קורונה: בין חששות לתקווה

ואולי זה רק חלום רע שתיכף יתפוגג? איך כל מה שהכרנו, כך פתאום, בבום מתרסק? וחוץ מהדאגה לבריאות, הרי יש גם את עניין הפרנסה, מה נעשה אם לא יהיה כסף להאכיל את המשפחה? איך כל מה שהיה טריוויאלי, מוטל לפתע בספק? וזה מלחיץ, וזה כל כך משתק. עם זאת, יש מקום לאופטימיות רבה, כי העולם של אחרי הקורונה יכול להיות פשוט נפלא. במה הדבר תלוי, זוהי השאלה הגדולה.

נתחיל מדיאגנוזה. המכה שעוברת עלינו מיוחדת במינה. היא שוטפת את העולם, משווה בין כולם, כמו חורשת את השדה לקראת זריעה חדשה. את צורת החיים שעיצבנו משך דורות היא מוחקת, כמו נותנת לה ציון "נכשל". לכן, אנחנו נדרשים לחשבון נפש, ואם לא עכשיו אז אימתי?

התרגלנו לחיים בתוך חברה אגוצנטרית ואינטרסנטית, במרוץ מטורף אחרי לא ברור מה, עם שעות בלתי מוגבלות בעבודה. את הילדים אנחנו פוגשים בעיקר בווט'ס אפ, וכדי לפצות על התסכולים, יאללה עוד נופש בחו"ל, סיבוב בדיוטי פרי ונרגעים. עשרים שנה אנחנו מתכוננים לחיים, עוד כמה עשורים סוחטים את עצמנו כמו לימונים, ואחר כך זהו, עייפים, שחוקים, מחכים לטופס טיולים. מביטים בילדים שעושים בדיוק אותם הסיבובים, תומכים בהם עד כמה שאפשר בכל האמצעים. וכשמביטים מהצד: בנינו לעצמנו מין מערבולת שכזו, ובתוכה אנחנו נזהרים רק שלא לטבוע. האם לאלה ייקרא חיים?

הקורונה באה להרוס לנו את כל התשתיות הקודמות. להכריח אותנו לבנות יחסים חדשים, בין בני זוג, הורים וילדים, אנשים, עסקים, מגזרים, מדינות ועמים. בין המין האנושי לטבע הסובב, שגם הוא מחזיק מולנו חשבון פתוח אחרי שהחרבנו בו כל חלקה טובה. על מזבח תאוות הבצע פיתחנו תרבות של ייצור מופרז, שיווק מופרז, מכירות בדחיפה.

תחזיות מדברות על שלושה תסריטים אפשריים לסיום משבר הקורונה: תוך זמן קצר, בינוני או ארוך. אבל כשמתעמקים במגמת ההתפתחות הכוללת בטבע מבינים שכנראה לעולם לא נחזור למה שהיה. זאת משום שאנחנו עומדים בפני קפיצה אבולוציונית.

הטבע זו מערכת אחת גדולה. הכול בה מקושר, אינטגרלי, גלובלי. המערכת כוללת דומם, צומח, חי, וגם אנחנו חלק ממנה. בדומם, בצומח ובחי כל הפרטים ארוגים במין תמונה אחת מקסימה, שבה האחד משלים את האחר ונוצרת זרימה. המין האנושי הוא היחיד שהורס את החגיגה. מנוגד לכול, הורס הכול, לא מסוגל להיות אינטגרלי עם האחרים בסביבה.

הקורונה מראה לנו שאי אפשר להמשיך להתקיים באותה צורה. שחייבים לשנות את ההתנהגות שלנו, את היחס שלנו, לקבל את האנושות כולה כמו גם את כל חלקי הבריאה כמערכת אינטגרלית אחת, שכולנו איברים שונים בתוכה. כולנו מקושרים זה לזה, תלויים זה בזה, ואם לא נדאג כל אחד לכולם, יהיה כאן פשוט נורא.

