מאמר: "חוכמת הקבלה - שורש כל המדעים" - חלק א' 30.5.04

"כל גילויי העולם הזה וצורות הקיום שלו יוצרים מדע מדהים, וכך גם גילוי אור הבורא בעולם - כמציאות של מדרגות, על כל אופני פעולה שלו, יוצר מדע מופלא. הפיזיקה, למשל, מאגדת ידע חלקי בלבד, המצוי בעולם מסוים, ובסך הכל היא חוכמה שמיוחדת רק לתחומה, ואינה כוללת בתוכה אף חוכמה נוספת.

היסוד של חוכמת הקבלה הוא כל הידע המתגלה בכל הרמות של הדומם, צומח, חי ומדבר, ובכל הרמות הפרטיות שלהן, הכלולות במחשבת כוח ההשגחה העליון, כלומר, בהתאם למטרה. ולכן חוכמת הקבלה כוללת בתוכה את כל החוכמות כך שהיא משווה את כל צורות המדע השונות לסדר [חוקים] אחיד, כך שכל מדע צריך, בסופו של דבר, להתאים לו.

למשל, הפיזיקה מתאימה באופן מדויק לסדר העולמות והספירות, האסטרונומיה מתאימה לאותו סדר בדיוק, וגם המוסיקה, וכן הלאה. כלומר, כל המדעים מסודרים בהתאם לקשר אחד ולחיבור אחד שבחוכמת הקבלה, כולם דומים לו, ופירוש הדבר הוא שהם תלויים זה בזה, כלומר, חוכמת הקבלה תלויה בכל המדעים, שהם, מצידם, תלויים בחוכמת הקבלה. ולכן ההתקדמות של המדעים היא בשילוב שלהם עם חוכמת הקבלה, משום שהחוכמה הזאת כוללת מלכתחילה את כל המדעים."

חכמת הקבלה ניצבת גבוה מעל לכל חכמות העולם. הקבלה חוקרת את חוקי העולם העליון ממנו משתלשל העולם שלנו, על כל חוקיו. כל המדעים והחכמות של העולם הזה נובעים אפוא מתוך חכמת הקבלה. אם כן, מן הראוי לשאול למה התכוון הכתוב באומרו כי חכמת הקבלה תלויה ביתר החכמות?

התשובה פשוטה, אם ברצוננו להבין את היקפה של חכמת הקבלה, ולהכיר את מערכת הקשרים בין חלקי המציאות שונים, יש ערך רב בהיכרות עם ענפיה הפרטים של חוכמת הקבלה, היינו עם כל החוכמות של העולם הזה.

הכרות עם יתר המדעים יכולה להגדיל את ערכה וחשיבותה של חוכמת הקבלה. ידיעת חוכמות העולם תעזור לאדם להבין עד כמה חוכמת הקבלה מקיפה את כל המציאות. חכמת הקבלה כוללת בתוכה את כל מקרי העולם הזה, בכל הרמות, ואת כללות המציאות בעולמות העליונים. חוכמה זו אוצרת בתוכה את היחס בין הבורא לנברא, כל דבר הנמשך מהבורא אל הנברא.

ראשיתה של חכמת הקבלה באור העליון המתפשט מהבורא ובונה לעצמו כלי, נברא. משם והלאה נמשכת החכמה דרך השתלשלות המציאות כולה. חכמת הקבלה מלווה גם את תהליכי ההתפתחות של הנברא, עד למימוש מטרתו בחזרתו למצבו המתוקן , המושלם. המשך תהליך ההתפתחות, לאחר חזרת האדם למצבו המתוקן, עדיין נסתר מאיתנו. לא את כל התהליך ניתן להסביר, ולא את כולו צריך לגלות. חכמת הקבלה נזהרת מלהכשיל את האנשים שעדיין אינם נמצאים בדרגות הראויות לגילוי.

חכמת הקבלה נחוצה לאדם. חכמת הקבלה חשובה, יחידה, נעלה, וכך עלינו להתייחס אליה. חכמת האמת אוצרת בתוכה את התשובות לכל שאלה אפשרית אודות האדם וחייו, את כל הסיבות לקורות אותו. יהיה מי שיאמר כי גם יתר המדעים בעולם הזה מציעים פתרונים לסוגיות קיומיות. אלא שהתשובות של המדע חלקיות וזמניות, הן נכונות לזמן מסוים ולמקום מסוים.

המדע האנושי מבאר את היחסים בין חלקי המציאות בעולם הזה. בשונה ממנו, חכמת הקבלה מסבירה את המציאות ביחס להנהגת הבורא את המציאות. חכמת הקבלה מסבירה מדוע האדם או הסביבה של האדם נמצאים במצב מסוים, כתוצאה מהיחס בין הבורא לנברא. בניגוד לחכמות העולם, חקירתו של מצב מסוים בחכמת הקבלה נעשית מתוך ידיעת הסיבה הראשונית למצב, ואופני תיקונו. הידיעה הנגלית לאדם בעקבות המחקר בחכמת הקבלה, קשורה לשורש ולסיבה של המצב הנחקר. שלא כמו בחוכמות החיצוניות, המידע המתקבל כתוצאה מהמחקר הרוחני הוא שלם ומקיף. המחקר המדעי הרגיל אינו חורג מעבר לגבולות המושא הנחקר.

