125. רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה, בלילה, שבו הכלה, מלכות, מתחברת בבעלה. כל אותו הלילה, שלמחרתו, ביום השבועות, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, כל החברים, שהם בני היכל הכלה, צריכים להיות עימה, ולשמוח עימה בתיקוניה, שהיא מיתקנת בהם. כלומר, לעסוק בתורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה. משום שאלו הם התיקונים שלה ותכשיטיה. והכלה ועלמותיה באה ועומדת על ראשיהם, ומיתקנת בהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה.
ולמחרת, ביום השבועות, אינה באה לחופה אלא עימהם. ואלו החברים, העוסקים כל הלילה בתורה, נקראים בני החופה. וכיוון שבאה לחופה, הקב"ה שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם בעטרותיה של הכלה. אשרי חלקם.
ביאור הדברים. יש בזה ב' פירושים, ושניהם עולים בקנה אחד:
א. כי ימי הגלות נקראים לילה, כי הוא הזמן של הסתרת פניו מבני ישראל. ואז שולטים כל כוחות דפרודא על עובדי ה'. ועכ"ז, דווקא בעת ההיא, מתחברת הכלה בבעלה, ע"י תורה ומצוות של הצדיקים, הנקראים בעת ההיא, המחזיקים את התורה.
וכל המדרגות הנשגבות, הנקראות סודות התורה, מתגלות על ידיהם. כי ע"כ הם נקראים עושיהם, שהם, כביכול, העושים של התורה. ונמצא, שימי הגלות נקראים הלילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. וכל החברים, שהם בני היכל הכלה, הם המחזיקים את התורה.
ולאחר גמה"ת והגאולה השלמה, כמ"ש, והיה יום אחד, הוא ייוודע לה', לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור. למחרתו, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה. כי אז ישוב הב"ן להיות ס"ג, ומ"ה יהיה ע"ב. וע"כ נבחן למחרת היום ולחופה חדשה.
והצדיקים בעת ההיא נקראים בני חופה, העוסקים בתורה, שאין בהם עשיה. כי אז כתוב, ומלאה הארץ דעה את ה'. והיות הצדיקים הללו, ע"י מעשיהם הטובים, יעלו הב"ן להיות ס"ג, מכוח המשכתם היראה מזמן שעבר, נבחנים שהם עושים את החופה החדשה הזו, וע"כ נקראים בני חופה.
ב. ליל שבועות נקרא הלילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. כי למחרתו נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, ביום השבועות, יום קבלת התורה.
אמנם זה עניין אחד עם ביאור הא'. כי ביום קבלת התורה, היה כבר בחינת גמה"ת, כמ"ש, בילע המוות לנצח, ומָחָה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. כמ"ש, חָרות על הלוחות, אל תקרא חָרות אלא חֵירות, כי באה חירות ממלאך המוות.
("ליל הכלה", הקסה"ז)
363. בחצות הלילה, כשתרנגולים נעורים, מתעורר צד צפון ברוח, קו שמאל בהארת השורוק, הארת חכמה בחוסר חסדים, ג"ר דרוח. קם בקיומו השרביט של צד דרום, קו הימין, חסדים, ומזדווג באותו הרוח של קו שמאל, ונכללו זה בזה. ואז שָכְכו דיניו של קו שמאל, ונמתק בחסדים. אז מתעורר הקב"ה במנהגו להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן.
364. בשעה ההיא, אשרי חלקו של האדם הקם להשתעשע בתורה, כי הקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקולו, כמ"ש, היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני.
365. ולא עוד, אלא הקב"ה מושך עליו חוט של חסד, שיהיה נשמר בעולם, כדי שהעליונים והתחתונים ישמרו אותו. כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירוֹ עימי.
366. כל מי שעוסק באותה שעה בתורה, ודאי שיש לו חלק תמידי בעוה"ב. מהו תמידי? המוחין הללו נמשכים מישסו"ת, שזיווגם נפסק ואינו תמידי. אלא בכל חצות לילה, כאשר הקב"ה מתעורר בגן עדן, כל אלו הנטיעות, הספירות, שבגן עדן, הנוקבא, יושקו ביותר מאותו הנחל, הנקרא נחל קדומים נחל עדנים, או"א עילאין, שמימיו אינם נפסקים לעולם, שזיווג או"א לא נפסק.
ומי שקם ועוסק בתורה, הנחל ההוא כאילו נשפך על ראשו, ומשקה אותו בתוך הנטיעות שבגן עדן. וע"כ יש לו חלק תמידי גם במוחין דעוה"ב, ישסו"ת, כי המוחין דאו"א כלולים בתוכם גם המוחין דישסו"ת.
367. ולא עוד, אלא, הואיל וכל הצדיקים שבתוך גן העדן מקשיבים לו, שמים לו חלק באותו שיקוי הנחל, שהם המוחין דאו"א עילאין. ונמצא שיש לו חלק תמידי לעוה"ב, שהם כלולים במוחין דאו"א.
