Introduction
The Creation of the World with the Quality of Mercy
Tohu and Bohu [Formlessness and Void] - 1
The Work of Creation
Tohu and Bohu [Formlessness and Void] - 2
Let Us Make Man
The Construction of Man and His Creation
The Generations of the Heaven and the Earth
Even the king is served from the field
The Creation of the First Man
The Sin of the Tree of Knowledge
And Noah, a Man of the Soil, Began
The Sin of the Generation of the Flood
The Demise of the Holy Ones
If They Merit, I Will Hasten It; If They Do Not Merit, In Due Time
Vayera
A True Matter
I Will Draw for Your Camels Also
Toldot [Generations]
Sun and Moon – Esau and Jacob
Nimrod Started and Esau Finished
Isaac Loved Esau
VaYetze
Not the Time for the Livestock to Be Gathered
The Name of That Place Mahanaim
VaYishlach [Jacob Sent]
Jacob Prepared Himself for a Gift, for Prayer, and for War
The Matter of Jacob Wanting to Reveal the End
Moses’ Basket
The Meaning of Shovavim TaT
Moses Was Herding the Flock of Jethro
Moses’ Questions in the Sight of the Bush
Rolling Land and Fixed Signs
EKYEH Sent Me to You
The Three Tokens
Corporeality and Spirituality
Bread from Heaven
And Moses’ Hands Were Heavy
And They Journeyed from Rephidim
The Commandment To-Do – I Am the Lord Your God
Go Out Free for Nothing
Shechina in the Lower Ones
On the Seventh Day He Stopped and Rested
And The Children of Israel Shall Observe the Sabbath
The King’s Honor
The Light of the Menorah [Lampstand]
Eldad and Meidad
The Man Moses Was Very Humble
The Correction of the Spies
Concerning the Tzitzit
The Meaning of Budding, Blossoming, and Almonds
Korah
Korah and His Followers
The Day of the First Fruit
The Day Follows the Night
First Born and Simple – the Night after the Day
The Purpose of Knowing
Fear the Lord Your God
Concerning Meat of Lust
You Are the Sons of the Lord Your God
The Coupling of the Creator and His Shechina
Bibliotecachevron_right
Baal HaSulam/A Sage’s Fruit - about the Torah (heb)
chevron_right
First Born and Simple – the Night after the Day
 

בכור ופשוט - הלילה אחר היום

באמור מובן שכל ההארות והטוב הנקראים יום, ה"ס (סנהדרין צ., אבות פ"א מ"א) "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", דהיינו, חלק של פשוט, (בסוד בהא"ה) שהוא מעשיהם של צדיקים, המכונה יום כנ"ל, אשר בהקדם הלילה זכו לזה. ובאופן זה נשאר הלילה בסוד (שבת צד:, וש"נ) "מלאכה שאינה צריכה לגופה".

אבל יש צדיקים גמורים המכונים בשם בכורים, בסו"ה (תהלים פט כח) "אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ", שהמה הבחירים מכל ישראל, כי יש להם שני חלקים לעולם הבא, דהיינו, "פי שנים".

פירוש, נכון הוא שהקודם חשוב יותר מן הנמשך, וכיון שהערב קדם לבוקר במעשה בראשית כנ"ל, "כיתרון האור מן החשך". ואיך אמרת כי מלאכת הלילה היא מלאכה שאינה צריכה לגופה, אלא כמו עבד המכין לאדונו שהוא היום, כנ"ל.

אולם האמת היא שיש שני מיני תשובה. א'. תשובה מיראה. ב'. תשובה מאהבה. תשובה מיראה היא, (יומא פו:) "שזדונות נעשות לו כשגגות". ואם כן ודאי שאינם נחשבים לרווח, אלא למכינים. מה שאין כן התשובה השניה, שהיא מאהבה, (שם) "שזדונות נעשות לו כזכיות". אם כן כל החשכות והיסורים, שהם מעשיהם של רשעים, כיון שהתהפכו לזכויות, הרי אינם מכינים, אלא המה נהפכו לאורות גדולות ועצומות בעצמם. וז"ס, שכר משנה, (דברים טו יח) "כי משנה שכר שכיר עבדך", כי עבד גם בלילה, כי החשכות והעברות נעשו לו לזכויות כאמור. נמצא "בארצם משנה יירשו".

באופן זה נמצא באמת, שהקודם חשוב מן הנמשך. וז"ס (משלי לא כט) "ואת עלית על כלנה". כי הלילה חשוב ביותר מן היום, כי יש לו שני כוחות. א. שהוא המכין ליום, בסוד "כיתרון האור מן החשך". ב. שהוא בעצמו יש לו גם כן תולדות ומעשים טובים, כי העבירות נהפכו לזכויות, על כן נמשך הלילה אחר היום כאכילת קדשים.

וזה סוד הכתוב, (זכריה יד ז) "יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור", ועל פי דרך זה נמצא שהלילה כיום יאיר, אם כן אין הלילה שייך להכנת יום מחר בלבד, אלא הוא המשך מן אור היום, אם כן יש בו "פי שנים". כי בחשבון האור שבו הרי שייך ליום שלפניו, כי המעשים טובים של הצדיקים שנקראים יום, גרמו לתשובה מאהבה. והכינו את התשובה מאהבה, עד שהלילה והזדונות נהפכו לזכויות ואור גדול. ובאופן זה, היום קודם והלילה נמשך, ובחשבון היום שלאחריו, בסוד, "כיתרון האור מן החשך". נמצא הלילה קודם והיום שלאחריו נמשך.

והנה (תק"ז תקון ע' קכא.) "לית מחשבה תפיסא ביה כלל". אלא מכירים אותו על פי פעולותיו יתברך, דהיינו, השגחתו יתברך על כל המציאות, והעושים תשובה מאהבה אשר זוכים ל"פי שנים", זוכים בבנים קדושי עליון גם מהשנואה, שזדונות נעשות להם כזכיות כנ"ל. וזוכים להשיג גם מדת לילה וחשכה כאורה, המה הנקראים בכורים, בס"ה, (תהלים פט כח) "אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ". כי בכור מלשון הכרה, עד"ה "יכיר לתת לו פי שנים".