חוכמת הקבלה חוקרת את מצבי הכלי על סולם המדרגות, סולם היורד ונמשך אל עולם שלנו. גם במסגרת העולם שלנו ניתן לדבר על אורות וכלים. חקירתו של מצב באחת מהדרגות של סולם המדרגות, מכילה למעשה את סולם המדרגות כולו. בירור של מצב מסוים על סולם המדרגות מתייחס לכל המדרגות מאין סוף ועד למצב הנחקר, וממנו עד למקום הנמוך ביותר. רוצה לומר, המחקר אודות מצב מסוים ממצבי הנברא כולל בתוכו את כל הדרך שהנברא עבר בתיקונו מלמטה ועד למצב הנוכחי.

המחקר במסגרת חכמת הקבלה מתייחס אפוא למכלול המצבים של הנברא - של האובייקט הנחקר. החקירה מקנה לחוקר ידיעה ברורה על מושא הנחקר, על אופיו, מצבו, מטרתו, הצורה הנוכחית שלו, ועל הצורות שהוא עתיד לקבל בכל מצבי ההתפתחות. הידע המלא והשלם הנחשף בפני החוקר בחוכמת הקבלה, בכל שלב ומצב, נקרא "גילוי אלוקותו לנבראיו"

לעתיד לבוא, אנשי המדע ישיגו את דרגתם של חוקרי הטבע הרוחני. חקירתם את חכמת הקבלה תתפרס מהגובה הרוחני עד לגובה הגשמי, כולל התלבשותה בגשמיות. באופן זה יוכחו אותם החוקרים לדעת איך חוכמת הקבלה מתלבשת בכל חכמות העולם הזה. כיצד כל חוקי העולם הזה נובעים מחכמת הקבלה, מהשורש העליון. כל חלקי המציאות יתקשרו יחד בצורה מופלאה, בגשמיות וברוחניות. חכמת הקבלת תתגלה כשורש לכל המדעים.

לא מקרה הוא שבדורות הקודמים חייבו המקובלים את תלמידיהם ללמוד את שבע חכמות העולם, ורק לאחר מכן התירו את לימוד חכמת הקבלה. דרוש היה בסיס רחב כל האפשר כדי לצאת לחקירת השורש מענף, בהתאם לחוק "העליון ילַמֵד מהתחתון".

בזמננו, איננו נדרשים ללימוד שבע החכמות. מצבה הנוכחי של האנושות מחייב את גילוי חכמת הקבלה ככוח המתקן לכל הנשמות. בכל אופן, המקובלים במהלך הדורות, היו חוקרים גם את המדעים של העולם הזה. למותר לציין כי לימוד חכמות העולם בימי עבר נעשה מתוך כוונה להמשיך הלאה לעיסוק בחכמת הקבלה. לימוד שבע החכמות כתנאי ללימוד הקבלה מהווה הוכחה ברורה נוספת להיות הקבלה חכמה ולא דת.

הסיבות לביטול החיוב בלימוד שבע החכמות בימינו רבות, העיקרית שבהן נובעת מהכרח להתעסק בתיקון הכלל. בימינו, כלל האנושות כבר רכשה את כל החוכמה על העולם הזה. חוסר התועלת בחקירות האדם את העולם הזה, וחוסר התכלית בידיעות על העולם הזה, ידועים לכל.

בדורות הקודמים, הדחף לבורא התעורר בכמה יחידים. אותם היחידים, לא עברו בהכרח את התפתחות הרצונות דרך הדרגות דומם צומח וחי, מרצונות גופניים לכסף כבוד וידע. בדרך כלל היו אלו אנשים בעלי תפקיד מיוחד בעולם הזה, לכן הם נמשכו ללימוד חכמת הקבלה, ולגילוי הבורא. מכאן ניתן להבין מדוע נלמדו שבע החכמות במקביל ללימוד חכמת הקבלה, ובמקרים מסוימים עוד לפני לימוד חכמת האמת.

לעומת זאת, בזמננו האנושות כבר יודעת את שבע החכמות על בוריין. בני האדם התפתחו לכדי לימוד שבע החכמות בכל בתי ספר. חוכמות העולם מוכרות לכל. די לנו בכך.

שאלה: האם לימוד חכמת הקבלה יכול לעזור בפיתוח המחקר המדעי?

רב: בימינו מגלים אנשי המדע כי ללא שינוי פנימי לא תתיכן חקירתו של החומר. "חומר" פירושו כל דבר גשמי הנמצא מתחת לכוונה הרוחנית, גם כוחות. חוקרים מתחום הפיזיקה הקוונטית מצאו כי תכונות החוקר משפיעות על תוצאות החקירה, בעוד שהחומר הנחקר אינו משתנה, גם לא התנאים. אם שני מדענים בעלי תכונות שונות חוקרים את אותו החומר באותם התנאים, יתגלו להם תופעות שונות.

את מצב אליו מגיע המדע ניתן לכנות בהשאלה, "הכרת הרע". המדע מגלה את התלות של תמונת העולם בתכונות של הכלי, הוא נוכח לדעת כי האדם מגלה את המציאות מתוך הכלי שלו.

תוצאות שונות מתקבלות אפוא מחקירת אותו החומר באותם התנאים, על ידי שני מדענים שונים. ההבדל בין התוצאות כל כך ברור, עד כדי שהן נבדלות זו מזו בחוש. לא מדובר בתופעה פסיכולוגית, או בהרגשות שונות, אלא במדידה מדעית. החקירה ליתר עמקות של החומר - של המציאות - תלויה אפוא ברמתו המוסרית-איכותית של החוקר.