("לילה וחצות לילה", לך לך)
14. כתוב, בָּרכו את ה' כל עבדי ה', העומדים בבית ה' בלילות. מי הם הראויים לברך את הקב"ה? כל עבדי ה'. כי אע"פ שכל אדם בעולם מישראל, כולם ראויים לברך את הקב"ה. אבל ברכות, שבשבילם יתברכו עליונים ותחתונים, מי הם המברכים אותו? עבדי ה'. ומי הם שבִּרכתם ברכה? העומדים בבית ה' בלילות. אלו הם הקמים בחצות לילה, ומתעוררים לקרוא בתורה. הם העומדים בבית ה' בלילות. ושניהם צריכים: שיהיו עבדי ה', ושיקומו בחצות לילה. כי אז הקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן.
("ואלה תולדות יצחק", תולדות)
44. רבי אבא ורבי יוסי ישבו ועסקו בתורה עד חצות הלילה.
45. נרדם רבי אבא, ורבי יוסי היה יושב. ראה את רבי אבא, שפניו מתאדמים, והוא צוחק, וראה אור גדול בבית.
אמר רבי יוסי, משמע מזה, שהשכינה היא כאן. השפיל עיניו, ישב שם עד שהייתה עולה השַׁחרוּת שבבוקר, והאור היה מאיר בבית. בעוד שהיה נושא את עיניו, ראה את השחר וחשך הבית.
46. התעורר רבי אבא, ופניו היו מאירים, ועיניו צוחקות. אחז בו רבי יוסי. אמר רבי אבא, אני יודע מה שאתה רוצה. חייךָ, סודות עליונים ראיתי. ובשעה שמט"ט שר הפָּנים אחז בנשמה שלי, העלה אותה לחדרים גדולים ועליונים.
47. וראיתי נשמות שאר הצדיקים עולות לשם. ושר הפנים אמר להם, אשריכם צדיקים, שבזכותכם אני נבנה בבניין קדוש של השם המכובד, שנמשכים לו אורות השם הקדוש, לענות, להשפיע, לצבאותיו של מלך העליון.
וראיתי את תורתי שלמדתי, שהייתה מונחת שם תִלֵי תִלים, כמגדל גדול. ומשום זה שמחתי בחלקי. ועיניי היו צוחקות.
("והנה סולם מוצב ארצה", וייצא, זוהר חדש)
43. למנצח על איילת השחר מזמור לדוד. כמה אהובה התורה לפני הקב"ה, שכל מי שעוסק בתורה, אהוב הוא למעלה, אהוב הוא למטה, והקב"ה מקשיב לדיבוריו, ואינו עוזב אותו בעוה"ז, ואינו עוזב אותו לעוה"ב.
44. וצריכים לעסוק בתורה ביום ובלילה, כמ"ש, והגיתָ בו יומם ולילה. וכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה. ביום, כי הוא זמן עבודה לכל. אבל בלילה, שהוא זמן מנוחה, למה צריכים לעסוק בתורה?
כדי שיהיה נמצא אצלו שֵם שלם. כמו שאין יום בלי לילה. ואינו שלם אלא זה עם זה. כך צריכה התורה להימצא עם האדם יום ולילה, ותהיה השלמות אצל האדם יום ולילה. יום הוא ז"א, ולילה הוא הנוקבא. וכשעוסק בתורה יום ולילה, נמצא מייחד ז"א ונוקבא, שזוהי כל השלמות, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
45. עיקר הלילה הוא מחצות ואילך. ואע"פ שחצי הלילה הראשון הוא בכלל הלילה, בחצות הלילה הקב"ה בא בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים אשר שם, ואז צריך האדם לקום ולעסוק בתורה.
("וה' הולך לפניהם יומם", בשלח)
46. הקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן, כולם מקשיבים לקולו. כתוב, היוֹשבת בגַנים, חברים מקשיבים לקולךְ, השמיעיני. היושבת בגנים, זוהי כנ"י, המלכות. והיא משבחת אל הקב"ה בשבח התורה, בלילה. אשרי חלקו של מי שמשתתף עימה, לשבח אל הקב"ה בשבח התורה.
47. כשבא הבוקר, באה כנ"י, המלכות, ומשתעשעת בהקב"ה. והוא מושיט לה שרביט החסד. ולא לה בלבד, אלא לה ולכל אלו שמשתתפים עימה. מי שעוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך לו חוט של חסד ביום. וע"כ נקראת המלכות איילת השחר, ע"ש שמשבחת להקב"ה בלילה בשבח התורה.
48. בשעה שצריך להאיר הבוקר, נחשך ונִשְׁחר האור, והשַׁחרוּת נמצאת. אז מתחברת אישה בבעלה, שזוהי אשמורת שלישית, כשאישה מספרת עם בעלה, כלומר זו"ן, לסַפר עימו ובאה בהיכלו.
