74 שנה למשפטי נירנברג: ישראל צריכה לשבת על דוכן הנאשמים

לפני כשבועיים טסתי לבולגריה כדי להרצות בכנס "קבלה לעם" הבינלאומי בפני מאות תלמידיי באירופה. נחתנו ימים ספורים לפני תחילת האירוע, וניצלנו את ההזדמנות לנוח. שכרנו בית מודרני בכפר ישנוני והרוס. בית מבודד ששכן בין בית קברות למנזר. סביבו שקט מופתי. חנות אחת, בית קפה אחד, ובו יושבים זקנים מבוקר עד לילה עם כוס תה ביד. כשהתקרבתי אליהם לראשונה הרגשתי מיד הסתגרות ויחס עוין. לא היה עליי סימן חיצוני שהסגיר את מוצאי. למרות זאת, הרגשתי שבתוכם נדלקת נורת אזהרה אדומה: היהודים באים!

היה לי ברור שזה לא הם, זה אני. שאין להם בחירה של ממש אם לאהוב או לדחות, לקרב או לשנוא. הרגשתי כמו שמלמדת חכמת הקבלה: האנושות כמו מכונה שפועלת לפי חוקי טבע מוחלטים, ואת המכונה הזאת אני מפעיל, לטוב ולרע. לכן חשתי בושה. היחס העוין של הבולגרים הקשישים שיקף את חוסר הפעולה הנכונה מצידי. מצידנו, היהודים.

האנטישמיות לרגע לא נחה. שבעים וארבע שנים מהיום חלפו מאז נפתחו בגרמניה משפטי נירנברג – סדרת משפטים שבהם הועמדו למשפט ראשי המשטר בגרמניה הנאצית והנאשמים בפשעי המלחמה ובפשעים נגד האנושות, לאחר מלחמת העולם השנייה.

אז הייתה גרמניה התרבות המפותחת ביותר, היום העולם כולו עגול ומפותח. אז היה קל להצביע על האשמים ולחרוץ את דינם, אבל היום, לו היינו מעלים את שונאי ישראל על דוכן הנאשמים, כנראה שהיינו צריכים להעמיד לדין את האנושות כולה. כמות מקרי האנטישמיות בלתי נתפסת, גם באחוזים שזינקו וגם בהתפשטות המקרים למקומות נידחים.

ברצון פנימי בלתי מודע, בהשתוקקות למגע עם כוח עליון יותר, העולם מרגיש שהמפתחות לדלתות מרום נמצאים אצל היהודים. אלו מצידם מזלזלים באומות העולם, מתעסקים בזוטות שאין להן קשר למציאות ולתפקידם בתוכה. וזה מרגיז את אומות העולם, זה מתסיס אותם עד כדי שנאה תהומית, שפורצת פה ושם.

איני מאשים אף אדם. איני מעליל על אף אומה מאומות העולם. אני שופט אדם אחד בלבד: את עצמי. אותי ואת עמי, העם היהודי. אנחנו בעלי הבחירה ולא אומות העולם. עלינו מוטלת מלוא האחריות כי לנו ניתנה השיטה. האומה הישראלית היא חלק משמעותי בפסיפס האנושי, חלק שיש לו תפקיד להתחבר בינינו, ואז לעורר מתוך החיבור את כוח האהבה, ולהיות מעבר לאנושות כולה, "אור לגויים".

המקובל הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם" כתב: "האומה הישראלית נתקנה כמין מעבר, שעל ידה יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו. באופן שניצוצי ההזדככות הללו הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת הזולת" (מאמר "הערבות", כד).

על האומה הישראלית להפוך לגוף הסברה – לעצמה ולעולם כולו: להסביר לאנושות למה היא שונאת אותנו, לענות לנו ולעולם על השאלה במה אנחנו אשמים, וללמד איך מתחברים ומעוררים את כוח החיבור, שימלא אותנו בכל טוב.

בשלב ראשון עלינו להבין בעצמנו מדוע האנושות שונאת אותנו, במה אנחנו אשמים, מה התפקיד שלנו ואיך עלינו להתחבר בינינו כדי לעורר ולהפיץ את כוח החיבור החיובי. עלינו לקרוא, לחשוב, לדון בזה יום יום, ובמקביל, בשלב שני, עלינו להסביר זאת במינון נכון לאומות העולם – כדי שיוכלו ללחוץ עלינו בצורה נכונה לקיים את תפקידנו.

Kabbalah Media

Kabbalah Media

My LibrarySign in to like, save and subscribe to videos

Publication

20 de nov. de 2019

LoadingHold on tight

Kabbalah MediaCopyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, Tutti i diritti riservati

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

Loading
Hold on tight

Kabbalah Media
Copyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, Tutti i diritti riservati