heb_o_rav_zohar-la-am-tetzaveh_2010-05-31_lesson_bb_n2

כתב המקור נלקח מחוברת "זוהר לעם"

זוהר לעם

פרשת תצווה

(מאמר: "סוד אותיות השם הקדוש" [רזא דאתוון דשמא קדישא])

(אות ט"ו - אות ל')

שיעור 2

תמליל שיעור ערב 31.05.10

"טו) והכל הוא עולה ברצון לסמוך את המחשבה, החכמה, באלו הסומכים של אות י'. שכל אלו הצירופים של השם ע"ב, הם כדי לגלות החכמה שבי' דהויה, שנקראת מחשבה. וע"כ באים האותיות בצירופיהם בשם ע"ב, ג' ג' אותיות בכל צירוף שבו, כדי לעלות ברצון של אות הי' דהויה, שיש בה ג' נקודות, רת"ס. וע"כ אינו עולה בעליית הצירוף, אלא מעיקר ושורש של סוד אלו הסומכים, הסומכים לאות י', באות ם' בריבוע, ג' נקודות רת"ס, שהם עיקר ושורש כל הסומכים, המשתלשלים ממנה, שהם, ט' נקודות, ח' נקודות, י"ב נקודות, ע"ב נקודות.

נמצא, שכל השם הקדוש עומד באות י', והכל המשכת החכמה. ועומד במאור, בינה דא"א, הכתר של י' הזאת, שהיא או"א, לעשות סְמִיכָה לכל אות ואות של השם הויה. ואלו הסומכים הט' והח' והי"ב והע"ב, הם המרכבה של כל אות ואות של שם הויה.

טז) העניין השני הוא, אות ה' של הויה, העומדת על חמישה עמודים הסומכים אותה, היוצאים מהמאור, מבינה דא"א, אחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך. כי ע"י עליית המלכות למקום בינה דא"א, נעשה שם מסך המסיים אל הראש דא"א, ובינה ותו"מ דא"א, יצאו לבר מראש, למקום חג"ת דא"א. ששם עומדים או"א וישסו"ת דאצילות.

ואח"כ לעת גדלות, חוזרים בינה ותו"מ אל הראש דא"א, שעולים למעלה ממסך המסיים, ונעשו שוב ראש דא"א. ואז הם מעלים עימהם גם או"א וישסו"ת שהם י"ה דהויה, אל מקום הראש דא"א, ומאירים אֲליהם.

הַבּוֹצינָא, המאור, הבינה דא"א, מאיר אל ה' דהויה, לאחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך המסיים את הראש דא"א.

יז) אות זו נקראת היכל הקודש אל הנקודה, הי' דהויה, שהכל הוא באות ם' במרובע, שאין הארת החכמה מתגלה שם. אבל כאן לא נרשם אות ם', אלא רק אות ה', משום שכאן מתחיל הגילוי באות ל' דצלם. והמרכבה שלה היא ה' עמודים.

יח) ה' העמודים: כשהאיר אור הבוצינא באות י', והוארה, מאותו ההארה שהאיר הבוצינא, הבינה דא"א, נעשו ט' עמודים חב"ד חג"ת נה"י, שנתפשטו מרת"ס די', ומתוך ההארה שהוארה אות הי' נתפשטו ג' נקודות של הי'. ב' נקודות למעלה, שהם בראש הי', קוץ העליון וגופו של יוד. ונקודה אחת למטה, קוץ התחתון של הי'. כעין זה , ג' קווים ימין שמאל ואמצע. וכשנתפשטו שתי נקודות חולם ושורוק, ונעשו ב' קווים, נתחבר אֲליהם קו האמצעי בחיריק, ונעשו ג', וקו האמצעי נעשה ב', שנחלק לחסד, ז"א, ולגבורה, הנוקבא, ונתפשטו ד' נקודות אלו, ונעשו היכל אחד. היכל הזה, אחר שנעשה היכל לנקודה הראשונה, נעשה בהעלם ובמכוסה אות ה', ועומדת על ה' אחרות.