נכון, גם בטבע כל חיה טורפת למחייתה, אבל האדם הוא היצור היחיד ששואב הנאה מחורבנו של האחר. האדם נהנה להשפיל, להנמיך, לדרוך, לטפס לאחרים על הראש בדרך לפסגה. כזה הוא הטבע האנושי, כפי שנאמר במקרא: "יצר לב האדם רע מנעוריו". אגואיזם צר, בשפה פשוטה.

כיום, בעידן האגו הגדול, הטבע האנוכי הביא אותנו לסף קריסה. בואו רגע נזכור, הרי גם לפני שהגיעה הקורונה, המצב היה בכי רע: משחקי אגו שיתקו את המדינה, ובעולם הם התבטאו במלחמות סחר, מתקפות טרור וסכנת התלקחות של מלחמה גדולה. באה הקורונה ומכריחה אותנו לעצור. פריז. אף אחד לא זז. ואם איכשהו נצליח לעבור אותה בלי לפתח יחס משודרג לכל מי שהוא לא אתה, כנראה שאחריה עלולה לבוא חס ושלום מכה יותר חזקה, שתגמור את העבודה.

לאיזה עולם חדש אנו מוזמנים להתקדם? עולם שבו אנשים ישאפו להתייחס זה לזה כמו שהם מתייחסים לעצמם. ודאי שזה על-טבעי, אבל בדיוק לשם כך התגלתה בדורנו שיטת החיבור של חכמת הקבלה. בגדול, ככל שהיחסים בינינו ישתנו לטובה, משנאה לאהבה, נפסיק להרגיש לחצים ופחדים. כשנדאג איש לרעהו, אנחנו ניכנס לאיזון עם כל הטבע ונגלה שהוא יכול לספק את כל מה שכולנו צריכים כדי לחיות נהדר. יתגלה שפע, ושום דבר לא יחסר לאף אחד.

ויותר מזה: ככל שהקשר החיובי בינינו יגדל נתחיל להרגיש שהטבע הוא הרבה יותר ממה שהכרנו, שהוא שלם ונצחי, ואנחנו יכולים להתחבר לשלמות שבו. לתפוס חיים בדרגה גבוהה יותר, מעל מגבלות הגוף, מעל חיים ומוות, בלי מחלות ובעיות שנובעות כולן מתוך הטבע הרע שלנו. ככל שנתאים את עצמנו לחוק הכללי של הטבע: "ואהבת לרעך כמוך", החיים שלנו יהפכו פשוט לגן עדן. זו לא פנטזיה ולא אוטופיה, אל המקום הזה בדיוק מקדמת אותנו האבולוציה. ואם בזמננו מתגלה שנאה גדולה, דווקא זה אומר שיכולה לפרוץ גם אהבה. המרחק בין השתיים הוא כפסיעה דקה.

ובינתיים, כדי להפחית את הלחץ והחרדה מומלץ שנתמקד יחד בתמונה הבאה: אנחנו חיים בעולם שכולו טוב, ורק האדם הופך אותו לרע. נשתדל להתייחס כל אחד לשני בסבלנות ובדאגה, ונראה עד כמה שזה יועיל לנו. לפנינו חיים טובים! אחרי שהקורונה תעבור אנחנו נראה עולם נאור, לנו, לילדינו, לאנושות כולה. אז בואו נשתדל להגיע לזה כמה שיותר מהר, וניכנס בשמחה לעולם חדש ונפלא.

מן המקורות

"שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, בזה יבוא העולם על תיקונו המלא".

בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם"

נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו

חיים חדשים 1213 – bit.ly/3bc8H3r

Kabbalah Media

Kabbalah Media

My LibrarySign in to like, save and subscribe to videos

Article based on "New Life" 1213

Mar 18, 2020

LoadingHold on tight

Kabbalah MediaCopyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, Tutti i diritti riservati

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

Loading
Hold on tight

Kabbalah Media
Copyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, Tutti i diritti riservati