בסופה של המאה העשרים היגיע האדם למצב בו יש ביכולתו לפתח כלי השמדה לחיסול האנושות והעולם. עתה הגיע הזמן של הכרת הרע בכך. מנקודה זו והלאה האנושות תתחיל לגלות כי התפתחות נוספת תתיכן רק על ידי שיפור פנימי של האדם. הצורך בשיפור פנימי אינו מתגלה עדיין בפועל, אבל אנו עומדים בפתחה של ההכרה בכך. תכלית כל ההתפתחות האנושית היא לחשוף בפני האדם לאלו תוצאות יגיע אם יתפתח לפי הטבע שלו. אם האדם יתפתח לפי הטבע שלו, יגיע להשמדה עצמית.

האנושות צריכה הייתה להגיע אל הכרת הרע, ואל הכרת הרע היא מגיעה. האדם לא היה זקוק לדבר מהמדע, מלבד הכרת הרע. הדאגה של כל אדם לסיפוק הרצון האנוכי שלו הגיעה לרמה בה גם הרצון הקטן ביותר של אדם חשוב יותר מגורלה של האנושות. כאשר חיי האדם הופכים לבלתי נסבלים, לחיי פחד לחוסר אונים, לריקנות, ללא אפשרות להימלט - מתוך הכרת הרע נפתח פתח לחכמת האמת. בזמננו ניתן אפוא לעבור מחקירה בחכמות החיצוניות לחכמת הקבלה.

להבדיל מיתר החכמות, בחקירה על פי חוכמת האמת האדם קולט נתונים בהתאם לתיקון הכלי. אליבא דחכמת הקבלה יכולתו של האדם לשלוט בחומר תלויה במידת התיקון שלו, ובהתאם למידת תיקונו הוא מתייחס למציאות בדומה לבורא. במילים אחרות, על ידי חקירה בחכמת הקבלה האדם קונה כוח, מעמד, עוצמה והבנה בדומה לאלוקות שמעל הטבע. מתרקמת בו ההכרה כי הימצאות בתוך הטבע, בתכונותיו, גוררת בעקבותיה יחס הרסני לטבע ולעצמו.

כתוצאה מהחקירה בחכמת האמת מתברר לאדם כי ככל שיתעלה מעל הטבע, מעל הרצון לקבל שלו, כך ימנע את עצמו משימוש רע בטבע. תשומת הלב בחקירה תופנה לכוחות בעזרתם האדם מנהל את הטבע. האדם יחקור וישיג את הכוחות הבונים את החומר ומנהלים אותו, את הכוחות מעל לטבע. בעשותו כן, יתייחס לבריאה כבורא.

כאשר התיקון של האדם מעמיד אותו במצב זהה לבורא, באותה המידה בה הוא משווה צורתו לבורא, יש באפשרותו לשלוט בבריאה. היחס שלו לכל הבריאה מופנה לטובת כל פרט בבריאה. בהתאם לדרגת התיקון שלו הוא נמצא ברמה מסוימת של "טוב ומיטיב לרעים ולטובים".

לעומת זאת, פעולת האדם מתוך הרצון לקבל, שונה בתכלית השינוי. כאשר האדם פועל מתוך החומר, התוצאה לא יכולה להיות אחרת מאשר נזק לאדם עצמו וליתר הנבראים. פעולה מתוך הרצון לקבל תמיד תגרום להרס, הלא אין בה שמץ של תיקון. אם האדם פועל מתוך האגו, לא יתכן שפעולתו תגרום לטוב - לא בהווה ולא בעתיד. אם האדם פועל מתוך האגו פעולתו תמיד תהיה לרעה.

אם כך, מטרם שהאדם ניגש לעסוק בחכמות העולם, גם אם כל כוונתו היא לימוד פשוט של מדע טהור, טוב יעשה אם יתקן את עצמו תחילה ויחקור את הטבע רק לפי מידת תיקונו. חקירת הטבע מתוך התיקון תניב תוצאות טובות לכולם.

תכלית התפתחות האדם במשך ההיסטוריה היא גילוי הכלי שלו, לכן החיוב בתיקון לא התגלה בעבר. על האדם היה לגלות כי כל החומר שלו, כל הטבע שלו, כל היחס שלו לעולם בכל דרגות העביות, הוא הרסני. על האדם היה לעבור על כל רצון ורצון, מהרצון לתענוג גופני, דרך כסף וכבוד ועד לידע, בכל דרגות עביות. ללא גילוי הרע אי אפשר להתחיל בתיקונים. האדם צריך להגיע למידה של נחיצות להיחלץ מהרע, עליו לגלות שהמצב לרעתו. כתוצאה מכך יתברר לו כי כל עיסוקיו בעולם הזה מצריכים שינוי מהותי, שורשי - לא חיצוני אלא תוכני. האדם יגלה את הצורך להרכיב על פעולותיו כוונה שונה, כוונה דלהשפיע.

את השינוי בתפיסת העולם וביחסים בין האדם לסביבה, בעקבות השינוי בכוונה, קשה מאד לתאר. ההבדל הוא הבדל מהותי. מצד אחד כתוב "עולם כמנהגו נוהג", היינו לא יתכן שינוי בפעולות הפיזיות בעולם. עם כל זאת, היחס של כל אדם לעולם, ישנה את המהות של העולם בהתאם לעולם הרוחני. כתוב, "ולילה כיום יאיר; כחשכה, כאורה". פירוש, כל השורשים יתלבשו בענפיהם בצורה הנכונה, והאור יאיר גם דרך הענפים. הקשר בין חכמות העולם לחכמת הקבלה הוא שיאפשר להשיג זאת. כך ציוו המקובלים את תלמידיהם בעבר, וכזאת היא הדרך הראויה גם בזמנינו.