49. אח"כ, כשצריכה השמש לבוא, הלילה מאיר ובא ולוקח את השמש. ואז כל השערים סתומים, וחמוֹרים נוערים, וכלבים נובחים. וכשנחלק הלילה, מתחיל המלך לקום, והמטרוניתא, המלכות, מתחילה לזמר. והמלך, ז"א, בא ודופק על שער ההיכל. ואומר, פתחי לי, אחותי רעייתי. ואז משתעשע עם נשמות הצדיקים.
50. אשרי חלקו של ההוא, שהעיר בזמן ההוא בדברי תורה. משום זה, כל בני היכל המטרוניתא, כולם צריכים לקום בזמן ההוא לשבח את המלך, וכולם משבחים לפניו. והשבח, העולה מעוה"ז, שהוא רחוק ממנו, רצוי להקב"ה יותר מכל.
51. כשמסתלק הלילה ובא הבוקר, ונשחר, אז המלך והמטרוניתא בחדווה, בזיווג. ונותן מתנות לה ולכל בני ההיכל. אשרי חלקו של מי שהוא במספר בני ההיכל.
("וה' הולך לפניהם יומם", בשלח)
274. ימינךָ ה' נאדרִי בכוח. בשעה שהבוקר, אור החסדים דז"א, מאיר, והאיילה, המלכות, עומדת בקיומה, מתמלא הצד שלה, השמאל, כי הוא מתלבש אז בחסדים, ומתמלאת הארתה. ונכנסת במאתיים היכלות של המלך, קו ימין, שאין בו אלא כו"ח, שכל אחד מאה, והם מאתיים. והמלכות, אחר שהושלמה והתמלאה מקו שמאל, נכללת כולה בימין, שהוא מאתיים היכלות.
אדם שעסק בחצות לילה בתורה, בשעה שהתעורר רוח הצפון, השמאל, והחשק של האיילה הזו להתעורר בעולם, להשפיע, הוא בא עימה לעמוד לפני המלך. ובשעה שהאיר הבוקר, מושכים עליו חוט של חסד.
275. מסתכל ברקיע, כלומר, שמקבל מרקיע, מיסוד דז"א, שורה עליו אור התבונה של דעת הקדוש. והאדם מתעטר בו, שמשיג ג"ר. והכול מפחדים ממנו. אז נקרא האדם הזה בן להקב"ה, בן היכל המלך, שהיא המלכות, בן לזו"ן. נכנס בכל שעריו של המלך ואין מי שיִמְחה בידו.
276. בשעה שקורא אל היכל המלך, כתוב עליו, קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת. באמת, כמ"ש, תיתן אמת ליעקב, שיודע לייחד את השם הקדוש בתפילתו כראוי. וזוהי עבודת המלך הקדוש.
277. ומי שיודע לייחד את השם הקדוש כראוי, מקים אומה יחידה בעולם. כמ"ש, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. וע"כ כל כוהן שאינו יודע לייחד השם הקדוש כראוי, אין עבודתו עבודה. כי הכול תלוי בכוהן, הן העבודה העליונה, ייחוד השם, והן העבודה התחתונה, הקורבנות. והוא צריך לכוון ליבו ורצונו, כדי שיתברכו העליונים והתחתונים.
("ימינךָ ה' נאדרִי בכוח", בשלח)
200. הנה בָּרכו את ה' כל עבדי ה'. שבח זה הוא לכל בני האמונה. ומיהם בני האמונה? אלו העוסקים בתורה ויודעים לייחד השם הקדוש כראוי. והשבח של אלו בני האמונה, הוא שעומדים בחצות לילה לעסוק בתורה, ומתדבקים בכנ"י, המלכות, לשבח את הקב"ה בדברי תורה.
201. בשעה שהאדם קם בחצות לילה לעסוק בתורה, ורוח צפונית, הארת השמאל, מתעוררת בחצות לילה, איילה, המלכות, עומדת ומשבחת להקב"ה, ז"א. ובשעה שהיא עומדת, כמה אלפים וכמה רבבות עומדים עימה בקיומם, וכולם מתחילים לשבח את המלך הקדוש.
202. אותו שזכה וקם בחצות לילה לעסוק בתורה, הקב"ה מקשיב לו. כמ"ש, היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני. וכל אותו ההמון של מעלה, וכל בעלי התשבחות, המזמרים לאדונם, כולם שוקטים בשביל התשבחות של אותם העוסקים בתורה, ומכריזים ואומרים, הנה ברכו את ה' כל עבדי ה'. אתם העוסקים בתורה, ברכו את ה'. אתם, שבחו למלך הקדוש. אתם, העטירו את המלך.
203. ואיילה, המלכות, מתעטרת באדם ההוא, וקמה לפני המלך, ואומרת, ראה באיזה בן באתי אליך, באיזה בן התעוררתי אליך. ומיהם שכל השבח שלהם הוא לפני המלך? העומדים בבית ה' בלילות. אלו הם הנקראים עבדי ה', אלו הם הראויים לברך את המלך, והברכה שלהם היא ברכה. כמ"ש, שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. אתם ראויים שהמלך הקדוש יתברך על ידיכם, והברכה שעל ידיכם היא ברכה.
