לתקן את המכונה האנושית

למונח "תיקון" יש גוון טכני, הוא מקפיץ לראש דימוי של מכונה שהתקלקלה וצריך להחזיר אותה לפעולה. בחכמת הקבלה למושג "תיקון" יש גוון הפוך כביכול, רגשי מאוד, שמבטיח לאדם לפתח רגישות מיוחדת ולהגיע לגילויים רוחניים גבוהים. ובעצם אין סתירה בין השניים, בין הטכני לרגשי, ושניהם נוגעים ליחסים בין הפרט לכלל, בין היחיד לסביבה.

גם המקובל הגדול הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, השתמש בדימוי של מכונה המורכבת מגלגלי שיניים, וכך הוא כותב: "אם יארע איזה קלקול בגלגל, אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה" (מאמר "השלום בעולם"). כלומר, הקלקול לא מתבטא בגלגל, באדם לגופו, אלא ביחסו והשפעתו על כל המערכת שהוא חלק ממנה. כשגלגל מפסיק לעבוד, הוא מוציא את כל המכונה מכלל פעולה מכיוון שהוא קשור בכל השאר והם בו.

האדם מטבע בריאתו חושב על עצמו וטובתו בלבד. אגואיסט, כך הוא נולד. ואומנם אגואיזם לכשעצמו הוא לא דבר טוב ולא רע, אבל כשהוא בא במגע עם הסביבה, הוא הופך להיות רב הרס.

ציירו לכם את תמונת המציאות שלנו: בעולם מסתובבים מיליארדי אנשים, כל אחד מהם אגואיסט, חושב על טובת עצמו וגרוע מכך, חושב איך להרע לאחרים כי גם כך הוא שואב טובת הנאה לעצמו; הרי האדם תמיד בודק את עצמו ביחס לאחרים, ואם רע להם זה משפר את מצבו בהשוואה אליהם.

כשמסתובבים בעולם מיליארדי בני אדם, שבאופן בלתי מודע מנהלת אותם רק מחשבה אחת, "מאיפה יבוא לי העונג הבא?", ברור שיש תחרות לחיים ולמוות על כל פיסת הנאה, וההתנגשות והמאבקים והמלחמות הם עניין בלתי נמנע. כך נראית המערכת האנושית, כמו מכונה שהשתגעה ותוקפת את עצמה. בזה מתמצה הקלקול.

תחילת התיקון היא הבנה שכל אחד מאיתנו הוא חלק ממערכת אדירה, וכאשר הוא פוגע בחלק אחר שלה, הוא מזיק לעצמו ולעולם כולו. כשאדם תופס את זה, לא כרעיון פילוסופי רחוק אלא כאמת הפשוטה של החיים, הוא המום ומתחיל להיות מודע וחרד לכל תנועה, לכל רצון, לכל רגש ומחשבה שעוברים בו. הוא מנסה בכל כוחו לשנות גישה, ומתוך כך מבין שאין לו באמת דרך לשנות את הפרדיגמה מבפנים ולפרוץ את מסגרת האגואיזם שהוא כלוא בה.

משום שלא רק שהאגואיזם כולא אותו מבפנים, החברה משקעת אותו באגו עוד יותר. מגיל רך דוחפים אותנו להתחרות זה בזה, לחשוד אחד בשני, "אל תהיו פראיירים", "אף אחד לא ידאג לכם אם לא תדאגו לעצמכם".

לכן חכמת הקבלה מכוונת את האדם שנמשך ומגיע אליה, להתקשר אל אנשים כמוהו שקיבלו דחף להיתקן, ואיתם הוא יכול להתאמן בצורת יחסים של אמון הדדי, של חיבוק לבבי, של דאגה עמוקה אחד לשני. בתוך כך הם מתחילים לפתח צורך בפנייה אל הטבע, אל הכוח העליון שהוא הופכי לאדם וכל מהותו אהבת הזולת, ולכן מסוגל להוציא אדם מעצמו ולתת לו טבע שני, כמו שלו.

כך אדם פונה לכוח העליון בדחיפות מתגברת ומבקש ודורש ומתחנן ובוכה שיתקן אותו, שישנה את הצורה הרעה שבה הוא חושב על כולם בהכרה ובתת-ההכרה. שיתקן אותו כך שאף פעם לא יחשוב על אף אחד דבר רע. כמו שכתוב בסוף תפילת שמונה עשרה, "נפשי כעפר לכל תהיה". שבכל תכונותיי ורגשותיי, מחשבותיי ורצונותיי, אשתמש להועיל לזולת.

במשך כל ההיסטוריה תיקנו בודדים את עצמם מתוך כך שכוחות הטבע עוררו אותם לזה. אבל בקרוב ייכנס שלב שנקרא "התיקון הכללי", שבו כולם יתחילו לתפוס מהו שגורם לנו לכל הצרות והייסורים הקיצוניים, וייוולד בעולם צורך להתקשר על פניו בצורה יפה וטובה זה לזה.

לכן חכמת הקבלה, שעד כה נזקקו לה בודדים שנמשכו לתקן את עצמם במשך הדורות, תהיה נדרשת לכולם. כדי להסביר, להדריך, לתת עצות איך לעבור את התהליך בצורה רכה, בכמה שפחות טלטולים וזעזועים. וכשיפתחו אותה הרבים, תתגלה הכרה שלמה ותעטוף את כולם, כמו שכתב הרב המקובל יהודה אשלג, בעל הסולם: "כל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא" (מאמר "השלום בעולם").

Kabbalah Media

Kabbalah Media

My LibrarySign in to like, save and subscribe to videos

Article

20 бер 2023 р.

LoadingHold on tight

Kabbalah MediaCopyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, Tutti i diritti riservati

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

Loading
Hold on tight

Kabbalah Media
Copyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, Tutti i diritti riservati