שאלה: אם כך, רק מקובל יכול להיות חוקר אמיתי?

רב: רק מקובל יכול להיות חוקר אמיתי. אם החוקר מתקן את עצמו בתיקון רוחני הוא מתחיל בחקירה אמיתית של חומר הבריאה.

שאלה: האם יישאר צורך במדע הרגיל לאחר תיקון האדם ?

רב: העולם לא יגיע לקיצו עם המעבר למחקר בחכמת הקבלה, בני האדם ימשיכו לחיות בתוך החומר, בגופיהם, במסגרת העולם הסובב. בעזרת חקירת הטבע הרוחני האדם ידע איך להשתמש בטבע בצורה נכונה. להשתמש בו לטובתו, לטובת כל חלק בבריאה ולטובת הבורא - הטובה תיהפך לאחת. המדע הרגיל יחקור את חקירותיו בשיתוף עם חכמת הקבלה.

שאלה: האם בעתיד תתיכן מדידה של תכונות הכלי בעזרת מכשירי מדידה?

רב: לעולם לא נוכל לבדוק את התכונות של כלי רוחני בעזרת מכשירים שהומצאו בעולם הזה. אלו הם שני תחומים נפרדים לגמרי. אי אפשר להיעזר בכלי המשווה בין אלקטרונים לצורך מדידת התכונות הפנימיות שלהם.

ביחס לתוצאות בחומר ניתן יהיה למצוא את הסיבות הפנימיות ברוחניות, הינו למה פריט מסוים לבן ואחר כחול. מדידות כגון אלו ניתן לבצע ביחס לשורשים. ניתן יהיה לברר את ההבדל בין כחול ללבן, ולמה הוא בא לידי ביטוי בצורה כזאת בעולם שלנו. אבל עם כלי המודד צבעים אי אפשר למדוד דבר מה ברמה אחרת. החלוקה של שם הוי"ה לפי רמות אינה משתנה לעולם. לכל דרגה יש את הכלים שלה למדידה לבדיקה ולפעולה.

שאלה: איך אפשר למשוך את אנשי המדע ללימוד קבלה ?

רב: אין תועלת בלימוד החכמה לאנשי מדע. לימוד חכמת הקבלה צריך להתחיל עוד בבתי הספר ובגני הילדים, במטרה להקנות לדור הצעיר יחס נכון לחיים. מדען או בחור צעיר המתחיל את לימודיו האקדמאיים כבר מקולקל, אין טעם ללמדו את החכמה.

חובת לימוד חוכמת הקבלה

"מכיוון שכל חוכמת הקבלה מספרת על גילוי העולם העליון שמשגיח עלינו, ברור מאליו, שאין מדע אחר שיהיה שווה לה בחשיבותו, בכל מה שקשור לקיומנו. כל האנושות מתפתחת בהדרגה ומכירה בכך שאם לא נכיר את העולם העליון שמשגיח עלינו, אנחנו לא נהיה מסוגלים לשרוד.

הכוונה של המדענים המקובלים היתה ליצור מערכת השגה, שתתאים לתקופה שלנו, שבה האנושות מגיעה להכרה בצורך לגלות את מערכת ההשגחה העליונה. ולכן פיתחו המדענים המקובלים את המדע הזה בסתר במשך מאות שנים, עד ימינו. אבל ההסתר הזה היה צריך להימשך רק פרק זמן מסוים, כמו שכתוב בספר "הזוהר": "חוכמת הקבלה תתגלה באחרית הימים". כלומר, לכל אחד יתגלו המושגים והמדרגות העליונות, מהות הנבראים וההתנהגות שלהם בעולם הזה, שהם טביעת חותמו של העולם המשגיח העליון."

הכרח היה כי חוכמת הקבלה תישמר בסתר עד לזמנו של האר"י. מזמנו של האר"י והלאה, יצאה החכמה מההסתר. הופעתו של האר"י מהווה ציון דרך היסטורי, לא מקרה הוא כי באותה התקופה החלה ההתפתחות המדעית וטכנולוגית בעולם. השינוי לא התרחש אמנם מיד ובמקום, אבל העולם אכן השתנה.

הופעתו של האר"י מציינת את תחילת ההתפתחות לקראת תיקון הכלים. אין גדול יותר מהאר"י בגילוי חכמת הקבלה, חוכמת הקבלה כשיטת התיקון התגלתה לאדם לפי שיטתו של האר"י. מתקופת האר"י והלאה הגילוי של החכמה הלך וגבר. החסידות החלה להתפתח. הגאון מוילנה הופיע, וגם מבין ה"מתנגדים" היו כאלו שהתחילו ללמוד קבלה. למרות התנגדות הגדולה שצצה ועלתה על פני השטח פעם אחר פעם - כמו למשל בזמנו של הרמח"ל ואפילו בתקופתו של האר"י – החכמה החלה להתגלות.

סופו של הגילוי עתיד להתממש בהכרה כי תיקון העולם, האדם, וביאת המציאות כולה למטרת הבריאה, תלויים רק בלימוד חכמת הקבלה, בשימוש בה. כתוב "טוב לימוד המביא לידי מעשה". על ידי הלימוד האדם צריך להגיע לידיעה, לנחיצות, ולמעשה התיקון. מעשה התיקון מביא את האדם למטרת הבריאה. סיכומו של דבר: האדם אינו זקוק ליותר מחכמת הקבלה. אמת זו אמורה להתגלות בקרוב.