("הנה בָּרכו את ה' כל עבדי ה", ויקרא)
367. למנצח על איילת השחר מזמור לדוד. איילת השחר, זוהי כנ"י, שכתוב עליה, איילת אהבים ויעלת חן. והאם איילת השחר היא, המלכות, ולא בכל היום? אלא איילת, מאותו מקום הנקרא, איילת אהבים ויעלת חן. והיא באה ממקום שנקרא שחר, כמ"ש, כשחר נכון מוֹצָאו, שהוא חסד. ודוד המלך אמר זה על כנ"י, שזה משמע, מה שכתוב על איילת השחר, שהיא המלכות, בעת שמתלבשת בחסד.
368. בשעה שהחשיך הלילה, הפתחים של העליונים והתחתונים נמצאים סתומים. וכל החיצוניים מתעוררים ומשוטטים בכל העולם ומחזרים על גופי בני אדם וסובבים מקומותיהם ומיטותיהם, ורואים צורת המלך הקדוש, השומר אותם, ומפחדים להזיק, כי האנשים מתחזקים במיטותיהם בדברי השם הקדוש ונשמרים. ונשמות בני אדם עולות כל אחת כראוי לה. אשרי חלקם של הצדיקים, שנשמותיהם עולות למעלה בעת שנתם, ואינן מתעכבות במקום שאינו צריך.
369. כשנחלק הלילה, כרוז עומד ומכריז, ופותחים הפתחים. אז מתעורר רוח אחד של צד צפון, הארת חכמה שבקו השמאל, ומכה בכינורו של דוד, המלכות, ומנגן מאליו, ומשבחת את המלך, ז"א. והקב"ה משתעשע עם הצדיקים בגן העדן.
370. אשרי חלקו של מי שמקיץ משנתו בזמן ההוא ועוסק בתורה, וכל מי שקם בזמן ההוא ומשתדל בתורה, נקרא חברו של הקב"ה וכנ"י. ולא עוד, אלא שאלו נקראים אחים ורֵעים אליו, כמ"ש, למען אחיי ורעיי אדַבְּרה נא שלום בךְ. ונקראים חברים עם מלאכים עליונים ומחנות עליונים, כמ"ש, חברים מקשיבים לקולךְ.
371. כשבא היום כרוז עומד ומכריז, והפתחים של צד דרום נפתחים, ומתעוררים הכוכבים והמזלות, ופתחי הרחמים נפתחים, והמלך יושב ומקבל תשבחות מהחברים שקמו בלילה. אז כנ"י לוקחת אלו דברי התשבחות, ועולה אל המלך, ז"א. וכל אלו החברים שקמו בלילה, אחוזים בכנפיה של המלכות, ודברי התשבחות שלהם באים ושורים בחיק המלך. אז מצווה המלך לכתוב כל אלו הדברים.
372. ובספר כתובים כל אלו בני היכלו, הקמים בלילה, וחוט של חסד נמשך עליהם ביום, שמחוט החסד ההוא מתעטר האדם בעטרה של המלך, שהוא ג"ר, ומתייראים ממנו עליונים ותחתונים, והוא נכנס בכל שערי המלך, ואין מי שימחה בידו. ואפילו בזמן שבעלי הדין עומדים לדון העולם, אינם דנים עליו דין, משום שהוא נרשם ברשימת המלך, שנודע שהוא מהיכל המלך. אשרי חלקם של הצדיקים העוסקים בתורה, וכש"כ בזמן שהקב"ה משתוקק לדברי תורה, בחצות לילה.
("איילת השחר", ויקרא)
394. התורה, שלומדים אותה בלילה, היא יותר צחה מהתורה, שלומדים אותה ביום, משום שצחוּת התושב"כ היא בתשבע"פ, שהיא המלכות הנקראת לילה. ותשבע"פ, המלכות, שולטת בלילה ומתעוררת יותר מאשר ביום. ובזמן שהמלכות שולטת, אז היא הצחות שבתורה.
("שלהבת תחת כנפי התרנגול", ויקרא)
395. כשמתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת אחת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא דופק בכנפיו וקורא. והשלהבת ההיא כשמגיעה אליו ומתעוררת כנגדו, מביט בה ומזדעזע וקורא, שמביט ומסתכל בשביל כבוד אדוניו, לעשות רצונו, וקורא לבני אדם לקום ולעבוד להקב"ה.
396. וע"כ נקרא שֶׂכְוִי, מלשון הבָּטה. ונקרא גֶבר, משום שמתעורר בשלהבת הגבורה, ובצד הגבורה בא לעורר בעולם. אז אלו בני האמונה עומדים, ונותנים גבורה וכוח לכנ"י, המלכות. וזה נקרא רינה של התורה. ועל זה שקם בחצות לילה, זכה דוד במלכות, הוא ובניו לעולמים ולדורי דורות.
("שלהבת תחת כנפי התרנגול", ויקרא)
397. וכשהתרנגול קורא, ובני אדם ישנים במיטותיהם ואינם מתעוררים, קורא התרנגול, מכה בכנפיו ואומר, אוי לפלוני, מגודף מאדונו, עזוב מאדונו, שלא התעורר רוחו ולא הביט לכבוד המלך.
