"תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש" (איוב לח יד). כי שורש הכלי, הוא כמו שמבואר, (דברים יא כב, ל כ) "ולדבקה בו". אבל המניע לאותו השיעור האמיתי בפועל צריך לדעת, שיעור הדביקות כל צרכו, דהיינו, שיעור המכבד ושיעור המכובד, כי ידיעה זו, לפי מעלתה יתעלה שיעור הדביקות, כמובן.
לכן מתחילה ידיעה זו מתפשטת בדרכים ומקרים חומריים, ואחר כך מהפך הקדוש ברוך הוא צורה זו על צורה נפשיית כנודע.
ואין לתמוה, למה יש שינוי לפניו ית', אבל זה שאמר, (שמ"א טו כט) "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם", כי לפי זה יש לדקדק גם על כל בתי חומר שבעולם הזה, שהכל למיתה הם עומדים, אם כן למה ברא הקדוש ברוך הוא דבר בכדי, שאין לו קיום, אלא על כרחך עיקר בריאתו לא היתה אלא לבטלה, כי כל דיבוק החומר על הנפש הוא כדי שהנפש תפליטנו ותקיאנו, אם כן אין תרעומת כלל בהגיע השעה שתפליטו ותתפטר מכל גילוליו וגיעוליו, כמו כן יקרה לכל משיגי הגוף החומרי הזה, כי זה פשוט, שבהעדר החומר יתבטלו גם כל משיגיו הדמיונים המורכבים.
וזה שנאמר, (ישעיה מח יז) "אני הוי' אלקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך". כי כבוד הוי' מתפשט בתחילה עד החומר, לא לקביעות ח"ו, אלא אדרבה, כדי לבטל אותו וכו', ולא יבא בריקות דבר הוי', אלא היא עצמה מתהפכת מצורה חומרית, לצורה שכלית ע"י תחיית המתים.
וזה סוד שאמרו, (עי' סנהדרין צא:) עתיד הקב"ה להחיות המתים במומם, ואחר כך מרפא אותם, כדי שלא יאמרו לא זהו שמת. פירוש, לפיכך התפשט הכבוד מתחילה במשיגים החומריים, הגם שלא בחר כלל מעודו בחומריים ודרכיהם, ולא ימצאו כלל חן בעיניו, לא עשה זה אלא כדי שלא יאמרו, לא זהו שמת, ויכפרו בתחיית המתים, כי יאמרו שכל הבריאה החומרית לבטלה ולריקות נבראה, כיון שגוף החי לעולם, אין לו כל מום שיהיה לו איזה דמיון עם נפשות המתים.
לכן מראה גם הקב"ה את נפשות חסידיו, איך יהיה סדר תחיתו את החומריים, דהיינו, מתחילה מחיה הנפשות עם כל משיגי החומריים, ואחר כך מעביר אותם המומים מהנפש החיה, דהיינו, שמהפכים מצורה גשמית לצורה רוחנית, נמצא שהכל יודעים שזו היא ממש נפש המת, שנהפך לתחיה עולמית, ונמצא שמשיגי הגוף אינם לריקות והעדר, כי המה ממש קיימים לעד ולנצח, אלא שמתהפכים לצורה האמיתית, שאין בה כלל ממשיגי הגוף, ודו"ק והבן.
בזה מובן מה שאומרים, (איוב כז יז) "רשע… יכין וצדיק ילבש", תחת אשר ענו, וככלותו להכתיר את הצדיק רעתו תאכלנו, דהיינו, כנ"ל. כי לולא נפשות המתים, לא היה נודע לעין, מי הוא מכתיר זר תפארה על ראש הצדיק, נמצא ששבח כל עטרותיהם שבראשיהם, עולה מצורה החומרית ביחד עם התהפכותה לנפשית, אם כן אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, והכל עולה בקנה אחד.