לנוקבא בשעתיים הראשונות של הבוקר, שהם נקראים שחרים.
582. שני משיחים הבאים משתי מלכויות, יתעוררו לנו"ה. משיח בן דוד כנגד נצח, נקשר בבוקר של אברהם, חסד, כי מנצח דז"א נמשך החסד למלכות. כמ"ש, נעימוֹת בימינךָ נצח. הוד נקשר בגבורה, שבהוד אחוז משיח בן אפריים, כי מהוד דז"א נמשכת הגבורה למלכות. אתה, משה, באמצע, כי המדרגה שלך ת"ת, עמוד האמצעי נקשר בך. ויסוד חי עולמים במדרגה שלך, וע"כ הוא קו האמצעי בין שני משיחים כנגד נו"ה. כי היסוד קו אמצעי של נו"ה.
חכמה בימין, הרוצה להחכים ידרים. בינה לשמאל, הרוצה להעשיר יצפין. נמצא שחכמה חסד נצח שבימין, מקבל משיח בן דוד מנצח דז"א. בינה גבורה הוד מקבל משיח בן אפריים מהוד דז"א. משה רבנו באמצעם מאיר להם דעת ת"ת יסוד המייחד שני משיחים זה בזה.
583. המלכות קשת אצלך. כי המלכות מקבלת ממשה ג' גווני הקשת, ג' קווים. הקשת לבוש השכינה, ולבוש הצדיק, יסוד, הנקרא ברית הקשת. והוא אות שבת, אות יו"ט, אות תפילין, אות ברית מילה. ואמר הקב"ה, מי שאינו רשום באות הזה, לא ייכנס במראָה זו, בחדר זה, במלכות.
והמלכות היא מטֶה, שעמוד האמצעי, ז"א, מטֶה בה כלפי חסד, קו ימין, לצדיקים גמורים, לתת להם זכויות בח"י (18) ברכות התפילה. ומטֶה כלפי חוב, קו השמאל, לרשעים, לדון אותם בגבורה, לדין, כפי מעשיהם. ובקו האמצעי מאריך על בינוניים. וזהו ש', שיש בה ג' ראשים, כנגד ג' קווים אלו.
584. שלושת צבעי הקשת, לבן אדום ירוק, ג' קווים, הם אות ברית, יסוד. עצם הקשת היא בת יחידה, שבת המלכה, המלכות, המקבלת ג' צבעי הקשת מהיסוד. יש למלכות תחת ממשלתה שש מדרגות חג"ת נה"י של מט"ט, שהם ששת ימי המעשה, הכלולים במט"ט, שעליהם כתוב, ששת ימים תעשה מעשיך. אבל בת יחידה, המלכות דז"א, שבת להוי"ה, העושה בה מלאכה יומת.
585. הוי"ה נקרא באות ה', שאות ה' משלימה השם הוי"ה. כי ז"א יה"ו, וה"ת מלכות. לימין יה"ו, שה' היא השלמוּת שלו. וכך בכל צד מו"ק דז"א. נמצא האות ה' שלמות שלו.
כי יש שישה צירופים של יה"ו בו"ק דז"א, יה"ו הו"י וי"ה יו"ה הי"ו וה"י, שהם ח"י אותיות הכלולות בצדיק ח"י עולמים, יסוד. והמלכות רביעית הַהִין בכל צד, שהמלכות היא אות רביעית, ה"ת בכל צירוף מששת הצירופים. וע"כ נקראת רביעית ההין. רביעית, משום שהיא אות רביעית. ההין, משום שהיא אות ה'.
586. המלכות היא אות ה"א במילוי אלף, מצד השם המפורש יו"ד ה"א וא"ו. יו"ד בחסד, ה"א בגבורה, וא"ו בת"ת. ה"א אחרונה במלכות. כששולט ט"ל הזה, יו"ד ה"א וא"ו, שבגי' ט"ל (39), אסרו חכמים ארבעים מלאכות חסר אחת. ונקראים אבות מלאכות, ע"ש שהם כנגד האבות השולטים עליהם. כלומר חג"ת הנקראים אבות, כי יו"ד ה"א וא"ו הם חג"ת, שבגי' ט"ל, ארבעים חסר אחת.