שאלה: האם לאחר גילוי חכמת הקבלה תישאר נחיצות לעיסוק בחכמות האחרות ?

רב: שינויים גדולים יחולו בוודאי בעקבות הגילוי כי כל עסקי האדם מלבד אלו הנחוצים לחיותו, מזיקים. כל המערכות שהאדם בנה במסגרת העולם הזה ישתנו כמובן כאשר יתגלה לאדם כי כולם פותחו מתוך הרצון לקבל האנוכי, לרעת עצמו. השינוי לא יתרחש בבת אחת, העולם לא יקרוס לפתע. כך או אחרת קריסה לא תיתכן, הרי את מקומה של המציאות הכושלת יתפוס הכוח הרוחני העליון, המחייה, המביא שפע. ובכל זאת העולם יחווה שינוי משמעותי.

האנושות תמשיך במחקר המדעי, ללא מדע אי אפשר יהיה להתקיים. אבל המדע יהיה מלובש בחכמת הקבלה, השורשים יתלבשו בענפים. השורשים והענפים יחד, יתנו תוצאות אחרות מאלו המתגלות לעיננו היום.

בימינו הספקת צרכי העולם מובטחת בעזרת פיתוחים ביולוגים וכימים, בהדברת המזיקים ובשינוי גנטי של מבנה הפרי הירק או הבהמה. ללא תחבולות גנטית הפרי לא ישמר, והספקת צרכי העולם לא תובטח.

והנה, השפע שיושפע לעולם כתוצאה מהתיקון, מהתלבשות השורשים בענפים, ישחרר את האדם מהצורך לשנות את הטבע בצורה מלאכותית. המציאות תתנהל בצורה טבעית, בהתלבשות הרוחנית בגשמיות. אם האדם יתייחס לטבע כראוי הוא לא יזדקק להדברה. האדם לא זקוק לשינוים כימים בטבע כל עוד הוא מושך שפע ממעלה למטה, בעזרת הכוונה הנכונה. כל הישגי האדם שהושגו בצורה מלאכותית, הם הישגים מזעריים שבסופו של דבר הזיקו לטבע.

זאת ועוד, התועלת שהאדם מפיק מכל מערכת, תהיה אשר תהיה, אינה עולה על אחוזים בודדים. האדם שורף מאה אחוז חומר כדי להוציא ממנו אחוזים בודדים לתועלתו. לא זו בלבד, אלא שהתוצר עצמו דורש גם הוא הפעלת מערכות נוספות המביאות לכדי בזבוז נוסף. יוצא שהרע הולך ומתווסף במעגל אין סופי.

אם האדם יחדל מלהתייחס לעולם בצורה שגויה ויתפתח על ידי התלבשות הרוחניות בגשמיות, הוא ידע איך להתייחס לטבע כראוי. יחס נכון למציאות יבטיח לאדם להפיק מהטבע מאה אחוז הספק. התוצאות יהיו טובות, לא יתעוררו קלקולים, ולא יגרמו נזקים לעתיד או מחלות. במצב הנוכחי, ככל שהאדם מתפתח הוא נזקק ליותר ויותר תרופות, התרופות עצמן גורמות ליותר ויותר מחלות . שינוי היחס למציאות יפתור את האדם מלהוסיף תיקון על גבי תיקון .

"גילוי העולם העליון – זאת לא פעולה חד פעמית, אלא השגה הדרגתית במשך פרק הזמן המספיק לכך. להשגות ההדרגתיות של העולם העליון קוראים "מדרגות", משום שבדרך ההשגה הן ממוקמות אחת מעל השנייה, כמו מדרגות של סולם.

מתנגדי הקבלה יכולים לטעון נגד העיסוק בה ולומר, שהחוכמה הזאת מיועדת רק למי שזכה כבר, במידה כזו או אחרת, לגילוי הכוח המשגיח העליון. ואם כן – מה החובה והצורך שיכולים להיות לרוב העם בלימוד החוכמה הזו?

אבל יש פעולות, שכל אחד בעולם הזה צריך לבצע, כהכנה להשגת מטרת קיומו, שהיא השגת הכוח העליון. ומכיון שגילוי הכוח העליון מתרחש במידת ההשתוות אליו, צריך שתהיה לאדם כוונה להידמות לכוח העליון בשעה שהוא לומד קבלה. ודווקא ככל שיש לאדם מידה גדולה יותר של כוונה כזאת, הוא מגיע לגילוי הכוח העליון, באופן מהיר ויעיל יותר.

ומכיון שמלכתחילה אין לאדם כוונה להשתנות בתכונות שלו, מתכונות אגואיסטיות לתכונות אלטרואיסטיות, אז כדי לקבל השתוקקות מינימאלית להשתוות, האדם זקוק לסביבה, לחברה, שתעורר אצלו את ההשתוקקות לזה. (ראה על כך במאמר "החירות").

באופן כזה, לימוד חוכמת הקבלה נעשה בשני שלבים:

השגת ההתגלות של הכוח העליון;
חקירת הכוח העליון והשימוש בו.