398. כשהאיר היום, כרוז קורא עליו ואומר: ולא אמר, איה אלוהָ עושָיי, נותן זמירות בלילה, כדי לעזור לו באלו התשבחות, שיהיה הכול בעזרה אחת. המלכות נותנת זמירות בלילה, לז"א, כדי לעזור לאדם, שיתעורר גם הוא באלו התשבחות. וכשהאדם משבח ועוסק בתורה, היא מעלה מ"ן, ועוזר את המלכות, ונמצאים שניהם בעזרה אחת.
מהו עושיי? אלא בשעה שאדם קם בחצות לילה, ועוסק ברינה של תורה, כי רינה של תורה אינה נקראת אלא בלילה, כשהוא נמצא בעסק התורה. כשהאיר היום, הקב"ה וכנ"י מתקנים אותו בחוט אחד של חסד, שניצל מכל, ולהאיר אותו בין העליונים והתחתונים.
399. איה אלוה עושָׂיי. עושה לי, היה צריך לכתוב. מהו עושָׂיי? אלא בשעה שקם בחצות לילה ועוסק בתורה, כשהאיר היום, מתעורר אברהם בחוט של חסד שלו. והקב"ה וכנ"י מתקנים אותו, ועושים אותו בכל יום ברייה חדשה, כמ"ש, אלוה עושיי.
("שלהבת תחת כנפי התרנגול", ויקרא)
8. כל אלו העוסקים בתורה, מתדבקים בהקב"ה, ומתעטרים בעטרות התורה, ואהובים למעלה ולמטה, והקב"ה מושיט להם ימינו, חסד. ומכ"ש אותם שעוסקים בתורה גם בלילה, שהם משתתפים בשכינה ומתחברים יחד. וכשבא הבוקר, הקב"ה מעטר אותם בחוט אחד של חסד, שיהיו נודעים בין העליונים ובין התחתונים.
("בתורה נברא האדם", שמיני)
5. בני אדם אינם יודעים, ואינם שומעים, ואינם מסתכלים ברצון אדונם, והכרוז קורא לפניהם בכל יום. ואין מי שיקשיב לו, ואין מי שיעורר רוחו לעבודת אדונו.
6. בשעה שהחשיך הלילה והשערים נסתמים, מתעוררת הנוקבא של תהום הגדול, וכמה גדודי מזיקים נמצאים בעולם. אז מפיל הקב"ה שינה על כל בני העולם, ומפיל שינה אפילו על כל הצדיקים, אלו שיש בהם התעוררות של חיים. והרוחות משוטטים בעולם, ומודיעים לבני אדם בחלומם, דברים, מהם שקרים ומהם דברי אמת. ובני אדם נקשרים בשנתם.
7. כשהתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא קורא. והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים. ואז כרוז יוצא וקורא, וכל בני העולם מתעוררים במיטתם, אלו שיש בהם התעוררות חיים, עומדים ממיטתם לעבודת ריבונם, ועוסקים בתורה ובתשבחות של הקב"ה עד שבא הבוקר.
8. כשבא הבוקר, כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב"ה. אז כמה שערים נפתחים לכל הצדדים. והשער של אברהם, החסד, נפתח בכנ"י, המלכות, להזמין כל בני העולם ליהנות מהחסדים.
9. ומי שלא יעורר רוחו לעבודת ריבונו, באיזה פנים יקום לפני המלך, כשיעוררו עליו בדין ויתפסו אותו בשלשלת, כלומר, שיאסרו אותו להביא אותו לדין ולא תימצא לו זכות להינצל? אז כתוב, וכציפורים האחוזות בפח, כָּהם יוקָשים בני האדם. ומטרם שיוצא האדם מעוה"ז, בכמה דינים נידונים הנפש עם הגוף, מטרם שנפרדו זה מזה. ואין מי שישגיח על זה.
("בשעה שהחשיך הלילה", מצורע)
152. אחר שנחלק הלילה, ומתאספים כל המלאכים, הנמשכים מקו אמצעי, מתמנה עליהם ממונה אחד, ומאסֵף לכל המחנות. כמ"ש, מאסֵף לכל המחנות לצִבְאותם. ושׁמו אסף, כנגד אסף שלמטה, המובא בתהילים. המלכות נקראת אסף, מפני שהארות כל הספירות מתאספות בה, שהיא מקבלת מכולם. והיות שהשׂר ההוא נמשך ממלכות, ע"כ נקרא שמו אסף.
153. עד שבא הבוקר. כיוון שבא הבוקר, קם הנער מט"ט, היונק משדי אימו, המלכות, לטהר המלאכים שבלילה, ונכנס לשמש. כשמתעורר הבוקר, אז היא שעת רצון, שהמלכה מספרת עם המלך, ז"א. והמלך מושיט מעצמו חוט אחד של ברכות, חסדים, ופורשׂ על המלכה ועל המתחברים עימה, שהם אותם שעוסקים בתורה בלילה, בעת שנחלק.