ה' קומות יצאו באצילות ממ"ה החדש:

א. כתר בפרצוף עתיק,

ב. חכמה בפרצוף א"א,

ג. בינה נחלקה לב' פרצופים, שכו"ח שלה נעשו לפרצוף או"א עילאין, בינה ותו"מ שלה נעשו לפרצוף ישסו"ת,

ד. ת"ת יצאה בפרצוף ז"א,

ה. מלכות יצאה בפרצוף הנוקבא דז"א.

והנך מוצא שקומת בינה לבדה נחלקה בין ב' פרצופים, שבכל אחד ע"ס. והם י"ה דהויה, שאו"א עילאין הוא יוד, וישסו"ת הוא ה'. גם או"א, שהם היוד דהויה, נחלקה לב' בחינות, בעת יציאת נקודת החולם בכל המדרגות, בעת עליית המלכות מכל מדרגה לבינה של כל מדרגה, שאז נפלו בינה ותו"מ של הי' למדרגה התחתונה שלה, שהיא הה' דהויה. ותדע שכל בינה ותו"מ שנפלו ממדרגתם, כשהם חוזרים למדרגתם בעת נקודות השורוק, אינם מתיחדים ממש למדרגה אחת עם הכתר וחכמה שנשארו במדרגה, אלא שנתקנו להיות קו שמאל ובחינת נוקבא לכתר חכמה שבמדרגה.

ומכאן יצא, שיש ב' נוקבין לי' דהויה שהם או"א עילאין:

נוקבא הא'. בינה ותו"מ, שנפלו מי' בעת הקטנות וירדו לישסו"ת, שהיא ה' דהויה. שבינה ותו"מ אלו ו' ד' של מילוי היוד.

נוקבא הב'. ישסו"ת, בינה ותו"מ של קומת בינה הכוללת, שנתקנה למדרגה בפני עצמה, ה' דהויה. אמנם בעת קטנות אינן נחשבות לנוקבין, כי אז שתיהן למטה ממדרגת או"א, הי' דהויה. אלא בעת יציאת נקודת השורוק, שבינה ותו"מ של כל המדרגות חוזרות ועולות למדרגתם, ולוקחות עימהן גם מדרגה התחתונה, שהיו בה בשעת נפילה, נמצא שבינה ותו"מ של הי' חזרו ועלו לי' ונעשו לה לנוקבא, ו' ד' של מילוי יוד. ובינה ותו"מ אלו העלו עימהן לי' גם ה' דהויה, מחמת שהיו מלובשות בהן בשעת הנפילה. ונתקנה גם ה' דהויה לנוקבא לי' לקו שמאל שלה. הרי שיש לי' ב' נוקבין:

א. ו"ד של מילוי י', והיא חג"ת די'.

ב. ה' דהויה, היא נה"י די'.

וע"כ הם יוצאים מהמאור, מבינה דא"א, כי כל מדרגה מקבלת הארתה מבחינה שכנגדה בעליון. וכיוון שי"ה דהויה הם שניהם קומת בינה, ע"כ הם מקבלים מא"א, מקומת חכמה. אבל רק מבחינה שכנגדה, מבינה שבא"א, והיא הנקראת בוצינא. המאיר, אחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך המסיים את הראש דא"א, כי מטרם שהבינה דא"א חזרה ועלתה לראש א"א, היו כל המדרגות בקטנות, ובינה ותו"מ די', ו"ד של מילוי יוד, ובינה ותו"מ של קומת בינה, ה' דהויה, שתיהן עוד לא היו במדרגות הי', שיהיו נחשבות לב' נוקבין די', אלא שהיו בנפילה מחוץ למדרגת הי'. אלא אחר שבינה דא"א חזרה ועלתה לראש דא"א, למעלה מן המסך, אז גם בינה ותו"מ די' עלתה למדרגת הי', ונעשה לבחינת נוקבא שלה, ה' בצורת ו"ד של מילוי יוד.

וכשהאיר אור הבוצינא באות י', והוארה, מאותו ההארה שהאיר הבוצינא, בינה דא"א, נעשו ט' עמודים, כי הי' קיבלה מן הבוצינא כל ג' בחינות חולם שורוק חיריק, ג' קווים, רת"ס של הי', וכל אחד מהם כלול משלושתם. וע"כ יש ג' קווים בראש, חב"ד. וג' קווים בתוך, חג"ת. וג' קווים בסוף, נה"י. אבל הה', בינה ותו"מ די', שנפלו ממנה בעת הארת נקודת החולם, בקטנות, לא התחילה להאיר, להיות נוקבא להי' ולקבל ממנה, רק אחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך המסיים את הראש דא"א, שאז היא הארת השורוק, שהיא רק בחינת התוך של הי' וחג"ת שלה. ע"כ אינה מקבלת אלא רק הארת ג' הקווים מחג"ת די'.