את שני השלבים האלה עובר האדם בלימוד חוכמת הקבלה. מכאן רואים את ההבדל בין חוכמת הקבלה ובין מדעי הטבע. ההבדל הוא בכך, שאת מדעי הטבע אנחנו משיגים באמצעות החושים שכבר יש לנו, ואילו את חוכמת הקבלה אנחנו מתחילים ללמוד כשאנחנו עדיין לא מרגישים בכלל את מושא המחקר, וככל שאנחנו לומדים יותר, אנחנו רוכשים חוש חדש, ואז מתחיל השלב השני בחקירת העולם העליון והכוח המשגיח – חוכמת הקבלה עצמה. ואילו השלב הראשון היה רק שלב של הכנה. כמו שכל מקצוע בעולם שלנו מחייב שקודם ילמדו אותו, ואז ישתמשו בו במציאות."

האדם חופשי ללמוד כל מקצוע בעולם - לטעות לקלקל לנסות - ובידיעות שרכש, להמציא ולפתח. בכל מקרה, כל שימוש שהאדם עושה בידע הנרכש פועל בסופו של דבר לרעתו. עד כדי כך שבימינו האדם מתחיל לפחד ממעשי ידיו. בחכמת הקבלה מציאות כגון זו לא תיתכן. כל עוד האדם לא הגיע לתיקונו, כל עוד יש ביכולתו להשתמש בידיעותיו לרעה, האדם לא רוכש את הידע על העולם העליון. תחילה מתוקן האדם, ורק לאחר תיקונו הוא מקבל את הידע להשתמש בו. התהליכים מתרחשים בצורה הדרגתית, שלב אחר שלב, וחוזרים על עצמם בכל מדרגה.

כל החכמות והידיעות בעולם שלנו ללא יוצא מהכלל, מסוכנות לשימוש האדם. אם האדם רוכש ידע ומשתמש בו, רק מתוך האגו שלו, אין ספק כי יעשה זאת לרעתו ולרעת כל יתר בני האדם. הנה כי כן, בניגוד לכל החכמות של העולם הזה, דווקא חוכמת הקבלה אינה מסוכנת.

העולם חייב להתגלגל עד להכרת הרע, עד להבנה כי ההתפתחות לפי הטבע האגואיסטי משמשת לרעתו. האדם חייב להגיע להכרת הרע בכל עיסוק, בכל מקום, מאפס ועד למאה אחוז. במצב אוטופי בו לא היה צורך בהכרת הרע, האדם היה מתפתח עד לסיפוק צרכיו ההכרחיים - מערה, משפחה , ילדים, אוכל - ומכאן והלאה מתפתח בתיקון פנימי, בהשגת אלוקות. כתוצאה מההתפתחות הרוחנית היה האדם משיג את הטבע, ומשתמש בו רק לצורך ההתפתחות הרוחנית. אם היה מתעורר צורך בכך, היה מתפתח גם בצורה גשמית.

אם היה מתהווה להודות לבורא בשיר, היה מפתח כלי נגינה. אילו היה צריך ליצור קשר עם כוחות מסוימים ולהביע את הדברים בצורה גשמית, היה מפתח לשם כך מערכות ומכשירים. אלמלא כן, לא היה מתעורר בו דחף להתפתח בצורה גשמית. אדם שכזה, כל פעולה מפעולותיו הייתה נובעת מתיקונו הפנימי, מרצונו להדבק לבורא.

אלא שמציאות כגון זו אינה בגדר האפשר. האדם חייב להגיע להכרת הרע כתוצאה מהכרת הרע האדם מתחיל את התיקון. הכרת הרע הכרחית לתיקון האדם. אנשים שאינם מבינים זאת מתרעמים על הבורא. לא ברור להם מדוע הקלקול החל לפני אלפי שנים, ואיך קרה שהגענו למצבנו האיום והנורא. הם חולמים על איזו אפשרות להתפתחות נכונה. אפשרות כזו אינה מציאותית, לא לה האדם זקוק. כל הבריאה חייבת להשתלשל מגובהה באין סוף, עד למצבה הראוי בעולם הזה, עד הנקודה האחרונה הקוטבית, ומשם חזרה לשלמות ונצחיות.

שאלה: מדבריך עולה כי אנשי המדע הם מחריבי העולם .

רב: במשך אלפי שנות ההתפתחות של האדם המדע שימש כאמצעי לסיפוק צרכים. ברור מאליו כי המדע מהווה כלי להשגת כל מילוי שהאגו דורש, יהיה זה כסף כבוד שליטה או ידע . במובן הזה המדע רע לאדם.

עם כל זאת, אותם האנשים המרימים קולם בצעקה כנגד המדע, אינם מבינים כי המדע הכרחי להתפתחות האדם. כאשר האנושות נמצאת בחוסר אונים מול החיוב לספק את צרכיהם של כל בני האדם, אין לה ברירה אלא לפתח את המדע. אם המדע לא היה מפתח את הפלסטיק לפני כמה עשרות שנים, העולם לא יכול היה להתקיים.

אם כך, המדע טוב או רע ? קשה לחרוץ דעה.

על עובדה אחת אין עוררין, לכל מקרה ממקרי המציאות יש מטרה. כל מקרה מקרב את העולם להכרת המצב האמיתי, ותכלית ההתפתחות היא להביא את האנושות להכרת הרע. ההתפתחות הטכנולוגית במהלך הדורות טובה אפוא, היא טובה מכיוון שהיא חושפת את הרע. הרואה את הנולד, מבין כי הרע חייב להביא לתיקון. הוא שמח בקלקולים המתגלים, ברור לו כי הכרת הרע היא מחויבת המציאות, והוא משתמש בה בצורה המועילה ביותר. הוא לא מפחד מהקלקול, אדרבא, שיתגלה.