154. אשרי חלקו, מי שבא עם המלכה, בשעה שבאה לקבל פני המלך, ז"א, לספֵּר עימו, ונמצא עימה בשעה שהמלך מושיט ימינוֹ, אור החסדים, לקבל את המלכה.
("בעלי שירה, הֵימָן יְדוּתוּן ואסף", אחרי מות)
155. כל אלו שעוסקים בתורה בשעה שנחלק הלילה, הם מתחברים עם השכינה. וכשבא הבוקר, והמלכה, השכינה, מתחברת עם המלך, ז"א, הם נמצאים עם המלך, והמלך פורשׂ כנפיו על כולם. כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו, ובלילה שירוֹ עימי.
156. בשעה שבא הבוקר, האבות, חג"ת דז"א, מזדמנים עם המלכה, ומקדימים לספֵּר עימה ולהתחבר עימה. ובהם הקב"ה, ז"א, מדבֵּר עימה. והוא קורא לה, לפרושׂ עליה כנפיו.
("בעלי שירה, הֵימָן יְדוּתוּן ואסף", אחרי מות)
51. דודי ירד לגנו לערוגות הבושם, לרעות בגנים וללקוט שושנים. כל השירים קודש, ושה"ש קודש קודשים. כנ"י, המלכות, משבחת להקב"ה, ואומרת לו, דודי. כמ"ש, דודי צח ואדום.
52. בשעה שיהיה חצות לילה, שלהבת אחת מתעוררת ובאה תחת כנפי התרנגול, וקורא. ובאותה שעה הקב"ה יורד אל גנו, לגן העדן העליון. ובאותה שעה מתעורר התרנגול של מעלה, ואומר, קומו כל אלו שהשינה בחוֹרי עיניהם. הנה השעה היא, שתתחבר האיילה, המלכות, בבעלה, ז"א.
אשרי אדם שיקום בחצות לילה לעסוק בתורה, שהקב"ה וכל הצדיקים מקשיבים לקולו. כמ"ש, היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני.
53. בשעה זו, מי שעוסק בתורה, מושפע עליו חוט אחד של חסד. ובשעה זו הקב"ה יורד לגנו, למלכות. יורד לערוגות הבושם.
ערוגות הבושם, הן כמ"ש, בשׂמים ראש. בשמים, הארת חכמה. ראש, ג"ר. ואלו הם הצדיקים שיש להם אלו המוחין של בשמים ראש, ע"כ נקראו ערוגות הבושם.
54. לרעות בגנים, בשני גנים, בגן עדן של מעלה, בבינה, ובגן עדן של מטה, במלכות, הנקראים העוה"ז, מלכות, והעוה"ב, בינה.
ללקוט שושנים, שהם הצדיקים העוסקים בתורה, ששפתותיהם דובבות תורה. זה שכתוב, שושנים, אל תקרא שושנים אלא שֶׁשׁוֹנים, שהם שונים תורה. שאפילו בקבר, שפתותיהם דובבות תורה. ועליהם כתוב, וללקוט שושנים, שלוקט אותם מהעוה"ז לפני זמנם. כדי שלא יחטאו.
("חצות לילה", אחרי, זוהר חדש)
18. מי שרוצה להתקדש ברצון אדונו, לא ישמש אלא מחצות לילה והלאה, או בחצות לילה. כי באותה שעה הקב"ה, ז"א, נמצא בגן עדן, במלכות. וקדושה עליונה מתעוררת. ואז היא השעה להתקדש. זהו לשאר בני האדם. תלמידי חכמים, היודעים דרכי התורה, הרי בחצות לילה היא השעה להם לקום לעסוק בתורה, להתחבר בכנ"י, המלכות, ולשבח לשם הקדוש, למלכות, ולמלך הקדוש, ז"א.
("הוי ארץ צִלְצַל כנפיים", קדושים)
31. כל העוסק בתורה בלילה, וקם בחצות לילה, בשעה שכנ"י, המלכות, מתעוררת לתקן בית המלך, להמשיך הארת חכמה בשבילו, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית, האיש הזה משתתף עימה. וזה נקרא שהוא מבית המלך, ונותנים לו כל יום מתיקוני הבית האלו.
("טרף נתן ליראיו", אמור)
32. רוצה ה' את יראיו, את המייחלים לחסדו. כמה חפץ הקב"ה בצדיקים, משום שהצדיקים עושים שלום למעלה, באו"א, ועושים שלום למטה, בזו"ן, ומביאים את הכלה לבעלה. ומשום זה חפץ הקב"ה באלו המתייראים אותו ועושים רצונו.
כי ע"י המ"ן שהם מעלים לזו"ן, מעלים גם זו"ן מ"ן לאו"א, ונעשה זיווג למעלה באו"א ולמטה בזו"ן. והכלה, הנוקבא, הם מביאים לבעלה, ז"א, להזדווג. ומשום זה הקב"ה, ז"א, חפץ בהם. כי זולתם לא היה שלום, זיווג, לא למעלה באו"א, ולא למטה בזו"ן.