וכשהאיר אור הבוצינא באות י', מהחלק של הארת הי', נתפשטו ג' נקודות של הי', חולם ושורוק, ונעשו ב' קווים, ונתחבר אֲליהם קו האמצעי בחיריק, ונעשו ג', בחלק של הארת התוך די', שנחלק על ג' קווים, שהם ד', וקו האמצעי נעשה ב', שנחלק לחסד, ז"א, ולגבורה, הנוקבא, ונתפשטו ד' נקודות אלו, ונעשו היכל אחד, שנתקנה להיות היכל אל הי', הנוקבא אל הי'. כי הנוקבא נקראת היכל. אבל מבחינת ג' קווים דראש, הי' אינה מקבלת, כי הארתה מתחלת מן התוך די'.

היכל הזה, אחר שנעשה היכל לנקודה הראשונה, כלומר, אחר שה' די' קיבלה מהארת השורוק, עלתה ממקום נפילתה, ונעשתה נוקבא לנקודה ראשונה, הי', בהעלם ובסתר נעשית אות ה', ו"ד של מילוי י', נוקבא אליה, הגונזת והמעלימה החכמה ונתתקנת בבחינת לא נודעת, שהיא אמא עילאה. ועומדת על ה' אחרת, ה' דהויה, בינה ותו"מ דבינה הכוללת דאצילות, הנקראת ישסו"ת, שבה מתחיל להתגלות הארת החכמה. והיא מלבשת על הסוף של הי', על נה"י שלה. כיוון שלי' יש רת"ס, שבכל אחד ג' מדרגות, וד"ו של מילוי יוד, הבינה ותו"מ די' עצמה, נעשתה ה', ומלבשת על חג"ת דיוד, ושניים אלו נקראים או"א עילאין. וה' דהויה שהיא ישסו"ת, מלבשת על נה"י של הי'. וע"כ בב' אותיות ה', בכל אחת, רק ד' נקודות ולא כל הט' כמו הי', כי לכל אחת יש לה רק בחינה אחת מן הי', לזו תוך, ולזו סוף."

זאת אומרת, הוא ניסה כאן להסביר - "ניסה", הוא הסביר, רק כמה שאנחנו יכולים להבין, ודאי שלא הרבה - שבתוך אות י' ישנו הכול. בתוך הנקודה שבורא ברא "יש מאין" יש הכול. רק כמה שהוא מכניס לתוך הנקודה את הפעולת האור שלו ורוצה לגלות את הפעולת האור מתוך הנקודה, אז מתוך הנקודה כבר יש התפשטות לג' קוצים, עליון, אמצעי ותחתון, לו' וד' שאחר כך הם מתחברים ונעשים ה' ראשונה, בינה, וכן הלאה.

זאת אומרת, כל ה- 27 אותיות, כל הצורתן, כל הרצף שלהן, סדר שלהן, החיבור שביניהן, הכול זה נובע מאות י' ונסתר בתוך י' הכול. כאן הוא הסביר לנו רק קצת על ראש, תוך, סוף שיוצא מהאותיות הללו, וקצת על י' שהופכת להיות לד', ו' וְד', שהן בהתחברותן נותנים לנו אות ה'. אבל הלאה אנחנו עוד נראה בזוהר בכל מיני העוד חלקים חוץ מכאן, איך שי' בונה את הכל האותיות.

זאת אומרת, מה זה י' ומה זה כל האותיות? איך האור דרך.. כאילו שֶמה יש לו, לאור הזה, ומה יש לנקודה הזאת? שני דברים ההפוכים העגולים, אפשר להגיד. אור עגול, וחושך גם כן עגול כנגד האור. איך יָצא משניהם, שהם מתחילים כאילו לגלות זה מול זה, איך יוצאים כל מיני פינות חדות, כל מיני ההתפשטויות, שהם לא סתם עיגול מתרחב כמו נקודה? לָמה, איך נעשָה שהאור שמשפיע על הרצון הוא פועל בתוך הרצון, שרצון מתחיל להביע כל מיני צורות שונות ממנו? לָמה האור לא פועל על רצון בצורה שווה? שניהם בעצם זה מול זה.