בימינו הולכים ומתרבים הקולות הקוראים בגנותו של המדע ומעודדים את האדם לחזור לקיום פשוט, לחיים במערה או באוהל. חכמת הקבלה רחוקה מכל אלו. חכמת הקבלה צועדת יחד עם המדע, יחד עם הקדמה. אלא שהיא עושה זאת מתוך ידיעה ברורה לאן ההתפתחות צריכה להוביל, מתוך הכרות עם צורת ההתפתחות העתידית.

היחס של חכמת הקבלה למדע ולקדמה מבדיל אותה מכל השיטות והזרמים הדתיים למיניהם. היחס של הממסד הדתי אל כל חכמה שהיא, ואל חכמת הקבלה בפרט, הוא כאל סכין הנעוצה בגבו. חכמת הקבלה שומטת את הקרקע מתחת לרגליו.

הסיבות לתמיכה של חכמת הקבלה במדע, רבות ומגוונות. ככל שהמדע ילך ויתפתח, ניתן יהיה להבחין ביותר ויותר שורשים של חכמת הקבלה. הקדמה תאפשר לגלות קשרים נוספים מטה למעלה. המדעים והחכמות יעזרו להבין את הנחיצות בחכמת האמת. הקדמה תעורר באדם את הכרת הרע. הקדמה תגרום לאדם להבין כי ההתפתחות המדעית מביאה אותו למצב איום, נורא ונואש. והרי הכרה במצב הרע היא עניין טוב. ככל שהמדע מתפתח, ככל שההשכלה קונה יותר ויותר אחיזה בעולם, כך ייטב לתיקון האדם.

ההתפתחות הרוחנית של האדם אינה יכולה להיות מנוגדת למציאות. בניגוד לחכמת הקבלה, כל הדתות מוצאות את הקדמה כמנוגדת לעקרונותיהן. הנחת היסוד של כל הדתות היא כי האדם רע, פגום, מסכן, ותפקידן לספק לו פיצוי פסיכולוגי, המתקה במקום תיקון. אדם עצמאי מפותח וחכם מהווה איום בעבורן. חכמת הקבלה שונה אפוא מכל הדתות, בתכלית השינוי.

בכל הזדמנות אני חוזר ושולל את הקשר בין חכמת הקבלה והדת - תהום אין סופית מפרידה בין השתיים. חכמת הקבלה כחוכמה המתקדמת ביותר, הפוכה לגמרי מהדת.

איני מאמין בדבר, ולא משייך את עצמי לדת. הרי למה מצפה המקובל אם לא לגילוי, ומה יכול להיות הפוך יותר מהעיסוק הדתי מאשר גילוי ?! הדת מצווה את האדם לסגור עיניים ולהאמין, להתחנן לרחמיו של דבר מה בלתי נראה. המקובל מחכה לגילוי, בכלים דהשפעה אמנם, בהשוואת הצורה, אבל לגילוי. הקבלה נמצאת בפסגת כל עיסוקיו של האדם. אין דבר מנוגד יותר בעולם לדת, מאשר חכמת הקבלה.

כל דבר הדת מסוגלת לסבול, אפילו את המדע, רק לא את חכמת הקבלה. אדם דתי העוסק במחקר מדעי לא מוצא סתירה בין היותו חוקר לאמונתו. המדע אינו מכוון אותו לחשוב על הסיבה של החומר, או לחלופין לנהל מחקר אמיתי על תכלית המציאות. המדע חוקר בשטחים מוגדרים ומצומצמים, תוצאות המחקר אינן מפריעות לחוקר בחייו כאדם דתי.

סיכומו של דבר, העיסוק בהתפתחות רוחנית הפוך לחלוטין מכל שיטה אחרת. הדת אינה מעוניינת בקדמה. הרי אם העולם ימשיך להתפתח האדם לא יוכל לבצע פעולה ללא הבנה, מתוך פחד חיוב והרגל. חכמת הקבלה עוד תמשוך אליה אש מכל דתות העולם.

שאלה: מדוע נהוג לשייך את חכמת הקבלה לדת היהודית ?

רב: רוב הציבור נוטה לקשר את הקבלה עם הדת מהסיבה הפשוטה כי למראית עין היה ביניהן קשר.

חורבן הבית מציין את תחילתה של הדת כפי שהיא מוכרת לנו היום, ללא פנימיות, כקיום של פעולות חיצוניות בעלמא. המקובלים הבודדים מקרב הציבור, השתדלו לא לבלוט, ואת דבריהם שמרו לעצמם. הם פיזרו בספריהם אמרות ורמזים, וכתבו על חכמת הקבלה בצורה נסתרת. המקובלים נשמרו מיצירת קשר עם המון העם ונזהרו לעורר את זעמו של הציבור. היה ברור להם כי אי אפשר לפנות לעם עם חכמת הקבלה.

עד המאה השמונה עשרה, כל הרבנים הגדולים היו מקובלים. הרב ברוך אשל"ג מציין את השל"ה הקדוש כאחרון שבהם. דרגות ההשגה של אותם המקובלים היו שונות אמנם, אבל כולם הרגישו את האלוקיות בפנימיותם. עם כל זאת, את חכמת הקבלה אי אפשר היה למסור לעם, לעם לא היה חיסרון. המקובלים לא יכלו למסור לעם דבר מלבד הסימנים החיצוניים לשמירת מסגרת, לכן בחרו ללמד את העם פעולות גשמיות.