33. המייחלים לחסדו הם העוסקים בתורה בלילה ומשתתפים עם השכינה, וכשהגיע הבוקר הם מייחלים לחסדו.
בזמן שהאדם עוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירוֹ עימי. יומם יצווה ה' חסדו, משום שבלילה שירו עימי.
("ויריצוהו מן הבור", מקץ)
217. אף רוחי בקרבי אשחרך. שאתדבק בך באהבה רבה בלילה. כי האדם צריך לקום בכל לילה, מאהבת הקב"ה, לעסוק בעבודתו עד שיתעורר הבוקר, וימשוך עליו חוט של חסד. אשרי חלקו של אדם, שאוהב את הקב"ה באהבה זו. ואלו צדיקי אמת, שאוהבים כך את הקב"ה, העולם מתקיים בשבילם, ושולטים על כל גזרות קשות שלמעלה ושלמטה.
("נפש ורוח", אחרי מות)
379. ברון יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. כשהקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, כל הדברים, המדרגות שבעולם התחתון, במלכות, וכל העליונים והתחתונים מתעוררים כנגדו. וכל האילנות, המדרגות, שבגן עדן, פותחים בשבחים כנגדו. כמ"ש, אז ירננו עצי היער מלפני ה', כי בא. ואפילו העופות שבארץ, כולם דובבים שבח לפניו.
אז יוצאת שלהבת ומכה בכנפיו של התרנגול, וקורא ומשבח למלך הקדוש, וקורא לבני אדם שישתדלו בתורה, ובשבח אדונם ובעבודתו. אשרי חלקם של אותם הקמים ממיטתם לעסוק בתורה.
380. כשבא הבוקר, הפתחים שבדרום, החסד, נפתחים, ושערי רפואה יוצאים לעולם, ורוח מזרח, ז"א, מתעורר, ורחמים נמצאים, וכל אלו הכוכבים והמזלות, שהם מדרגות, הממונים תחת ממשלתו של הבוקר הזה, שהוא יסוד המאיר חסדים, כולם פותחים בשבח ובזמירות למלך העליון, כמ"ש, ברון יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים.
מה רוצים כאן בני אלקים, שהם דין, שמזמינים תרועה בבוקר הזה, זמן החסד, והרי כל הדינים עוברים בזמן שהחסד מתעורר בעולם? אלא ויריעו כל בני אלקים, פירושו, שנשבר כוח דינים הקשים, ונשברה העוצמה שלהם. כי ויריעו פירושו, שנשברו, כמ"ש, רועָה התרועעה הארץ.
("ברון יחד כוכבי בוקר", ויקרא)
34. דוד המלך היה נם כסוס ושנתו מועטת. וא"כ, איך היה קם בחצות לילה, הרי שיעור של שישים נשימות של שנת הסוס מעט הוא, ולא היה מקיץ אפילו בשליש לילה?
35. אלא בשעה שבא לילה, היה יושב עם כל גדולי ביתו ודן דינים, ועסק בדברי תורה. כלומר, שלא הלך לישון בתחילת הלילה, אלא סמוך לחצות לילה. ואח"כ היה ישן את שנתו עד חצות לילה, וקם בחצות לילה, והתעורר ועסק בעבודת ריבונו בשירות ובתשבחות.
36. כי דוד המלך חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, ודוד המלך היה שומר עצמו כל ימיו שלא יטעם טעם מיתה, משום ששינה הוא אחד משישים במיתה. ודוד, משום מקומו, שהוא חי, לא ישן אלא שישים נשימות. כי עד שישים נשימות חסר אחת, הוא חי. משם והלאה טועם האדם טעם המוות, ושולט עליו הצד של רוח הטומאה.
37. וזה שהיה דוד המלך שומר את עצמו, שלא יטעם טעם המוות, ולא ישלוט עליו הצד של הרוח האחר, משום ששישים נשימות חסר אחת, הן של החיים שלמעלה, עד שישים נשימות הן שישים נשימות עליונות, והחיים תלויים בהן, ומכאן ולמטה הוא המוות.
38. וע"כ היה דוד המלך משער השיעור של הלילה עד חצות, כדי שיתקיים בחיים ולא ישלוט עליו טעם המוות. וכשנחצה הלילה, היה דוד מתקיים במקומו, במדרגתו, שהוא חי וקיים, כי הקיץ משנתו ואמר שירות ותשבחות. כי כשמתעורר חצות לילה, וכתר הקדוש, הנוקבא, מתעורר, צריך שלא ימצא את דוד מתקשר במקום אחר, במקום המוות.
39. משום שכאשר נחצה הלילה והקדושה העליונה מתעוררת, ואדם הישן במיטתו אינו מתעורר, שאינו מקיץ משנתו להשגיח בכבוד ריבונו, הרי הוא מתקשר במוות, ומתדבק במקום אחר, בס"א. וע"כ היה קם תמיד דוד המלך בחצות לילה, להשגיח בכבוד ריבונו, חי אצל חי, ולא נם בשנתו עד לטעום טעם המוות, ומשום זה היה נם כסוס, שישים נשימות ולא בשלמות, שהיו חסרות אחת.