אלא הסוד הוא בזה שהאור שפועל על הרצון, הוא לא פועל כטוב על הרע, כאור על החושך. אז ודאי שהכול היה בשווה, הכול היה נקודה קטנה, נקודת החושך "יש מאין", והיא תהיה גדולה או מה. אלא מפני שבאור יש הבחן בזה ש"אני הראשון". שיש באור מחשבת הבריאה "להיטיב לנבראיו". שיש באור שהבורא רוצה לתת לנברא לא המילוי אלא מהות, שהנברא יהיה כמוהו. ולכן יש באור שתי ההבחנות שהוא פועל על הנקודת החושך.

ולכן הנקודת החושך היא לא סתם מתחילה להתרחב, אלא היא מתחילה להוציא קוצים, כן? היא מתחילה כבר להתפשט לרוחב, לגובה, ואז יש לנו מזה תגובות האלו שהן נקראות ה"אותיות". זה דבר מאוד ככה רגשי, פנימי, נגיע לזה לאט לאט. האותיות זה דבר גדול ודאי.

שאלה: יש כמה שאלות בנושא הכּוונה. אילמז מטורקיה שואל, מה הכּוונה שלי צריכה להיות במהלך שיעור הזוהר? ו..

רב: מה, הוא פעם ראשונה אתנו? חבר ותיק.

תלמיד: נכון.

רב: נו?

שאלה: יש עוד שאלה שרוצים עוד יותר לברר, האם בעת קריאת הזוהר אנו מושכים את המאור המחזיר למוטב גם כאשר הצורך להיתקן לא מבורר מספיק?

רב: זה לא חשוב. זה מבורר יותר, מבורר פחות, דווקא מבורר יותר יכול לקלקל את העניין. זה לא.. הבירור הוא צריך להיות מתוך הלב, כמה שהלב מסוּר, במדת "מסירות לשם שמים" מה שנקרא, אבל לא בשכל. הכמה שיש לי תוצאה הברורה בשכל, זה לא קובע כלום.

אז אנחנו כולנו יחד משתדלים במערכת הכללית שלנו המחוברת בממש בגוף אחד, כל הנקודות שלנו, כל הרצונות שלנו יחד כולם, שהמטרת הבריאה היא באמצע ושם מגלים את הבורא.

"יט) ארבע נקודות גנוזות הן, ב' קווים ימין ושמאל, וימין ושמאל שבקו אמצעי. ועם נקודה אחת העומדת בתוכם באמצע, היסוד שבה, שביל דאבא בנתיב דאמא, הן חמש. והיא, ה', הנוקבא די', הנקרא אמא עילאה כמו שה' שלמטה, המלכות, עומדת על ארבע, על ג' קווים והמלכות המקבלת אותם, והיא נקודה על ארבע. כלומר, שעצם המלכות, הנקודה, עומדת באמצעם, כי מקבלת מג' קווים ונחשבת בתוך הארבע, היא בחינת עטרת יסוד, הנקראת מפתחא ולא מלכות ממש.

אף כאן יש ד' נקודות גנוזות ונתיב באמצע. ומה שהיא עומדת על חמישה סומכים אחרים, על ה' דהויה, ישסו"ת, זה משום שנקודה העליונה הי' דהויה היא על ב' בחינות:

א. כשהיא בפני עצמה ואינה מלובשת בישסו"ת, שאז הו"ד של מילוי י' נעשתה לנוקבא שלה בפני עצמה, ה' בחמש הסתרים.

ב. במכוסה, מלובשת בישסו"ת, ואז נחשב ישסו"ת לנוקבא של הי' והו"ד, נכללת אז בי' בבחינת דכר. וע"כ יש ב' אותיות ה'.

