41. בידךָ אפקיד רוחי, פדית אותי ה' אֵל אמת. אשרי האדם ההולך בדרכיו של המלך הקדוש, ואינו חוטא לפניו. כיוון שנכנס הלילה, אילן המוות שולט בעולם, ועה"ח מסתלק למעלה למעלה. וכיוון שאילן המוות שולט בעולם לבדו, כל בני העולם טועמים טעם מוות. כי השינה היא אחד משישים במיתה, משום שהאילן גורם, כלומר, המלכות, השולטת לבדה בלי ז"א, גורמת את זה. כי המלכות נקראת לילה.
42. ואדם צריך להקדים עצמו ולהפקיד בידו הנפש שלו, בפיקדון. כמו פיקדון שנותן לאחר, משכון, שאע"פ שמחויב לו יותר ממחירו של הפיקדון, אינו חשוב להיאחז בריב עימו, כיוון שמסר לו פיקדון. ואם ממאן לתת לו פיקדון, ודאי נבדוק אחריו, כי אינו מזרע קדוש, ואינו מבני אמונה.
43. כך האילן הזה, מלכות, שבני אדם מקדימים ונותנים לו נפשם בפיקדון, כל נשמות של בני העולם לוקח. וכולם טועמים טעם מיתה, משום שאילן זה הוא של מוות.
כשמלכות היא בפירוד מז"א, מעה"ח, היא אילן המוות. ומשום שכל אלו הנפשות, אע"פ שכולן מתחייבות אליו, ואין ראוי להשיב הפיקדון אל האדם, עכ"ז, כיוון שכולן נמסרו לו בפיקדון, הוא משיב כל הפיקדונות לבעליהם.
44. אילן המוות אינו ראוי להשיב הפיקדון לאדם, אלא בבוקר, כשעה"ח מתעורר בעולם, ויוצאים כל בני העולם חיים, ואותו אילן המוות עוזב ומחזיר כל הפיקדונות שנפקדו אצלו, והולך לו. והם חיים, משום שאותו עה"ח גורם, שהוא ז"א השולט ביום.
45. הרי בני אדם רבּים מקיצים משנתם בלילה והוחזרו להם החיים, בעוד שאילן המוות שולט? אלא עה"ח עושה זאת, כמ"ש, לראות היש משכיל דורש את אלקים. ולא יהיה לאדם פתחון פה, שיאמר, אם הייתי שולט בנפשי בלילה, הייתי קם ועוסק בתורה.
זה נכון בישראל. אבל באוה"ע הגסים, שמקיצים משנתם בלילה?
46. כמו שיש למעלה, כך יש למטה. למעלה במלכות יש ימין ושמאל. אף למטה יש ישראל ועמים. ישראל נאחזים בימין, בקדושת המלך, עמים עכו"ם נאחזים בשמאל, ברוח הטומאה, שלמטה מכל המדרגות דשמאל. וכל המדרגות אחוזות זו בזו, מלמטה, עד שתלויות בראש, בצד שמאל שלמעלה במלכות.
ובאותו אופן שהראש נוסע למעלה, כמו זה נוסע ג"כ הזנב, המדרגה האחרונה למטה, רוח הטומאה, משום שאחוז בו. כי הם אחוזים זה בזה, מלמטה עד למעלה, כמו שלשלת. ומשום זה עמים עכו"ם, באותו אופן שצד הטומאה שלהם, כך הם מונהגים.
47. בלעם השתמש בכל המדרגות התחתונות, היורדות מצד שמאל של המלכות, והיה מסתכל במדרגה התחתונה, בזנב, והיה יודע מה שלמעלה, כי התחתונה אינה יכולה להתנהג אלא ע"י הראש. משום זה אמר, מה אֶקוֹב, לא קַבּׂה אֵל, שראה למטה וידע, שראש העליון, השמאל שבמלכות, אינו נמצא בדין באלו הימים.
48. ואע"פ שהשֵׁם אל, הוא חסד עליון, הרי המלכות הקדושה לוקחת השם הזה כעין שלמעלה, והיא טוב וחסד בעוה"ז. ומשום זה נקראת בשם אל. אלא שהוא זועם בכל יום, משום שנמצא בו דין. ובאותם הימים לא היה בו דין. ע"כ אמר בלעם, מה אקוב, לא קבה אל.
49. אל שד"י, בו סיפוק העולם, והוא אמר לעולם, די. שהוא יסוד, המשפיע די למלכות, הנקראת עולם. כי אל, מלכות, מזדווגת עימו, ומשום זה נקרא, אל שד"י, כלומר, אל של שד"י. כי אל, מלכות, מזדווגת עם שד"י, יסוד.
וע"כ אמר, מה אקוב, לא קבה אל, על המלכות, הנקראת אל. וידע זה, משום שכמו שמתעורר הראש, המלכות, כך מתעורר התחתון, הזנב, רוח הטומאה. ובלעם הסתכל בזנב, וידע מה בראש.
50. כתוב, קולָה כנחש ילך. כי עתה כשישראל בגלות, ודאי שהמלכות הולכת כנחש, כי דרך הנחש, כשמכופף ראשו לעפר, הוא מעלה זנבו, והזנב שולט ומכה כל אלו הנמצאים לפניו. אף כך עתה, כשישראל בגלות, עושה המלכות כמו הנחש, שהראש כפוף לעפר, והזנב, המדרגה התחתונה, שולט.
מי עשה שהזנב יתעלה למעלה וישלוט ויכה? הראש, שהתכופף למטה. ומי מנהיג את הזנב, ומי מסיע את הזנב לנסיעותיו? הראש, שאע"פ שכפוף לעפר, הוא מנהיג נסיעותיו של הזנב. משום זה כתוב, קולה כנחש ילך.
51. ושאר העמים, הנאחזים בזנב, עולים למעלה ושולטים ומכים, והראש כפוף לעפר, כמ"ש, נפלָה לא תוסיף קום. ועכ"ז, הראש מנהיג את הזנב, ושומר אותו, כמ"ש, שָׂמוּני נוטֵרָה את הכרמים. שהם עמים עכו"ם, שהם בזנב.
52. כתוב, כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. מהו, ישראל לסגולתו? שלושה אבות נקראים סגולה, בין למעלה, חג"ת, ובין למטה, אברהם יצחק יעקב. וכעין זה, כוהנים לוויים ישראלים, כנגד חג"ת. והכול אחד. ואלו הם סגולתו של הקב"ה למעלה, וסגולתו של הקב"ה למטה.
וזהו שכתוב, והייתם לי סגולה מכל העמים. מפני שיש בהם כוהנים לוויים ישראלים, הנקראים סגולה. ההפרש מישראל לעמים, שהעמים דבוקים בקו שמאל בלי ימין, וישראל דבוקים בג' קווים, חג"ת. ומשום זה הם סגולה מכל העמים. כי ייחוד ג' קווים נקראים סגולה.