שינה, סתימת העיניים, המוחין, כמו הישֵן השוכב בעצימת העיניים בלי דעת. ושורשו נמשך משליטת הארת קו השמאל, חכמה, בעת שהיא במחלוקת עם קו הימין, חסדים, שמטעם שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, המוחין נסתמים.
והיקיצה משינה נמשכת מהקו האמצעי. כי מצב השינה נמשך עד עליית הקו האמצעי עם המסך דחיריק שבו, שהוא נקודת מנעולא, הממעט את קו השמאל ומכלילו בימין, שהחכמה שבשמאל נכללת בחסדים שבימין. ואז נפתחים המוחין, והחכמה יכולה להאיר.
("שישים נשימות", וייגש)
39. והנה הנוקבא, שנקראת לילה, מקבלת בניין ספירותיה מז"א. וע"כ נחלקת גם היא על נקודת החזה כמוהו. שמנקודת חצות לילה, מחזה ולמעלה, שש שעות הראשונות עד חצות לילה, אין שם כוח הדין והמוות מנקודת המנעולא כלל. אלא מנקודת החזה ולמטה, שש שעות השניות, אם יש בהם תיקון היקיצה, נעשו גם הם חיים וקדושה, כמו החג"ת שלמעלה.
אבל אם אין בהם תיקון היקיצה, ההכרעה שבקו אמצעי, אלא שנמשכת שליטת השמאל בלי ימין, השינה, הנה אז מתעורר כוח המוות שבמנעולא שבנקודת החזה, ונמצאים הנה"י שמחזה ולמטה, שש שעות השניות אחר חצות לילה, שהם בשליטת המוות והס"א.
46. מתוך כך ודאי הוא שאלו שישים נשימות, שש השעות שמקודם חצות לילה, הם של חיים, בין למעלה בעולמות העליונים, מחזה ולמעלה של הנוקבא, ובין למטה בעוה"ז. ואחר נקודת החצות יש שישים נשימות אחרות, חג"ת נה"י שמחזה ולמטה, שהן כולן מצד המוות, ומדרגת המוות עליהם, נקודת המנעולא שבנקודת החזה, שהוא גורם כל מוות שבעולם. ואלו שישים נשימות שמחזה ולמטה, נקראות תרדמה. וכולן הן טעם המוות.
47. ומשום זה דוד המלך היה מתדבק באלו שישים נשימות של חיים, בשש השעות שמקודם חצות לילה, שלמעלה מחזה. שאין כוח הדין והמוות שבנקודת החזה יכול להגיע אליהם. ומשם והלאה לא היה ישן כלל. כמ"ש, אם אֶתן שְׁנַת לעיניי.
("שישים נשימות", וייגש)
48. דוד המלך אמר, ה' אלקי ישועתי, יום צעקְתי, בלילה נגדך. דוד המלך היה קם בחצות לילה ועסק בתורה בשירות ובתשבחות לשמחת המלך והגבירה. וזהו שמחת האמונה בארץ, משום שזהו שבח של האמונה, השכינה, הנראית בארץ.
49. כי למעלה פותחים בשמחה, שירה, כמה מלאכים עליונים בכמה אופנים, שהם משבחים בלילה בכל הצדדים, אפילו בהארת צד שמאל. כי אז שליטת הנוקבא, כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה. כעין זה למטה בארץ, מי שמשבח בארץ אל הקב"ה בלילה, חפץ בו הקב"ה. וכל המלאכים הקדושים המשבחים אל הקב"ה, כולם מקשיבים לאותו המשבח אל הקב"ה בלילה בארץ. כי שירה זו היא בשלמות, להגדיל כבוד הקב"ה מלמטה, ולזמר בשמחת הייחוד.
50. דוד המלך אמר, ה' אלקי ישועתי. מתי ה' אלקי ישועתי? הוא ישועתי ביום ההוא שהקדמתי שירה בלילה אליך, כי אז הוא ישועתי ביום.
51. כי בלילה מי שמשבח לריבונו ברינה של תורה, מתחזק אז בגבורה ביום בצד ימין, חסד. שהחכמה, שקיבל בלילה מצד שמאל, מתלבש ביום בחסד מצד ימין. כי חוט אחד של חסד יוצא מצד ימין. ואז הוא נמשך עליו ומתחזק בו. וע"כ אמר דוד, ה' אלקי ישועתי, יום צעקְתי.
52. ומשום זה אמר, לא המתים יהללו יה. לא המתים, משום שחי לחי צריך לשבחַ. ומת לחי אינו כן, שכתוב, לא המתים יהללו יה. ואנחנו נברך יה, כי אנחנו חיים, ואין לנו חלק בצד המוות כלום. דוד המלך הוא חי, וקרב לחֵי העולמים, ומי שקרב אליו, לחי העולמים, הוא חי, כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. וכתוב, ובְנָיָהוּ בן יְהוֹיָדָע בן איש חי רב פעלים מִקַבְצְאֵל.
("שישים נשימות", וייגש)