כ) בספר הסודות של חנוך כתוב, ה' עומדת על ה' סומכים, היוצאים מן הבוצינא, בינה דא"א, אותיות ו"ד של מילוי יוד, אמא עילאה. ואז מוציאה ה' זו חמש עמודים אחרים, שהיא ה"ר דהויה, ישסו"ת. ונמצא ה' זו בסוד עשר, חמש סומכים שלה וחמש סומכים של ה' דהויה, שהם יחד במקום הי'. וכשנפרדת ה' דהויה מן ה' דו"ד שבמילוי הי', ובאה למקומה, עומדת ה' זו על חמישה סומכים, שד' סומכים הם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. והחמישית היא נקודה באמצעם, והד' סומכים כלולים זה בזה. באופן שיש ג' קווים בכל אחד מהד' סומכים, שהם י"ב. והם י"ג מידות הרחמים עם מדרגה אחת הנוספת עליהם, עם הנקודה שבאמצע הד' סומכים. והם מקבלים מי"ג מידות הרחמים שבדיקנא דא"א.

כא) ואלו הם י"ב העמודים בו"ק. כי ישסו"ת הם ו"ק דאו"א. ואלו י"ב מאירים בכל קצה שבהם. והם במספר השם ע"ב."

נו, אנחנו למדנו, כן? שאריך אנפין, בינה שלו יוצא לחוץ, היא מתחלקת לג"ר דבינה וז"ת דבינה. ג"ר דבינה - אבא ואמא עילאין, ז"ת דבינה זה ישסו"ת. למדנו את החלוקה הזאת.

"והם במספר השם ע"ב. כי ו' פעמים י"ב הוא ע"ב. ופעם נחשבים להשם מ"ב, בישסו"ת עצמם. ופעם לע"ב, כשיורדים למטה לו"ק דז"א, שרק שם מאיר השם ע"ב. ובישסו"ת מתפשטים מע"ב שבילים לכל צד, ל"ב שבילי החכמה. וכשתגרע ל"ב מע"ב נשאר ארבעים, ועם ב' אוזניים ימין ושמאל, שאוזניים הם בינה, הימין יש"ס והשמאל תבונה, שהם שורשי האורות, הם ארבעים ושניים, השם מ"ב. אלו הם מ"ב אותיות עליונות, האותיות הגדולות שבתורה.

כב) יש אותיות גדולות, ויש אותיות קטנות. אותיות גדולות הן למעלה, בבינה. ואותיות קטנות למטה, במלכות. והכל הוא למטה, במלכות, כעין של מעלה, בבינה. כי יש שמות קדושים עליונים, שבבינה, הנמשכים רק ברצון הרוח והלב בלי דיבור כלל. ויש שמות קדושים תחתונים, שבמלכות, הנמשכים בדיבור, ובהמשכת המחשבה והרצון עליהם.

כג) ויש שמות אחרים למטה, מס"א, שנמשכים ברצון של מעשה למטה, להעלות להם הרצון שבמעשה למטה. משום שהס"א אינו מתעורר, אלא במעשים של עולם הזה, להיטמאות בהם. כמו בלעם ובני קדם, וכל אלו העוסקים בצד אחר, שהם עוררו אותו ע"י שעשו מעשים למטה לעוררו.

כד) ואלו שמס"א, אינם עומדים באותיות הרשומות של כ"ב אותיות התורה. חוץ משתיים ח' וק', שקליפת היסוד נקרא ח', בני חת, שנשאו ונתנו עם אברהם במערת המכפלה. וקליפת המלכות נקרא ק'. וסומכים להם לס"א בסמיכה ג' אותיות שק"ר, שנאחזים בהם. אבל אלו הח' והק' נודעים אצלם יותר. וע"כ בתהילה לדוד כתוב בכל הפסוקים ו' באמצע הפסוק אחר הטעם אֶתְנַחְתָא, בכל אות ואות, כלומר בכל פסוק ופסוק, שכל אחד מתחיל באות מיוחדת מאלף בית, חוץ מאלו ב' אותיות ח' וק'. כתוב, חנון ורחום ה' ארך אפיים וגדול חסד. שלא כתוב בו ו', וארך אפיים וגדול חסד. וכן כתוב, קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת. שלא כתוב, ולכל אשר יקראוהו באמת. שהוא מטעם, כי ו' הוא שם הקב"ה, קו האמצעי, המיחד הימין והשמאל. ואין הס"א חפצה בקו האמצעי, ע"כ לא כתוב ו' באמצע הכתוב, להורות שיש בהם אחיזה לס"א."

