"חותמו של הקב"ה אמת" (שבת נה.), וכה"א, (תהלים פא יב) "אמת מארץ תצמח", פירוש, שעיקר החפץ הצריך להתגלות, היא מדת האמת, שאין שום נברא נשלם זולתה, וזה כמו חותם המלך, בסוד (אסתר ח ח) "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב". אבל כל עוד שלא נגע בו הארת החותם הזה, הוא נמצא עדיין בחוץ.
והרבה דרכים למקום האמת, ואמרו ארבע מאות דרכים בה. ובכל דרך ודרך, כאשר ידרוך ויבא ויגע באפס מה במדת האמת, נעלה היחוד אמת ואמונה ותשלם כל המלאכה, באשר שנחתם בטבעת המלך ואין להשיב.
וז"ש (עי' ערכין טו:) "כל המתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם". ועם הנ"ל מובן מאד, מפני שזה ההפך לגמרי ממידת האמת, כי שיעור גבהות לבו של אדם, שוה ממש כשיעור השקר המושרש ונאחז בלבו.
וכל אשר נוגע מעט יראת ה' בלבו, יודע לאמיתו שלא קדמה למלאכת ה' שום מלאכה בעולם, כמ"ש (איוב מא ג) "מי הקדימני ואשלם", ומה אנו ומה מעשינו ומה צדקותינו ומה כוחנו וכו'.
ואם יודע כל זה, איך יגבה וירום לבו על אחיו, אשר לא זכו עוד למעלתו, והיתכן שיתפאר הגרזן על החוטב בו. ואם רצה הבורא להטיב עמו יותר, וקודם שמטיב עם אחיו, הישוער לו מעלה ורמות לב על זה. כי מי יבא להרהר אחר המלך ומחשבתו, (ישעיה נה ח) "כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו' נאם הוי'".
לכן בהתנשאות לבו, על כורחו מוצא בעצמו איזה גילוי כח יותר מבאחיו. ומי הגיד לו כזאת, ע"כ עיני שקר שלו, וא"כ אינו נחתם בטבעת המלך, והרי זה, (משלי כו יא) "ככלב השב על קיאו".
וצא ולמד, משר המצביא החכם, המסדר את מערכות המלחמה בערמה גדולה, כפי חכמתו העומדת לו. לחלק אחד מצבאותיו, מצוה אותם לנוס מן המערכה. ולחלק אחר, מצוה למסור את עצמם ברשות האויב, כשבויי מלחמה. ולחלק אחר, להחזיק מעמד ולנצח, להכותם על קדקדם. אשר ע"פ התחבולה הזאת, יושמד האויב ונלכדים חיים בבושה רבה.
וכיון שכן, היתכן שאותו החלק, אשר יצא להם הפקודה משר צבאם להחזיק מעמד ירום ויגבה לבבם, על אותם שיצא להם הפקודה, להמסר בשביה תחת האויב.
לכן הרמת רוחם, סימן גדול הוא שהם רחוקים מדעת השם ומואסי האמת.
וזה סוד יחוד האחרון והשלם, סוד התיקון, דהיינו, אמת ואמונה, שהמה בחינת הקצוות היותר רחוקים שבעולם.
וז"ש, "אמת מארץ תצמח", שבזה סוד כל הבריאה, שהאמת לא ישונה ולא נשתנה. אלא כמו הזורע חטים בארץ, וטרם שנרקבו ונעלמו מעין כל חי, אזי משתרשים בארץ, ופרים ורבים ומוציאים מאה שערים כברכת הוי'. ותמונת החטים החדשים, הם בעצמם, כמו החטים הקודמים, שנזרעו ולא קרה להם שום מקרה רע, אלא טובה גדולה ומכופלת מאד, וזה סוד (מלאכי ג ו) "אני הוי' לא שניתי ואתם בית יעקב לא כליתם".
וז"ע, (ישעיה נו ד) "לסריסים אשר ישמרו את שבתותי". (שם ג) "ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש". כי כן מנהג מלכי קדם, שלא היו לוקחים לנאמן בית אצלם, זולת סריסים, שלא יזלזלו במטרוניתא בתאות לבם. לכן, כל אשר ניתן להם לעמוד בהיכלא דמלכא בקביעות, סריסים שמם. כי כן האמת, שהכל בידי שמים, (איוב לה ו ז) "אם חטאת מה תפעל בו וכו' אם צדקת מה תתן לו". אבל הקב"ה אומר, (מלאכי ג ז) "שובו אלי ואשובה אליכם", וע"פ אמונה זאת אנו שומרים.