העם טעה לחשוב את הקבלה והדת לעניין אחד. למקובלים הייתה תורה משל עצמם, ולהמון העם - המכונה בחכמת הקבלה "בעלי בתים" - הייתה תורה אחרת. כתוב, "דעת תורה הפוכה מדעת בעל ביתים". כך זה נמשך משך כל השנים, לא הייתה ברירה אחרת.

גם מורי, הרב ברוך אשלג, חילק את תלמידיו לשלוש קבוצות: קבוצה של חסידים, קבוצה של קרובי משפחה וקבוצה של תלמידים. לכל אחת התייחס הרב"ש בצורה שונה. כאשר ישבנו כולם יחד בסעודות משותפות ובחגים, כל קבוצה הייתה שומעת את דבריו בצורה שונה. זכורים לי היטב חילוקי הדעות בין הקבוצות השונות כאשר ההינו יוצאים אל המרפסת לאחר הסעודה, כל אחד היה מפרש את דברו של הרב"ש בצורה שונה.

כל אדם שומע לפי התפתחות הרצון, לא יכול להיות אחרת. אי אפשר לתת את אותה התורה לכולם. החומש אחד הוא, וכל אדם מפרש אותו בצורה שונה. כמו החומש כך התורה כולה. מכאן ניתן להבין מדוע נשתרשה בציבור הדעה שהקבלה שייכת לדת, כחלק בלתי נפרד ממנה.

הדת שייכת ל"בעלי הבתים", לאנשים שהנקודה שבלב טרם התגלתה בהם. אנשים כאלו, טוב אם יישארו דתיים. אין שום צורך לסטות ליתר קלקול. הרע יתגלה בהם גם כך, במקומם, במסגרת הדתית. אין צורך לצאת מהמסגרת הדתית כדי להגיע להכרת הרע. את חכמת הקבלה צריך להגיש אותם האנשים הנמצאים בספק, ולא יכולים להישאר בדתם. הרצון לקבל שלהם דורש דבר מה, ולא מוצא מענה במסגרת הדתית. אם האדם לא מוצא את סיפוקו במסגרת הדתית, אפשר למסור לו את חכמת הקבלה. האדם צריך לבחור בין שתי אפשרויות בלבד, חיצוניות או פנימיות. אין חיוב לפרוק כל עול, אין בכך צורך.

התנועה הנרחבת של אלפי אנשים אל מחוץ למסגרת הדתית בתקופת השכלה, הייתה מחויבת המציאות כשלב בהתפתחות האומה כולה. לאדם הפרטי אין חיוב לעזוב את המסגרת הדתית. אבל אם יתווסף לאדם דתי רצון לקבל, הוא יתחיל לשאול. נכון להיום, יותר ויותר אנשים מקרב הציבור הדתי נמצאים בשאלה וחיים בסתירה פנימית בלתי נסבלת. המשבר בחברה הדתית עוד יפרוץ החוצה ויתגלה.

שאלה: האם המקובלים היו שומרים על קיום מצוות בחיצוניות גם ללא החיוב בשמירה על המסגרת החיצונית ?

רב: בזמן בית המקדש, בני האדם היו מקימים פעולות חיצוניות כהבעה גשמית ליחס של האדם לאלוקות. הכוונות הפנימיות באו לידי ביטוי גם ברמה הגשמית, הרוחני התלבש בגשמי.

בספרו "מקדשֵי העליון" מתאר הרמח"ל את המבנה של בית המקדש השלישי. הרמח"ל משרטט את המבנה הגשמי של הבית לפרטי פרטיו, כמו שהוא נובע מהכוחות והתכונות בדרגה הרוחנית המתוקנת. בשרטוט מתוארים כל פינה ופינה, עזרת הגברים ועזרת הנשים, והמידות של כל פרט. מפליא לראות איך מקובל גדול כמו הרמח"ל, מעביר את צורתו של הכלי המתוקן לשרטוט. הלא בית המקדש מסמל את הכלי עם המילוי השלם.

קטונתי מלהבין את דברי הרמח"ל לאשורם, אבל מתוך הידוע לנו נראה כי השורש הרוחני צריך לבוא לידי ביטוי גם במצבו הגשמי הנמוך ביותר. הקדושה חייבת להתפשט בכל הקומה, גם בפעולות חיצוניות. לעתיד לבוא, האדם יבצע פעולות הנובעות כענף מהשורש בצורה טבעית, מתוך הכרות עם משמעותן הרוחנית. בסופו של דבר, גם בעולם הזה צריכות להיות תוצאות מהעולם הרוחני.

לא ברור איזה ביטוי חיצוני יהיה לפעולות, קשה לתאר עניינים כגון אלו. כך או אחרת, נראה כי הביטוי החיצוני לשורש הרוחני הוא מחויב המציאות. הרי הרוחניות והגשמיות מהווים מבנה אחיד, לאדם יהיה דחף להביע בצורה גשמית את הפעולה הרוחנית.

Görüntülü Program kaydı [360p]	MP4
Sesli program kaydı	MP3

Kabala Medya

Kabala Medya

My LibrarySign in to like, save and subscribe to videos

New Life 1251 – Demanding Work Culture

New Life 1251 – Demanding Work Culture

New Life 1251 – Demanding Work Culture

Kabala MedyaTelif Hakkı © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, Tüm Hakları Saklıdır

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

Kabala Medya
Telif Hakkı © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, Tüm Hakları Saklıdır