אנחנו צריכים חוץ מזה שכל הזמן מרגישים את עצמנו במגמה לאיחוד ושהאור ישפיע עלינו בחיבור בינינו, ושם בחיבור אנחנו נגלה מה שעכשיו קוראים. כמו שאתם זוכרים, הוא אומר שלפי מדת הרצון של האדם, שמשתוקק להבין מה שלומד, לדעת מה שלומד.. באות קנ"ה ב"הקדמה לתע"ס", כן? אז אנחנו משתוקקים לדעת - "לדעת" זה להתחבר - משתוקקים לדעת מה שעכשיו לומדים. שכל הדברים האלה שלומדים עכשיו, אנחנו נרגיש אותם.

זה מדובר על קשר בין הנשמות. על נשמה אחת לא מדברים אף פעם, הכול זה הַקשר, כי מדובר על העשר ספירות, על הט' ראשונות, על זה שלקראת מלכות ו.. ממעלה למטה וממטה למעלה כלפי מלכות, שזה הכול בקשר בֵּינה לאחרים. ואז זה מה שמדובר עלֵינו שזה קורה, בזמן שאנחנו קוראים את זה אנחנו רוצים שדברים האלה יתגלו, נרגיש אותם, מה זה הַקשר הזה בינינו שכך הוא מבטא אותם בצורת האותיות.

"כה) וע"כ הם מ"ב אותיות, שעוה"ז נברא בהן. נמצא שה' העליונה זו דהויה עולה צ"ב, שהם מ' שנשארו מע"ב שבה. וב' אוזניים, ימין שמאל, הן מ"ב. וה' סומכים שלה כל אחד כלול מעשר, שהם נ'. נ' ומ"ב הן צ"ב. צ' חוץ מב' אוזניים ימין ושמאל, הוא כמ"ש, ואם שרה, הבת צ' (תשעים) תלד, כי שרה רומזת על אמא, שהיא ה' עליונה דהויה. אבל היא בחשבון צ"ב עם ב' האוזניים. וכשנוסף עליהם מדרגת הברית, היסוד, הרקיע השמיני, ועומד לשמונה ימים, שהמילה הוא לשמונה ימים. וצ"ב ושמונה דיסוד, הם מאה. ואלו הם מאה ברכות, שבכל יום צריכה כנסת ישראל, המלכות, להתעטר בהן. והכל הוא בסוד הה'.

כו) הצורה של ה' היא בב' אותיות נ', שהם מאה, שיש בהן עשרה סומכים, שכל אחד כלול מעשר. ה' אחת היא ה' סומכים, ומרכבות שיוצאים מתוך הבוצינא, שהיא בינה דא"א, אמא עילאה, שהיא ו"ד של מילוי י'. וה' שנייה היא חמישה סומכים האחרים, היוצאים ממנה, שהיא ה"ר דהויה, ישסו"ת, ועשרה סומכים של ב' אותיות ה' אלו ב' אותיות נ'. וע"כ צורותיהן הן כעין זה ןׂן, ב' אותיות נון ונקודה העומדת באמצע. וע"כ ו' עומדת ביניהן תמיד, כעין נון, משום שכאן הוא מקומו של ז"א, שהיא ו', להתעטר, לקבל מוחין דג"ר.

כז) וכשנתקנה בחמישים בלבד, כלומר, אחר שנפרשה ה' דהויה מאמא עילאה ובאה למקומה, היא בנקודה אחת העומדת בנ', כעין נון שנשמעת כך במבטא, שהו' היא נקודה אחת באמצען השולטת עליהן.

