Publication

Jan 2, 2020

איך שהתייחסתם להוריכם, כך ילדיכם יתייחסו אליכם

כשאימי ז"ל חיה בקנדה והייתה כבר מבוגרת כדי לחיות לבדה, עשיתי כל שביכולתי כדי למצוא לה את הדיור המוגן הטוב ביותר שיש. בני הבכור שגם הוא מתגורר בקנדה התרשם מאוד מהמאמצים שלי ומדאגתי כלפיה, שהיה נוסע אליה לבית האבות מדי שבוע עם אשתו וילדיו, מצלם אותה, שולח לי את הווידאו ומעדכן מה שלומה ואיך היא מרגישה. כך עד היום שבו הודיע לי בצער שהיא נפטרה.

היום יש תופעה שילדים גדולים, בני שלושים וארבעים, מפסיקים לדבר עם הוריהם. לפעמים זה קורה בגלל פגיעה גופנית או רגשית שעברו בילדותם, אבל לרוב זה בגלל כסף. ההורה אינו מספק להם את הסכומים שהם רוצים, והילדים מוציאים אותו מחייהם, מנתקים גם את הנכדים, עד כדי אמירה שמבחינתם ההורים מתים.

לאורך כל השנים הסתכלתי על אשתי ואיך היא מחנכת את הילדים. היא כיוונה אותם כך שהיה ברור להם שהם יכולים לקבל מאיתנו הכול. כל גרוש שהרווחנו היה מיועד בשבילם, וכך זה עד היום כשהם אנשים בוגרים בעלי משפחות. גם כשנסתלק מהעולם, ודאי שהחסכונות והרכוש שלנו יעבור אליהם. הם הרגישו וידעו זאת היטב, כמה אנחנו משקיעים בהם ומקריבים עבורם, הם גם דיברו על כך ביניהם, ואיתנו.

הם לא היו מפונקים. הם ידעו שעליהם "להחזיר חובות", ובזה היינו די נוקשים. כלומר, אנחנו משלמים עבור לימודים באוניברסיטה, אבל ברור להם שהם צריכים "לשלם" בהשקעה בלימודים את כל כוחם ומרצם. אולי זה גם עניין תרבותי שעליו התחנכנו, אבל זו גישה נכונה ובריאה. שתי בנותיי עשו שירות לאומי וכל אחת שירתה שנתיים במקום שנה בודדת. זאת אומרת, הילדים קיבלו תמיכה מלאה, אבל גם יד מכוונת ודורשת דין וחשבון ותמורה.

זאת החובה שלנו כלפי הילדים. להיות להם חברים מחד ומורים מאידך. בצורה כזאת אין בהם נטייה להשתמש ולזרוק, הם לא רואים באבא בנק ובאימא מטבח. לכן כדאי כמה שיותר לשבת איתם, לדבר, לראות יחד תוכניות טלוויזיה. להיות להם במידה מסוימת חברים. ועם זאת, עליהם לפתח יראה נכונה, לפחד לאבד את היחס הטוב מההורים אם יפגינו זלזול ועצלות. עם יחס כזה, לא תהיה סיבה שהילדים ירצו אי-פעם להתנתק מההורים. למה שירצו בזה? הרי ההורים מהווים עוגן בים החיים הסוער, ביטחון של ממש. הורים הם הדבר הכי קרוב שיש לאדם. גם היום אני רואה את אשתי מתנהגת כך עם הנכדים. יש ביניהם יחסים טובים הכוללים דו-שיח כנה ושיתוף.

חינוך עובר לא במילים, אלא בהרגשה. כשילד מתפעל מיחס שעובר מאדם לאדם, היחס הזה נרשם אצלו בלב, והוא מעתיק אותו ליחסים שלו עם זולתו. הדוגמה שהוא מקבל בבית תשפיע מאוחר יותר על כל מערכות היחסים שלו בחיים. וזה הכלל: איך שהתייחסתם להוריכם כך הילדים יתייחסו אליכם, איך שהתייחסתם לאחיכם כך הילד יתייחס לאחיו, איך שהתייחסתם אליהם כך הם יתייחסו לילדיהם.

Media Downloads

Article TextDOCX