587. ובאלו ארבעים מלאכות חסר אחת, הנוהגות בימות החול, לָקוּ עשר מלקות לאדם, ועשר לחוה, ועשר לנחש, ותשע לארץ. ל"ט (39) קללות. ומשום ששולטים ט"ל, יו"ד ה"א וא"ו, בשבת, שהיא ה"א, אין לוקים בשבת. כי ט"ל הזה אינו כט"ל מלאכות של חול, שמצד עבד מט"ט. וארבעים מלאכות חסר אחת, הם הזורע והחורש ועוד.
588. השכינה נקראת ארץ של הקב"ה. כמ"ש, והארץ הדום רגליי. מצד החסד נקראת השכינה מים. ומצד הגבורה נקראת אש. ומצד עמוד האמצעי, ת"ת, נקראת אוויר. והיא עצמה נקראת ארץ, ארץ לכולם, שמקבלת כולם.
589. ומשום שהנשמה היתרה מתפשטת בשכינה, שהיא שבת המלכה, שכתוב בה, ומלכותו בכל מָשָׁלה, משָׁם היא מלכות, שממשלתה על הארץ, ועל האילנות והזרעים. ומשום שעה"ח, ז"א, שהוא הנשמה היתרה שבשבת, בו התולדות שלה, יש מנוחה לארץ, לשכינה.
כיוון שבשבת מזדווגת המלכות עם עה"ח, ז"א, ע"כ יש לה מנוחה, כי כל הקליפות נכנעות מחמת הארת הזיווג הזה, ואין ממשלה בכל העולמות, חוץ מממשלתה.
590. ומשום ששכינה עליונה, בינה, מתפשטת בארץ, במלכות, שכתוב במלכות, פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. אסור לחרוש בשבת חרישה בשור. כמ"ש, על גַבִּי חָרשו חורְשים, הדינים דשמאל. כי ע"כ כתוב על המלכות, אשר לא עלה עליה עול.
ושכינה תחתונה, מלכות, היא פרה אדומה מצד הגבורה. תמימה מצד החסד, אברהם, שכתוב בו, התהלך לפניי והיֵה תמים. שהחסד תמים. אשר אין בה מום, מצד עמוד אמצעי, ת"ת. אשר לא עלה עליה עול, מצד שכינה עליונה, בינה, חירות. כי במקום שהיא שולטת, הזר הקרֵב יומת, שאין רשות לס"א לשלוט, לא השטן, ולא משחית, ולא מלאך המוות, שהם מצד גיהינום.
591. משום זה, בימות החול, אומרים ישראל, והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית, והִרבה להשיב אפו. משום שבימות החול, השכינה התחתונה מתלבשת באלו הקליפות של מיתה ודין. ובשבת היא מתפשטת מהם.
משום שעה"ח, בן י"ה, שיש לו המוחין של י"ה, חו"ב, הוא יה"ו, כי ז"א ו' ויש לו מוחין של י"ה. ומתחבר בשבת עם ה', המלכות. בזמן ההוא נמצאת מנוחה אל ה', וכל מה שמתחתיה. וע"כ אין צריך לומר בה, והוא רחום. ומתחתיה ישראל. ובכל מקום שישראל נמצאים, נמצאות שמירה ומנוחה.
592. ומשום זה אסור לחרוש בארץ ולעשות בה חפירות, כי הארץ רומזת על המלכות, ודומה כמו שעושה פגם בארץ הקדושה, השכינה. ואסור להשתמש בכלים של הארץ בשבת, ואפילו לטלטל אבן, ולא כלי בעלמא, שיהיו להם מנוחה בזכות השכינה, הנקראת אבן, שכתוב בה, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, בתפילה. ונקראת מצבה, משום שהיא עמידה לישראל, שבגללה יש לישראל קיום בעולם. ועליה כתוב, משָׁם רועֶה אבן ישראל. על אבן אחת שבעה עיניים. אבן מָאסוּ הבונים.
593. משום זה כתוב, ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדׂרׂתם ברית עולם. שצריכים לשמור אותה בדירתם, כי לדׂרׂתם לשון דירתם, שלא ייצאו מרשות היחיד לרשות הרבים.
וזהו שביארו בעלי המשנה, יציאות השבת שתיים שהן ארבע, שהן הוצאה מרשות לרשות. וגם הכנסה נקראת יציאה. וס"מ ונחש, צריכים ישראל לשמור אותם שלא ייכנסו לדירה של השכינה, שהיא רשות היחיד. רשות הרבים היא, חָלָלה שפחה זונה נידה גויה, שהן רשות של ס"מ ונחש ושבעים ממונים של העמים.