כח) עניין שלישי הוא אות ו' דהויה, צורת אדם, ז"א, שבו הויה של מילוי אלפין, שבגי' אדם, מ"ה. אות ו' רומזת על ג' קצוות שבו, עומדת על י"ב מרכבות, שאלו י"ב מאירים בכל קצה שבו', וי"ב פעמים ו' הוא ע"ב. וכשמתחלקים על ג' שלישים הם כ"ד מרכבות, כי ג"פ כ"ד הם ע"ב. כי באות זו כלולים התפשטות צורת אדם, כנגד הזרועות חו"ג, וירכיים נו"ה, והגוף ת"ת ויסוד. האיברים שלהם הם כ"ד בזרועות, וכ"ד בירכיים, וכ"ד בגוף. אבל כולם סתומים בגוף, ת"ת, והגוף עומד בכל ג' כ"ד, וכל ע"ב מרכבות כלולות בגוף, ומשום שכולם כלולות בו, עומדת הו' בהתפשטות אחד, בקו אחד, הכולל כולם."

אבל לא מבטאים את זה, אלא נ' נ' - אומרים נו"ן, אבל הוא הזה, הו' נעלם.

"כט) גוף אחד הכולל כ"ד מרכבות: הראש של ו' יש בו שש מרכבות, הגוף של ו' יש בו י"ח מרכבות, שש וי"ח הם כ"ד. ואע"פ שכל המרכבות הם י"ב לכל קצה שבו"ק, ושישה פעמים י"ב הם ע"ב, ולא כ"ד, ודאי שבכולם עומד הגוף. אבל מבחינת כ"ד, שמחשבים הגוף רק לשליש אחד של ע"ב, הם מתבארים: שישה שבראש הם, חג"ת נה"י שבראש, שהם איברים להכניס בהם הראש, הג"ר. וי"ח הם שמונה עשרה חוליות שבשדרה, שהראש עומד עליהם והגוף נסמך בהם.

הראש נתקן בחסד ובגבורה, שחסר לו ג"ר דראש ואין בו אלא ו"ק דראש. אבל הגילוי הו"ק דראש אינו בראש אלא הוא בג' קווים שבגוף, שהו"ק דראש מתגלים בכל קו. וג"פ שישה הם י"ח, וזה ח"י חוליות שבשדרה. כי ג' קווים שבגוף מגלים הארת החכמה שבראש. ונבחן שהראש עומד עליהם, וכן כל הגוף עומד עליהם.

ל) וכל כ"ד מרכבות התפשטו בראש וגוף של הו'. וכל השישים ספירות כולם כולל אותם הו', שש ספירות חג"ת נה"י, שכל אחת כלולה מעשר. וע"כ השיעור של אות ו': ראש של הו' הוא בשש נקודות חג"ת נה"י, וגוף של הו' הוא בשמונה עשרה. וכל הסודות מתבארים בגוף, משום שהזרועות והירכיים, חו"ג ונו"ה, בהעלם, להיותם בחינות ב' קווים העליונים שאינם מאירים, אלא ע"י קו האמצעי, המיחדם זה בזה בו'. וע"כ נכלל הכל באות ו' וצורתה."

טוב, אנחנו רואים שזה לא כל כך מיד אפשר להתקשר לטקסט של הזוהר. לפעמים זה מאוד רחוק מהכל אותם ההבחנות ונושאים שאנחנו למדנו, ושפה היא קצת אחרת. אבל בהחלט מדובר בצורה אמת שמאוד מאוד פשוטה, איך התכונות של חסדים וחכמה, השפעה וקבלה, ג"ר דבינה, ז"ת דבינה, זעיר אנפין, מלכות - זה אין יותר כאן מהיחס ביניהם כלתמוך זה בזה, כדי בסך הכול להגיע להשפעה בכל המערכת מלמעלה למטה וממטה למעלה, כל המבנה - איך הם כך עובדים יחד, מתחברים, תומכים זה בזה. וזאת דוגמה בשבילנו, שאנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים באותה מערכת, אז אנחנו נרגיש איך אנחנו בצורה הזאת של האותיות והחלקים שלהן, איך אנחנו יכולים להתחבר ולתמוך עד שנגלה את ההוי"ה. זה בעצם המטרה.

ובזאת נסיים, אלא לשיר.

(... שיר)

(סוף השיעור)

Kabala Medya

Kabala Medya

My LibrarySign in to like, save and subscribe to videos

Clip from Virtual Lesson

Clip from Virtual Lesson

Clip from Virtual Lesson

Kabala MedyaTelif Hakkı © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, Tüm Hakları Saklıdır

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

Kabala Medya
Telif Hakkı © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, Tüm Hakları Saklıdır